ניתנה ביום 7 בפברואר 2013

השופט אילן איטח

1. לפני בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית הדין האזורי בתל-אביב (בתיק סע"ש 63063-12-12; השופטת אורנית אגסי ונציגי הציבור גב' רחל הרצוג ומר איתן ליברוט; החלטה מיום 30.1.13), בה התקבלה בקשתו של המשיב 1 (להלן גם המשיב) למתן סעד זמני המורה למדינה ולמשיבה 2 (חברת ניהול של בניין קריית הממשלה ברמלה, להלן גם החברה) להשיב את העובד לעבודתו כקב"ט בקריית הממשלה ברמלה עד למתן פסק דין בתביעה העיקרית שהגיש.

2. המשיב, אשר משמש כ-13 שנים כקצין הביטחון של קריית הממשלה ברמלה, הגיש תביעה לבית הדין האזורי נגד המדינה והחברה, בעילה של פיטורים שלא כדין ומחמת הפליה אסורה. עוד קודם לכן הגיש המשיב בקשה לבית הדין האזורי למתן סעדים זמניים בדבר מניעת כניסתם של הפיטורים לתוקף עד למתן הכרעה בתיק העיקרי. במסגרת הבקשה טוען המשיב כי המדינה היא המעסיקה שלו.

המדינה טענה בתגובה כי דין הבקשה למתן סעדים זמניים להידחות על הסף ולגופה, טענה בין היתר כי החברה היא המעסיקה של המשיב ולא המדינה, וכי לא נפל פגם בפיטוריו. בנוסף טענה כי אין מקום לדון בשאלת קיום יחסי עובד ומעביד בין המשיב למדינה במסגרת הליך הביניים, וכי לא נפל פגם בהחלטה על הפיטורים ובהליך הפיטורים שנעשו על ידי החברה ובסמכותה.

3. לאחר שהתקיים דיון הוכחות בבקשה לסעדים זמניים, ניתנה החלטתו של בית הדין האזורי בה נקבע כי המדינה והחברה ישיבו את המשיב לעבודתו הקודמת עד למתן פסק דין בתביעתו העיקרית. בהחלטתו קבע בית הדין, תוך שהוא מדגיש כי קביעותיו ניתנות במישור הלכאורי, כי נפלו פגמים בהחלטה על הפיטורים, הפיטורים נעשו ללא שימוע כדין, וכי המשיב הועסק בפועל על ידי המדינה ובאמצעות החברה. בית הדין האזורי מצא כי לאור הנסיבות, טענת המדינה לפיה יש סיכון בהמשך העסקתו של המשיב אינה סבירה ומהווה נימוק סתמי לשם פיטוריו. עוד נקבע כי העילות לפיטורי המשיב הופיעו לראשונה רק בתגובת המדינה לבקשה לסעדים הזמניים, וכי מאזן הנוחות נוטה לטובת המשיב. בית הדין האזורי חייב את המדינה בהוצאות בסך
8,000 ₪.

בהחלטה מיום 3.2.13 דחה בית הדין האזורי את בקשת המדינה לעיכוב ביצוע ההחלטה עד למתן הכרעה בבקשת רשות הערעור, וקבע כי ביצוע ההחלטה יעוכב עד להחלטת בית הדין הארצי בבקשה לעיכוב ביצוע.

מכאן בקשת רשות הערעור. במקביל הגישה המדינה בקשה לעיכוב ביצוע של ההחלטה מיום 30.1.13.

