לפני בקשה לביטול עיקולים אשר הוטלו במסגרת התביעה העיקרית לפיה על המבקש\הנתבע לשלם למשיבה\התובעת בגין סחורה אשר סופקה לו.

בדיון דהיום התייצבו הצדדים וב"כ בפניי והיות והנסיון להביא את הצדדים לא צלח, שמעתי את סיכומי ב"כ הצדדים לענין העיקולים ולהלן ההחלטה.

בבקשה למתן צווי העיקול דרשה המשיבה להטיל עיקול על הנכסים ו/או הכספים הבאים:

1. הבית ברח' יצחק רבין מס' 20, חולון הידוע כגוש 6873 חלקה 29, תת חלקה 18.
2. רכב מסוג שברולט מס' רישוי 8468361.
3. כספי המבקש המצויים בבנק הפועלים סניף 516 חשבון מס' 404547.
4. נכסים או כספים העתידים להתקבל מצד ג'- ג.אריה אחזקות בע"מ.

צו העיקול ניתן בהחלטתי מיום 2.4.13 והוגבל לסכום התביעה, קרי סך 81,938 ₪.

סקירת טענות הצדדים:

המבקש הגיש בקשה לביטול העיקולים וטען להעדר יריבות בין המבקש לבין המשיבה.

המבקש טען כי הוא הבעלים של חברה "ש.א שיווק סולימנוב בע"מ" (להלן:"חברת סולימנוב") וכי המשיבה התנהלה מול סולימנוב באופן ישיר והתקיימו בניהם יחסי ספק לקוח, ומכאן שאין לראות את המבקש כצד לתביעה כלל.

המבקש טען כי חברת סולימנוב שילמה למשיבה במהלך שנת 2012 סך 150,000 ₪ ועסקינן בהמחאות אשר נפרעו בחשבונה של המשיבה ונושאות את שמה של חברת סולימנוב בלבד.

המבקש הוסיף כי חלופת המכתבים בין ב"כ המשיבה לבא-כוחו מתייחסים לחברה אשר בבעלות המבקש בלבד.

עיקר טענת המבקש הינה להעדר יריבות ולשיטתו היריבות הינה בין המשיבה לבין החברה בבעלותו.

הוסיף המבקש לטעון כי מאזן הנוחות נוטה לטובתו הואיל והעיקול בחשבון הבנק לא מאפשר את מחייתו כלל ופוגע בפעילותו האישית.

מנגד, העלתה המשיבה טענה לפיה יש לדחות את טענת המבקש ביחס להעדר היריבות.

לטענת המשיבה, המבקש בעצמו לקוח של המשיבה מזה כ-10 שנים לערך ומבצע את ההזמנות באופן אישי באמצעות שיחות טלפון למשיבה וכן חשבוניות המס מופקות על שמו לפי מס' עוסק מורשה – מספר תעודת הזהות של המבקש.

המבקש מעולם לא דרש את חיוב החברה סולימנוב ברכישות שבוצעו על ידו.

המשיבה הדגישה כי לא הייתה לקוחה קבועה של חברת סולימנוב ובמספר פעמים בודדות ביצעה הזמנה מחברתו של המבקש, אך בוודאי שלא התקיימו בין המשיבה לחברת סולימנוב קשרי ספק לקוח על בסיס קבוע.

המשיבה ציינה כי עליה לעמוד בנטל ההוכחה לעילת תביעה, לשיטתה- המבקש לא התייחס לתביעה גופה ולא העלה טענות כנגד התביעה.

המשיבה הסבירה כי התייחסות בא כוחה למבקש כחברה הינה טעות ואף לא ידע כלל על קיומה של החברה, ולראיה החליף את סדר שמה של חברת סולימנוב וכתב "ש.א שיווק סולימנוב בע"מ" וזאת בניגוד לרישום בדו"ח רשם החברות.

אשר לטענת המבקש לתשלום סך 150,000 ₪ באמצעות החברה בבעלות המבקש, טענה המשיבה כי אין כל סתירה בעניין זה ומשיבה בשאלה: "האם קיים איסור לעוסק יחיד לשלם באמצעות המחאות של גוף משפטי אחר?". עוד הוסיפה לטעון כי ההמחאות שהועברו לידיה, הינן בגין חוב עבר אשר הצטבר למבקש אצל המשיבה.

