#1#>

פרוטוקול

עו"ד זיכרמן: מגישה לעיון את חומר החקירה.

עו"ד חקלאי: חוזרת על האמור בהודעת הערר ומבקשת להוסיף שעילת המעצר אינה מהעילות המובהקות.

אם ביהמ"ש אומר לי שהייתה הסכמה גם לעניין הראיות וגם בשאלת עילת המעצר וכי אין זה המקום לחזור מהסכמות שניתנו בבימ"ש קמא אני אומרת שעוצמת הראיות כל כך גבולית שהתנאים צריכים מלכתחילה להיות בהתאם. זה נטען ב- 6/2/13 בעמ' 8 לפרוט' בשורות הראשונות. אני לא חולקת על כך שלפני כן הייתה הסכמה באותו עניין ואני לא מבקשת לערער עליה. השופט קמא קיבל את עמדתי בעמ' 11 שורה 4.

אני אתמקד בעיקר. אני טוענת שהמסוכנות שלו שנובעת אך ורק מעצם זה שהוא אחז שיכור בהגה ניתן למנוע על ידי ערבים שייודאו שלא ינהג שיכור בהגה ולא ינהג כלל. כדי שלא יאחז בהגה, ביהמ"ש יורה על פסילה עד תום ההליכים. עברו של העורר נקי, אין לו עבירה של נהיגה בזמן פסילה ואין שום אינדיקציה שאם ביהמ"ש יפסול אותו הוא ישוב וינהג. יש לו עבירה שהתיישנה שזה לא קשור. אין שום אינדקיציה שיפר הוראה חוקית. מדובר בעורר נורמטיבי. העורר כבר בהליך המעצר עבר לטיפול והוא כבר היה בטיפול ומוזמן לפגישות המשך. לאור העדר עבירות נלוות ולאור עברו, והעובדה שהמסוכנות רק מנהיגה אפשר להרחיק אותו מהכביש. יש רכב אחד. גם כאשר ריצה עונש פסילה בגין העבירה הקודמת הוא לא נהג בשלילה.

רכב המשפחה לא יוחזר אליו. הבן שחרר את הרכב מפסילה מנהלית והמפתחות אצלו והוא ימכור את הרכב. לא תהיה לו גישה לרכב. אין חשש שיצא לרחוב גם אם יצא שיכור, אין חשש שתהיה לו גישה לרכב הרי הוא לא פורץ ולא גנב. אני חושבת שכאשר הוא משולב בהליך טיפול וכאשר המשפחה הפקידה ערבויות והוא הבין את המשמעות שאם יפר תנאי יחזור מאחורי סורג ובריח. הנאשם הוא אדם קטוע רגל, התקופה שריצה מעצר של שלושה וחצי שבועות היה לו קשה. מגישה פסיקה בעבירות של נהיגה בזמן שתייה ביהמ"ש הסתפק במעצר בית לילי בלבד או בערבויות. אם בימ"ש זה ימצא מקום שיש לעצרו במעצר בית, אבקש שהעורר יהיה לבד ללא פיקוח מאחר ואשתו עובדת. אם היא צריכה להיות במעצר בית אז זה עניין של ימים עד שתפוטר.

ההרשעות הפליליות שלו התיישנו וביהמ"ש לא אמור לקחת בחשבון הרשעות שהתיישנו. גם לגופם של דברים, המשבר בעקבות ההגירה לארץ, המצב הרפואי שהסתבך שהביא לקטיעת רגלו בעקבות טפול רשלני, ולכן המצוקה שהם היו.

הבן עובד כמתקן טלפונים, אם צריך גם הוא ישב בבית ברמה של עוד כמה ימים יכולים לפטרו.

שירות המבחן בחן את החלופה, שוחח עם הערבים. השתכנעה מרצינותם ושירות המבחן מצא לנכון לשחרר את העורר למעצר בית מלא בפיקוח חלקי על מנת לאפשר לערבים להמשיך שגרת חייהם ושירות המבחן המליץ על עיבוי החלופה באיזוק אלקטרוני ואנו מסכימים לכך.

אני חושבת שבימ"ש קמא היה צריך להסתפק בכל היותר בנסיבות התיק בחלופה שהוצעה על ידי שירות המבחן ולא להחמיר עמו.

