האשמה ומהלך הדיון

התביעה מאשימה את מר אבראהים קולאגאסי (להלן: "הנאשם") בעבירה של גרימת נזק, עבירה על תקנה 21(ב)(2) לתקנות התעבורה, התשכ"א- 1961 (להלן: "תקנות התעבורה"); רשלנות, עבירה על סעיף 62(2) לפקודת התעבורה, התשכ"א- 1961 (להלן: "פקודת התעבורה"), בקשר עם סעיף 38(2) לפקודת התעבורה; סטייה מנתיב, עבירה על תקנה 40(א) לתקנות התעבורה ונהיגה במהירות שאינה סבירה, עבירה על תקנה 51 לתקנות התעבורה.

על פי המתואר בכתב האישום ביום 13.08.2012 בשעה 01:04, נהג הנאשם ברכב סגור אחוד מסוג "סיטרואן" מ"ר 40-940-57 ונסע במנהרת הר הצופים מכיוון כללי ואדי ג'וז לכיוון כללי א- טור, בירושלים.

על פי הנטען בכתב האישום, בהגיע הנאשם מחוץ למנהרות הר הצופים כיוון א- טור, נהג ברשלנות כשסטה מנתיב נסיעתו, איבד שליטה, פגע בגדר שבצד שמאל והתהפך עם רכבו לצד ימין. עוד נטען כי באותן נסיבות נהג הנאשם במהירות שאינה סבירה ואינה מתאימה לתנאי הדרך.

כתוצאה מהתאונה נחבלו בגופם הנאשם ונוסע שהיה ברכבו וכלי הרכב המעורבים ניזוקו.

בישיבת הקראה שהתקיימה לפני ביום 09.05.2013 כפר הנאשם באמצעות ב"כ עו"ד רסאס בעבירות המיוחסות לו בכתב האישום. התיק נקבע להוכחות ליום 09.06.2013 בשעה 09:00 והסתיים באותו יום. נקבע כי הכרעת הדין תינתן ביום 03.09.2013 בשעה 10:20.

כבר בשלב זה אומר כי לאחר שמעתי את הצדדים ואת העדים, החלטתי להרשיע את הנאשם בעבירה של גרימת נזק, סטייה מנתיב ונהיגה במהירות שאינה סבירה. ומזכה אותו מעבירת הרשלנות. והכל מהטעמים שיפורטו בהמשך.

מטעם התביעה העידו העדים הבאים:

עת/1- רס"ל עדי אבו (להלן: "השוטר אבו")

עת/2- רס"ר רביע שאהין (להלן: השוטר שאהין")

כמו כן הוגשו המסמכים הבאים:

ת/1- דו"ח פעולה שנערך והוגש ע"י השוטר אבו.

ת/2- הודעת נהג תחת אזהרה שהוגשה ע"י השוטר שאהין.

מטעם ההגנה העידו העדים הבאים:

הנאשם עצמו, וכן שלושה עדי הגנה. אחד היה עימו ברכב, ושניים הגיעו למקום אחרי התאונה.

המחלוקת בין הצדדים בקצרה - מהי הסיבה להחלקה? רשלנותו או כתם שמן?

אין חילוקי דעות בין הצדדים כי הנאשם סטה ממסלולו ועקב סטייה זו נגרמה תאונת הדרכים. המחלוקת מתמקדת בשאלה לגבי גורם התאונה. היינו, האם הסטייה קרתה כתוצאה מאירוע שלנאשם אין שליטה עליו, במקרה שלנו, כתם שמן שהיה בכביש. או מנסיבות שהיו בחזקת הנאשם, קרי כתוצאה מרשלנותו וחוסר זהירותו ועל כן יכול היה למנוע את התאונה?

כפי שמקובל בפסיקה ואין על כך חולק, נטל הראייה בעניין זה הוא על הנאשם.

נציין כי אין מחלוקת בין הצדדים כי ביום התאונה מזג אוויר היה קריר במקצת, והכביש היה יבש, התאורה הייתה תקינה והראות בו הייתה טובה.

לטענת המאשימה, התאונה אירעה לאחר שהנאשם נסע במהירות גבוהה ושאינה מתאימה לתנאי הדרך. לתימוכין הפנתה התביעה לעדותו של השוטר אבו שהגיע לזירה כשלוש דקות אחרי קרות התאונה, וציין בעדותו חזור ושנה כי לא ראה כתם שמן או משהו דומה אחר בכביש בו אירעה התאונה.

זאת ועוד, לטענתה, טענתו של הנאשם לפיה הגורם להחלקתו הינו כתם שמן שהיה על הכביש הועלתה לראשונה בעדותו בבית המשפט ואין לה כל זכר בהודעתו במשטרה מכאן שעסקינן בעדות כבושה.

מלבד זאת, טענה התביעה כי גם מעדותיהם של עדי ההגנה לא עולה באופן חד משמעי כי הסיבה להחלקה הוא כתם שמן שהיה על הכביש עובר לתאונה.

