מבוא:

1. כנגד הנאשמים הוגש לבית משפט זה כתב אישום אחד, בו יוחסו להם במקור העבירות שעניינן, חבלה בכוונה מחמירה, קשירת קשר לביצוע פשע והחזקת סכין.
2. תחילה, כפרו הנאשמים במיוחס להם בכתב האישום.
3. בדיון אשר התקיים בפניי ביום 17.11.13 ולאחר תחילת שמיעת הראיות, הגיעו הצדדים להסדר טיעון ולפיו, הנאשמים יחזרו בהם מכפירתם, כתב האישום יתוקן, הנאשמים יודו בעובדות כתב האישום המתוקן ויורשעו על פי הודאתם. עוד הוסכם, כי בטרם ישמעו טיעוני הצדדים לעונש יתקבלו תסקירים מאת שירות המבחן בעניינם של שני הנאשמים, אשר לא יהא בהמלצותיהם כדי לחייב מי מן הצדדים. עוד הוסכם, כי לאחר קבלת התסקירים יטענו הצדדים באופן חופשי לעונש. כן הוסכם, כי הנאשם 1 נושא באחריות למעשי הנאשם 2, ככל שהדבר מתייחס לניסיון הפגיעה באכרם, כמפורט בסעיף 4 לעובדות כתב האישום המתוקן, אך מכוח נוכחותו במקום (הכל ביחד יקרא להלן: "הסדר הטיעון").
4. בהתאם להסדר הטיעון, הנאשמים חזרו בהם מכפירתם, כתב האישום תוקן, התקבל וסומן ב/1 (להלן: "כתב האישום"). הנאשמים הודו בעובדות כתב האישום המתוקן והורשעו על פי הודאתם בעבירות כדלקמן:
   1. החזקת סכין - עבירה לפי סעיף 186 לחוק העונשין, התשל"ז- 1977 (להלן: "חוק העונשין").

הנאשם 1 בלבד בנוסף

• 1. חבלה חמורה בנסיבות מחמירות - עבירה לפי סעיפים 335 + 333(א)(1) ו- (2) לחוק העונשין.

הנאשם 2 בלבד בנוסף

• 1. ניסיון לחבלה חמורה בנסיבות מחמירות - עבירה לפי סעיפים 335 + 333(א)(1) ו- (2) +סעיף 25 לחוק העונשין.

1. בהתאם להסדר הטיעון הוריתי על קבלת תסקירים מאת שירות המבחן בעניינם של הנאשמים. תסקירים, כאמור, מונחים בפניי.
2. בדיון אשר התקיים בפניי ביום 11.6.14, מבלי לקבוע מסמרות לגופה של ענישה ומבלי ליצור ציפייה בהקשר זה, הוריתי על הגשת חוות דעת הממונה על עבודות השירות בעניינו של הנאשם 2. חוות דעת, כאמור, מונחת בפניי והיא חיובית.

עובדות כתב האישום המתוקן

1. מעובדות כתב האישום המתוקן עולה, כי ביום 22.1.13, סמוך לשעה 19:00 שהו סנד אבו ליל ואכרם אבו ליל (להלן בהתאמה: "סנד" ו – "אכרם" וביחד: "המתלוננים") סמוך לבית ספר ב' בכפר עין מאהל כאשר סנד ישב ברכבו של אכרם (להלן: "הרכב") ואכרם עמד סמוך לרכב מבחוץ.
2. עוד עולה, כי עובר למועד זה חפצו הנאשמים לפגוע במתלוננים.
3. כך עולה, כי באותה העת ניגשו הנאשמים, כשהם מצוידים בסכינים אל המתלוננים. הנאשם 1 פתח את דלת הרכב וניסה לדקור את סנד ברגלו השמאלית, אך מכשיר האייפון שהיה בכיסו של סנד מנע מהסכין מלחדור לרגלו של סנד והאייפון נשבר. מיד לאחר מכן, ניסה הנאשם 1 לדקור את סנד פעם נוספת בבטנו, סנד הצליח להסיט את ידו של הנאשם 1 מבטנו לירכו והנאשם פגע עם הסכין בירכו של סנד.
4. כן עולה, כי לאחר מכן, משך הנאשם 1 את סנד מהרכב, אל הקרקע. נאשם מס' 2 ניסה אף הוא לפגוע בסנד בסכין שאחז. אכרם, אשר חש לעזרת חברו, הגיע אל הנאשם 1 ובעט בו כדי להרחיקו מסנד. בשלב זה הנאשם 2 ניסה לדקור את אכרם בסכין, אך אכרם מנע ממנו מלעשות כן.
5. עוד עולה, כי סנד פונה לבית החולים וכי כתוצאה מהדקירה נגרם לסנד חתך אלכסוני באורך 6 ס"מ בירך הימנית, אשר חדר את הפציה והשריר בעומק של 8 ס"מ והוא אושפז למשך שלושה ימים.

