<#1#>

ב"כ המאשימה עו"ד אורית מנצ'יקובסקי

ב"כ הנאשמת עו"ד בועז גורק

הנאשמת בעצמה

פרוטוקול

ב"כ המאשימה:

הנאשמת ילידת 1961, הודתה והרשעה בכתבי האישום בעבירות הבאות: שתי עבירות של התנהגות פרועה במקום ציבורי ועבירה של הפרת הוראה חוקית וכן עבירה של הטרדה באמצעות מתקן בזק.

הנאשמת הועדה לדין פעמיים, ב- 10.3.11 בעבירה של הפרת הוראה חוקית וב- 17.3.11 במס' עבירות ביניהן היזק לרכוש, תקיפת בן זוג, תקיפה הגורמת חבלה של ממש והפרת הוראה חוקית. נקבע כי אינה מסוגלת לעמוד לדין. הנאשמת לא התייצבה לדיונים בעניינה עד שהותלו ההליכים. ההליכים חודשו. מכתב האישום עולה כי בעת הארועים המתוארים היתה הנאשמת פרודה מבן זוגה והטרידה אותו בהזדמנויות שונות הן באמצעות מתקן בזק והן בעת שהפרה צו בימ"ש והוראה חוקית. ניכר גם כי צווי בימ"ש אינם מהווים עבורה הרתעה.

עמדת המאשימה הינה למאסר על תנאי ממושך, פיצוי למתלונן וקנס. עמדה זו הינה לאור מצבה הרפואי של הנאשמת אשר ניתן ללמוד על כך מהרישום הפלילי בעברה.

סברנו שיש להטיל על הנאשמת עבודות שירות אך בנסיבות של הנאשמת, אנו לא מבקשים עבודות שירות ולכן נבקש לקחת בחשבון את התנאי ואת הפיצוי.

ב"כ הנאשמת:

הנאשמת הודתה וחסכה מזמנו של בימ"ש במס' עבירות של הפרת צו שיפוטי. העבירה האחרונה המיוחסת לה הינה – 2012, ל מעשה מדובר ב- 3 עבירות של הפרת צו מ- 2012. באף אחד מהארועים האלה לא פגעה במאן דהוא ולא חלילה במשפחתה. ההפרות היו בעיקר בטלפונים, בנסיון להכנס הביתה כדי לראות את שלום ילדיה. היא לא הרימה יד על אף אחד. לגבי ההתפרעות במקום ציבורי, היא לא פגעה כהוא זה במתלונן ואף אחד לא טוען לכך. המעשה היה לאחר שהנפגע, עו"ד במקצועו, החלה לצלמה במצלמת וידאו כדי לעקוב אחריה.

הנאשמת היתה בעברה אחות ראשית בבית חולים איכילוב, היתה עובדת מסורה, ולא היה לה שום מקרה לפני כן. המעשים מתקשרים ישירות ליחסים בתוך המשפחה כאשר היו תלונות חוזרות ונשנות, חלקן הופרכו, ברובן לא הועמדה לדין. בחלקן אושפזה. הנאשמת נותקה מילדיה. היא היתה אשה נשואה לעו"ד, היה לה הכל, היה לה מקצוע מכובד ועכשיו היא מנותקת מכולם, משפחתה התנתקה ממנה. היו לה מס' נסיונות אובדניים, האחרון אך לפני מס' חודשים. מגיש דוח פסיכיאטר מ- 22.9.14, מצטט. אובחנה כסובלת ממחלה דיפולרית. ממחלה זו היא סובלת כבר מ- 2009 אך אין ספק שההשתלשלות העגומה הזו באה בין היתר בשל מחלתה. כרגע אינה מסוגלת לעבוד, מקבלת נכות מהביטוח הלאומי בשל מצבה הנפשי. הנסיונות שלה ליצור קשר, שזה בעצם העבירות שלה, הנסיונות שלה ליצור קשר היה בעיקר דאגה לבנה ששירת באותה תקופה בסיירת צנחנים, באותה עת ירד לעזה. לאור מחלת האשה, לאור היותה חייה מקצבת הנכות, לאור העובדה הסכסוך הגירושים הקשה גבה ממנה מחיר יקר, אבקש לנהוג בה במידת הרחמים ולעזור לה.

לגבי הקנס, מצבה של הנאשמת הוא עגום ולכן אבקש לרחם עליה בנושא של קנס או פיצוי ולא להשית עליה הוצאות כספיות מעבר למה שרובצים לפתחה.

עידו זינגר מוזהר כדין:

אני בנה של יהודית. כמו שעוה"ד אמר, המצב של אמא שלי, עוד כשהייתי ילד קטן, היא היתה בתפקיד של אחות באיכילוב, תמיד היתה רגילה לחיות ממה שהשיגה בעצמה וחינכה אותי על ערכים של השגיות ואני רואה בה מודל לחיקוי, למרות כל הדברים שעברה בשנים האחרונות, דברים קשים, עדיין אני שואב ממנה השראה לחיים שלי. מה שעשתה זה בא מתוך זעקה ואני כאן כדי לעזור לה. היא דאגה לי כי באותו זמן הייתי בצבא בפעילות והיא דאגה לי. לא היתה הגעה שלה אישית לבית, היא כיבדה מאז את צו ההרחקה.

