המבקש, שיוצג בידי עו"ד אלון לב, הגיש תביעה נגד המשיבה, לצו שיורה לשחרר לידיו מטלטלין שאיחסנה במחסניה, בלא תשלום. המבקש אף עתר לסעד זמני בעניין זה. הדיון בבקשה הסתיים בהסדר דיוני מסוים, הכרוך בביצוע תשלום בידי המבקש, שהמבקש לא עמד בו, כך ניתן להבין. לאחר דברים אלה הודיעו באי-כוחם של הצדדים ביום 4.3.13 על הגעתם להסכם פשרה, חלף ההסדר הקודם, ושתמציתו חיוב המבקש בתשלום למשיבה עבור שירותי הובלה ואחסנה, וכנגד זאת חיוב המשיבה בשחרור המטלטלין לידיו. ההסכם קיבל תוקף של פסק דין.

המבקש (בעצמו) הודיע ביום 14.3.13 על "התנגדות" להסכם, ובפרט כנראה – לחיובו בתשלום כתנאי לשחרור המטלטלין. לטענתו, הוא לא אישר את ההסכם. כן עותר הוא לאפשר לו ליטול ייצוג "אמיתי" ולמנות לו עורך דין חדש תחת קודמו. תגובות עו"ד לב והמשיבה שביקשתי לקבלן לא שפכו אור חדש על הפרשה.

דין הבקשה להידחות. לא קיימת אפשרות דיונית לבעל דין לסגת בו מהסכם שקיבל תוקף של פסק דין. הדרך להביא לביטולו של פסק דין הוא בערעור עליו, ככל שנפל פגם בהליך השיפוטי (ואין טענה כזו), הוא להגיש תובענה לביטול פסק הדין, מחמת פגם בחלקו החוזי של הסכם הפשרה, כטענת המשיב כאן (ראו: ע"א 2536/90 סיטבון נ' סיטבון, פ"ד מה(2) 573 (1991)). טענה כי בא כוחו של בעל דין חתם על הסכם הפשרה עשה זאת שלא בעצה אחת עם בעל הדין יכולה (עיונית) לעמוד בבסיסה של תובענה לביטול פסק הדין, לא בקשה של בעל דין לסגת בו מן ההסכם. המבקש רשאי ליטול לו ייצוג כאשר יחפוץ להשגת מטרה זו.

הבקשה נדחית אפוא. מובן כי איני מחווה כל דעה לגוף טענותיו של המבקש. אין צו להוצאות.

ניתנה היום, י' ניסן תשע"ג, 21 מרץ 2013, בהעדר הצדדים.