טיעוני המאשימה לעונש

1. בדיון אשר התקיים בפניי ביום 3.4.14 נשמעו טיעוני הצדדים לעונש, כן הובאו ראיות הצדדים לעונש.
2. מטיעוני המאשימה לעונש בכתב עולה, כי היא עותרת להשית על כל אחד מן הנאשמים עונש מאסר בפועל, מאסר מותנה וחיוב כל אחד מן הנאשמים בתשלום קנס ופיצוי. כך הדגישה המאשימה את עובדות כתב האישום המתוקן.
3. במסגרת טיעוניה, הפנתה המאשימה להוראות תיקון 113 לחוק העונשין. באשר לקביעת מתחם העונש ההולם, טענה המאשימה באשר לערך החברתי שנפגע מביצוע העבירות ומידת הפגיעה בו והדגישה בהקשר זה, כי הערך החברתי אשר נפגע הינו, ההגנה על חייהם וגופם של בני האדם. באשר למידת הפגיעה בערך המוגן הדגישה המאשימה, כי מידת הפגיעה הינה חמורה, שעה שהנאשמים, בעצה אחת ועל רקע רצונם לפגוע במתלוננים, הצטיידו בסכינים. לדידה של המאשימה, יש באלה כדי ללמד על עומק הזדון והתכנון של הנאשמים.
4. עוד הדגישה המאשימה, כי רף האלימות במקרה דנן הינו חמור, שעה שעסקינן בדקירה באורך 6 ס"מ ובעומק 8 ס"מ. כן טענה המאשימה, כי האירוע לא הסתיים בתוצאה טרגית ואף קטלנית בשל העובדה, כי סנד הסיט את הסכין מבטנו אל ירכו. כן טענה המאשימה, כי הנאשם 1 ניסה לדקור את סנד פעמיים וכי לאחר מכן, הוא משך אותו מחוץ לרכב בעודו מתבוסס בדמו וכן, כי הנאשם 2 ניסה אף הוא לדקור אותו ואת אכרם, אשר חש לעזרת חברו. בהקשר זה טענה המאשימה, כי עסקינן במעשים אכזריים הפוגעים פגיעה חמורה בערך החברתי ומחייבים ענישה מחמירה ביותר.
5. באשר לנסיבות הקשורות בביצוע העבירות, טענה המאשימה, כי הנאשמים ביצעו את מעשיהם על רקע סכסוך ורצון לפגוע במתלוננים. כך טענה, כי הנאשמים הגיעו בצוותא למקום, כשהם מצוידים בסכינים וכי בכך יש כדי ללמד על תכנון מוקדם.
6. באשר לחלקם היחסי של הנאשמים בביצוע העבירות, טענה המאשימה, כי המתלוננים לא הקדימו כל התגרות כלפי הנאשמים ועל כן, הנאשמים נושאים במלוא האחריות למעשיהם. באשר לחלוקת האחריות בין שני הנאשמים טענה המאשימה, כי לאור העובדות המפורטות בכתב האישום המתוקן, ניתן לערוך מדרג מסוים בין הנאשמים. כך טענה, כי הנאשם 1 הוא זה אשר דקר בפועל, בעוד שמעשי הנאשם 2 היו בגדר ניסיון, אם כי בנסיבות מחמירות ביותר.
7. באשר לנזק שהיה צפוי להיגרם מביצוע העבירות, טענה המאשימה, כי הסכין כוונה תחילה לבטנו של סנד וכן, כי לפני כן, אך בדרך נס, הסכין פגעה אך באייפון ולא ברגלו של סנד. כך הדגישה המאשימה, כי בעוד סנד מתבוסס בדמו, הנאשם 2 ניסה לדקור אותו בסכין, דבר שהיה יכול להוביל לתוצאה קטלנית של ממש. כך הוסיפה וטענה, כי גם הניסיון לדקור את אכרם היה עלול להסתיים בתוצאה קטלנית של ממש. בנסיבות אלו, טענה המאשימה, כי האירוע הסתיים אך בדרך נס וכי הנזק הצפוי והאפשרי בנסיבות העניין, היה יכול להיות בנטילת חיי אדם.
8. באשר לנזק שנגרם מביצוע העבירות, טענה המאשימה, כי הנזקים הינם החבלות החמורות יחסית אשר נגרמו לסנד, אשפוזו והנזק הנפשי העולה ממעשיהם של הנאשמים.
9. באשר למדיניות הענישה הנהוגה, הדגישה המאשימה, כי שיקול זה הינו אך אחד מהשיקולים בעת קביעת העונש ההולם. כך טענה, כי בתי המשפט שבו וקבעו, כי הגיעה העת להחמיר בעבירות מהסוג דנן, זאת במטרה להרתיע מפני עבירות בנשק ועל מנת למגר את התופעה. בהקשר זה, הפנתה המאשימה לפסיקה רלוונטית.
10. נוכח כל האמור לעיל, סבורה המאשימה, כי מתחם העונש ההולם באשר למעשיו של הנאשם 1, נע בין 3 שנות מאסר לבין 7 שנות מאסר בפועל וכי מתחם העונש ההולם באשר למעשיו של הנאשם 2, נע בין 2 שנות מאסר לבין 5 שנות מאסר בפועל.
11. באשר לעונש הראוי לנאשמים, הפנתה המאשימה לנסיבות אשר אינן קשורות בביצוע העבירות ובכלל זה לעובדה, כי עסקינן בנאשמים בוגרים, אשר אין לחובתם עבר פלילי, כמו גם, העובדה, כי בתחילה הם הכחישו את מעשיהם ובחרו להודות אך לאחר עדות המתלונן ובמסגרת הסדר טיעון. כן הפנתה להיעדר שיתוף הפעולה של הנאשמים עם רשויות האכיפה ולאמור בתסקירי שירות המבחן, אשר הוגשו בעניינם. באשר לנאשם 1, טענה המאשימה, כי כפי העולה מתסקיר שירות המבחן, נאשם זה לוקח אחריות למעשיו, בעל אופי חלש, בעל דימוי והערכה נמוכים, אשר במצבים מורכבים עלול לאבד שליטה ולהגיב באופן אימפולסיבי. כך הדגישה, כי שירות המבחן המליץ בעניינו של נאשם זה להשית עליו צו מבחן. באשר לנאשם 2, הדגישה המאשימה, כי כפי העולה מתסקיר שירות המבחן, הנאשם לא לקח אחריות בפני שרות המבחן, על אף ששרות המבחן התרשם שהוא אכן עשה זאת. לדידה של המאשימה, כל המשך התסקיר מנקודה זו, בנוי על הנחה שגויה בעיקרה.
12. עוד הדגישה המאשימה, כי במקרה דנן קיים צורך להחמיר בעונשם של הנאשמים בשל הצורך להרתיע את הרבים. כך טענה, כי תרבות הסכין הינה "מכת מדינה" אותה יש למגר ולפיכך, ראוי להחמיר בעונשם של נאשמים אלה בתוך מתחם העונש ההולם.
13. לפיכך, סבורה המאשימה, כי יש למקם את העונש הראוי לנאשמים בחלקם התחתון של המתחמים שהציעה וכן עתרה להשתת עונשים נלווים, כמפורט לעיל.
14. במסגרת השלמת טיעוניה מיום 9.7.14, חזרה המאשימה על עמדתה העונשית וטענה, כי אין שינוי בעמדתה לאור חוות דעת הממונה אשר הוגשה בעניינו של הנאשם 2.

טיעוני הנאשמים לעונש

1. במסגרת ראיות הנאשמים העיד כעד לעונש מר סנד אבו ליל. כן הוגש הסכם סולחה בין המתלוננים לבין הנאשמים, אשר התקבל וסומן נ/1. כן הוגשו מסמכים מאת ראש המועצה המקומית עין מאהל ומאת מנהל מחלקת החינוך במועצה המקומית עין מאהל, אשר התקבלו במאוחד וסומנו נ/2. כן הוגש תיעוד רפואי, אשר התקבל וסומן נ/3.
2. מר סנד העיד, כי הינו אחד משני המתלוננים בתיק דנן וכי הוא העיד במסגרת שמיעת הראיות. כן העיד מר סנד, כי הוא והנאשמים ערכו הסכם סולחה ביניהם, כי כיום הם חברים וכי מיום האירוע היחסים ביניהם מתנהלים על מי מנוחות. כן ביקש מר סנד מבית המשפט להקל בעונשם של הנאשמים.
3. במסגרת טיעוניה לעונש, טענה ב"כ הנאשמים, כי מתחמי הענישה אשר הוצעו ע"י המאשימה מופרכים ומופרזים לחומרא. כך הוסיפה, כי פסקי הדין אליהם הפנתה המאשימה, אינם תואמים את נסיבות המקרה דנן. בהקשר זה טענה ב"כ הנאשמים, כי תחילה, הנאשם 1 ניסה לדקור את סנד ברגלו ולו היה חפץ לגרום לסנד תוצאה קטלנית, היה מכוון מלכתחילה את הסכין אל החזה, הצוואר, העורק הראשי, או אל חלל הבטן של סנד. אך בנסיבות המקרה דנן, אין הדבר כך. עוד הוסיפה ב"כ הנאשמים וטענה, כי בהמשך, הנאשם 1 לא ניסה לדקור את סנד באזור מסוכן, אלא הוא כיוון את הסכין לבטנו של סנד. כך הדגישה ב"כ הנאשמים, כי אומנם הפציעה שנגרמה מוגדרת בחוק כ"חבלה חמורה", אך לדידה, הפציעה ממוקמת במדרג התחתון של הגדרה זו, שעה שעסקינן בפציעה באורך של 6 ס"מ בירך, אשר חדרה את השריר.
4. באשר לטענת המאשימה, כי עסקינן במעשה פרי תכנון מוקדם, טענה ב"כ הנאשמים, כי טענה זו אינה מעוגנת בעובדות כתב האישום המתוקן וכי יש הבדל מהותי בין רצון הנאשמים לפגוע במתלוננים לבין הטענה, כי הם תכננו את מעשיהם וקשרו קשר לעשות כן. בהקשר זה טענה ב"כ הנאשמים, כי האירוע ארע באופן ספונטני, שעה שהנאשמים חזרו מיום עבודתם באטליז והיו בדרכם להצביע בבחירות אשר התקיימו באותו היום בבית ספר בכפר. לטענת ב"כ הנאשמים, הנאשמים אכן נשאו עמם סכינים, אך זאת משום שאלה הם כלי עבודתם ובאותו הערב הם תכננו לערוך שחיטה. כך טענה, כי זוהי שגרת חייהם הרגילה של הנאשמים וכי הם לא נשאו עמם סכינים למטרה לא כשרה. כך הוסיפה, כי הנאשמים ראו את המתלוננים בעת יציאתם מבית הספר ואלמלא היו שם המתלוננים, האירוע כלל לא היה מתרחש. כך הדגישה ב"כ הנאשמים, כי לפני כ- שנה ושלושה חודשים, הנאשם 2 נדקר במהלך אירוע אלים על ידי סנד ובני משפחתו. בהקשר זה הפנתה לנ/1 ולפרוטוקול הרלוונטי ולעולה ממנו.
5. כך הדגישה ב"כ הנאשמים, כי הרצון לפגוע במתלוננים, כפי המתואר בסעיף 2 לעובדות כתב האישום המתוקן, הינו תולדה של האירוע האלים הקודם וכן מפגיעה בכבודם ונוכח תסכולם של הנאשמים, שעה שתלונתם במשטרה, לא הניבה כתב אישום.
6. כך טענה ב"כ הנאשמים, כי עסקינן בנאשמים נורמטיביים וכי הרצון לפגוע במתלוננים הינו תוצר של פגיעה בכבוד המשפחה. עוד טענה, כי עסקינן באירוע בודד, ספונטני, בשונה משרשרת אירועים. כן טענה, כי יש לערוך אבחנה באשר לחלקו של כל אחד מן הנאשמים במעשים. בעוד שהנאשם 1 ביצע את העבירה המושלת, הרי שהנאשם 2 הורשע אך בניסיון, כאמור. כן טענה, כי גם מנסיבות ביצוע העבירות, ניתן ללמוד על האבחנה בין השניים. כך טענה, כי אומנם הנאשמים הורשעו בביצוע עבירות בצוותא אולם, חלקו היחסי של כל אחד מהם היה שונה. כך למשל, הנאשם 2, לא ניסה לדקור את סנד בשום שלב.
7. בנסיבות העניין, נוכח כל האמור לעיל, סבורה ב"כ הנאשמים, כי מתחמי הענישה כפי שהוצעו ע"י המאשימה מופרזים, ואם בית המשפט יראה לאמצם, כי אז יש לחרוג מהם משיקולי שיקום.
8. כן טענה ב"כ הנאשמים, כי הנאשמים שוקמו, כי אין לחובתם עבר פלילי, כי עסקינן באירוע בודד וספונטני, כי תקופה קצרה לאחר האירוע התחרטו הנאשמים על מעשיהם וכי בין הצדדים נערך הסכם סולחה המעגן בתוכו את החרטה הכנה ורצון הצדדים לשקם את היחסים ביניהם. כך טענה ב"כ הנאשמים, כי מאז הסכם הסולחה חלפה למעלה משנה והסולחה עודנה שרירה וקיימת וכן, כי היחסים בין שתי המשפחות טובים ותקינים. כך הפנתה לעדותו של סנד ועולה ממנה, כמו גם לאסמכתאות שהוגשו מטעם הנאשמים כראיות לעונש ולעולה מהן.
9. כך הפנתה ב"כ הנאשמים לתסקירי שירות המבחן אשר הוגשו בעניינם של הנאשמים ולעולה מהם. כך הדגישה, כי יש במקרה דנן לסטות ממתחמי העונש ההולמים משיקולי שיקום.
10. באשר למדיניות הענישה הנהוגה, הפנתה ב"כ הנאשמים לפסיקה רלוונטית ולרמת הענישה, אשר הושתה במסגרתה. ב"כ הנאשמים עתרה לאימוץ המלצות שירות המבחן בעניינם של הנאשמים. כך הדגישה, כי הנאשם 2 סובל לאחרונה מבעיות רפואיות ונזקק לסדרת ניתוחים. כן עתרה ב"כ הנאשמים להימנע מהשתת קנס כספי ולחייב את הנאשמים בתשלום פיצוי למתלוננים.
11. במסגרת השלמת טיעוניה מיום 9.7.14, חזרה ב"כ הנאשמים על עמדתה העונשית ועתרה, כי בית המשפט לא ימצה את הדין עם הנאשם 1 ובאשר לנאשם 2, עתרה ב"כ הנאשמים לאימוץ המלצות שירות המבחן בעניינו.
12. בדבריו בפני הביע הנאשם 1 צער בשל מעשיו והבטיח, כי לא יחזור על מעשים דומים בעתיד. אף הנאשם 2 הביע צער בשל מעשיו, הבטיח, כי לא יחזור על מעשים דומים בעתיד וציין, כי כיום הנאשמים והמתלוננים חברים.

