10 ספטמבר 2014

1. האם התובע נפגע ביום 24.12.10 תוך כדי ועקב פעילות נלווית לעבודתו, זו השאלה אותה יש לברר במסגרת פסק דין זה.

העובדות הרלבנטיות לעניינינו-

2. התובע יליד שנת 1988 ,במועד הרלבנטי לתביעה הועסק כמנהל התפעול בחברת א.א קאר סנטר מוטורס באשדוד (להלן- החברה) , התובע עובד בחברה עד היום.

3. בין שאר תפקידיו התובע אחראי על רווחת העובדים וכפועל יוצא מכך ארגון הנופשים וימי הגיבוש של עובדי החברה.

4. ביום שישי ה- 24.12.10 הגיע התובע לעבודה ברכבו הפרטי. אחת המטלות הדחופות היו לאתר מקום מתאים לפעילות חברתית לעובדים.

5. שבועיים לפני כן רכש התובע טרקטורון מחברת צח טרקטורונים אשר חנה דרך קבע במקום העבודה.

6. באותו יום שישי לקראת סוף יום העבודה, החליט התובע לצאת עם הטרקטורון לאזור מתחם הרכבת באשדוד, לאתר מקום מתאים לפעילות חברתית.

7. התובע הודיע לאביו ,הבעלים והמנכ"ל של החברה, כי בכוונתו לצאת לאתר מקום מתאים לפעילות החברתית ויתכן כי יאחר לשוב הביתה.

8. במהלך הסיור בשטח, התובע לא שם לב כי הוא מתקרב לצוק ומיד לאחר מכן "צלל" עם הטרקטורון במורד הצוק. כתוצאה מהנפילה , נפצע קשה.

9. בעודו המום ומאחר וטרם הבין את חומרת הפציעה יצר התובע קשר עם חבר בשם שי פאנו (להלן- שי) המנהל עסק לחילוץ וגרירת טרקטורונים . שי הגיע במהירות למקום התאונה והתקשר לאחיו של התובע – יוגב, אשר הגיע למקום התאונה. בסמוך לכך הגיע למקום התאונה אמבולנס , אשר פינה את התובע בליווי יוגב לביה"ח קפלן.

טענות התובע-

10. אלמלא הנסיעה לאזור התאונה לאיתור מקום ליום גיבוש לעובדים , התובע לא היה נפגע בתאונה. בנסיבות אלה מבחן הקשר לעבודה הקובע כי "לולא העבודה לא היתה התאונה קורית במקום ובזמן שקרתה" מאשש ללא כל צל של ספק את טענות התובע.

11. כל הזיקות הקושרות את האירוע לעבודתו של התובע מתקיימות במקרה דנן. הוכח שפעולת התובע (איתור מקום לקיום אירוע – יום גיבוש לעובדים) נלוותה לעבודה, היתה קשורה לעבודה והיתה חלק אינטגרלי מהעבודה. הוכח שהיה זה אחד מתפקידיו של התובע במקום העבודה. הוכח כי היה למעביד עניין באירוע, כמו כן התשלום בוצע על ידי המעביד וההסעות נעשות באמצעותו. עוד הוכח שלא היתה מעורבות כספית ולא יוזמה של העובדים בקיום האירוע.

12. התובע עדכן את הגב' רויטל מסס (להלן – רויטל) אשר עובדת עמו בחברה, כי הוא יוצא לאתר מקום לקיום הפעילות . רויטל אשרה בעדותה כי התובע עדכן אותה. שי אישר גם הוא את טענות התובע וסיפר כי הזמין אמבולנס למקום התאונה ולאחר מכן חילץ וגרר את הטרקטורון.בנוסף, יוגב אישר את טענות התובע וסיפר כי הגיע למקום התאונה וליווה את התובע באמבולנס.

13. בעדותו הבהיר התובע את שאלת מיקום התאונה והשימוש בטרקטורון דווקא. בין היתר הסביר מדוע העדיף להגיע עם טרקטורון מכיון שנסיעה ברכב היתה ארוכה יותר בפרט שמדובר היה ביום שישי, יום בו הכבישים עמוסים.

הנתבע ניסה לטעון כי האירוע התרחש מעבר לשעות העבודה של התובע, אך התובע הסביר כי ביצע את הנסיעה במסגרת יום העבודה לקראת סיומו, כאשר הלחץ נרגע.

14. לטענת הנתבע הנסיעה התבצעה במסגרת פרטית ולא כחלק מעבודתו אולם התובע השיב באופן שאינו מותיר מקום לספק כי הנסיעה הייתה לצורכי עבודה שכן בימי ו' הוא אינו נוסע על טרקטורון אלא רק בשבתות .

15. לסיכום נטען כי התובע חזר על גרסתו הן בפני חוקר הנתבע, הן במסגרת כתב התביעה , הן בתצהירו והן בחקירתו הנגדית בבית הדין ועדותו לא נסתרה והותירה רושם מהימן.

