28 נובמבר 2016

לפנינו תביעתה של התובעת (להלן – פרונטק) לתשלום פיצוי ללא הוכחת נזק בגין הפרת חוק עוולות מסחריות התשנ"ט – 1999 (שימוש בסוד מסחרי; להלן – חוק עוולות מסחריות); לתשלום פיצוי בגין הפרת הסכם העבודה וסעיף סודיות שנכלל בו; לתשלום פיצוי בגין נזק אשר לטענת פרונטק גרם לה הנתבע, עקב כך שהביא להפרת הסכם בלעדיות שבין פרונטק לבין ספקיה; לתשלום פיצוי בגין הוצאות שאותן הוציאה פרונטק, לטענתה, לצורך צמצום הנזק שגרם לה הנתבע; לתשלום פיצוי בגין שימוש שלא כדין בנתוני הרווח הגולמי של פרונטק על ידי הנתבע ופגיעה בתנאי הסחר של פרונטק כתוצאה מכך וכן, לתשלום פיצוי בגין הוצאת דיבה המתייחסת לפרונטק באתר הפייסבוק. בסך הכל הסכום הנתבע בגין רכיבים אלה הועמד על סך של 500,000 ₪.

מנגד, מונחת לפנינו תביעה שכנגד שאותה הגיש הנתבע (להלן - נחאייסי) שבמסגרתה עתר לתשלום תמורה בעבור עבודה בשעות נוספות; פיצוי בגין נזק לא ממוני בשל אי ניהול פנקס שעות עבודה לפי חוק הגנת השכר התשי"ח – 1958 (להלן – חוק הגנת השכר) וכן, לתשלום פיצוי לדוגמא בגין נזק לא ממוני בשל אי ניהול יומן מחלה וכן, תביעה לתשלום פיצוי בגין אי מתן הודעה לעובד כמתחייב על פי חוק הודעה לעובד ולמועמד לעבודה (תנאי עבודה והליכי מיון וקבלה לעבודה) התשס"ב - 2002 (להלן - חוק הודעה לעובד).

בסך הכל הסכום הנתבע בתביעה זו הועמד על סך של 364,877 ₪.

נקדים ונציין כבר כאן כי לאחר שבחנו את חומר הראיות - הגענו למסקנה כי דין התביעה של פרונטק להידחות במלואה וכי דין תביעתו של נחאייסי להידחות ברובה וזאת מן הטעמים שיפורטו להלן.

רקע כללי וטענות הצדדים בתמצית

1. פרונטק הינה חברה העוסקת ביבוא ובמסחר של חלקי חילוף לכלי רכב והיא העסיקה את נחאייסי בתקופה הרלבנטית לתביעה כאיש מכירות.

פרונטק הינה חברה משפחתית המנוהלת על ידי מנכ"ל החברה, מר צחי מסר (להלן – צחי).