אשר להכבדה על ביצוע פסק הדין טענה המשיבה כי המבקש לא מסר אינפורמציה על מצבו הכלכלי, ולפיכך לא הופרכה טענת ההכבדה.

כמו כן, בבקשה העיקול העלתה המשיבה טענות ביחס למצבו הכלכלי הרעוע של המבקש והקושי הכלכלי הרובץ עליו.

בדיון שהתקיים בפני היום במעמד הצדדים וב"כ טענה המשיבה כי לאחרונה התגלו דברים נוספים על מצבו הכלכלי של המבקש. כך, חברה גדולה העונה לשם אורעד, הפסיקה לספק למבקש סחורה והם מצויים בהליכים משפטיים וכן עסקו נמצא כשהוא נטוש כשניסו להמציא לו את כתב התביעה ובנוסף, המבקש קרס כלכלית עם קירסתה של רשת "אייס". מנגד, טען המבקש, באמצעות ב"כ בדיון דהיום כי המשיבה מטעה את ביהמ"ש בדבריה בדיון דהיום, ששוב מעידים על כך שהמשיבה לא מבצעת הפרדה בין חברת סולימנוב, שנגדה מנוהלים אותם הליכים משפטיים עם חברת אורעד, אל מול המבקש עצמו שהוא אישיות משפטית נפרדת לחלוטין. בנוסף, הפנה ב"כ המבקש להבהרה שצורפה ביום 8.5.2013- אישור מע"מ ורו"ח.

דיון והכרעה

עיינתי בבקשה לצו עיקול, בבקשה לביטול, בתגובה ובתשובה ונתתי דעתי לטיעוני הצדדים בכתב ובע"פ בדיון דהיום.

משעסקינן בבקשה לביטול צו עיקול על בית המשפט לבחון שלושה יסודות עיקריים:

1. ראיות מהימנות לכאורה לקיום עילת תביעה (תקנה 362(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984, להלן: "תקסד"א ו\או התקנות").

2. ראיות מהימנות לכאורה לחשש סביר להכבדה (תקנה 374(ב) לתקנות).

3. איזון נזקים, תום לב ומידתיות (תקנה 362(ב)(1) ו-(2) לתקנות).

ראשית אבחן את קיומה של עילת תביעה ואת טענת המבקש להעדר יריבות.

אציין כי המשיבה הציגה חשבוניות אשר הונפקו על שם המבקש עצמו ולא על שמה של חברת סולימנוב. כמו כן תשלום חובותיו של המבקש באמצעות החברה סולימנוב אין בהן כדי להעיד באופן מובהק על קיום יחסי ספק לקוח.

יתרה מזאת אציין כי לא מצאתי בטענות המבקש דבר באשר לטענות העולות מכתב התביעה.

המבקש לא פרט ותמך טענותיו באסמכתאות, כמו כן לא הציג את יחסי המשיבה אל מול חברת סולימנוב ואת קשרי העבודה בניהם.

לא נסתרה מעיני טענת המבקש לפיה בהתכתבות ב"כ המשיבה עם המבקש פנה ב"כ המשיבה לחברה. טענה זו אינה מעלה ספק ביחס לנכונות ההליך, כלומר טענה זו דינה להתברר במסגרת ההליך העיקרי .

אני סבורה כי בנסיבות תיק זה מתקיימות ראיות לכאורה לקיומה של עילת תביעה כנגד המבקש, שהרי קביעת הקו המפריד בין המבקש לבין סולימנוב כחברה יקבע במסגרת התביעה העיקרית.

כך או כך לאחר שבחנתי את טענות המשיבה בכתב התביעה, נראה כי ההליך מגלה עילת תביעה כנגד המבקש.