מגישה פסיקה.

ב"כ המשיבה: לא מדובר במקרה של מעידה ראשונה. לא מדובר בעורר שמגיע ושוטח את נסיבות חייו ומבקש הקלה. מדובר במקרה שני על וותק נהיגה קצר, בפעם הראשונה העורר נתפס כשריכוז האלכוהול הוא 1150 ובמקרה האחרון שוב בגופו 1055. מדובר בכמויות בלתי נתפסות, כל הטיעונים לגבי מצבו הנפשי והבריאותי ובבית נטענו בתיק הראשון ששם נתפס ושם ביקש הקלה, ביקש התחשבות וביהמ"ש אכן עשה זאת והתחשב בו. גילם בתוך העונש איזושהי הרתעה עתידית לפחות רכיב הענישה מידי. לכן גם מדובר בעורר שכבר הושת עליו עונש מאסר מותנה ארוך מאוד, בן 12 חודשים שמרחף מעל ראשו אבל לא מונע ממנו שוב לאחוז בהגה כשהוא שיכור ובכמות מאוד גבוהה. גם דוח המאפיינים שנמצא בתיק מלמד על רמת השפעה מאוד כבדה. העובדה שמדובר בעורר שאכן מצבו הבריאותי התדרדר, שאכן מצבו המשפחתי הביא אותו לאילו נסיבות שחברתי מדברת עליהן, לטעמנו, עצם השחרור שלו למעצר בית כבר הכרה בנסיבות שלו ובצרכים שלו ולא יכול להיות שרק מספר ימים אחרי, כבר ילין על תנאי המעצר החלקי או לסירוגין שנקבע לו. לעורר יש עבר פלילי, הוא שוחרר לביתו בהשגחת אשתו ובנו, לטעמנו שירות המבחן כגוף מקצועי, לא היה מגיע להמלצה לשחרור אלמלא אותם הערבים היו מביעים רצינות כה רבה והסכמה לפקח עליו במשך כל שעות היום לסירוגין. גם בהינתן הערבים, שירות המבחן עדיין אמר שצריך לעבות והדגיש את הצדדים ואת קווי האישיות של העורר שהם עדיין בבחינת המצביעים על מסוכנות רבה הנובעת ממנו שיש לאיין אותה. חברתי מציעה עיבוי בדרך של איזוק אלקטרוני – כפי שידוע איזוק אלקטרוני לא תרופת קסם אלא חיזוק לחלופה אנושית כזו המסוגלת לפקח, אם החלופות ידעו מלכתחילה שתוך שבוע לא יוכלו לעמוד בזה – איפה הרצינות? איפה להגיד לשירות המבחן שהם ייפקחו, אם חברתי מעוניינת בחלוף הזמן להגיש הקלות כאלה ואחרות בתנאי השחרור, היא מוזמנת לעשות זאת בפני בימ"ש קמא. הדיו עוד לא יבשה.

מבקשת להציג פסיקה סותרת לגבי שכרות שניה וגם לגבי איזוק אלקטרוני.

לטעמנו ניתנה החלטה שקולה ונכונה שהתחשבה במכלול נסיבות העורר תוך שימת דגש שמדובר במקרה שני וכן תנאי של 12 חודשים בר הפעלה.

ב"כ העורר: לגבי המעידה הקודמת שהייתה למעלה מ- 3.5 שנים.

האירוע הספציפי הזה ומבלי להקל ראש מדובר באירוע שהיה סביב יום הולדת במשפחה שהיה אירוע שהיה בו אלכוהול. הערבים הצהירו שלא ייכנס אלכוהול הביתה וגם לא תהיה גישה לכלי רכב. אם צריך העורר ישב 24 שעות בבית כולל איזוק אלקטרוני אם יהיה צורך. מבקשת לאפשר לתא המשפחתי במגבלות המינימליות להמשיך ולתפקד בצורה תקינה.