1. נחאייסי הועסק בפרונטק בחל מיום 1.10.2006 ועד ליום 22.1.2012 כאיש מכירות כאמור. עובר לתחילת העסקתו חתם נחאייסי על הסכם עבודה מול פרונטק וזאת, ביום 21.9.2006 (להלן – ההסכם או הסכם העבודה, נספח ב' לכתב התביעה). במסגרת ההסכם התחייב נחאייסי, בין היתר, שלא להתחרות בפרונטק במשך שנה לאחר סיום יחסי העבודה.
2. ביום 4.1.12 מסר נחאייסי לפרונטק מכתב התפטרות כאשר בסמוך לאחר סיום יחסי העבודה בינו לבין פרונטק הוא החל לעבוד בחברה מתחרה בשם אוטווורקס בע"מ (להלן - אוטווורקס) בתפקיד סמנכ"ל ואיש מכירות.
3. לטענת פרונטק, יש לראות בהתקשרות שבין נחאייסי לאוטווורקס הפרה של הסכם העבודה אשר על פיו נאסר על נחאייסי להתחרות בפרונטק לתקופה של שנה. פרונטק אף טוענת כי בנוסף להפרה של תניית איסור התחרות, נחאייסי עשה שימוש בסודות מסחריים שאליהם נחשף במהלך תקופת עבודתו אצלה. בהקשר זה, מכוונת פרונטק למידע הקשור בתנאי המסחר והתמחור המתייחסים לשתיים מספקיות פרונטק: חברת אלאייד ההודית (להלן - אלאייד) וחברת טי.וי.אס (להלן – טי.וי.אס). פרונטק הוסיפה וטענה בהקשר זה כי נחאייסי עשה שימוש בסוד מסחרי הטמון ברווח הגולמי שמפיקה פרונטק ממכירת מוצריה של אלאייד בישראל. עוד היא טענה כי המידע אודות הספקים שעמן ניהלה יחסי מסחר הינו בגדר סוד מסחרי וזאת מאחר שחלק משמעותי מעיסוקה היה כרוך באיתור ובחירה של הספקים מתוך יצרנים שונים ברחבי העולם ונוכח המאמץ שהיא השקיעה בהחדרת מוצריהם לשוק הישראלי.
4. נחאייסי מנגד - טען כי יש לדחות את טענותיה של פרונטק וזאת בשל מספר טעמים: לטענתו, אין תוקף משפטי לתניית איסור התחרות על פי הכללים שנקבעו בפסיקה. כמו כן נטען כי פרונטק לא הוכיחה כי היה ברשותה בתקופה הרלבנטית סוד מסחרי אשר הוא (נחאייסי) נחשף אליו במהלך עבודתו. כן נטען כי גם לו הייתה פרונטק מוכיחה כי נחאייסי נחשף לסוד מסחרי השייך לפרונטק, הרי שלא הוכח משך התקופה שבו מידע זה היה בגדר סוד ולא הוכח שנחאייסי עשה בו שימוש כלשהו.
5. מחלוקת נוספת סבה סביב טענתה של פרונטק שלפיה, בחודש ינואר 2013 פרסם נחאייסי בדף הפייסבוק של אחד מעובדי פרונטק מר חסן סולטני דברים שמהם ניתן היה ללמוד על כוונתו להתחרות בפרונטק, כאשר במסגרת פרסום זה הוא אף השמיץ את פרונטק ורמז לכך שהיא נוטה לפטר עובדים בקלות ולא להוקיר להם תודה על תרומתם לחברה. נחאייסי טען כי אין מדובר בהוצאת דיבה אלא בחילופי דברים חסרי חשיבות שהיו חלק מהקנטה הדדית שליוותה את סיום עבודתו בפרונטק.
6. אשר לתביעה שכנגד שהגיש נחאייסי - הרי שזו עסקה בעיקרה בנושא השעות הנוספות. לטענת נחאייסי, במהלך התקופה שמ-1.10.2006 (מועד תחילת עבודתו) ועד לתחילתה של שנת 2010 (להלן - התקופה הראשונה) הוא הועסק על ידי פרונטק כ-12 שעות עבודה ביום, אולם, חרף זאת, פרונטק לא שילמה לו דבר בעבור עבודתו בשעות שמעבר ליום העבודה הרגיל. עוד נטען, כי במהלך התקופה הראשונה נדרש נחאייסי לקיים פגישות עם לקוחות שונים בכל רחבי הארץ, דבר שהצריך השקעה של שעות עבודה מרובות. כן נטען כי רק החל מתחילת שנת 2010 פחת הצורך בהגעתו הפיזית של נחאייסי ללקוחות, ויום העבודה התקצר. בנוסף נטען כי במהלך תקופת עבודתו, נדרש נחאייסי להשתתף בישיבות צוות אחת לחודש בשעות הערב וכי גם בגין כך הוא לא קיבל תמורה בעבור עבודה בשעות נוספות.
7. מעבר לקביעה זו עתר נחאייסי אף לתשלום פיצוי כללי בשל הפרה של הוראות חוק הגנת השכר וחוק הודעה לעובד (בשל אי מתן תלושי שכר במועד; העדר רישום של ימי מחלה; ואי מתן הודעה על תנאי עבודה כנדרש).
8. פרונטק מנגד טענה כי נחאייסי הועסק במשרת אמון או בעבודה שאינה ניתנת לפיקוח ומשכך חלים על עבודתו החריגים שבסעיף 30(א) (5) ו-(6) לחוק שעות עבודה ומנוחה התשי"א – 1951 (להלן – חוק שעות עבודה) ולחילופין טענה כי אין לקבל את גרסת נחאייסי שלפיה, הוא הועסק שעות עבודה מרובות, כנטען. אשר לתביעות לתשלום פיצוי לא ממוני נטען על ידי פרונטק כי היא מסרה לנחאייסי בסופו של יום את כל תלושי השכר; כי הסכם העבודה פירט את תנאי העבודה כנדרש על פי חוק הודעה לעובד ואשר לרישום ימי המחלה נטען- כי אין לחייבה בתשלום פיצוי בגין פגם זה היות ולא הופחתו לנחאייסי סכומים כלשהם בגין ימי מחלה.

הכרעה

1. כפי האמור לעיל, אנו סבורים כי יש לדחות את תביעתה של פרונטק על כל רכיביה שכן: לא הוכח שלפרונטק היו סודות מסחריים; לא הוכח שנחאייסי נחשף לסודות מסחריים או כי עשה בהם שימוש; כי התקיימו בעניינו של נחאיסי התנאים הנדרשים על מנת להכיר בתוקפו של הסכם המגביל את התחרות וכן לא הוכח כי נחאייסי הפר את הסכם העבודה באופן שהסב לפרונטק נזקים כלכליים וכי נחאייסי התבטא באופן המזכה את פרונטק בתשלום פיצויים. להלן נפרט את הטעמים למסקנות אלה:
2. אשר לטענה כי נחאייסי הפר את תניית אי התחרות ייאמר - כי בפסיקה נקבע כידוע, כי אין ליתן תוקף לתניית אי תחרות "עירומה", כל עוד המעסיק לא הוכיח כי תניה זו נועדה להגן על אינטרס לגיטימי של המעסיק כגון סוד מסחרי, הכשרה מיוחדת או תמורה מיוחדת שקיבל העובד (ר' ע"ע 164/99 דן פרומר – רדגארד בע"מ (1999); ע"א 6601/96 AES System Inc. נ' משה סער (28.8.00)).