מנגד, ההגנה טענה כי במועד התאונה הנאשם נהג באופן זהיר ובמהירות סבירה. לגרסתה, התאונה אירעה לאחר שהנאשם עקף אוטובוס שעמד בנתיב הימני עם ארבע אורות מהבהבים, לפתע רכב הנאשם החליק. ופגע בגדר שבצד שמאל של הכביש (בין המנהרה לנתיב) ולאחר מכן התהפך לצד ימין. לדבריה הסיבה להחלקה היא ככל הנראה כתם שמן שהשאיר האוטובוס עובר לתאונה.

זאת ועוד, לטענת ההגנה מהממצאים בתיק ומעדויות העדים לא ניתן להוכיח שהתאונה אירעה בשל סטייתו של הנאשם. אלא נהפוך הוא, מהעדויות עולה חד משמעית כי הנאשם נהג בזהירות המתבקשת ובתנאים המתאימים לכביש אולם, בשל גורם זר שלא היה בשליטתו של הנאשם (כתם שמן), הרכב החליק. לדידה, לא ייתכן שהרכב יחליק בפתאומיות סתם כך. לפיכך, מבקשת ההגנה לזכות את הנאשם מהעבירות המיוחסות לו בכתב האישום או לחילופין לזכותו מחמת הספק.

האם עמד הנאשם בנטל ההוכחה?

(והתשובה היא שהנאשם לא עמד בנטל)

הלכה ידועה היא כי סטיית נהג מנתיבו יש בה הוכחה לכאורה לעובדת התרשלותו של הנאשם ועל הנאשם הנטל להוכיח כי גורם אחר שלא בשליטתו גרם לסטייה האמורה. ראה לעניין זה דברי בימ"ש בפרשת אלגבארין (בע"א 446/82 בלגשווילי (בר-ריס) נ' אלגבארין, פ"ד מב(2), 737):

"אמת נכון הדבר, שההחלקה על הכביש אינה, כשלעצמה, מהווה ראיה ניצחת בדבר רשלנותו של הנהג. יכול להיות שהיה במקום כתם של שמן, או שהיה מכשול אחר בכביש, או שנגרם הדבר על ידי גורם חיצוני זה או אחר, אך אינני מוכן לומר, שההחלקה אינה מהווה ראיה כלשהיא בדבר רשלנות הנהג, משמע שהיא עובדה נויטראלית לחלוטין. אין טבעה של מכונית להחליק על גבי הכביש מאליה. לכאורה מצביעה ההחלקה על אי-נקיטת אמצעי זהירות נאותים מצד הנהג. רשלנות זו עשויה להתבטא בדרכים שונות: או שהנהג נסע במהירות מופרזת, או שלא האט את מהירות נסיעתו כאשר נוכח לדעת שהכביש הינו רטוב, וזאת במיוחד בעת היכנסו לסיבוב בכביש, או שלחץ על הבלמים בצורה פתאומית מדי בהתחשב בתנאי הכביש, או שהפנה את הגה המכונית בתנועה חדה, או שמצב הצמיגים במכוניתו לא היה תקין וכו'...".

ראו עוד בעניין זה ע"פ (י-ם) 1713/93 בוקובזה נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו, 07.06.93, וכן ראו ת"ד (חי') 30749/04 מדינת ישראל נ' רפאל (פורסם בנבו, 04.01.2006).

במקרה שלפנינו הנאשם לא עמד בנטל זה. ראשית, כשנשאל הנאשם בהודעתו במשטרה מה הסיבה לסטיית רכבו, הנאשם לא ידע להצביע על הגורם וכל שאמר היה כי הוא אינו ידוע. כלשונו:

"ש. האם ראית מים על הכביש או משהו אחר?

ת. לא שמתי לב.

...

ש. מה גרם לך להתהפך?

ת. אני לא יודע, הרכב החליק, פתאום לא יכולתי להשתלט על הרכב ולא הייתי ממהר, זה מה שאני לא יכול להבין.

ש. ממה הרכב שלך החליק?

ת. אני בעצמי לא יודע" (ראו ת/2, גיליון 2, ש' 29-17).

גם בחקירה הראשית השיב "אני לא יודע להגיד, לאחר שעקפתי את האוטו' הרגשתי שהגלגלים האחוריים מחליקים ופגעתי בקיר שבין המנהרה לעלייה" (ראו פרו' דיון עמ' 8, ש' 7-6).

למעשה הנאשם במהלך עדותו בבית המשפט לא ציין כי ראה כתם שמן רק הסיק בדיעבד שההחלקה של רכבו אירעה עקב כתם שמן שאולי השאיר האוטובוס שעמד בצד הדרך. כלשונו: "כשחשבתי איך התהפכתי הגעתי למסקנה שהיה כתם שמן" (ראו פרו' דיון עמ' 8, 14).

