בפני תביעה כספית על סך של 15,000 ₪, שהוגשה בבית משפט לתביעות קטנות, בגין אירוע תאונה מיום 02.07.12.

טענות הצדדים

1. על פי טענת התובע, במהלך נסיעתו ביציאה מקיבוץ כפר רופין, ומשהגיע לעיקול בכביש, הופיע מולו רכב הנתבעת אשר נסע במהירות באמצע הכביש, ופגע בחלקו השמאלי של הרכב. (להלן: "התאונה").
2. התובע צירף חוות דעת לכתב התביעה ולפיה, הנזק שנגרם לרכבו, אשר הוכרז כאובדן כללי, הינו בשיעור של 13,800 ₪. בנוסף צירף התובע קבלה בגין תשלום שכ"ט שמאי בשיעור של 1,200 ₪.
3. מנגד, שללה הנתבעת גרסת התובע לאופן התרחשות התאונה. לטענתה, במועד התאונה, ומשנסע רכב הסיור מטעמה, בכביש עם תנאי דרך לא אופטימליים, בו עיקולים משני כיווני ההגעה, הגיע רכב אזרחי מהכיוון הנגדי, ומשזיהה אותו נהג הנתבעת, בלם האחרון עד לעצירה, כאשר מנגד, התובע לא הצליח לעצור את רכבו לגמרי, עד שהתנגש בצדו השמאלי של רכב הנתבעת.

דיון ומסקנות

1. לאחר ששמעתי את גרסאות הנהגים המעורבים בתאונה, באתי לכלל מסקנה לפיה יש לקבל את התביעה, אך יחד עם זאת, להשית על התובע אשם תורם באירוע התאונה, וזאת מן הנימוקים שיפורטו.
2. ראשית אציין כי אין חולק בין הצדדים, כי התאונה אירעה, משנפגשו רכבי הצדדים בעיקול שבדרך.
3. בעדותו בפניי חזר התובע על גרסתו לאופן התרחשות התאונה. גרסתו לא נסתרה כאשר עיון בתמונה שהציג בפניי לעניין הנזק ברכבו (ת/1) מתיישבת עם גרסתו, לנקודת המפגש בין רכבי הצדדים כתוצאה מהתאונה. מנגנון התאונה כפי שניתן לראות בתמונה הנ"ל, יש בו כדי ללמד כי רכב הנתבעת הוא זה שפגע ברכבו של התובע, ואיני מקבלת את טענת הנתבעת, לפיה נסע רכבו של התובע, לכאורה, באמצע הכביש. אילו אכן נסע התובע באמצע הכביש, הרי הנזקים ברכבו אמורים להיות בצדו הקדמי, אמצעי, ולא כך הוא הדבר.
4. מנגד, העיד בפניי נהג הנתבעת. על אף טענתו כי התובע הוא זה שנכנס ברכו, אלא שלא הוצגו בפניי כל תמונות של רכב הנתבעת, מהם ניתן לראות את הפגיעה ברכבה, לרבות בחינת הנזק, כדי ללמוד על מנגנון התאונה, והגרסה הנטענת.
5. זאת ועוד, על אף שבעדותו ציין נהג הנתבעת כי בזמן התאונה נכחו עמו אנשים ברכב (עמ' 2 ש' 5), אלא שמסבותיה שלה, בחרה הנתבעת לא לזמנם לעדות. זימון האנשים הנ"ל לעדות, היה בו כדי לשפוך אור על המחלוקת העובדתית בין הצדדים באשר לאירוע התאונה. בהעדר תמונות רכבה של הנתבעת, ו/או כל תמונה אחרת שצולמה בזמן התאונה, כפי שטען נהג הנתבעת בפניי (עמ' 2 ש' 10), מהם ניתן ללמוד על הנזק הנטען שנגרם לו, ואי העדת האנשים, שלטענת נהג הנתבעת, שהו עמו ברכב בזמן התאונה, מביאה אותי למסקנה כי יש להעדיף את גרסת התובע לאופן התרחשות התאונה, על גרסתה של הנתבעת, עדות שנתמכה בתמונת רכבו, המלמדת על הנזק שנגרם לרכב, ומנגנון התאונה.
6. זאת ועוד, טענתו של נהג הנתבעת כי בלם והביא את רכבו לעצירה מוחלטת, לאחר שהבחין בתובע נוסע במהירות, אינה מתיישבת עם אופן הפגיעה ברכבו של התובע, מה גם שלא הוצגה בפניי שום אסמכתא לפגיעה כלשהי שאירעה ברכב הנתבעת.
7. יוצא אפוא, כי לאחר שמיעת גרסאות שני הנהגים המעורבים בתאונה, ובהעדר הצגת עדויות נוספות לאירוע התאונה, ולאחר שעיינתי בתמונת רכב התובע והנזקים שנגרמו לו, המסקנה אליה הגעתי הינה כי, התאונה אירעה בזמן שנהג הנתבעת הגיע לעיקול בכביש הצר, ללא שבחן כראוי את תנאי הדרך, שאין חולק כי הינה דרך צרה, שיש לנהוג משנה זהירות בה, ופגע ברכבו של התובע, בצדו השמאלי.
8. יחד עם זאת, אני משיתה על התובע, אשם תורם בשיעור 20% בקרות התאונה, וזאת לאור העובדה כי על אף שהצדדים הסכימו בפניי כי מדובר בכביש צר, וכי הנסיעה בו מסוכנת, אך יחד עם זאת, לא מצא התובע לנכון לנהוג במשנה זהירות בנסיעתו, במיוחד ובעדותו ציין כי הבחין בנהג הנתבעת נוסע במהירות. אילו התובע, אשר לטענתו מכיר היטב את המקום, היה עוצר את רכבו לגמרי בצד הכביש, עת ראה את נהג הנתבעת נוסע, לטענתו במהירות, היה בכך כדי להקטין את הסיכון לפגיעה ברכבו. התובע בחר לא לעשות כן, ולהמשיך בנסיעתו, אם כי בצד הדרך, ובכך אירעה התאונה.
9. באשר לנזק, כאמור, התובע צירף חוות דעת שמאי לגבי הנזקים שנגרמו בתאונה, לרבות בגין תשלום שכ"ט השמאי. לאור מנגנון התאונה ונסיבות התרחשותה, מצאתי כי הנזקים על פי חוות דעת השמאי לאור מיקומם, וכן התמונה שצורפה בפניי (ת/1), משתלבים עם גרסת התובע לאופן התרחשות התאונה, כאשר הנתבעת לא הגיש כל חוות דעת נגדית מטעמה, לנזקיו של התובע, ואף בחרה לא לחקור את השמאי על חוות דעתו הנ"ל. בכך, אני מאמצת את מסקנותיו של השמאי כפי שעלו בחוות דעתו, באשר לנזק שנגרם לרכב התובע.

סוף דבר

1. אי לכך, אני מקבלת את התביעה, ומחייבת את הנתבעת, לשלם לתובע, הסך של 12,000 ₪, בצירוף אגרת בית משפט והוצאות בסך 300 ₪.

הסכומים האמורים לעיל ישולמו בתוך 30 ימים מיום קבלת פסק הדין לידי הנתבעת, שאם לא כן, יישאו הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד מועד התשלום בפועל.

המזכירות תשלח עותק מפסק הדין לידי הצדדים.

ניתן היום, כ"ו תשרי תשע"ד, 30 ספטמבר 2013, בהעדר הצדדים.