בקשה לתשלום תכוף בהתאם לסעיף 5 ל-חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975 (להלן – "חוק הפלת"ד").

רקע כללי וטענות הצדדים

1. התובעת ילידת 7/9/1965, נפגעה בתאונת דרכים ביום 27/2/2012, כאשר רכב שבו היא נסעה התנגש ברכב צד ג'. ממקום התאונה פונתה התובעת לחדר מיון בבי"ח הדסה עין כרם, שם נבדקה, טופלה ושוחררה בחדר המיון.

בתעודת חדר המיון נרשם כי התובעת סובלת מחבלה אוראלית שכוללת שבר בתותבת חלקית נשלפת, וניידות גשר בלסת התחתונה, אזור קדמי שמאלי, ללא צורך בהתערבות כירורגית. התובעת שוחררה עם הנחיות לתרופות נגד כאבים לפי הצורך.

1. לטענת התובעת, לפני לתאונה היא עבדה כעצמאית בעיסוי רפואי וספורטאי; בעקבות התאונה היא הייתה בתקופת אי-כושר מלאה במשך 3 חודשים, ולאחר מכן היא חזרה לעבודה חלקית ברבע משרה; הרווח שלה לפני התאונה עמד על כ- 3,900 ₪ בחודש, ולאחר התאונה הוא עומד כיום על 1,000 ₪ בחודש.

התובעת מוסיפה וטוענת כי, עקב התאונה נגרמו לה הוצאות ריפוי רבות, כולל פינוי אמבולנס, טיפולי שיניים, תרופות בהשתתפות עצמית, פסיכולוגים, מרפאות כאב, הוצאות בגין קנאביס רפואי. סה"כ מאז התאונה ועד היום כ- 40,000 ₪. התובעת אף מבקשת תשלום בגין הוצאות רפואיות במשך 6 חודשים נוספים בסך של כ- 14,000 ₪.

התובעת אף טוענת כי נגרמו לה הוצאות בגין נסיעות בסך של 1,344 ₪ לעבר, והיא תובעת עוד 1,800 ₪ בגין הוצאות נסיעות במשך 6 חודשים לעתיד.

התובעת מבקשת גם לפסוק לה תשלום תכוף בגין הוצאות המחיה שלה, לכל הפחות בגובה ההפרש בין שכרה ערב התאונה לבין שכרה לאחר התאונה, בסך של כ- 55,000 ₪.

סה"כ מבקשת התובעת תשלום תכוף בסך של כ- 129,600 ₪ בצירוף שכר טרחת עו"ד.

1. מנגד נטען על ידי הנתבעת כי, מהתיעוד הרפואי עולה כי לתובעת עבר רפואי עשיר הקודם לתאונה נשוא התביעה, כולל כאבי גב, כאבי ראש וסחרחורת, ירידה בשמיעה, כריתת רחם ותלונות על בריחת שתן, טיפולי שיניים, ולכן אין קשר בין ההוצאות הרפואיות הנטענות על ידה לבין התאונה נשוא התביעה.

הנתבעת ממשיכה וטוענת כי, בניגוד לטענתה, משומת מס הכנסה לשנת 2011 עולה כי שכרה החודשי של התובעת ערב התאונה עמד על 2,756 ₪ ברוטו לחודש; התובעת לא צירפה נתוני שכר רשמיים לשנים נוספות, לרבות לשנת 2012; לתובעת לא אושר טיפול על ידי קנאביס רפואי; התובעת הייתה ביתרת חובה גבוהה בבנק בסך של עשרות אלפי שקלים ערב התאונה; לאחר התאונה שילמה התובעת סכומים של עשרות אלפי שקלים עבור ילדיה; התובעת זכאית לכיסוי כל הוצאותיה הרפואית מכח חוק ביטוח בריאות ממלכתי.

דיון ומסקנות

1. לאחר שנתתי את דעתי לטענות הצדדים ולמכלול החומר שהוגש על ידם, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות.
2. על פי הפסיקה, תכליתו של התשלום התכוף הינה הושטת סיוע ראשוני, מהיר וזמני לנפגע ולתלויים בו, עד למתן פסק הדין בתביעה העיקרית. השוו ע"א 387/82 קרנית נ' אסידו, פד"י מ(4) 213, 219; ד. קציר, פיצויים בשל נזקי גוף (כרך א, מהדורה חמישית, 2003) 637.