במקרה שלפנינו, פרונטק לא השכילה להצביע על אינטרס לגיטימי אשר תנית אי התחרות נועדה להגן עליו. שכן, היא לא הוכיחה קיומו של סוד מסחרי, הכשרה מיוחדת או תמורה מיוחדת שקיבל נחאייסי.

1. אשר לקביעה כי פרונטק לא הוכיחה קיומו של סוד מסחרי נזכיר כי סעיף 6 לחוק עוולות מסחריות מגדיר "סוד מסחרי" כמידע עסקי שאינו נחלת הרבים ושאינו ניתן לגילוי בנקל על ידי אחרים, אשר סודיותו מקנה יתרון עסקי לבעליו על פני מתחריו ובלבד שבעליו נקט באמצעים סבירים לשמור על סודיותו.
2. פרונטק טענה כי היו ברשותה סודות מסחריים הקשורים לתנאי ההתקשרות עם הספק אלאייד, ובעיקר מידע הנוגע לרווח הגולמי שאותו הפיקה ממכירת מוצרי אלאייד בישראל (רפידות בלם לרכב).
3. מהראיות עולה כי עצם קיומו של קשר עסקי עם אלאייד, לרבות המחיר המומלץ לצרכן של מוצריה פורסם באינטרנט, ולא הובאו מסמכים אובייקטיביים המלמדים כי המחירים שבהם מכרה פרונטק את מוצרי אלאייד היו שונים מאלה שפורסמו (זאת להבדיל מעדותו בעל פה של צחי שלא גובתה במסמכים אובייקטיביים); פרונטק לא הראתה כי היא נקטה באמצעים סבירים על מנת להגן על המידע הקשור בהתקשרות עם אלאייד, כפי הנדרש ביחס למידע סודי. נהפוך הוא – מעדותו של צחי עולה כי פרונטק חשפה נתונים הנוגעים לרווח הגולמי שהופק ממכירת מוצרי אלאיייד במהלך ישיבות חודשיות שהיא קיימה בהשתתפות כל צוות המכירות, לרבות העובדים הזוטרים ביותר (ר' סעיף 34 לתצהיר צחי).
4. זאת ועוד, אף לו סברנו כי פרונטק הוכיחה את עצם קיומם של סודות מסחריים הקשורים לאלאייד – וכאמור אין זו דעתנו – הרי שלא הוכח כי נחאייסי עשה בהם שימוש. משמע – פרונטק לא הוכיחה שנחאייסי יצר קשר עם אלאייד או שהוא עשה שימוש במידע שהיה לו מתקופת עבודתו אצלה, אשר סייע לו במסגרת עבודתו באוטווורקס או לצורך יצירת קשר על אלאייד או ניהול יחסים עסקיים עמה; לא הוכח כי הקשר הראשוני של אוטווורקס עם אלאייד נעשה באמצעות נחאייסי ומהראיות עולה כי קשר זה נוצר באופן עקיף דרך גורם אחר (יצרנית המוצרים המשווקים על ידי אלאייד, חברת קומליין).
5. זאת ועוד, אף לו היה מוכח כי לפרונטק היו סודות מסחריים אשר נחאייסי נחשף אליהם וכי נחאייסי עשה בהם שימוש - הרי שלא הוכח כי נחאייסי גרם בכך נזק כלשהו לפורנטק בהיקף הנתבע בכתב התביעה או בהיקף קרוב לכך: בהקשר זה טענה כזכור פרונטק לכך שעקב השימוש בסודות המסחריים הנוגעים לאלאייד על ידי נחאייסי, העלתה אלאייד את המחירים והסבה לה נזקים כבדים. דא עקא שלא הוכח כי העלאת המחירים על ידי אלאייד, במועד הרלבנטי, הייתה אירוע יוצא דופן במערכת היחסים שבינה לבין פרונטק וכי היא הייתה קשורה בדרך כלשהי למעשים המיוחסים לנחאייסי. בהקשר זה יצויין כי פרונטק לא הציגה בפנינו מסמכים ונתונים אודות התנודות במחירים הקשורות למוצרי אלאייד במהלך השנים כפי שהיה מצופה ממי שמבקש לקשור בין המעשים המיוחסים לעובד לשעבר לבין העלאת המחירים על ידי אלאייד, ולנזק הנטען שנגרם אגב כך לפרונטק.
6. זאת ועוד, במהלך עדותו בבית הדין הודה צחי כי החל מחודש יולי 2013 החלה חברה נוספת (בנוסף לפרונטק ולאוטווורקס) לייבא לישראל את מוצרי אלאייד וזאת, ללא קשר למעשיו הנטענים של נחאייסי (עמוד 15 לפרוטוקול שורות 20-23). עולה אפוא מהדברים כי אלאייד ביקשה כנראה להרחיב את היקף יחסי המסחר שלה עם חברות נוספות בישראל, ללא קשר להתנהלותו של נחאייסי וכי הפרת הסכם הבלעדיות הנטען מול פרונטק, ככל שהייתה, איננה קשורה לעבודתו של נחאייסי באוטווורקס.
7. אשר להתנהלות המיוחסת לנחאייסי מול חברת טי.וי. אס הרי שפרונטק טענה כי נחאייסי ניסה לשדל גם חברה זו, שסיפקה לה רפידות בלם, להפר את הסכם הבלעדיות מולה, אולם ניסיון זה לא צלח בסופו של יום. עוד נטען כי אוטווורקס פנתה לראשונה לטי.וי.אס בסמוך לתחילת העסקתו של נחאייסי באוטוורקס וכי לפני מועד זה היא לא סחרה עם טי.וי.אס בתחום רפידות הבלם. מעבר לכל הקביעות שפורטו לעיל בעניין העדר ההוכחה של עצם קיומו של סוד מסחרי - מוצאים אנו לציין כי אין לקבל את תביעתה של פרונטק המתייחסת לספק זה אף מן הטעם שמהראיות עולה כי פנייתה של אוטווורקס לטי.וי.אס. נערכה כשנה לאחר תחילת העסקתו של נחאייסי באוטווורקס. זאת כאמור מעבר לעובדה שפרונטק לא הצביעה על קיומו של סוד מסחרי הקשור ביחסיה עם טי. וי.אס, כמו גם את משך הזמן שבו המידע הנטען יכול היה להחשב כסוד מסחרי.
8. אשר לטענות של פרונטק שלפיהן נחאייסי פעל בחוסר תום לב במסגרת ההתכתבות באתר הפייסבוק שהתנהלה בינו לבין מר סולטני, ייאמר - כי על אף שלטעמנו נחאייסי היה מיטב לעשות לו היה נמנע מהתכתבות זו, הרי שאין היא עולה כדי הפרת הסכם המזכה בפיצוי. מתכתובת זו עולה כי היחסים שבין נחאייסי לבין פרונטק הסתיימו בטונים צורמים מצד שני הצדדים וכי לא מן הנמנע שנחאייסי נתן ביטוי לתחושותיו במסגרת אותה התכתבות שהייתה סמוך לסיום עבודתו בפרונטק. איננו סבורים כי מדובר בהתבטאות הגובלת בלשון הרע או בהפרת הסכם אלא לכל היותר בהתנהלות שאינה ראויה מצד עובד לשעבר.
9. לאור כל זאת, תביעתה של פרונטק נדחית במלואה.