תסקיר שירות המבחן בעניינו של הנאשם 1

1. כאמור, בעניינו של הנאשם 1 הוגש תסקיר מאת שירות המבחן, הנושא תאריך 2.3.14.
2. מהתסקיר עולה, כי עסקינן בנאשם כבן 40 , נשוי ואב ל 5 ילדים, בין הגילאים שנתיים – 15 שנים. כך עולה, כי הנאשם הינו בעל השכלה יסודית וכי הוא עובד מזה שנים כקצב באטליז, אשר בניהולו של אחיו איברהים, שותפו לאירוע, וכן, כי הוא מנהל דיר ורפת.
3. כך עולה, כי בגין ההליך דנן שהה הנאשם במעצר מאחורי סורג ובריח במשך כחודש וחצי ובהמשך שוחרר בתנאים מגבילים בדמות מעצר בית בכפר נעורה אצל מכרים, שם שהה במשך כשישה חודשים ולאחר מכן תנאי שחרורו שונו והוא חזר לביתו עם אפשרות ליציאה לעבודה בשעות היום. כן עולה, כי הנאשם שוהה בתנאים אלה עד היום.
4. עוד עולה, כי הנאשם תיאר בפני שירות המבחן, כי היה זה מעצרו הראשון וכי במהלכו חווה תנאים קשים וחשיפה לנורמות וערכים בעיתיים, אשר זרים לו. זאת ועוד, הנאשם תיאר מצוקה רגשית בעיקר סביב הריחוק ממשפחתו. שירות המבחן התרשם, כי חווית המעצר הייתה קשה עבור הנאשם והיא מהווה עבורו גורם מרתיע ומציב גבולות.
5. כן הובאו נתונים אודות משפחת המוצא של הנאשם. הנאשם תיאר משפחה נורמטיבית, אשר אינה מאופיינת בהתנהגות עוברת חוק. עוד עולה, כי עם נשירת הנאשם ממערכת החינוך, הוא עבד במפעלים שונים לפרנסתו ובעבודות שונות עד שנת 2000, עת השתלב בעבודה עם אחיו באטליז בו הוא עובד עד היום. בפני שירות המבחן, הביע הנאשם 1 סיפוק ושביעות רצון מעבודתו ומהתמורה ממנה. עוד עולה, כי בשנים האחרונות החל הנאשם לגדל בעלי חיים באופן עצמאי.
6. כן הובאו נתונים אודות המשפחה הגרעינית של הנאשם. בהתייחסות הנאשם למעורבותו במעשים דנן, הוא שיתף את שירות המבחן בקשר המורכב, אשר מתקיים בין משפחתו לבין משפחת המתלוננים. כך סיפר אודות אירוע אלים קודם אשר התרחש בעבר, במהלכו אחיו איברהים נדקר ונפצע ע"י אחד המתלוננים באירוע הנוכחי. לדבריו, המקרה אירע על רקע ניגוד אינטרסים עסקי בין אחיו לבין בני המשפחה היריבה.
7. בשיחה עם שירות המבחן, הנאשם תיאר תחושות מתמשכות של איום ופגיעה, נוכח פציעתו של אחיו. עם זאת, לדבריו, משפחתו נמנעה מהסלמה נוספת של הקונפליקט הקיים עם המתלוננים ופנתה בבקשת סיוע מרשויות אכיפת החוק. לדברי הנאשם, ביום האירוע הוא לא הצליח לשלוט בעצמו ובהתנהגותו במפגש האקראי עם המתלוננים, בעיקר על רקע תחושת הפגיעה בכבודו האישי והמשפחתי.
8. כך עולה, כי הנאשם גילה מודעות להתנהגותו הבעייתית ולפסול שבה, כפי העולה מכתב האישום המתוקן. כן עולה, כי הנאשם מכיר בכך, כי פעל באופן פזיז ולא שקול, הוא הצליח להתחבר להשלכות התנהגותו ולפגיעה שלו בקרבן. כן עולה, כי הנאשם מבין כי מגיע לו להיענש וכי הוא מביע נכונות לפצות את הנפגע. הנאשם ציין, כי היחסים בין משפחתו לבין משפחת המתלוננים כיום יציבים ורגועים על רקע הסכם סולחה, אשר נערך בין הצדדים.
9. עוד עולה, כי עיון בגיליון הרשעותיו הקודמות של הנאשם מלמד, כי אין לחובתו הרשעות קודמות בפלילים.
10. כך עולה, כי עסקינן בנאשם נשוי ואב למשפחה, עובד ומפרנס יחיד למשפחתו. שירות המבחן התרשם, כי עד כה הנאשם ניהל אורח חיים משפחתי ונורמטיבי, רחוק ממעורבות בפלילים. בשיחה עם הנאשם, שירות המבחן לא התרשם מנאשם בעל דפוסים עבריינים או אלימים מושרשים. יחד עם זאת, שירות המבחן התרשם מנאשם בעל אופי חלש, דימוי והערכה עצמית נמוכים, אשר במצבים מורכבים וטעונים רגשית, הנאשם עלול לאבד שליטה ולהגיב באופן אימפולסיבי. כך עולה, כי שירות המבחן התרשם, כי בהתנהגותו בעבירות דנן, הנאשם פעל מתוך תחושות של פגיעה וזלזול שהוא לא יכול היה להכיל וכאמצעי כושל להחזיר לעצמו תחושות ערך וכוח.
11. כן עולה, כי הנאשם התייחס למעורבותו בחומרה רבה, גילה מודעות לכישלונו ההתנהגותי וכי הוא הביע הבנה ואמפתיה להשלכות התנהגותו על המתלוננים ועל עצמו. כמו כן, הנאשם הבין, כי השלכות התנהגותו על המתלוננים יכולות היו להיות קשות יותר. להערכת שירות המבחן, ההליך המשפטי וחווית המעצר חידדו לנאשם את הגבולות והתוצאות של התנהגותו הפזיזה והלא שקולה.
12. עוד עולה, כי בשיחה עם הנאשם, שירות המבחן שיקף לו את התרשמותו ממנו והציע לו להשתלב בהליך טיפולי במסגרת שירות המבחן, אשר יסייע לו בבדיקה עצמית וברכישת כלים אלטרנטיביים להתמודדות במצבי לחץ ודחק. הנאשם ביטא נכונות לקחת חלק בתהליך המוצע. על כן שירות המבחן בא בהמלצה להעמיד את הנאשם במבחן למשך שנה וחצי, אשר במהלכו ישולב הנאשם בטיפול במסגרת שירות המבחן. בנוסף, המליץ שירות המבחן, כי יושת על הנאשם עונש מאסר, אשר ירוצה על דרך עבודות שירות, לצד עונש מותנה וחיוב הנאשם בתשלום פיצוי למתלוננים.