אשר ליסוד ההכבדה, כבר נקבע בפסיקה לא אחת:

"כי הכבדה איננה אך הוכחת כוונה להברחת נכסים...ולעתים אף גובה סכום התביעה עשוי להיות אות לקיומה, כגון "כאשר עלה בידי מבקש צו העיקול להראות כי אמצעיו הכספיים של הנתבע אינם מספיקים כדי לשלם את החוב הנטען" (רע"א 903/06 דלק נ' אטיאס (טרם פורסם) ...תוחלת ההכבדה שיש להוכיחה בגדרי עיקול, כפי שמציין המלומד דודי שוורץ (סדר דין אזרחי, חידושים תהליכים ומגמות ס' 17.17 בעמ' 431-430), היא "הנמוכה ביותר לעומת תוחלת ההכבדה של הסעדים הזמניים האחרים". לדידו, על המבקש עיקול זמני להראות "חשש סביר" להכבדה על ביצוע פסק הדין, בכפוף לסיכויי התביעה גופה"
(רע"א 06\7513 גב ארי פיתוח והשקעות בע"מ נ' אברהם וסילוה גייר).

בשים לב לפסיקה, המשיבה לא הניחה תשתית לפיה מתכוון המבקש להבריח נכסיו, אך יסוד ההכבדה אין בו כדי לדרוש באופן מחייב הברחת נכסים ודי בכך שהמשיבה מראה כי אמצעיו הכספיים של המבקש אינם מספיקים כדי לשלם את החוב הנטען ובמקרה דנן , כדי לשלם את הסכום הנתבע בכתב התביעה בסך של- 81,000 ₪ שהינו סכום נכבד.

אוסיף לומר כי המשיבה שטחה תשתית ליסוד ההכבדה ואירועים לפיהם נמסר לה על יכולתו הכלכלית של המבקש, מנגד לא מצאתי בבקשת לביטול עיקול כל התייחסות לעניין זה, המבקש טען להעדר יריבות מבלי ליתן משקל כלל ליתר היסודות.

נתתי דעתי לטענת ב"כ המשיבה בדיון דהיום כי לאחרונה התגלו דברים נוספים על מצבו הכלכלי של המבקש בראי ההליכים המשפטיים מול חברת אורעד, טענת המשיבה כי עסקו של המבקש נמצא כשהוא נטוש כשניסו להמציא לו את כתב התביעה והטענה לקריסתו הכלכלית עם קריסתה של רשת "אייס". מנגד, נתתי דעתי לטענת ב"כ המבקש בדבר האבחנה שיש לבצע בין המבקש לבין חברת סולימנוב גם ביחס להליכים מול חברת אורעד וכן עיינתי בהבהרה שצורפה על ידי ב"כ המבקש ביום 8.5.2013- אישור מע"מ ורו"ח.

לאחר בחינת כל אלו באתי לכלל מסקנה כי המשיבה הניחה תשתית מספקת לקיום חשש להכבדה בנסיבות תיק זה.

אשר למאזן הנוחות- המבקש העלה טענה כללית ובלתי מפורטת ביחס לעיקול על חשבונו אשר לא מאפשר לו חיי מחיה תקינים.

משלא התייחס המבקש לנזקים העשויים להיגרם לו והצד השני ציינה המשיבה כי אי מתן הצו עלול לסכן את קיומו של פסק הדין הואיל והמבקש מצוי בקשיים כלכליים וטרם פרע חובו כלפי המשיבה, בכך עשויים להיגרם למשיבה נזקים גדולים אשר יוקטנו באם יישאר צו העיקול על כנו.

סוף דבר

לאור כל המקובץ ולאחר שנתתי דעתי למכלול השיקולים והיסודות הקבועים בדין בהתייחס לביטולו של צו העיקול וכן שקלתי את זכות הקניין של אדם על רכושו בראי חוק יסוד: כבוד האדם וחרתו, איני נעתרת לבקשת הביטול ומורה כי הצו יוותר על כנו.

עם זאת, ככל ויופקד על ידי המבקש הסך של 12,000 ₪ בקופת ביהמ"ש תוך 45 יום, אורה על ביטול העיקול על חשבון הבנק וזאת בראי עקרון המידתיות ובראי מאזן הנוחות.

הוצאות הבקשה ושכ"ט עו"ד בסך של 2,500 ₪ יושתו על המבקש/הנתבע לטובת המשיבה/התובעת.

ניתנה היום, כ"ח סיון תשע"ג, 06 יוני 2013, בהעדר הצדדים.