1. בפני ערעורם של המערערים, הנתבעים בתיק ת"ט 51001-11-12, ו- 37809-11-12 על החלטתו מיום 30.1.13, של כב' הרשם אריה ביטון שדחה את בקשתם להארכת מועד להגשת התנגדות ואף את ההתנגדות לגופא, מהנימוקים המפורטים בהחלטה.

2. בהתאם להחלטתי מיום 18.2.13, הגישו ב"כ הצדדים עיקרי טיעון.

עיינתי בהודעת הערעור ובעיקרי הטיעון ובבקשות שהוגשו לרשם, לרבות פרוטוקול הדיון שהתקיים בפניו ולא מצאתי שיש מקום להתערב בהחלטה, לבטלה או לשנותה.

נימוקיו של הרשם הנכבד לדחיית הבקשות מקובלים עלי הן לגבי אי הארכת המועד והן לגבי ההתנגדות עצמה.

אכן לא הציגו המערערים הגנה, ולו לכאורה, שתהווה נימוק להארכת מועד וממילא גם לא למתן רשות להגן.

3. מערער 1 טוען שמסר למערערים 2 ו- 3 שלושה שיקים ובתמורה קיבל מהם שיקים משוכים על ידי מערערת 2, ועוד טוען כי סוכם שלא יועברו השיקים לצד שלישי ולכן ביטל את השיקים וגם מערערים 2 ו- 3 ביטלו את השיקים שמסרו לו.

גרסה זו איננה מהווה כל הגנה ואין צורך לחקור את המערער על גרסתו. העדר חקירה לא הופכת את הגרסה להגנה אפשרית.

החלפת שיקים מהווה תמורה, השיקים לא הוגבלו ואין למערער כל הגנה כנגד המשיבה האוחזת בשיקים.

4. טענתם של מערערים 2 ו- 3 כי משחזרו השיקים פרעו את החוב למשיבה במסירת שיקים חלופיים, איננה אלא טענה בעלמא, לא נטען כי השיקים נפרעו לא הוצגה התמונה המלאה כפי שנדרש בעל דין המבקש לקבל רשות להתגונן.

הטענה בדרך שנטענה ללא פירוט איננה הגנה בגינה תינתן רשות להתגונן.

5. באשר למועד המסירה, טען מערער 1 כי נודע לו על תיק ההוצל"פ רק משהוטלו עיקולים על חשבון הבנק שלו, ואולם מסתבר כי בוצעה לו מסירה של האזהרה והוא סירב לחתום. ככל שכופר המערער במסירה היה עליו לזמן לחקירה את השליח ומשלא עשה כן אין לו להלין אלא על עצמו.

באשר למערערים 2 ו- 3 מסתבר כי גם להם נמסרה האזהרה של ההוצל"פ ואף הם לא מצאו לזמן לחקירה את השליח ומשכך אחרו המערערים כולם בהגשת ההתנגדות ובהעדר טעם מיוחד, על פי תקנה 528 סיפא לתקנות סדה"א אין מקום להאריך המועד.

כפי שציינתי אף לא הציגו המערערים הגנה, ולו קלושה, למקרה ויוארך המועד.

6. אשר על כן נדחה הערעור.

המערערים ישלמו למשיבה את הוצאות הערעור בסך של 3,500 ₪.

ניתן היום, י"ב אייר תשע"ג, 22 אפריל 2013, בהעדר הצדדים.