בפני התנגדותו של המבקש לבקשה לביצוע תובענה על סכום קצוב שהגישה כנגדו המשיבה, ללשכת ההוצאה לפועל באשקלון, בתיק שמספרו 2208333126.

ב"כ המשיבה המלומד הסכים כי יש ליתן למבקש רשות להתגונן בפני התביעה, אך טען כי יש לעשות כן בכפוף להפקדת ערבות.

אין דעתי כדעתו.

ההלכה בעניין זה היא כי: "... בית המשפט רשאי לתלות את מתן הרשות להתגונן בתנאי, שהנתבע יפקיד את סכום התביעה בבית המשפט, או שימציא ערובה. אך אם יורה כך, הרי נתבע חסר-אמצעים לא יוכל להתגונן, ורק נתבע שיש בידו למלא אחרי התנאי שהוטל יוכל להתגונן, ויזכה אולי, בסופו של דבר, גם במשפט גופו.
לכך הורו בתי המשפט, כי לא ישתמשו בכוח לתלות מתן רשות להתגונן בתנאי כזה. אלא, לכל היותר, באותם המקרים בהם היה "כמעט" בטוח, שהנתבע לא גילה הגנה הראויה להתברר בבית המשפט, היינו, כאשר "כמעט" רשאי היה לסרב לנתבע, ותחת הסירוב נתן לו רשות מותנית בתנאי" (מתוך ד"ר יואל זוסמן, סדרי הדין האזרחי, מהדורה שביעית, עמ' 689 – ההדגשה שלי – י.ב.).

בענייננו, לא שוכנעתי כי "כמעט רשאי" הייתי לסרב לבקשתו של המבקש.

טענתו המרכזית של המבקש לפיה הוטעה על ידי נציג המשיבה, בשלב המו"מ לקראת כריתתו של הסכם השירותים, לא נסתרה בחקירתו הנגדית ולא התבררה כהגנת בדים.

לפיכך, אני מתיר למבקש להתגונן בפני התביעה.

התביעה תידון בסדר דין מהיר והצדדים יפעלו בהתאם לאמור בתקנה 214ב1 לתקסד"א.

הוצאות הדיון בבקשה ושכ"ט עו"ד יישקלו על ידי בית המשפט, בתום הדיון בתיק העיקרי.

ניתנה היום, י"ח סיון תשע"ג, 27 מאי 2013, בהעדר הצדדים.