תסקיר שירות המבחן בעניינו של הנאשם 2

1. כאמור, בעניינו של הנאשם 2 הוגש תסקיר מאת שירות המבחן הנושא תאריך 2.3.14.
2. מהתסקיר עולה, כי עסקינן בנאשם בן 38 שנים, נשוי ואב ל 4 ילדים בגילאים 2-8 שנים. כך עולה, כי לנאשם השכלה תיכונית וכי הוא מגדיר עצמו כאיש עסקים עצמאי, מנהל רשת של אטליזים ומנהל יחד עם רעייתו עסק להסעות. בעקבות מעורבותו הנדונה, הנאשם נעצר למשך כחודש ימים ובהמשך שוחרר בתנאים מגבילים למעצר בית אצל קרובי משפחה בכפר איכסאל, שם, לדבריו, שהה במשך כ 6 חודשים. לאחר מכן תנאי שחרורו הוקלו והוא חזר לביתו בערבות שכנים וקרובי משפחה. כן עולה, כי תחילה היה הנאשם במעצר בית מלא ובהמשך התאפשר לו לצאת לעבודה בשעות מסוימות במשך היום, תנאים בהם שוהה הנאשם עד היום.
3. הנאשם שיתף בחוויית המעצר וציין, כי עסקינן במעצר ראשון עבורו, אשר נחווה על ידו באופן קשה ואשר לווה בתחושות של ניתוק ממשפחתו ודאגה לשלומם ולמצבם הכלכלי. זאת ועוד, הנאשם הדגיש את ההשלכות הכלכליות הקשות שנגרמו לו ולעסקיו כתוצאה ממעצרו.
4. כן הובאו נתונים אודות משפחת המוצא של הנאשם. כן עולה, כי הנאשם סיים 12 שנות לימוד, ניסה לעבור את מבחני הבגרות ללא הצלחה ולאחר מכן, למד קורס של חשבונאות בנצרת, אך לא הצליח לעבור את המבחנים הסופיים. לדברי הנאשם, לאחר ניסיונותיו הלא מוצלחים להשלים את לימודיו הפורמאליים, הוא פנה לשוק העבודה ובמשך מספר שנים עבד כפועל בניין. כך עולה, כי מזה כ- 12 שנים הנאשם מנהל מספר חנויות אטליז אותן פיתח במשך השנים, כמו כן הוא מנהל יחד עם אשתו עסק להסעות ומעסיק חלק מאחיו יחד עמו. הנאשם ציין בפני שירות המבחן, כי לאורך השנים, העסקים אשר ניהל היו מוצלחים והתפתחו באופן ראוי, אולם לדבריו, עקב מעורבותו הנדונה ומעצרו, מצבם של העסקים הדרדר, הם נקלעו לקשיים וצברו חובות כספיים אותם הנאשם מנסה להסדיר כיום.
5. כן הובאו נתונים אודות משפחתו הגרעינית של הנאשם. באשר למעורבותו הנדונה, הנאשם שיתף את שירות המבחן במערכת יחסים הדוקה בינו לבין משפחת המתלוננים, אשר כוללת גם קשרים משפחתיים. לדברי הנאשם, נוכח קונפליקט שאירע על רקע עסקי בתחום ההסעות, חלה הידרדרות ביחסים האישיים עם המתלוננים, דבר אשר הוביל לאירוע אלים מלפני יותר משנה, אשר במהלכו, כך לדבריו, הוא נפצע מדקירה ע"י אחד המתלוננים בתיק הנוכחי. יחד עם זאת, לדברי הנאשם, הוא נמנע מלהחריף את הקונפליקט עם המשפחה השנייה ובחר להתמודד עם האירוע דרך פנייתו לגורמי אכיפת החוק.
6. לדברי הנאשם, ביום האירוע נערכו בחירות למועצה המקומית בכפרו, הוא ואחיו אחמד, שותפו לאירוע, היו בדרכם לעבודה והסכינים אשר שימשו אותם לעבודה באטליז, היו ברכב. לדבריו, מבלי לשים לב התפתח האירוע בין אחיו לבין המתלוננים. תחילה, לדברי הנאשם, הוא ניסה להפריד בין הניצים, אך בהמשך ולאחר שראה, כי אחיו מותקף, הוא איים על המתלוננים בסכין על מנת להרחיקם. הנאשם שייך את האירוע לקונפליקט הקודם שהיה בינו לבין המתלוננים. בפני שירות המבחן הנאשם ביטא צער וחרטה בגין התנהגותו וציין, כי נערך הסכם סולחה בין שתי המשפחות, אשר בעקבותיו היחסים ביניהם כיום יציבים ורגועים.
7. כן עולה, כי עיון בגיליון הרשעותיו הקודמות של הנאשם מלמד, כי אין לחובתו הרשעות קודמות בפלילים.
8. כך עולה, כי עסקינן בנאשם נשוי ואב למשפחה, בעל יסודות חיוביים וללא זיקה להתנהגות אנטי סוציאלית. כן עולה, כי מעורבותו בעבירות דנן הינה מעורבות ראשונה בפלילים. שירות המבחן התרשם מנאשם בעל יכולות קוגניטיביות טובות, אשר עד כה תיפקד באופן יציב בפן התעסוקתי והמשפחתי. בשיחה עם שירות המבחן, הנאשם לא ביטא נזקקות כלשהי למעורבות טיפולית בחייו. להערכת שירות המבחן, הנאשם בעל יכולת להמשך תפקוד חיובי ונורמטיבי ללא מעורבות נוספת בפלילים. נראה, כי מעורבותו, מעצרו וההליך המשפטי המתנהל כנגדו, מהווים עבור הנאשם גורם מרתיע ומציב גבולות. כך עולה, כי תפקודו החיובי של הנאשם עד כה, האחריות אשר הנאשם מגלה לעצמו ולאחרים, התייחסותו המחמירה והביקורתית כלפי עצמו למעורבותו, יכולת הנאשם לגלות אמפטיה לנפגעי העבירה והסכם הסולחה שנחתם בין הצדדים, מקטינים להערכת שירות המבחן, את הסיכון להישנות התנהגות בעייתית נוספת.
9. לאור הערכת שירות המבחן מהעדר דפוסים עברייניים ובעייתיים באישיות הנאשם והעדר נזקקות טיפולית, שירות המבחן אינו ממליץ על העמדת נאשם זה במבחן והמליץ על ענישה מוחשית בדמות שרות לתועלת הציבור בהיקף של 200 שעות, בנוסף לענישה מותנית וחיוב הנאשם בתשלום פיצוי למתלוננים.
10. לחילופין וככל שבית המשפט ישית על הנאשם עונש מאסר, כי אז בא שירות המבחן בהמלצה כי תקופת המאסר תהא קצרה, וכי היא תרוצה בדרך של עבודות שירות.