התביעה שכנגד

שעות נוספות

1. לטענת נחאייסי הוא הועסק כאמור בתקופה שבין שנת 2007 לשנת 2010 במשך 12 שעות עבודה ביום, החל מן השעה 7:30 בבוקר ועד לשעה 19:30 בערב. מסגרת העסקה זו כללה לטענתו נסיעות מרובות ופגישות עם לקוחות. לדבריו, החל משנת 2010 התקצר יום עבודתו והסתיים בסביבות שעה 17:00 כפי שעולה מהסכם ההעסקה. זאת, מכיוון שצבר ניסיון מול לקוחות פרונטק ומאחר והוא לא נדרש לקיים פגישות תכופות כבעבר מחוץ למשרד.
2. לטענת פרונטק, נחאייסי הועסק במשרת אמון ו/או משרה שאינה ניתנת לפיקוח ולפיכך אין חל על העסקתו חוק שעות עבודה. כן נטען כי נחאייסי הועסק לאורך כל תקופת עבודתו בהתאם למסגרת השעות הרגילה שנקבעה בהסכם ההעסקה שלו, ללא שעות נוספות ואף פחות מכך, למעט מקרים חריגים. לטענת פרונטק, גרסת נחאייסי שלפיה, במהלך התקופה הראשונה לעבודתו הוא הועסק שעות רבות יותר מאשר הועסק בתקופה שלאחר מכן אף איננה עולה בקנה אחד עם ממצאים עובדתיים אוביקטיים, לרבות אלה המלמדים על היקף הקילומטראז' החודשי שנמדד ברכב שבו עשה נחאייסי שימוש לצורך עבודתו - שהיה כמעט זהה בשתי התקופות - וכן עם הדווחים שהתקבלו בכביש 6 באשר לשעות הכניסה והיציאה לכביש בתקופה הרלוונטית ובמחלפים הסמוכים לביתו של נחאייסי.