זאת ועוד, גם חברו של הנאשם מר עלי ביטון (עה/1) שכאמור היה ברכב הנאשם ביום התאונה ציין כי עובר לתאונה שיחק במכשיר הנייד ולא שם לב לכתם שמן או למשהו דומה אחר אלא רק לפתע הרגיש איך הרכב מחליק ומתהפך (ראו פרו' דיון עמ' 8, ש' 32-26). גם מר ביטון העריך במהלך עדותו כי ככל הנראה היה כתם שמן על הכביש ולא מעבר לכך (ראו פרו' דיון עמ' 9, ש' 1).

אם לא די באמור, נציין כי השוטר אבו שכאמור הגיע שלוש דקות אחרי התאונה הדגיש בעדותו בבית המשפט כי לא ראה כתם שמן על הכביש, וסביר להניח שאם היה כזה, אז גם רכבו היה מתהפך. וכלשונו:

"ת. אני כשהגעתי איך שהרכב היה הפוך כמעט בטוח בוודאות שלא היה כתם שמן, חניתי בדיוק אחריו כי אני הייתי מתהפך גם, לא ראיתי כתם שמן.

...

ש.ת. אנחנו באנו וחסמנו את הכביש שלא יעלה להר הזיתים, נכון שלא ראינו שום דבר על הכביש...

לא ראיתי שמן" (ראו פרו' דיון עמ' 2, ש' 5- 20, עמ' 3 ש' 18).

למעשה העד היחיד שהעיד כי ראה כתם שמן על הכביש, היה עד הגנה 3. הלה אמר בעדותו בבית המשפט שהגיע לזירה אחרי התאונה, והבחין בכתם שמן עם סימני גלגלים ליד האוטובוס ובסמוך למקום ההחלקה של רכב הנאשם. וזאת בנפרד מכתם הסולר שהיה מתחת לרכב הנאשם. לדאבוני, אין בידי לקבל את גרסת העד לסיבת ההחלקה. וזאת מהסיבה הפשוטה שהעד לא היה עד לתאונה הגיע לזירה אחרי זמן מה מהתרחשותה. מלבד זאת, נציין כי ייתכן שכתמי השמן שבהם הבחין עד ההגנה היו כתוצאה מהתאונה עצמה.

למעלה מן הצורך, נציין כי במועד התאונה הנאשם היה נהג חדש כך שקשה לומר שבנהג מיומן עסקינן וייתכן והדבר תרום לתאונה. לנוכח האמור ניתן לקבוע כי התאונה אירעה בשל סטייתו של הנאשם בלי סיבה מוצדקת ולא בשל התערבותו של גורם זר, כטענת ההגנה.

סעיפי החוק בהם הואשם הנאשם

הנאשם הואשם בארבעה אישומים המופרטים לעיל. היות וקבעתי כי התאונה אירעה בשל סטייתו של הנאשם ולא בשל התערבותו של גורם זר, הרי שממילא יש להרשיעו בהוראת החיקוק 1, 3, 4. נציין כי לא ברור מודע ביקשה התביעה לייחס לנאשם גם עבירת רשלנות דווקא. בסוגיה זו, עמדתי בהרחבה בת"ד (ירושלים) 2136/05 פרקליטות מחוז ירושלים נ' מוחמד (פורסם בנבו, 05.04.05)). אין זה המקום לחזור על מה שנאמר שם אך בקצרה נציין כי המדינה אינה יכולה להחליט על דעת עצמה אלו תקנות יחשוב לרשלנות ואילו לא.

כן אוסיף כי אין כל הוכחה למהירות המבקש וייתכן והתאונה אירעה מסיבות אחרות מלבד מהירות.

סוף דבר

לאור כל האמור למעלה הגעתי למסקנה כי הנאשם לא עמד בנטל הראייה ולא העלה ספק סביר כי התאונה והסטייה נגרמו עקב גורם שלא היה לו שליטה לגביו. אשר על כן, כאמור ברישא אני מרשיע את הנאשם בסעיפי אישום הבאים:

• גרימת נזק לרכוש - עבירה על תקנה 21(ב)(2) לתקנות התעבורה.
• סטייה מנתיב – עבירה על תקנה 40(א) לתקנות התעבורה

ומזכה אותו מעבירת הרשלנות, עבירה על סעיף 62(2) בקשר עם סעיף 38(2) לפקודת התעבורה וכן מעבירה של נהיגה במהירות שאינה סבירה, עבירה על תקנה 51 לתקנות התעבורה.

המועד הקבוע להכרעת הדין ליום 03.09.2013 בשעה 10:20 נותר בעינו ביום זה יישמעו הטיעונים לעונש ועל הצדדים להיערך לכך.

המזכירות תשלח העתק הכרעת הדין לב"כ הנאשם עו"ד רסאס ולתביעה.

ניתנה היום, ‏יום רביעי 12 יוני 201312 יוני 2013, בהעדר הצדדים.