התשלום התכוף לא בא להעניק לנפגע בשלב זה את מלוא אובדן השכר, שכן "בקבעו מבחן זה של צורכי מחיה, המחוקק ביקש להגביל את התשלום התכוף לסכום מינימאלי הדרוש לקיום, ולא למלוא האובדן" (ההדגשה שלי – ע.ע.)

(י. אנגלרד, פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, מהדורה שלישית, בעמ' 438).

1. בענייננו, לא השתכנעתי כי התובעת נמנית על המקרים שבהם יש מקום להקדים תשלום תכוף לפסק הדין בתביעה העיקרית.

ראשית, כאמור, התובעת עובדת עצמאית ומהתיעוד שהגישה, לכאורה לא ניתן ללמוד בהכרח על ירידה בהכנסות האישיות שלה; התובעת צירפה דו"ח שומה אך ורק לשנת 2011; היא לא הציגה דו"חות שומה לשנים נוספות, לפני ואחרי התאונה, ולכן אין לומר כי הוכיחה, בשלב הזה ירידה ברמת ההשתכרות שלה.

כמו כן, אין מחלוקת כי בעלה של התובעת עובד ומשתכר שכר גבוה יחסית בסך של כ- 18,000 ₪ בחודש נכון להיום.

זאת ועוד, מפירוט תשלומים בכרטיס האשראי של התובעת עולה לכאורה כי לא חל גידול בתשלומים של התובעת בתקופה שלאחר התאונה לעומת התקופה שלפני התאונה ככלל.

מעבר לכך, ואולי בעיקר, במהלך חקירתה של התובעת היא העידה כי לאחר התאונה, בחודש ספטמבר 2012, היא שילמה מחשבונה סך של כ- 22,000 ₪ לבנה לאחר שסיים לימודיו כהנדסאי, ובחודש אוקטובר 2012 היא שילמה תשלום נוסף בסך 41,000 ₪ כשכר לימוד עבור הבת שלה. מדובר בסכומים משמעותיים שבהחלט יכלו לענות על צרכיה המיידים והחיוניים של התובעת, ככל שהיו בפועל בעקבות התאונה.

1. אשר להוצאות הרפואיות: ראשית, מהתיעוד הרפואי שצורף על ידי הצדדים עולה כי, לכאורה לתובעת עבר רפואי בתחומים דומים וקרובים לתלונותיה בעקבות התאונה. שנית, הוצאותיה הרפואיות של התובעת אמורים להיות מכוסים על פי חוק ביטוח בריאות ממלכתי וזאת בהתאם לסעיף 5(ה) לחוק הפלת"ד, אשר קובע:

"(ה)(1) חובת התשלום לפי סעיף קטן (ב)(1) לא תחול לגבי נפגע שהוא תושב כהגדרתו בחוק ביטוח בריאות ממלכתי, לגבי הוצאות בשל שירותי בריאות הכלולים בתוספת השניה או בצו לפי סעיף 8(ז) לחוק ביטוח בריאות ממלכתי, ובלבד שהנפגע זכאי להם לפי אותו חוק;".

זאת ועוד, מעדות התובעת עלה כי, לא אושר לה שימוש עבורה בקנאביס רפואי, והיא אף לא השתמשה בקנאביס רפואי עד כה (ראו: עמ' 6 לפרוטוקול, ש' 13-19).

1. לבסוף, מהפסיקה עולה כי, תשלום תכוף מיועד למקרים שבהם קיימות פציעות קשות ומיוחדות ולא לתביעות "מן השורה", אשר לגביהן ראוי כי הפיצוי ישולם בבת אחת במסגרת התביעה העיקרית. השוו בעניין זה דברים שנאמרו על ידי כב' השופט ריבלין ברע"א 2967/06 טרביה ואח' נ' כלל חב' לביטוח, שם נאמר: "לא היה זה למותר להעיר, שוב, כי, ככלל, ראוי להימנע מהעברת תשלומים מקדימים בשיעור מופרז, לבל יעמוד התובע לפני שוקת שבורה, בעת שיינתן פסק הדין המסכם ויהיה עליו לכלכל הוצאותיו על פי יתרת הסכום שתיוותר בידו לאחר ניכוי התשלומים התכופים".

הדברים יפים בענייננו לנוכח נסיבות התאונה, אופי הפגיעה ועברה הרפואי של התובעת, כפי שצוין לעיל.

1. לנוכח כל האמור, הבקשה נדחית. ההוצאות בגין הליך זה תובאנה בחשבון במסגרת הדיון בתובענה העיקרית.

ניתנה היום, ל' חשון תשע"ד, 03 נובמבר 2013, בהעדר הצדדים.