אשר לדעתנו:

1. ראשית ייאמר כי יש לדחות את טענתה של פרונטק בנוגע לאי תחולת חוק שעות עבודה על העסקתו של נחאייסי. זאת נוכח הפסיקה שמננה ניתן ללמוד על צמצום ניכר של היקף התחולה של החריגים שעוגנו בחוק שעות עבודה (ר' ע"ע (ארצי) 30027-98 טפקו-ייצור מערכות בקרת אנרגיה ומתקנים לשמירת איכות הסביבה בע"מ - מנחם טל (29.11.00); ע"ע (ארצי) 15233-09-13 חברת אדוונטק טכנולוגיות (אפלט) בע"מ נ' יתיר זלוסקי (8.11.15) וההפניות שם להלן - אדוונטק).
2. אשר לחריג הקשור ביכולת הפיקוח של פרונטק על עבודת נחאייסי, הרי שמשרתו של נחאייסי ניתנת הייתה לפיקוח בנקל על ידי פרונטק, שאף פיקחה עליה בפועל באמצעות שימוש בטלפון הנייד שניתן לנחאייסי על ידה. יודגש כי המבחן בהקשר זה איננו מידת הפיקוח בפועל אלא יכולת הפיקוח על עבודת העובד (ר' עדותו של צחי בעמוד 14 לפרוטוקול שורות 14-.29 וכן, תיעוד שיחות יוצאות של מספר הנייד של פרונטק בנספח ו' לתצהיר צחי).
3. כמו כן, גם העובדה שאופי תפקידו של נחאייסי כאיש מכירות שטח כלל עבודה מרובה מחוץ למשרדי פרונטק אינה מצדיקה את החלת החריגים שבחוק שעות עבודה ומנוחה (ר' ע"ע (ארצי) 570/06 עו"ד אגרון - עו"ד כץ (14.10.07) וכן, ע"ע (ארצי) 188/06 בוג'ו - קל בניין בע"מ, (28.11.10))
4. אשר לטענה כי מדובר במשרת אמון - הרי שלא מצאנו כי מדובר במשרה בכירה הנכנסת לגדר החריג המדובר. שכן, מהראיות עולה כי תפקידו של נחאייסי לא היה קשור בהתוויית מדיניות בפרונטק; כי נחאייסי לא לקח חלק בהחלטות ניהוליות ובנוסף גובה שכרו של נחאייסי, שהתבסס ברובו על עמלות משתנות, אינו מלמד על בכירות או על היותו חלק מהנהלת פרונטק.

היקף השעות הנוספות שבהן הועסק נחאייסי

1. לפיכך, משמצאנו כי חל בעניננו חוק שעות עבודה הרי שיש לבחון האם הועסק נחאייסי שעות נוספות ובאיזה היקף:

מהסכם ההעסקה עולה כי הוסכם על מסגרת העסקה שאיננה כוללת עבודה בשעות נסופות.

1. במסגרת תצהירו העיד נחאייסי על היקף השעות הנוספות שאותן ביצע לדבריו במהלך עבודתו בפרונטק וכך טען:

לדבריו, במהלך 4 השנים הראשונות להעסקתו קרי, בתקופה שעד לחודש ינואר 2010 לערך, יום עבודתו התנהל רובו ככולו מחוץ לשטחי המשרדים של פרונטק אצל לקוחות פרונטק או לקוחותיה הפוטנציאליים; במסגרת יום העבודה הוא נדרש להיפגש מדי יום עם 5-8 לקוחות, כאשר כל מפגש ארך בין חצי שעה לשעתיים והמפגשים נערכו בכל רחבי הארץ מקרית שמונה ועד אילת; מספר חודשים לאחר תחילת עבודתו חל צמצום במצבת מנהלי תיקי הלקוחות בפרונטק, באופן שהוביל לכך שבמהלך תקופה קצרה (מספר חודשים) הוא שימש כמנהל תיק לקוחות יחיד בפרונטק; החל מחודש ינואר 2010 לערך, לאחר בניית קשרי עבודה אישיים עם לקוחות פרונטק, פחת הצורך בהגעה פיזית לפגישות עבודה אצל הלקוחות שבאחריותו באופן שלא הצריך עבודה בשעות נוספות. נחאייסי הוסיף והעיד כי במהלך תקופת העסקתו הראשונה כאמור (עד לחודש ינואר 2010 לערך), הוא נהג לצאת מביתו בשעה 7:00 עד 7:30, וסיים את עבודתו עת שחזר לביתו בין השעות 19:00 עד 19:30. לעומת זאת החל מחודש ינואר 2010, לאחר צמצום היקף העבודה, הוא נהג להגיע למשרדי פרונטק בין השעות 8:00 – 8:30 וסיים את יום עבודתו בשעה 17:30. בנוסף על כך, ובמהלך תקופת העסקתו, הוא נדרש לדבריו להשתתף באופן קבוע, אחת לחודש, בישיבת צוות אשר הסתיימה לרוב בסביבות השעה 20:00.