דיון והכרעה

1. כאמור, הנאשמים הורשעו על פי הודאתם בעבירות נשוא כתב האישום המתוקן. הנאשם 1 הורשע על פי הודאתו בעבירות שעניינן, החזקת סכין וחבלה חמורה בנסיבות מחמירות. הנאשם 2 הורשע על פי הודאתו בעבירות שעניינן, החזקת סכין וניסיון לחבלה חמורה בנסיבות מחמירות. אינני רואה לחזור ולפרט את המעשים שביצעו הנאשמים ודי לי בהקשר זה אם אפנה לעובדות כתב האישום המתוקן, אשר פורטו בהרחבה לעיל ואשר מדברות הן בעד עצמן.
2. הכרעת הדין בעניינם של הנאשמים ניתנה לאחר יום 10/7/12 ולפיכך, חל בעניינו תיקון 113 לחוק העונשין בדבר "הבניית שיקול הדעת השיפוטי". במסגרת תיקון 113 בית המשפט נדרש לעריכת בחינה תלת שלבית. ראשית, על בית המשפט לקבוע האם מדובר באירוע אחד או במספר אירועים. שנית, על בית המשפט לקבוע את מתחם העונש ההולם וההנמקה לכך ושלישית, קביעת העונש הראוי בתוך המתחם, או סטייה ממנו אם החוק מאפשר זאת וההנמקה לכך. ראה בהקשר זה ע"פ 864/12 מוחמד סעד נ' מדינת ישראל (5/8/13).
3. לצורך קביעת מתחם העונש ההולם בית המשפט נדרש לבחינת הערך החברתי שנפגע מביצוע העבירות ומידת הפגיעה בו, מדיניות הענישה הנהוגה והנסיבות הקשורות בביצוע העבירות. לצורך קביעת העונש הראוי לנאשמים, בית המשפט נדרש לבחינת הנסיבות אשר אינן קשורות בביצוע העבירות ובכלל זה נתוני העושים ונסיבותיהם האישיות.

ומן הכלל אל הפרט

1. עיון בעובדות כתב האישום המתוקן מלמד, כי עסקינן באירוע אחד, נמשך ובעל קשר פנימי אשר במהלכו ביצעו הנאשמים את המעשים נשוא כתב האישום המתוקן ואת מקבץ העבירות בהן הודו ועל פיהן הורשעו. בנסיבות אלו, הרי שבאנו לקבוע, כי עסקינן באירוע אחד בזיקה לדרישת הפסיקה בהקשר זה. כמו כן נציין, כי במסגרת האירוע יש לקבוע שני מתחמי עונש הולמים באשר לכל אחד מן הנאשמים באבחנה ובהתאמה למעשיהם ולחלקם של כל אחד מן הנאשמים בפרשה דנן, כמו גם, בזיקה לערכים החברתיים אשר נפגעו מביצוע העבירות ומידת הפגיעה בהם, מדיניות הענישה הנהוגה ונסיבות הקשורות בביצוע העבירות.

קביעת מתחם עונש הולם באשר לנאשם 1

1. לצורך קביעת מתחם העונש ההולם, כאמור, בית המשפט נדרש לבחינת הערכים החברתיים המוגנים שנפגעו מביצוע העבירות ומידת הפגיעה בהם, מדיניות הענישה הנהוגה ובחינת הנסיבות הקשורות בביצוע העבירות.
2. הערכים המוגנים אשר נפגעו מביצוע העבירות הינם זכות האדם לשלמות גופו, שלום הציבור ותחושת הביטחון של הפרט. עבירות האלימות פוגעות בערכים חברתיים חשובים, בשלוות נפשם של האזרחים ובתחושת הביטחון לה הם זכאים.
3. במעשיו של נאשם זה, כפי שהם מקבלים את ביטויים בעובדות כתב האישום המתוקן, נוכח טיבם, מהותם, אופיים ונסיבות ביצועם, יש כדי לפגוע באופן מוחשי וממשי בערכים מוגנים אלו.
4. באשר למדיניות הענישה הנהוגה בעבירות האלימות, במיוחד כשאלה מתבצעות תוך שימוש בנשק קר, כפי המקרה דנן, נקבע, בין היתר, בע"פ 2292/98, מדינת ישראל נ' אנואר בן מוחמד הייב ואח', כדלקמן:

"לפנינו ערעור המדינה נגד קולת העונש; והערעור בדין יסודו. המשיבים תקפו ודקרו את המתלונן, בחור זר שלא הכירוהו, בשל הערה בעניין של מה בכך וגרמו לו לחבלה חמורה. התופעה של שימוש בסכינים וכלי משחית אחרים לגמירת חשבונות על רקע סכסוכים מתרחבת והולכת בתוכנו. תופעה חמורה זו יש לשרש בהטלת עונשי מאסר שיהיה בהם כדי להרתיע את הרבים. העונשים הקלים שגזר בית המשפט המחוזי על המשיבים מחמיצים תכלית זו..."

