<#2#>

נוכחים:

העותר ובאת כוחו עו"ד עינת סופר

ב"כ המשיב 2 עו"ד גל רוזנצוויג

פרוטוקול

ב"כ העותר:

חוזרת על העתירה.

ב"כ המשיב 2:

מגיש כתב תשובה.

ב"כ העותר:

עיינתי בכתב התשובה. אני סבורה שהחלטת הוועדה אינה סבורה כשהיא נשענת על שיקול אחד בלבד מסעיף 9(3) שלמעשה היא מתייחסת למאסריו הקודמים ולעברו הפלילי / התעבורתי של העותר ואני סבורה שיש מקום גם כשמתייחסים למאסרים הקודמים יש מקום לעשות הבחנה.

בכתב העתירה צירפתי לעמ' 3, כך סיכמתי את המאסרים שלו, ועשיתי זאת גם בין היתר כדי להוכיח שהם ישנים, גם מאסרים קצרים, ויתרה מכך, מאסרים בעבור עבירות שבוצעו לפני הרבה שנים, למעשה גם מהגיליון של הרישום התעבורתי וגם מהגיליון של הרישום הפלילי אפשר ללמוד בקלות שלמעשה מבחינת העבר התעבורתי שלו מדובר בעבירה אחרונה שבוצעה בשנת 2008 כאשר משנת 2008 עד שהוא נתן את הדין בגין העבירות נשוא מאסרו הנוכחי אין עבירות תעבורתיות נוספות.

חשוב לציין שיש פה למעשה נתונים נוספים שאני סבורה שהוועדה התעלמה מהם ואני אמנה את חלקם.

מבחינתו היה מאסר עד כדי שזה השפיע עליו, והדברים עולים בקנה אחד עם גזר הדין של כב' השופטת בת-אור מבאר שבע שעה שהשיתה עליו חודשי עבודות שירות שהיא למדה הן מתסקיר שירות המבחן והן מהעותר שהיא רואה לנכון לא להשית עליו מאסר מאחורי סורג ובריח. לאחר מכן, ששת החודשים הומרו למאסר בפועל, לאחר שנשפט על עבירה של נהיגה בזמן פסילה.

אני מסכימה עם דברי ביהמ"ש שהדו"ח הסוציאלי אינו שחור ואינו לבן, אך אני למדה שמדובר בעותר שאין לו נורמות עברייניות וזה רשום בדו"ח הסוציאלי וגם לכך יש לתת מקום.

יתרה מכך, עורכת חוות הדעת לא אומרת שהעותר לא מבין את חומרת מעשיו, אלא מסב את חומרת המעשים לנזקים שמסב למשפחתו. גם להבין את חומרת המעשים על רקע הנזק שאתה נושא לכל מי שסובב אותך, זהו צעד התחלתי שנמצא בו המערער. כאשר אנו מייחסים לעובדה שהעותר הציג לחברי הוועדה שהוא ימשיך סוג של טיפול שלא יקבל אותו בין כותלי הכלא, וכאשר מדובר בתקופת רישיון של חודשיים יש לתת לעותר הזדמנות. מדובר על מאסרים מאוד ישנים, וכאשר יש לקחת בחשבון את הנסיבות.

אני סבורה שהחלטת הוועדה לא הייתה סבירה בעניין זה.

ב"כ המשיב 2:

הוועדה צריכה לשקול קודם את הסיכון לציבור. כאשר מסתכלים על מכלול הנתונים של העותר רואים שמדובר על מאסר שישי ועבירות חמורות שיש בהן סיכון וזלזול בחוק של נהיגה ללא רישיון, התחזות לאדם אחר. מדובר בעותר שיש לו עבירות שמסכנות את הציבור, בין היתר, נשיאת נשק ונהיגה בזמן פסילה, כך שמדו"ח גורמי הטיפול עולה בעייתית – עולה שספק אם העותר מבין את חומרת מעשיו והתוכנית הפרטית לא מאיינת את הסיכון.

על רקע זה אין לומר שהחלטת הוועדה אינה סבירה.

מדובר בעותר שהוא מסוכן, ואני לא סבור שיש טעות בהחלטת הוועדה. בנוסף, שיקול השיקום הוא בעייתי לאור מה שכתוב בדו"ח גורמי הטיפול, ובכל מקרה בית המשפט בוחן את סבירות ההחלטה.

ב"כ העותר:

מדובר על עותר שזו פעם ראשונה שהוא עומד בפני ועדת שחרורים ומנסה להוכיח את עצמו בדרך כלשהי.

מאסר של 60 יום או מאסר של 21 יום הוא לא מאסר של 8 חודשים, לאחר תקופה לא מבוטלת שבו העותר לא היה בכלא ולא עבר עבירות.

החלטת ועדת השחרורים מוטעית בכך שהיא נשענת על שיקול אחד בלבד, ולא לוקחת את כלל השיקולים.

העותר לא יוצא לחופשות. העותר הגיש בקשה לחופשה וזה עוד לא יצא לפועל.

