בפניי בקשה להארכת מועד להגשת ערעור.

ברקע ההתדיינויות מצויות העובדות הבאות.

בשל חוב בגין צריכת מים של המבקש, הגישה המשיבה בקשה לביצוע תביעה על סכום קצוב לפי סעיף 81א1 לחוק ההוצאה לפועל, התשכ"ז-1967, בעקבותיה, נפתח תיק הוצל"פ 032841109401 כנגד המבקש. ביום 6.8.12 ניתנה החלטה בתיק ת"ת 10132-05-10 בבית המשפט השלום בירושלים (אצל כב' הרשם אורי פוני) בה נדחתה בקשת הבר"ל מטעם המבקש. על החלטה זו, מעוניין המבקש לערער.

לטענת המבקש, לא התאפשר בידיו להגיש את הערעור בשל מחלתו של האדמו"ר. לטענתו, בחודש ספטמבר 2012 התברר לאדמו"ר, יליד 1946, כי הנו חולה סרטן. המבקש פירט מספר הליכים רפואיים שעבר האדמו"ר, שבגינם נמנע ממנו לעסוק בהליכים המשפטיים להם הוא צד, הן מבחינת הזמן והן מבחינה נפשית, לאור הסבל הרב, הדאגה והלחץ שליוו אותו. המבקש טוען כי מחלתו של האדמו"ר הנה בגדר טעם מיוחד שבשלו יש להאריך את המועד להגשת ערעור לפי תקנה 528 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: "התקנות").

המבקש מוסיף, כי בשל העובדה כי עומדת לו זכות ערעור על החלטת הרשם, הרי שיש בכך כדי להוות שיקול נוסף לטובת הארכת המועד, וכן נטען, כי סיכויי קבלת הערעור טובים, וזאת בשל פגמים דיוניים שנפלו בהתנהלות כב' הרשם פוני בדונו בבר"ל. לטענת המבקש, כב' הרשם פעל בניגוד לסדרי הדין התקינים, תוך יצירת עיוות דיוני אשר הוביל לחוסר צדק מהותי.

המשיבה טוענת מנגד, כי כיצד הדבר, שאין מי שמטפל בנושאים השוטפים של החסידות. לטענתה, סיכויי הערעור קלושים וכי נימוקי פסק הדין מדברים בעד עצמם. ברם, המשיבה טוענת כי היא תיתן הסכמתה להתדיינות בערעור, בכפוף לתשלום מלא של תיק ההוצל"פ שנפתח כנגד המבקש.

המבקש בתגובה טען כי המבקש אינו גוף משפטי ולא קיימת בו הנהלה כאשר הצד הארגוני מוטל על האדמו"ר בלבד. משכך, רק האדמו"ר יכול לקבל החלטות, ואיש אינו מוסמך לעשות כן מלבדו ועל כן הטיפול בהגשת הערעור נדחה עד להתאוששותו. בנוסף נטען כי המבקש הינו בית כנסת, גוף שאינו כלכלי, המתפרנס מכספי צדקה ותרומות ,ועל כן, ההתניה של המשיבה, חוסמת את דרכו של המבקש מלברר את טענותיו שבערעור.

לאחר שבחנתי את טענות הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להארכת מועד להגשת ערעור להידחות. אסביר.

החלטת הרשם פוני הדוחה את הבקשה לרשות להגן ניתנה ביום 6.8.12, הבקשה להארכת מועד הוגשה ביום 18.2.13. לטענת ב"כ המבקש הייתה שבאמצע חודש ספטמבר התגלתה המחלה אצל האדמו"ר. אין הסבר מניח את הדעת לעובדה שבמשך כל התקופה לא הוגשה בקשת הארכה.

משלא נסתרה העובדה שהאדמו"ר ידע על ההחלטה נשוא הבקשה כבר בחודש אוגוסט מיד לאחר שניתנה, יש להניח ששקל את הגשת הערעור כבר אז. הבדיקות הרפואיות אותן עבר האדמו"ר אינן מצדיקות לכשעצמן אי הגשת בקשה להארכת מועד תוך פרק הזמן הקבוע בחוק להגשת ערעור בהתחשב בפגרת בתי המשפט ובפגרת חג הסוכות.

אוסיף, שלמרות שבית המשפט מוכן היה להתחשב בהתנהלות המיוחדת אצל המבקש שלפיה האדמו"ר הוא האחראי על הכל, אין בכך כדי להצדיק אי מינוי מחליף לפחות לטיפול בעניינים האדמיניסטרטיביים בכל העת הרלוונטית, כפי שבפועל לא נטען שהמבקש הפסיק לתפקד בתקופה זו כבית כנסת.

הבקשה להארכת מועד נדחית איפוא בהעדר טעם מיוחד בנסיבות העניין וכן, בהתחשב בסיכויי הערעור. יחד עם זאת, לאור מכלול הנסיבות, כולל הסכמתה של המשיבה למתן הארכה המבוקשת בתנאי שהמבקש יפקיד בקופת בית המשפט את סכום פסק הדין, הנני מורה בזאת שלמרות האמור לעיל, ככל שהמבקש יפקיד עד יום 10.4.13 סך של 15,000 ₪ בקופת בית המשפט, יוכל המבקש להגיש ערעור ובלבד שזה יוגש לא יאוחר מ-15 יום ממועד ההפקדה, ככל שזו אכן תתבצע עד למועד הנ"ל.

אין צו להוצאות.

ניתנה היום, ו' ניסן תשע"ג, 17 מרץ 2013, בהעדר הצדדים.