רבקה גורל מוזהרת כדין:

אני אחותה של הנאשמת. היא עבדה אחות מוסמכת. אף פעם היא לא רבה עם אף אחד, כולם אהבו אותה, היא עבדה טוב, דאגה לחולים שלה. אף פעם לא היה לה שום דבר. בשנים האחרונות היא עוברת תקופה מאוד קשה. היא דאגה לילדיה. היא נעצרה ואני הלכתי לחתום עליה כדי לשחרר אותה.

הנאשמת:

אני רוצה להביע חרטה. אכן אני עוברת תקופה מאוד קשה, ב- 4 שנים האחרונות חיי התהפכו לחלוטין. הוציאו אותו מהבית. הבן שלי באותו שבוע התגייס, ישנתי ברכב, נדדתי בין כתובות ולא הבנתי את אותה הסכמה הדדית לצאת מהבית ולא ליצור קשר. אני מודה שאז אולי ממקום שהייתי מוצפת בדאגה, אני נכשלתי והפרתי צו של בימ"ש לא ליצור קשר עם בעלי. הוא לא ענה לי, מתוך דאגה לילדים התקשרתי. אני מבינה שלא הייתי צריכה להפר את הצו.

<#2#>

גזר דין

הנאשמת הורשעה על פי הודאתה בשלושה כתבי אישום ובעבירות של הפרת צו שנועד להגן על אדם, התנהגות פרועה במקום ציבורי, הפרת הוראה חוקית והטרדה באמצעות מתקן בזק.

עסקינן בארועים מהשנים 2011 ו- 2012 אשר בוצעו ביחס למתלונן, בעלה, על רקע סכסוך גירושים. המאשימה עתרה להשית על הנאשמת מאסר על תנאי, קנס ופיצוי ואילו ההגנה עתרה להמנע מהרכיבים הכספיים וביקשה להסתפק במאסר על תנאי מתון.

לאחר ששמעתי את טיעוני הצדדים סבורני כי מן הראוי לכבד את עתירת הצדדים בכל הנוגע למאסר על תנאי.

יש לציין כי מדובר בנאשמת ילידת 1961, ללא הרשעות קודמות. קיימים שני תיקים קודמים כאשר הסתיימו בקביעה שהנאשמת אינה כשירה לעמוד לדין בשל מחלת נפש. יצויין כי הנאשמת, לפי חוו"ד פסיכיאטרית, כיום כשירה לעמוד לדין ואולם אובחנה כלוקה לסירוגין במחלה סכיזואפקטיבית ובמחלה ביפולרית. בעברה היתה הנאשמת בעלת רקע נורמטיבי ועבדה כאחות ראשית בבית חולים. בעקבות מחלתה ובעקבות סכסוך הגירושים נותרה הנאשמת חסרת כל.

כפי שהעיד אף בנה של הנאשמת נראה שהמעשים בוצעו על ידי הנאשמת כסוג של זעקה לעזרה. חלק מהמעשים אף בוצעו במסגרת דאגה של הנאשמת לבנה שהיה בשירות צבאי באותה תקופה.

כיום בני הזוג פרודים, הנאשמת איננה מתגוררת במקום.

בנסיבות האמורות שפורטו ולאור האמור בחווה"ד הפסיכיאטרית סבורני כי יש לקבל עתירתם המשותפת של הצדדים לעונש מאסר על תנאי.

הואיל ומדובר בעתירה משותפת איני סבור כי יש צורך בגזירת הדין בהתאם למתווה שנקבע בתיקון 113 לחוק העונשין.

עתירת הצדדים נמצאת במתחם העונש ההולם.

בכל הנוגע לרכיבים הכספיים הרי שלאור כל האמור לעיל ולאור מצבה הנפשי והכלכלי של הנאשמת סבורני כי מן הראוי להמנע מעונש כספי קונקרטי ולהסתפק בהתחייבות להמנע מעבירה.

אשר על כן אני גוזר על הנאשמת את העונשים הבאים:

1. 3 חודשי מאסר על תנאי לבל תעבור הנאשמת במשך שנתיים מהיום עבירה מהעבירות שבהן הורשעה.

2. חתימה על התחייבות בסך של 2,000 ₪ לפיה תמנע במשך שנתיים מהיום מביצוע עבירה מהעבירות שבהן הורשעה. ההתחייבות תחתם תוך 7 ימים וככל שלא תחתם תאסר הנאשמת למשך 7 ימים.

ככל שקיימת הפקדה בתיק תושב למפקיד בכפוף לכל הוראה חוקית.

זכות ערעור לבימ"ש מחוזי תוך 45 יום מהיום.

<#3#>

ניתנה והודעה היום י"ב שבט תשע"ה, 01/02/2015 במעמד הנוכחים.

הוקלד על ידי חנה בבו