1. פרונטק טענה כי גרסת נחאייסי שלפיה הוא עבד עד לסוף שנת 2009 בהיקף לו טען הינה כוזבת. פרונטק הדגישה כי על פי הוראות הסכם העבודה נחאייסי נדרש לעבוד לכל היותר משך 9 שעות ביום (כולל הפסקה); כי נחאייסי מעולם לא טען כי הוא מועסק 12 שעות עבודה ביום; כי הוא לא יכול היה לקיים פגישות עבודה עם לקוחות פרונטק בשעות להן הוא טוען, שאינן משעות הפעילות המקובלות של לקוחות אלה; כי לנחאייסי היו עיסוקים משמעותיים נוספים במקביל לעבודתו בפרונטק, כשחקן כדורסל בהפועל ת"א או מכבי חדרה וכן במסגרת לימודיו האקדמיים. עיסוקים שלא אפשרו לו לעבוד בהיקף הנטען. בנוסף, הוצגו לבית הדין מסמכים הכוללים פירוט כניסות ויציאות לכביש 6 לתקופה הרלבנטית לתביעה, במחלפים הסמוכים למקום המגורים של נחאייסי אשר מהם ניתן ללמוד לטענת פרונטק כי שעות העבודה של נחאייסי לא היו בהיקף הנטען על ידו.
2. נקדים ונציין כי לטעמנו יש לדחות את מרבית התביעה של נחאייסי לתשלום תמורה בעבור עבודה בשעות נוספות. שכן, שוכנענו כי נחאייסי לא עבד בהיקף הנטען על ידו ואף לא בהיקף קרוב לכך וזאת מהטעמים שיפורטו להלן:
3. תחילה ייאמר - כי את תביעתו של נחאייסי לתשלום בעבור שעות נוספות יש להפריד לשתי תקופות: התקופה האחת - מתחילה עם תחילת העסקתו של נחאייסי ביום 1.10.2006 ומסתיימת במועד כניסתו לתוקף של תיקון 24 לחוק הגנת השכר ביום 1.3.2009 ואילו התקופה השניה – התחילה עם כניסת התיקון לתוקף ועד לסוף שנת 2009.
4. אשר למצב המשפטי ראייתי שטרם לתיקון 24 נפסק - כי הפרת מחויבות המעסיק ואי הצגת פנקס שעות עבודה מסודר על ידו מובילה להגמשת נטל הראייה המוטל על העובד בכל הנוגע להוכחת היקפן המדויק של השעות הנוספות שהוא ביצע, ובמקרים המתאימים גם להעברת הנטל למעסיק בקשר לכך (ר' ע"ע (ארצי) 211/10 ארקדי גדצקי – שמירה וביטחון הצפון בע"מ (11.5.12 וכן ע"ע (ארצי) 10219-12-12 אלעד אטיאס נ' מ.י.ר. שירותי מזון בע"מ (2.3.16)). בכלל כך אף הובהר כי העובד לא נדרש להוכיח מתכונת עבודה קבועה חוזרת ונשנית אלא די בכך שיוכיח כי מסגרת עבודתו כללה באופן קבוע עבודה בשעות נוספות, כאשר על בית הדין לקבוע על יסוד מכלול העדויות והראיות שלפניו האם העובד עבד בשעות נוספות, אם לאו. עוד נפסק כי את היקף העבודה בשעות נוספות שהוכח ואת התשלום המגיע לעובד, ניתן לקבוע גם בדרך של אומדנא מחושבת (ר' עניין אטיאס וכן ע"ע (ארצי) 459/07 דוד יפה – אר יוסי אבטחה ושירותים בע"מ (8.12.09).
5. אשר לתקופת ההעסקה השנייה, החל מיום 1.3.09 ועד לסוף שנת 2009, דהיינו - לאחר כניסתו לתוקף של תיקון 24 לחוק הגנת השכר, נקבע כי משמעות תיקון 24 היא כי מקום בו המעביד לא מציג את רישומי הנוכחות, עליו הנטל לשכנע את בית הדין כי העובד לא עמד לרשות העבודה בשעות השנויות במחלוקת. כן נפסק "מבלי לקבוע מסמרות" כי יש יסוד לעמדה כי לכל הפחות (וגם לכל היותר) נדרש מהעובד להציג בעדות את גרסתו בדבר עבודה בשעות השנויות במחלוקת וכי תיקון 24 לחוק אינו קובע חזקה חלוטה שאיננה ניתנת לסתירה, אלא מעביר את הנטל אל המעסיק על בסיס חובת הוכחה מינימלית המוטלת על העובד (ר' עניין אטיאס וכן ע"ע (ארצי) 15546-05-11 שמעון בוסקילה – נתיבי מעיין אביב בע"מ).
6. במקרה שלפנינו, נראה כי המעסיק עמד בנטל לשכנע את בית הדין בכך שנחאייסי לא עמד לרשות העבודה בשעות השנויות במחלוקת ולא עבד בשעות הנוספות כפי הנטען על ידו. זאת, למעט השעות הנוספות שעניינן השתתפות בישיבות צוות אחת לחודש עד לשעה 20:00. יודגש כי לטעמנו, פרונטק עמדה הן בנטל הנדרש ביחס לתקופה שלפני תיקון 24 והן בנטל הנדרש ביחס חתקופה שלאחר התיקון האמור.להלן נפרט קביעה זו.
7. עיון בתצהיר נחאייסי מלמד - כי השעות הנוספות להן הוא טען נספרו החל מן המועד שבו הוא יצא לדבריו מן הבית בשעה 7:00 – 7:30. זאת שעה שכידוע משך הנסיעה לעבודה וממנה איננו נכלל במסגרת שעות העבודה לעניין תשלום שעות נוספות (ר' עניין אדוונטק ור' האמור בסעיף 121 לתצהיר נחאייסי). זאת שעה שעיון בתחשיב נחאייסי מלמד - כי נחאייסי הביא בחשבון 12 שעות עבודה ביום דהיינו, נחאייסי הניח כי שעת היציאה מהבית ושעת החזרה אל מפתן הבית הן התוחמות את מסגרת יום העבודה. זאת להבדיל משעות ההגעה לעבודה ובמקרה זה שעת ההגעה אל הלקוח הראשון. מעבר לכך, נחאייסי אף לא הביא בחשבון במסגרת תחשיבו את משך זמן ההפסקה שלה היה זכאי במהלך יום עבודתו, כאשר מהראיות לא עולה כי נחאייסי לא נטל את ההפסקה המתחייבת על פי הדין.