<#2#>

החלטה

כנגד העורר הוגש כתב אישום אשר מייחס לו כי בתאריך 12/1/13 נהג בהיותו שיכור, כאר בדגימת נשיפה שנמסרה על ידו נמצא ריכוז של 1055 מק"ג אלכוהול בליטר אוויר, ולפיכך הואשם בביצוע עבירה של נהיגה בשיכרות. יחד עם הגשת כתב האישום הוגשה גם בקשה למעצרו של העורר עד לסיום ההליכים המשפטיים נגדו ולאחר שלא הייתה מחלוקת בעניין קיומן של ראיות לכאורה ובעניין קיומה של עילת מעצר, ולאחר שביהמ"ש עיין בתסקיר שירות המבחן שהוגש בעניינו של העורר, הורה ביהמ"ש על שחרורו של העורר לתנאי מעצר בית מלאים בצירוף אזוק אלקטרוני ובפיקוח אשתו ובנו, לסירוגין, בכל שעות היממה. מכאן הערר שבפני המופנה כנגד תנאי השחרור.

עיקר טענותיה של ב"כ העורר מופנה כנגד הצורך שנקבע בבימ"ש השלום באשר לפיקוח של 24 שעות ביממה, כאשר לטענתה, מסוכנותו היחידה של העורר הינה כאשר הוא נוהג ברכב בהיותו שיכור, ולאחר שבכוונת המשפחה למכור את הרכב המשפחתי, ולאחר שהערבים התחייבו שלא יהיה בבית אלכוהול, סברה שניתן לצמצם את תנאי השחרור ולאפשר לבני משפחתו, הערבים, להמשיך בעבודתם.

בעניין בקשת בני המשפחה להמשיך בעבודתם, אין לי אלא להפנות לדברים שנאמרו על ידי שני הערבים בפני בימ"ש קמא. רעייתו של העורר הצהירה בפני ביהמ"ש בדיון שהתקיים ביום 16/1/13, כי "אם צריך אני אפסיק לעבוד. אני אצא לאבטלה, אני אקבל את האבטלה", וזאת בהמשך לבקשתה לאפשר את שחרורו של העורר באחריותה. בנו של העורר הצהיר בישיבה מאוחרת יותר מיום 6/2/13, כי "אני מוכן לפקח על אבי במשך שעות היום, עבודה שלי אני יכול לעשות גם מהבית... ". על רקע זה, אין מקום לפנות לערכאת הערעור בבקשה להקל בתנאי השחרור, ימים מועטים לאחר אותן הצהרות שניתנו לבימ"ש קמא, בבקשה להקל בתנאי השחרור ולאפשר לאותם ערבים לחזור בהם מהצהרות שניתנו.

יתרה מכך. בימ"ש קמא היה ער להלכה, כי בעבירות תעבורה לא יטה ביהמ"ש למעצר הנאשמים עד תום ההליכים אלא במקרים חריגים ועל כן, נעתר לבקשת ההגנה לשחרר את העורר בתנאים. יחד עם זאת, ביהמ"ש היה גם ער לבעייתיות הרבה שמצא שירות המבחן בהתנהלותו של העורר ובכך שמצא, כי למרות בעייתיות רבה בתחום ההתמכרות לאלכוהול מצידו של העורר, הוא מכחיש כל בעייתיות בתחום זה וסבור שאיננו זקוק למסגרת טיפולית. על רקע זה, צדק ביהמ"ש כאשר סבר שיש מקום להדק את הפיקוח על העורר, אשר איננו מבין את הבעייתיות שבהתנהלותו.

באם היה צורך להבהיר לעורר את הבעייתיות הרבה שבהתנהלותו, הרי שהדבר היה אמור להיעשות במסגרת התיק הקודם שהוגש כנגדו, כאשר נדון בחודש מאי 2011 לעונש מאסר על תנאי של 12 חודשים שהוא בר הפעלה במקרה שבפנינו ולעונשים נוספים, בגין עבירה דומה להפליא לזו שביצע, לכאורה, במקרה שבפנינו. גם אז, נטענו אותן טענות אותן טוען העורר גם היום, אך נדמה, כי הזמן שחלף לא שכנע את העורר כי היה עליו לעבור טיפול או לבחון באופן מעמיק ומקצועי את התנהלותו.

על רקע דברים אלה, לא מצאתי כי יש מקום להתערב בהחלטת בימ"ש השלום ועל כן הערר נדחה.

<#3#>

ניתנה והודעה היום ז' אדר תשע"ג, 17/02/2013 במעמד הנוכחים.