1. דברים אלה כוחם יפה אף בענייננו. האלימות חסרת הרסן מחייבת ענישה מחמירה למען ביעור הנגע המסוכן, בו אנו נתקלים חדשות לבקרים. בשורה ארוכה של פסקי דין חזרו וקראו בתי המשפט למיצוי הדין בדרך של הטלת עונשים מוחשיים ומרתיעים בגין עבירות המבוצעות תוך עשיית שימוש בסכין, תופעה הקרויה במקומותינו "תרבות הסכין" כדרך לפתרון סכסוכים (ראו בהקשר זה ע"פ 8583/96, מדינת ישראל נ' יעקב בן מנחם, ע"פ 607/07, סאלם נ' מדינת ישראל (10/5/07), בפסקה ו(4) וע"פ 9133/04 גורדון נ' מדינת ישראל (20/12/04)).
2. באשר למדיניות הענישה הנהוגה ראה ע"פ 607/07, סאלם נ' מדינת ישראל (מיום 10.5.07), שם הורשע המערער בעבירות אשר עניינן, חבלה בכוונה מחמירה והחזקת סכין שלא כדין ונדון בבית המשפט קמא, בין היתר, ל- 30 חודשי מאסר בפועל. למערער היה דוכן לממכר כעכים בסמוך לכנסיית הקבר שבעיר העתיקה בירושלים. ביום 22.4.06, בעודו עומד על מרכולתו, ניגש אחד מהעוברים ושבים לג'ואד סלאימה, אשר לו דוכן לממכר כעכים הממוקם בסמוך לזה של המערער, על מנת לרכוש ממנו כעך. המערער, המצוי בתחרות עסקית עם ג'ואד, הציע ללקוח את אחד מכעכיו. בזה הוצתה תגרה בין זוג הרוכלים, אשר במהלכה דקר המערער בסכין את ג'ואד. לג'ואד נגרם פצע עמוק שכלל פגיעה ברֵיאה, ונדרש אשפוז בן שלושה ימים. מאחר והמערער הוא ללא עבר פלילי, העובד לפרנסתו, ויש מקום לעודדו שלא לחזור לסורו, בית המשפט העליון העמיד את המאסר בפועל על 24 חודשים. יחד עם זאת ראוי לציין את השוני בהוראת החיקוק במקרה דנן מהמקרה שבפנינו, על המשמעויות הקמות מכך.
3. כן ראה ע"פ 5794/13 מדינת ישראל נ' חליל שיכה (מיום 4.6.13). שם, המשיב דקר את המתלונן בגופו, באמצעות מספריים ששימשו לעבודתו, שלוש פעמים, לאחר שהמתלונן הפריע לו במקום עבודתו ללא סיבה נראית לעין. המשיב הורשע על פי הודאתו, במסגרת הסדר טיעון, בעבירה של פציעה בנסיבות מחמירות כשהעבריין נושא נשק קר והושתו עליו, בין היתר, 6 חודשי מאסר לריצוי בדרך של עבודות שירות. בית המשפט העליון קבע, כי נסיבותיו האישיות של המשיב, היותו אדם בן 31 (בעת מתן גזר הדין), נורמטיבי, בעל משפחה (נשוי ואב לשני פעוטות), ללא עבר פלילי, העובד לפרנסתו מאז ומתמיד – מלמדות כי האירוע שבעקבותיו הורשע, חרף היותו חמור, היה בבחינת מעידה חד פעמית. יתר על כן בית המשפט העליון קבע, כי נסיבותיו המיוחדות של האירוע מעידות, אף הן, על כך שלא מדובר במקרה המצדיק את מיצוי הדין עם המשיב. מדובר בהתרחשות ספונטאנית שאליה נקלע המשיב, "בעידנא דריתחא", לאחר שהמתלונן התגרה בו, בזמן עבודתו, ללא סיבה נראית לעין. בסופו של יום, בית המשפט העליון דחה את הערעור.
4. באשר לנסיבות הקשורות בביצוע העבירות, ראוי לחזור ולהדגיש, כי הנאשם ביקש ליישב סכסוך בדרך אלימה, אשר אינה הולמת חברה נורמטיבית. עוד יצוין, כי עסקינן בנאשם, אשר הינו בוגר ובר דעת ואשר הבין את מעשיו.
5. באשר לנזק שנגרם מביצוע העבירות, הרי כתוצאה מדקירת הנאשם את סנד, נגרם לסנד חתך אלכסוני באורך של 6 ס"מ בירך הימנית, אשר חדר את הפציה והשריר בעומק של 8 ס"מ והוא אושפז למשך שלושה ימים. מאידך נציין, כי לא נגרמו למתלונן נזקים חמורים, זאת מבלי להקל ראש בחבלות שנגרמו. הנזק שהיה צפוי להיגרם מביצוע העבירות הינו כאמור, הגרוע מכל - אבדן חיי אדם. שמתי ליבי לטענת ב"כ הנאשמים בהקשר זה ולפיה, הנאשם דקר את סנד באזור הרגל. יחד עם זאת, ראוי להדגיש כי בביצוע מעשים כגון דא טמונה באופן אינהרנטי סכנה מוחשית וממשית לשלמות גופו של האחר ולחייו, שעה שלא ניתן לחזות את ההסלמה ואת התוצאה הצפויה באירועים כגון אלה.
6. הצדדים חלוקים באשר לשאלה האם עסקינן באירוע אשר הינו פרי תכנון מוקדם ובהקשר זה אין לי אלא להפנות לטיעוני ב"כ הצדדים לעונש אשר פורטו בהרחבה לעיל. נהירים לי טיעוני ב"כ הנאשמים בהקשר זה כמו גם האמור בתסקירי שירות המבחן באשר לנסיבות ביצוע העבירות והמעשים. אולם מאידך ראוי לשוב ולהפנות לעובדות כתב האישום המתוקן בהן הודו הנאשמים ועל פיהן הורשעו אשר מהן עולה כי הנאשמים חפצו לפגוע במתלוננים עובר למועד האירוע וכי הנאשמים ניגשו למתלוננים כשהם מצוידים בסכינים. יחד עם זאת, אין בכך כדי ללמד "ברחל בתך הקטנה", כי עסקינן באירוע מתוכנן "קלאסי" בשים לב לנימוקים לכאן ולשם שפורטו לעיל.
7. באשר לחלקו היחסי של הנאשם בביצוע העבירות ראוי להדגיש, כי שני הנאשמים ניגשו למתלוננים כשהם מצוידים בסכינים. נאשם זה, כאמור, דקר את סנד בירכו וגרם לו לחבלות המצוינות בכתב האישום. כך ראוי לציין עוד בהקשר זה את האמור בהסדר הטיעון ולפיו, הוסכם, כי הנאשם 1 נושא באחריות למעשי הנאשם 2, ככל שהדבר מתייחס לניסיון הפגיעה באכרם, כמפורט בסעיף 4 בעובדות כתב האישום המתוקן, אך מכוח נוכחותו במקום.
8. מאידך, באשר לרקע שהביא את הנאשמים לביצוע העבירות, ראוי לציין את האמור בתסקירי שירות המבחן, אשר הוגשו בעניינם ואת טיעוני ב"כ הנאשמים באשר לנסיבות אשר הביאו את הנאשמים לביצוע העבירות, כפי שהדבר מקבל את ביטויו בתסקירי שירות המבחן ובטיעוני באת כוחם לעונש ואשר פורט בהרחבה. יחד עם זאת נדגיש, כי אין באלה כדי להוות הצדקה למעשים חמורים כגון אלו באשר ראויים הם לכל גנאי.
9. בנסיבות אלו, בזיקה לערכים החברתיים המוגנים שנפגעו מביצוע העבירות שביצע נאשם זה, מדיניות הענישה הנהוגה והנסיבות הקשורות בביצוע העבירות, אני סבורה, כי מתחם העונש ההולם, נע במקרה דנן בין 12 חודשי מאסר בפועל לבין 30 חודשי מאסר בפועל בצירוף עונשים נלווים.

קביעת מתחם העונש ההולם בעניינו של הנאשם 2

1. כאמור, הנאשם 2 הורשע בעבירות אשר עניינן, החזקת סכין וניסיון לחבלה חמורה בנסיבות מחמירות.
2. הערכים החברתיים המוגנים שנפגעו מביצוע העבירות, כפי שפורטו בעניינו של הנאשם 1 יפים גם לעניינו של נאשם זה. יחד עם זאת, לאור חלקו של הנאשם במעשים ובהתאמה בעבירות בהן הורשע, הרי שמידת הפגיעה בערכים חברתיים מוגנים אלו, כפי עשייתו הפלילית של הנאשם כאן, הינה פחותה בעוצמתה, בזיקה לחלקו היחסי במעשים.
3. אף מדיניות הענישה הנהוגה, אשר הובאה בעניינו של הנאשם 1 וקריאת בתי המשפט להחמרה בעבירות אלימות ובמקרים בהם נעשית פתירת סכסוכים באמצעות סכין, יפה גם בעניינו של נאשם זה. יחד עם זאת, כאמור, עניין לנו בעבירת ניסיון לביצוע עבירת האלימות, עבירה אשר לא הושלמה בזיקה לנפקויות הקמות מכך.
4. עוד נציין, כי גם נאשם זה הינו בגיר ובר דעת ומבין את מהות מעשיו.
5. מאידך, ראוי לציין את הנסיבות אשר הביאו את הנאשם כאן, כמו גם הנאשם האחר לביצוע העבירות, כפי שהדבר פורט בטיעוני באת כוחם לעונש וכפי שהדבר מקבל את ביטויו גם בתסקיר שירות המבחן, אשר הוגש בעניינו.
6. כך ראוי לציין את חלקו היחסי של נאשם זה בביצוע העבירות. הנאשם ניגש אל המתלוננים יחד עם הנאשם האחר כשהוא מצויד בסכין וניסה לפגוע בסנד בסכין שאחז ובהמשך ניסה לדקור את אכרם בסכין, אך אכרם מנע ממנו מלעשות כן. כך ראוי להדגיש, כאמור, את המוסכם במסגרת הסדר הטיעון ולפיו, הנאשם 1 נושא באחריות למעשי הנאשם 2, ככל שהדבר מתייחס לניסיון הפגיעה באכרם, כמפורט בסעיף 4 בעובדות כתב האישום המתוקן, אך מכוח נוכחותו במקום. לכך השלכה באשר לחלקו של הנאשם 2 במעשים, ככל שהדבר מתייחס לניסיון הפגיעה באכרם והיות הנאשם בעל החלק העיקרי בהקשר זה.
7. עוד ראוי להתייחס לכך, כי ככל שהדבר מתייחס לניסיון הדקירה של אכרם ע"י הנאשם, הרי שעסקינן, כאמור, בעבירה אשר לא הושלמה, והעובדה כי לא נגרם לאכרם נזק פיזי בשל מעשי הנאשם כאמור. לסוגיה זו השלכה באשר לנזק שנגרם מביצוע העבירות והנזק אשר היה צפוי להיגרם.
8. בנסיבות העניין, בזיקה לערכים החברתיים שנפגעו מביצוע העבירות שביצע הנאשם ומידת הפגיעה בהם, מדיניות הענישה הנהוגה והנסיבות הקשורות בביצוע העבירות, באתי לכלל מסקנה, כי מתחם העונש ההולם בעניינו של נאשם זה נע בין מספר חודשי מאסר בפועל, אשר יכול וירוצו בדרך של עבודות שירות לבין 14 חודשי מאסר בפועל.