4. המדינה טוענת בבקשת רשות הערעור כי במסגרת ההחלטה בבקשה לסעד זמני לא היה מקום לדון בשאלת יחסי העובד ומעביד. עוד נטען כי בית הדין האזורי לא התייחס לשאלת השיהוי בהגשת הבקשה, כאשר המשיב ידע על הכוונה להפסיק את העסקתו כבר ביוני 2012. בנוסף נטען כי בית הדין האזורי התערב בסמכותה המינהלית של המדינה לקבוע את סדרי הביטחון בקריית הממשלה, והתעלם מהתנהלותו של המשיב שהיתה נגועה בחוסר תום לב. עוד נטען כי התקיים למשיב שימוע כנדרש. לגבי מאזן הנוחות טוענת המדינה כי לכל היותר היה מקום לתקן את הפגם בעריכת שימוע נוסף, קיים כיום נתק בין המשיב לגורמים המפקחים עליו, ובהחזרתו לעבודה תיגרם "פגיעה חמורה" בביטחון המבקרים והדיירים בבניין קרית הממשלה. עוד מלינה המדינה על פסיקת ההוצאות נגדה.

אשר להכרעתי:

5. לאחר שעיינתי בבקשה ובחנתי את טענות המדינה הגעתי לכלל מסקנה כי דין בקשת רשות הערעור להידחות אף ללא צורך בתגובת המשיבים, מקום שלא נפלה טעות משפטית מהותית בהחלטת בית הדין האזורי.

על פי ההלכה, החלטה אם ליתן סעד זמני אם לאו, מסורה לשיקול דעתה של הערכאה הדנה בהליך. ככלל, אין ערכאת הערעור נוהגת להתערב בשיקול דעתו של בית הדין האזורי בכל הנוגע למתן או לאי מתן סעדים זמניים אלא אם שיקול הדעת הופעל שלא כהלכה (דב"ע נה/247-3 המרכז הרפואי שערי צדק - ד"ר אורלי פרט, פד"ע כט 244 (1995)). לא מצאתי כי המקרה דנן מצדיק חריגה מן הכלל ושמיעת ערעור על החלטתו של בית הדין האזורי.

6. החלטת בית הדין האזורי ניתנה לאור התרשמותו מראיות ומעדויות שנשמעו בפניו, ועל פני הדברים לא שוכנעתי כי נפלה בהחלטה טעות המצדיקה את התערבותה של ערכאת הערעור, או כי שיקול דעתה של הערכאה הדיונית הופעל שלא כהלכה. הכרעותיו העובדתיות של בית הדין האזורי עליהן מלינה המדינה, לרבות הקביעה בדבר זהותו של המעביד, תום לבו של המשיב והפגמים בהליך הפיטורים, ניתנו לכאורה בלבד, ולא מן הנמנע כי מסקנותיו של בית הדין ישתנו בהמשך ההליך לאחר שיובאו בפניו מכלול הראיות וטענותיה של המדינה ייבחנו ביסודיות.

כמו כן, דין טענת המדינה בדבר שיהוי של המשיב בהגשת הבקשה לסעדים זמניים להידחות, הואיל ועל פי חומר התיק המכתב המודיע למשיב על סיום העסקתו נושא תאריך 18.12.12 וסיום ההעסקה נכנס לתוקף ביום 31.1.13.

עוד יצוין, כי לא שוכנעתי מטענות המדינה כי יש מקום להתערבותה של ערכאת הערעור בקביעת בית הדין האזורי בדבר מאזן הנוחות בין הצדדים. בית הדין האזורי קבע כי טענת המדינה לפיה יש סיכון בהמשך העסקתו אינה סבירה, ולא הוצג בבקשת רשות הערעור טעם משפטי להתערבות בקביעה זו. כמו כן לא שוכנעתי כי קיימת עילה להתערבות ערכאת הערעור בפסיקת ההוצאות נגד המדינה בהחלטה האמורה.

7. סיכומו של דבר – בקשת רשות הערעור נדחית. הואיל ולא נדרשה תגובת המשיבים, אין צו להוצאות. יש להניח שבית הדין האזורי ידון בתיק העיקרי בזריזות הנדרשת מאופי ההליך.

עם דחיית בקשת רשות הערעור, מתייתר הדיון בבקשת המדינה לעיכוב ביצוע ההחלטה מיום 30.1.13.

ניתנה היום, כ"ז שבט תשע"ג (07 פברואר 2013) בהעדר הצדדים ותישלח אליהם.