8. מעבר לזאת, אף לו קיבלנו את עמדת נחאייסי שלפיה, לנוכח מתכונת עבודתו - שהתבצעה בעיקרה אצל לקוחות - יש להביא בחשבון את שעת היציאה מהבית ואת שעת החזרה אליו - הרי ששוכנענו כי נחאייסי לא יצא וחזר מן העבודה בשעות להן הוא טוען. בהקשר זה הציגה פרונטק בפני בית הדין פלט של רישום שעות הכניסה והיציאה לכביש 6 וממנו, המתייחס למועדים הרלבנטיים. פלט שממנו ניתן ללמוד על שעות שונות לחלוטין מאלה שעליהן דיווח נחאייסי בתצהירו. משמע - מדובר על פי רוב, בכניסה לכביש 6 בשעות מאוחרות משמעותית מהשעות להן טען נחאייסי וביציאה מכביש 6 בשעות מוקדמות משמעותית מאלה שלהן טען וזאת, למעט מקרים חריגים.
9. בנוסף לכך, נחאייסי לא התמודד עם הטענה של פרונטק שלפיה, שעות העבודה להן טען לא עלו בקנה אחד עם שעות הפתיחה והסגירה של עסקי הלקוחות. עובדה המחזקת אף היא את גרסתה של פרונטק.
10. זאת ועוד, נחאייסי העיד כי במהלך עבודתו הוא היה נתון לפיקוח צמוד של מנהל פרונטק, מר צחי מסר, במסגרת הקשר הטלפוני הרציף שהיה ביניהם; כי הוא שוחח עם צחי 10-20 פעמים ביום, וכי צחי דרש ממנו לעדכנן אותו מידית בתוכן ובסטטוס המכירות בעקבות כל פגישה ופגישה. פרונטק צירפה פלט שיחות שתיעד את השיחות שנערכו בין נחאייסי לבין צחי במועדים הרלוונטיים (נספח לתצהיר צחי). מפלט זה ניתן ללמוד כי הפגישה הראשונה שערך נחאייסי עם לקוחות פרונטק נערכה לרוב בשעה מאוחרת בהרבה לשעת תחילת העבודה הנטענת על ידי נחאייסי, לרוב סביב השעה 11:00 לערך ואף מעבר לכך ואילו השיחה האחרונה נערכה בין השעה 15:00 ל-16:00 לערך.
11. במהלך חקירתו הנגדית, כאשר נחאייסי עומת עם נתונים אלה, הוא סיפק הסבר דחוק לסתירה שבין גרסתו כאמור ובין הנתונים העולים מפלט השיחות בציינו כי החובה לדווח לעתים תכופות על פגישותיו עם לקוחות פחתה בהדרגה. זאת, בלא שהדבר אוזכר כלל במסגרת תצהירו שם נטען אחרת. לא למותר לציין כי מפלט השיחות ניתן ללמוד כי אין אחיזה לגרסה מאוחרת זו של נחאייסי לגבי הירידה בהיקף הדיווח במהלך התקופה הרלבנטית.
12. זאת ועוד, פרונטק הציגה חשבוניות הנוגעות לתיקוני הרכב שבו עשה נחאייסי, שימוש לצורך ובמהלך עבודתו. חשבוניות שמהן עולה - כי ביום 25.1.10 מד הקילומטרים של הרכב עמד על 45,263 ק"מ מיום רכישת הרכב, כך שנחאייסי נסע 5,143 ק"מ בממוצע בחודש ואילו בתקופה שמיום 25.1.10 ועד 17.2.11 ובמהלך כל שנת 2010 נחאייסי נסע בממוצע 4,685 ק"מ בחודש ואילו במהלך שנת 2011 נסע 5,433 ק"מ בממוצע בחודש. נתונים המלמדים כי לא היה הבדל משמעותי בין היקף השימוש של נחאייסי ברכב של פרונטק לצורך נסיעה ללקוחות במהלך התקופות השונות. דבר הסותר את גרסתו שלפיה הוא נדרש להעביר את מרבית יום העבודה בשנתיים הראשונות להעסקתו בביקורים אצל לקוחות פרונטק "מדן ועד אילת", לעומת מצב הדברים כפי שהיה החל מינואר 2010 ועד לסיום עבודתו.
13. לאור כל האמור, יש לדחות את תביעתו של נחאייסי לתשלום בעבור שעות נוספות, למעט אותו רכיב שולי יחסית המתייחס לישיבות צוות אחת לחודש. בהקשר זה הודה צחי בעדותו כי אחת לחודש אכן קוימה ישיבת צוות בשעות הערב שבה נדרש נחאייסי לקחת חלק וכן הודה כי נחאייסי נדרש לעבוד מפעם לפעם שעות נוספות, פעמים ספורות בלבד (ר' עמוד 14 לפרוטוקול, שורות 18-20).
14. על רקע האמור, בנסיבות שבהן לא קיבלנו את גרסת נחאייסי ביחס להיקף עבודתו בפרונטק, אך מאידך קיבלנו את הגרסה כי נחאייסי נדרש אחת לחודש להשתתף בישיבות צוות בשעות הערב (עד לשעה 20:00 לערך) הרי שניתן להעריך את היקף העבודה של נחאייסי ב-3 שעות נוספות לחודש בלבד. זאת לתקופה שעד סוף דצמבר 2009, (כפי המופיע בנספח 10 לתצהיר נחאייסי המתייחס לתקופה זו בלבד). בהתאם לכך, זכאי נחאייסי לתמורה בעבור שעות נופסות לפי אומדנא מחושבת (על פי תחשיב המתייחס ל- 39 חודשים, לתעריף שעתי של 80 ₪ לשעה (שכר שעתי ממוצע בהתחשב בעליות השכר של נחאייסי) ולהיקף של 3 שעות בחודש). מכאן, שסך הכל ועל דרך האומדנא נחאייסי זכאי לתשלום תמורה בעבור שעות נוספות כדלקמן:

39 חודשים X 3 שעות נוספות X 1.25 תעריף שעה נוספת X 80 שכר שעתי = 11,700 ₪.

פיצוי לא ממוני : אי מסירת תלושים במועד;אי רישום ימי מחלה; אי מסירת הודעה לעובד

1. נחאייסי טען כי הוא זכאי לפיצוי לא ממוני על הפרות חוק שונות מצד פרונטק, הנוגעות לחוק הגנת השכר וחוק הודעה לעובד.
2. לטענתו, לא נמסרו לו תלושי שכר במועדם, לא ציינו ולא עודכנו פרטים הנוגעים לכמות ימי המחלה הצבורים וכן, לא נמסרה לו הודעה לעובד.
3. פרונטק טענה כי משכרו של נחאייסי מעולם לא הופחתו דמי מחלה ועל כן לא נגרם לו נזק בשל הפגם הנטען ברישום. כן נטען כי הסכם העבודה של נחאייסי עונה על התנאים הנדרשים על פי חוק הודעה לעובד ולעניין תלושי השכר נטען - כי כי בסופו של יום נמסרו לנחאייסי כל תלושי השכר.
4. אשר לדעתנו יאמר - כי מהראיות עולה כי פרונטק לא מסרה לנחאייסי מידי חודש בחודש תלושי שכר כפי הנדרש על פי החוק ותלושי השכר עבור כל תקופת עבודתו נמסרו לנחאייסי באיחור. כן עולה כי פרונטק לא רשמה כנדרש את ימי המחלה של נחאייסי על פי המתחייב בדין. בנסיבות אלה, ובשים לב למכלול הסכסוך, בשים לב לכך שבסופו של יום נמסרו תלושי שכר וכן בשים לב לכך שלא הופחתו לנחאייסי תשלומים כשלהם בגין ימי מחלה - הרי שסבורים אנו כי יש לחייב את פרונטק בתשלום פיצוי בגין הפרה זו בסך בסך של 2,000 ₪.
5. אשר לתביעה לפיצוי בגין אי מתן הודעה לפי חוק הודעה לעובד - הרי שלאור העובדה שתנאי העבודה נפרשו בפני נחאייסי בכתב ובמפורט, במסגרת הסכם העבודה - הרי שאין מקום לפסוק פיצוי בגין רכיב זה.

סוף דבר

1. תביעתה של פרונטק נדחית במלואה.
2. אשר לתביעה שכנגד הרי שאנו מחייבים את פרונטק (הנתבעת שכנגד) לשלם לנחאייסי (התובע שכנגד), תוך 30 יום מהמועד שבו יומצא לה פס"ד זה את הסכומים הבאים:

סך של 11,700 ₪ בגין עבודה בשעות נוספות, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק החל מיום) 1.10.2008 אמצע תקופת ההעסקה הראשונה) ועד למועד התשלום בפועל.

סך של 2,000 ש"ח כפצוי לא ממנוי בדין הפרת הוראות הדין.

1. בנסיבות העניין משהחלק הארי של תביעת נחאייסי נדחה, מהטעמים שפורטו לעיל ולאור דחיית תביעתה של פרונטק הרי שסכום ההוצאות שאנו פוסקים לזכות נחאיייסי יעמוד על סך של 5,000 ₪.
2. המזכירות תשלח העתק מפס"ד זה לצדדים בדואר.

ניתן היום, כ"ז חשוון תשע"ז, (28 נובמבר 2016), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.

.