קביעת העונש הראוי לנאשמים

1. בבוא ביהמ"ש לקבוע מהו העונש הראוי לכל אחד מן הנאשמים, ביהמ"ש נדרש לבחינת הנסיבות אשר אינן קשורות בביצוע העבירות ובכלל זה נתוני העושים, ונסיבותיהם האישיות של הנאשמים.
2. עוד סבורה אני, כי אין מקום במקרה דנן לסטות ממתחמי העונש ההולמים כפי שקבענו לעיל לחומרא או לקולא ויש לגזור את דינם של הנאשמים בתוך מתחמי העונש ההולמים שקבענו לעיל.
3. באשר לנאשם 1 ראוי לציין, כי עסקינן בנאשם בוגר, יליד 1973, זאת בשונה ממי שהוא קטין, או בגיר - צעיר, על המשמעויות הקמות מכך.
4. עוד שמתי ליבי לכך, כי הודאת הנאשמים באה לאחר שהוחל בשמיעת ראיות, אולם עדיין עסקינן בשלב מקדמי בשמיעת הראיות בו הודו הנאשמים ולקחו אחריות.
5. כך נציין את התרשמות שירות המבחן בעניינו של הנאשם 1 ולפיה, הנאשם בעל אופי חלש, דימוי והערכה עצמית נמוכים, אשר במצבים מורכבים וטיעונים רגשית עלול לאבד שליטה ולהגיב באופן אימפולסיבי.
6. מאידך, נציין כי אין לחובת הנאשם 1 כל הרשעות קודמות וזוהי עשייתו הראשונה בפלילים.
7. כך נציין את נסיבותיו האישיות של הנאשם 1, כפי שעברו כחוט השני בטיעוני באת כוחו לעונש ובתסקיר שירות המבחן אשר הוגש בעניינו ולפיהם, הנאשם נשוי ואב ל 5 ילדים הסמוכים על שולחנו וכי הינו המפרנס היחיד למשפחתו. כך נציין את התרשמות שירות המבחן ולפיה, אין עסקינן בנאשם בעל דפוסים עברייניים או אלימים מושרשים וכי הנאשם גילה מודעות לכישלונו ההתנהגותי והביע הבנה ואמפתיה להשלכות התנהגותו על המתלוננים ועל עצמו.
8. בנסיבות אלו, הרי שנראה, כי עסקינן במי שעל דרך הכלל מנהל אורח חיים נורמטיבי ופרודוקטיבי, זאת מבלי להקל ראש בעשייתו הפלילית כאן.
9. עוד שמתי ליבי לתקופה בה שהה הנאשם במעצר מאחורי סורג ובריח בגין ההליכים נשוא תיק זה ולשהייתו בתנאים מגבילים בהיקפים משתנים בהם שהה הנאשם משך תקופה ניכרת, כפי שהדבר קיבל את ביטויו בטיעוני באת כוחו לעונש ובתסקיר שירות המבחן שהוגש בעניינו, זאת בזיקה להשלכות הרוחביות הקמות מאלה.
10. עוד יצוין, כי הנאשם 1 הודה, לקח אחריות על מעשיו, חסך זמן שיפוטי יקר כמו גם העובדה, כי בהודאתו חסך הנאשם את הצורך בהעדת עדים רבים, על כל הכרוך בכך. כך תצוין החרטה שהביע הנאשם בשל המעשים, כפי שהדבר מקבל את ביטויו הן בטיעוני באת כוחו והן בתסקיר שירות המבחן שהוגש בעניינו.
11. כך נציין את המלצת שירות המבחן, אשר הובאה בסיפא תסקיר המבחן ולפיה, יש להעמיד את הנאשם בצו מבחן למשך 18 חודשים ולהשית עליו עונש מאסר בפועל, אשר ירוצה בדרך של עבודות שירות לצד ענישה מותנית וחיובו בתשלום פיצוי למתלוננים.
12. כך נציין כבר עתה, כי בין הניצים נכרת הסכם סולחה וכי מערכת היחסים בין המתלוננים לבין הנאשמים הינה חיובית וטובה. עובדה זו מקבלת את ביטויה הן בהסכם הסולחה שהוגש לעיוני והן בטיעוני באת כוח הנאשם לעונש כמו גם בתסקיר שירות המבחן שהוגש בעניינו. מעבר לכל אלה, ראוי להפנות לעדותו של סנד אשר העיד כעד לעונש מטעם הנאשמים ואשר עולה בקנה אחד עם האמור לעיל.
13. בנסיבות העניין ובשקלול הנסיבות אשר אינן קשורות בביצוע העבירות ואשר פורטו בהרחבה לעיל, אני סבורה כי ראוי למקם את העונש הראוי לנאשם ברף התחתון של מתחם העונש ההולם אם כי לא בצד הקיצון שבו. בהקשר זה, יצוינו מקבץ הנסיבות לקולא שפורטו לעיל ואולם מאידך, נדגיש, את גילו של הנאשם בהיותו בוגר ואף לא בגיר - צעיר, האמור בליבת תסקיר שירות המבחן באשר לנתוניו האישיותיים של הנאשם ויתר ההנמקות שפורטו לעיל.
14. באשר לנאשם 2, הרי שראוי לציין, כי עסקינן בנאשם בוגר, יליד 1976, על המשמעויות הרוחביות הקמות מכך. יובהר כבר עתה, כי אין עסקינן במי שהוא קטין או בגיר - צעיר בזיקה לפסיקת בית המשפט העליון בסוגיה זו.
15. כך נציין, כי עסקינן בנאשם נשוי ואב ל 4 ילדים הסמוכים על שולחנו. כך נציין את התרשמות שירות המבחן ולפיה, עסקינן בנאשם בעל יסודות חיוביים וללא זיקה להתנהגות אנטי סוציאלית. כך נדגיש, כי אין לחובת הנאשם הרשעות קודמות וכי זוהי עשייתו הראשונה בפלילים. בנסיבות אלו, נראה כי, גם כאן עסקינן במי שעל דרך הכלל מנהל אורח חיים נורמטיבי ופרודוקטיבי, זאת מבלי להקל ראש בעשייתו הפלילית כאן. כך נדגיש, כי שירות המבחן התרשם, כי מעצרו וההליך המשפטי המתנהל כנגד הנאשם, מהווים עבורו גורם מרתיע ומציב גבולות.

100.כך נציין, את הקשיים הנפשיים והכלכליים, חוו הן הנאשם והן בני משפחתו בעת

תקופת מעצרו. כך נציין את מצבו הבריאותי של הנאשם, כפי שעולה מהאסמכתאות הרפואיות, אשר הוגשו בעניינו. עוד תצוין העובדה, כי הנאשם הודה, לקח אחריות על מעשיו, חסך זמן שיפוטי יקר ואת העובדה, כי בהודאתו עשה הנאשם כדי לחסוך את הצורך בהעדת עדים רבים, על כל הכרוך בכך.

101.כך נציין את המלצת שירות המבחן בעניינו של הנאשם 2 ולפיה, שירות המבחן

סבור כי אין מקום להעמיד את הנאשם בצו מבחן ובא בהמלצה להשית על נאשם זה צו של"צ בהיקף של 200 שעות, בנוסף לענישה מותנית וחיובו בתשלום פיצוי למתלוננים. כן תודגש המלצתו החילופית של שירות המבחן ולפיה, ככל שבית המשפט יחליט להשית על נאשם זה עונש מאסר, כי אז שירות המבחן המליץ, כי תקופת המאסר תהא קצרה, אשר תרוצה בדרך של עבודות שירות.

102.כך נציין את העולה מעדותו של המתלונן סנד, כפי שפורטה לעיל ואשר הובא כעד

לעונש מטעם הנאשמים. בהקשר זה יצוין, כי נאשם זה ציין בדבריו בפני, כי עתה מערכת היחסים בין המתלוננים לבין הנאשמים טובה. הדברים עולים בקנה אחד אף עם עדות סנד וכן עם הסכם הסולחה אשר הוגש כראיה לעונש (נ/1).

103.עוד יצוינו בעניינם של שני הנאשמים האסמכתאות שהובאו לעונש (נ/2) ובכלל זה מכתבו של ראש המועצה המקומית עין מאהל בעניינו של הנאשם 2 (נושא תאריך 2/4/14), מכתב ראש המועצה המקומית עין מאהל בעניינו של הנאשם 1 (נושא תאריך 2/4/14) וכן, מכתבו של מנהל מחלקת החינוך (מיום 25/1/14) המתייחס לשני הנאשמים ולחברת ההסעות שבבעלותם.

104.בנסיבות אלו, נוכח מקבץ הנסיבות שפורטו לעיל, באתי לכלל מסקנה כי יש למקם את העונש הראוי לנאשם ברף התחתון של מתחם העונש ההולם שנקבע לעיל ואולם, לא בצד הקיצון שבו. מסקנתי זו באה נוכח מקבץ הנסיבות אשר אינן קשורות בביצוע העבירות שפורטו לעיל ובכלל זה נסיבות העושה ונסיבותיו האישיות ומאידך, ראוי לציין כי עסקינן במי שהוא בגיר, זאת בשונה ממי שהוא קטין או בגיר - צעיר, כמו גם יתר הנסיבות שפורטו לעיל.