העותר אמור לסיים את מאסרו בעוד חודשיים.

העותר סבור שהוא מבחינתו החל בדרך חדשה והוא חושב שיש מקום לתת לו הזדמנות.

ב"כ המשיב 2:

כל יסוד לשחרור מוקדם הוא אמון, והוועדה מפרטת בהחלטה את הנסיבות ששוללות את האמון שיש לתת בעותר שמשליכים גם על אפשרות לשחרור מוקדם.

<#3#>21

פסק דין

העותר מרצה מאסר שישי למשך 8 חודשים, בגין עבירות של התחזות לאחר, נהיגה בזמן פסילה ללא רישיון נהיגה וללא ביטוח כאשר רישיון הנהיגה פקע בשתי הזדמנויות נושא פ"ל 710-08-10 (בית משפט השלום לתעבורה בת"א), והוא מלין על החלטת המשיבה 1 (להלן: "הוועדה"), מיום 4.2.13 שלא לשחרר אותו על תנאי.

ב"כ העותר טוענת בכתב העתירה ובטיעוניה בפנינו, כי שגתה הוועדה כאשר ייחסה חשיבות לעבירות נושא מאסריו הקודמים של העותר ונושא הרשעותיו הקודמות, שכן אלה בוצעו לפני מספר שנים כפי שמתואר בטבלה שהיא חלק מכתב העתירה (ר' סעי' 11,12,13 לעתירה).

לטענת ב"כ העותר, במהלך מאסרו העותר השתתף ב-4 מפגשים של עמותת "אור ירוק", ועל פי התוכנית השיקומית של גב' היכל שהוצגה בפני הוועדה ואשר צורפה לעתירה, הוא אמור להשתתף במפגשים נוספים במהלך השחרור המוקדם.

לטענת ב"כ העותר, התנהגותו של העותר במהלך מאסרו היא ללא רבב, וגם התנהגות זו מצדיקה את שחרורו המוקדם לראשונה, שכן ממאסריו הקודמים, שהיו לתקופות קצרות יחסית, הוא לא שוחרר על תנאי.

ב"כ המשיב 2 מתנגד לשחרורו המוקדם של העותר ועומד על נסיבות ביצוע העבירות נושא מאסרו שהן עבירות חמורות, שכן העותר נהג ברכב בזמן פסילה, למרות שידע שהוא נפסל מלנהוג וזאת באופן עקבי להרשעות קודמות בעבירות תעבורה, לרבות בגין נהיגה בזמן פסילה וללא רישיון נהיגה וללא ביטוח.

ב"כ המשיב 2 מצביע על כך שזמן קצר לאחר ששוחרר משלושה מאסרים קודמים חזר העותר לבצע עבירות תעבורה, לרבות נהיגה ללא רישיון נהיגה וללא ביטוח, ומשכך מדובר בעותר רצידיביסט שהחל לבצע עבירות תעבורה מאז שנת 1993 ועבירות פליליות מאז שנת 1996.

עוד טוען ב"כ המשיב 2, כי גורמי הטיפול בעותר בין כותלי בית הסוהר התרשמו שהוא עסוק בנזק שנגרם לו כתוצאה ממאסרו וספק אם הוא מבין את חומרת מעשיו.

עיון בהחלטת הוועדה נושא העתירה מעלה כי אכן התייחסה להרשעותיו הקודמות של העותר, הן עבירות פליליות והן עבירות תעבורה ואין להלין שעשתה כן, שכן התנהגותו של העותר בכל הקשור לנהיגה ללא רישיון נהיגה וללא ביטוח ולנהיגה בזמן פסילה, מלמדת על מסוכנותו, במיוחד כאשר זמן קצר לאחר ששוחרר ממאסרים קודמים חזר לסורו בכל הקשור לביצוע עבירות תעבורה לא קלות.

הוועדה הסתמכה, ובצדק, גם על האמור בדו"ח הסוציאלי שהיה בפניה ואשר צורף לעתירה, לפיו אמנם העו"ס התרשמה שאין לעותר נורמות עברייניות בולטות (התרשמות שאנו מטילים בה ספק, לאור הרשעותיו הקודמות של העותר בעבירות פליליות ובעבירות תעבורה), אך התרשמה גם, כאמור, שהוא עסוק בנזק שנגרם לו וספק אם הוא מבין את חומרת מעשהו.

יש בהתרשמות אחרונה זו כדי להצדיק את החלטת הוועדה שלא לשחרר את העותר על תנאי, גם בתנאי התוכנית הטיפולית של גב' היכל, שאין בהם כדי להפיג את מסוכנותו של העותר ולו בכל הקשור לעבירות תעבורה.

לאור כל האמור לעיל, החלטת הוועדה נושא העתירה היא החלטה סבירה ומוצדקת שאיננה יכולה לשמש נושא להתערבות ערכאה שיפוטית, ואנו דוחים את העתירה.

<#4#>

ניתן והודע היום ט"ז אדר תשע"ג, 26/02/2013 במעמד ב"כ הצדדים והעותר.