התובעים והנתבעות 1-2 הגיעו להסכמה לפיה בית המשפט יפסוק בתובענה על דרך הפשרה, ללא הנמקות, לפי סעיף 79 א לחוק בתי המשפט, בטווח שבין 100,000 ₪ ל-240,000 ₪.

ההסכמה להעדר הנמקות סוייגה בהודעה משותפת ולפיה אם בית המשפט יחייב את הנתבעות בעלות התיקונים בשל ליקויים בדירת התובעים כפי שקבע מומחה בית המשפט שלא כפי עלותם לתובעים או מנגד, יחייב הנתבעות בעלות התיקונים שלא לפי עלות לקבלן כטענת הנתבעות, ינמק מדוע בהתאם למבחנים הנוגעים בדבר בהלכה הפסוקה.

אציין בקצרה כי מקור המחלוקת האמורה נעוץ בכך שבפי הנתבעות 1-2 טענה לפיה התובעים לא איפשרו להם לבצע את תיקון הליקויים בדירה שנמכרה להם ולכן יש להפחית 30% מהעלות שנקבעה לתיקון הליקויים בחוו"ד מומחה בית המשפט.

התובעים טוענים מנגד כי איפשרו לנתבעות 1-2 לבצע התיקונים אך אלו כשלו בכך.

אכן, ההלכה הפסוקה קובעת, כטענת התובעים, כי זכותו של הקבלן לתקן את הליקויים איננה עומדת לעולם אלא לזמן קצוב, וכלשון בית המשפט "בהקדם המירבי" (ת.א. (מחוזי י-ם) 4015/98 די וורולי סיאני הנדסה (1980) בע"מ נ' נורמן עמנואל, סעיף 25 לפסה"ד).

בענין זה נטושה מחלוקת עובדתית בין הצדדים. בתיק לא קויימו הוכחות ולא הוגשו תצהירים ולכן אין בידי לקבוע מימצאים עובדתיים בהקשר זה.

עיינתי בכתבי הטענות ובחומר שצורף, לרבות ההתכתבויות בין הצדדים לעניין התיקונים, ובהינתן מחלוקת עובדתית זו והפסיקה שצויינה לעיל, אקח בחשבון את טענת הנתבעות 1-2, לצורך פסיקת הסכום, בחלקה.

מובן כי מעבר לעלות ביצוע התיקונים שהועמדה בחוו"ד מומחה בית המשפט ע"ס כ-175,000 ₪ וסכומים נוספים בהיקף מצומצם שפורט בסעיף 6 לחווה"ד, קיימים גם רכיבים נוספים כגון עגמת נפש, עלות מגורים מחוץ לדירה בעת ביצוע התיקונים ועוד, כמפורט בכתב התביעה.

בהינתן האמור לעיל, נפסק כי הנתבעות 1-2 יחד ולחוד ישלמו לתובעים יחד ולחוד סך כולל של 180,000 ₪.

בנסיבות העניין וכן נוכח העובדה שסכום התובענה הועמד ע"ס 450,000 ש"ח, ישלמו הנתבעות 1-2 הוצאות ושכ"ט בסכום על הצד הנמוך, בסך 10,000 ₪.

הסכומים האמורים ישאו ריבית והפרשי הצמדה כחוק מיום פסק הדין ועד התשלום בפועל.

ניתן היום, י"ט תמוז תשע"ה, 06 יולי 2015, בהעדר הצדדים.