105.תלכיד עונשי ראוי ומידתי, כך לדידי, צריך לכלול בחובו עונש מאסר בפועל לכל אחד מן הנאשמים, כאשר בעניינו של נאשם 2, ראוי כי זה ירוצה על דרך עבודות שירות, בזיקה למיקום העונש הראוי לכל אחד מן הנאשמים בתוך המתחמים כפי שקבענו לעיל. עוד ראוי להשית על כל אחד מן הנאשמים עונש מאסר מותנה אשר יהא "כחרב המתהפכת" מעל ראשם של הנאשמים כצופה פני עתיד. עוד ראוי לחייב את הנאשם 1 בתשלום פיצוי למתלונן סנד נוכח הנזקים הישירים שגרם במעשיו הישירים ומאידך, נוכח חלקו היחסי של הנאשם 2 במעשים כלפי סנד, אשר לא גרם לו כל נזק, אין מקום גם לחייב את הנאשם 2 בתשלום פיצוי לסנד. תחת זאת, נוכח חלקו היחסי של הנאשם 2 במעשים וניסיון הפגיעה והדקירה באכרם, הרי שיש לחייב את הנאשם 2 בתשלום פיצוי לאכרם. מודעת אני כי על פי עובדות כתב האישום, הנאשם 2 ניסה לדקור את סנד אולם בסופו של יום, הנזקים הישירים שנגרמו לסנד, הינם בעטיים של מעשי הנאשם 1, אשר הוא יחויב בפיצוי כאמור.

106.עוד סבורה אני, כי בנסיבות העניין, נוכח מהות המעשים שביצעו הנאשמים, שהייתם במעצר ולאחר מכן בתנאים מגבילים משך תקופה ניכרת, על ההשלכות הרוחביות הקמות מכך ושעה שכל אחד מן הנאשמים יחויב בתשלום פיצוי למתלונן הרלוונטי לעניינו, הרי שבנסיבות העניין אני סבורה, כי אין מקום לחייב את הנאשמים גם בתשלום קנס.

107.מודעת אני לעמדותיהם העונשיות של ב"כ הצדדים. יחד עם זאת, לדידי, עמדתה העונשית של המאשימה חורגת היא לחומרא, אין היא עולה בקנה אחד עם מתחמי העונש ההולמים אשר קבענו במקרה דנן. מאידך, גם עמדתה של באת כח הנאשמים, חורגת היא לקולא, כפי שציינו לעיל, לא מצאנו מקום במקרה דנן לסטות ממתחמי העונש ההולמים משיקולי שיקום בזיקה למכלול נסיבות המקרה דנן, מהות מעשי הנאשמים, תוצאותיהם, הפסיקה הנוהגת בעבירות כגון דא, זאת מבלי שנעלמו מעניינו מקבץ הנסיבות לקולא ובכלל זה, נתוני העושים ונסיבותיהם האישיות.

108. השתת עונש מאסר בפועל מאחורי סורג ובריח בעניינו של הנאשם 1, נוכח חלקו היחסי בביצוע המעשים, דקירת סנד והתוצאות שנגרמו בעטיה, כמו גם יתר ההנמקות המצטברות שפירטנו לעיל ומאידך, השתת עונש מאסר כאמור לתקופה קצובה ומידתית, תיתן ביטוי ראוי והולם למכלול השיקולים הבאים במקרה דנן ולאיזון הראוי והצריך בין האינטרסים השונים הנלחמים על הבכורה. תוצאה עונשית אחרת, כפי עתירת ב"כ הצדדים זה מזה וזה מזה, תחטא, כך לדידי, לאיזון הצריך בין אלה. בעניינו של הנאשם 2, השתת עונש מאסר בפועל לתקופה המקסימלית האפשרית על פי חוק, שעה שזה ירוצה על דרך עבודות שירות, תיתן ביטוי למהות המעשים שביצע הנאשם, לחלקו היחסי, השונה והמאובחן מעניינו של הנאשם 1, כמו גם תשקלל בחובה את נתוני העושה ונסיבותיו האישיות ומיקום העונש הראוי לנאשם בתוך המתחם שקבענו בעניינו.

109.סופו של יום, נוכח כל האמור לעיל, אני משיתה על כל אחד מן הנאשמים את העונשים כדלקמן:

נאשם 1:

א. 14 חודשי מאסר בפועל בניכוי ימי מעצרו בהתאם להודעה שתוגש בהקשר זה ע"י המאשימה בתוך 5 ימים מהיום. לעיוני בעוד 7 ימים מהיום.

ב. 12 חודשי מאסר על תנאי והתנאי הוא שהנאשם לא יעבור תוך תקופה של 3 שנים כל עבירת אלימות מסוג פשע ויורשע בגינה.

ג. 6 חודשי מאסר על תנאי והתנאי הוא שהנאשם לא יעבור תוך תקופה של 3 שנים כל עבירת אלימות מסוג עוון, לרבות איום, ויורשע בגינה.

ד. 3 חודשי מאסר על תנאי והתנאי הוא שהנאשם לא יעבור תוך תקופה של 3 שנים עבירה שעניינה החזקת סכין שלא כדין ויורשע בגינה.

ה. אני מחייבת את הנאשם בתשלום פיצוי למתלונן סנד אבו ליל (עד תביעה מס' 8) בסכום של 6,000 ₪. סכום זה יופקד בעבור המתלונן בקופת בית המשפט בתוך 45 יום ממועד שחרורו של הנאשם מבית הסוהר נשוא עונש המאסר שהושת עליו כאן.

ו. בנסיבות העניין, כאמור, אני נמנעת מלחייב את הנאשם בתשלום קנס.

נאשם 2:

א. 6 חודשי מאסר בפועל אשר ירוצו על דרך עבודות שירות בהתאם לחוות דעת הממונה שהוגשה. הנאשם יבצע את עבודות השירות בעיריית נצרת עלית, נצרת עלית, בימי העבודה ובשעות העבודה כמפורט בחוות דעת הממונה. מועד תחילת ריצוי עבודות השירות - 16/12/14.

במועד זה יתייצב הנאשם ביחידת עבודות השירות, תחנת טבריה.

לבקשת הממונה, אני מזהירה את הנאשם, כי עסקינן בתנאי העסקה קפדניים וכי כל חריגה מכללים אלו, יש בה כדי להפסיק את עבודות השירות ולהביא לריצוי יתרת העונש במאסר בפועל.

ב. 12 חודשי מאסר על תנאי והתנאי הוא שהנאשם לא יעבור תוך תקופה של 3 שנים מהיום כל עבירת אלימות מסוג פשע ויורשע בגינה.

ג. 6 חודשי מאסר על תנאי והתנאי הוא שהנאשם לא יעבור תוך תקופה של 3 שנים מהיום כל עבירת אלימות מסוג עוון, לרבות איום, ויורשע בגינה.

ד. 3 חודשי מאסר על תנאי והתנאי הוא שהנאשם לא יעבור תוך תקופה של 3 שנים מהיום עבירה שעניינה החזקת סכין שלא כדין ויורשע בגינה.

ה. אני מחייבת את הנאשם בתשלום פיצוי למתלונן אכרם אבו ליל (עד תביעה מס' 7) בסכום של 3,000 ₪. סכום זה יופקד בעבור המתלונן בקופת בית המשפט בתוך 30 יום ממועד סיום ריצוי עבודות השירות אשר הושתו על הנאשם במסגרת גזר דין זה.

בנסיבות העניין, כאמור, אני נמנעת מלחייב נאשם זה בתשלום פיצוי גם לסנד אבו ליל.

ו. כן הנני נמנעת מלחייב את הנאשם בתשלום קנס.

110. הודעה לשני הנאשמים זכות ערעור תוך 45 יום לבית המשפט העליון.

111. המזכירות תמציא העתק מגזר דין זה לממונה על עבודות השירות.

הערה: גזר הדין ניתן והוקרא בנוכחות ב"כ הצדדים והנאשמים ביום 18/9/14 ואולם הוא מפורסם עתה על הנמקותיו מפאת היקפו ואילוצי הדפסה.

ניתן היום, כ"ח אלול תשע"ד, 23 ספטמבר 2014, בהעדר הצדדים.