16. בסיכומי התשובה טען התובע כי בסיכומי הנתבע נפלו אי דיוקים שיש בהם כדי להטעות את בית הדין. עוד נטען כי התובע טען בעדותו כי מועד היציאה מהעבודה היה 14.00 (יכול להיות גם 14.30 או 14.45 וכו') , לאור זאת ומשהתובע לא חולק על מסקנת הנתבע לפיה התאונה התרחשה בסביבות השעה 16.00 , לוח הזמנים תואם לגרסת התובע ולא בהכרח נותרה שעה מיותרת כגרסת הנתבע.

טענות הנתבע -

17. לאחר הצגת מכלול הנתונים הנתבע מקבל את הטענה לפיה התובע נפגע במהלך רכיבה על טרקטורון. עם זאת, לא עלה בידי התובע להוכיח כי נסיעתו בטרקטורון קשורה לעבודתו.

18. ממקרא מכלול העדויות עולה כי נסיעת התובע בכלל ונסיעתו בטרקטורון (להבדיל מנסיעה ברכב) בפרט, לא היתה קשורה לעבודה. לחילופין, החלק הקשור בעבודה (חיפוש מקום) היה רכיב שולי ביותר בנסיעתו זו.

19. עוד נטען כי קיים פער זמנים ניכר בין אירוע התאונה (בסביבות השעה 16.00 ) למועד יציאת התובע בשעה 14.00 כאשר הדרך והחיפוש לא נמשכו זמן כה רב. כמו כן לא ניתן הסבר המניח את הדעת מדוע דווקא התובע צריך היה לנסוע לחיפוש בטרקטורון הפרטי שלו.

20. אשר לפער הזמנים טען הנתבע כי התובע יצא מהעבודה לקראת השעה שתיים.מעדויות האב ושי פאנו מדובר בדקות ספורות של נסיעה ממקום העבודה למתחם הרכבת , כך גם העיד אחיו של התובע . התובע ניסה ליצור מצג לפיו משך הנסיעה והחיפוש ארך זמן רב, על מנת להצדיק את פער הזמנים. נוכח העדויות האחרות יש לדחות טענה זו של התובע ולקבל את עדות שי (עד אובייקטיבי) , הנתמכת בעדות האב והאח לפיה מדובר בדקות ספורות. ניסיונו של התובע להצדיק את פער הזמנים על ידי הגזמה שאיננה סבירה פועלת לחובתו לעניין מהימנות גרסתו בכללותה.

21. ככל שלטענת התובע אין פערי זמנים של ממש בין נסיעה ברכב לבין הנסיעה בטרקטורון , בחירת התובע בנסיעה בטרקטורון אינה מוצדקת ואינה נדרשת לצורך אותו ה"חיפוש" לפיכך, איננה קשורה לעבודה.

22. בהתאמה משך החיפוש הנטען איננו סביר. לו התרכז התובע בנסיעה וחיפוש מקום בלבד, אמור היה לסיים משימתו זו לכל המאוחר זמן מה טרם השעה 15.00. אין חולק כי התאונה אירעה לאחר השעה 16.00. מד"א הגיעו בשעה 16.30 . על פי עדותו של שי פאנו מד"א הגיעו ממש מהר ועוד לפני אחיו של התובע. לאור האמור, קיים פעם זמנים של למעלה משעה בין סיום החיפוש לבין התאונה.

23. חוסר אמינותו של התובע עולה גם נוכח תשובותיו המתחמקות לשאלות בדבר נסיעתו במקום זה ביום שבת. רק לאחר שנשאל מספר פעמים הודה התובע כי ביום שבת שקדם לתאונה הגיע בדיוק לאותו מקום, העמיד את הנגררת לטרקטורון ויצא לנסיעה עם הטרקטורון.

24. כמוכן נפלו סתירות נוספות בעדותו של התובע בקשר למיקום התאונה המעידות אף הן על ניסיון התובע להציג כי החיפוש ארך זמן רב. עוד נטען כי בסופו של יום הגיבוש לא נערך במתחם זה ולא הוצג הסבר מדוע.

25. לסיכום נטען כי עדויות התובע והעדים לא תומכות (ואף סותרות) את גרסת התובע דווקא בנקודה המהותית בעניין משך הזמן הנדרש להגיע למתחם לצורך החיפוש , מיקום התאונה ומדוע שהה התובע זמן כה רב במקום.

26. התובע לא הוכיח כי נסע דווקא לחיפוש מקום לפעילות גיבוש לעובדים ולא נסיעה פרטית להנאתו בטרקטורון על כן , מבוקש לדחות את התביעה.

העדים-

27. מטעם התובע העידו התובע בעצמו, מר שי פאנו (חבר של התובע ומי שהוזעק ראשון למקום התאונה) , מר יוגב ברקוביץ (אחיו של התובע) , הגב' רויטל מסס (עובדת בחברה) , מר עוזי ברקוביץ (אביו של התובע).

מטעם הנתבע לא הובאו עדים.

דיון והכרעה-

28. אקדים ואבהיר כי מקובלת עלי עמדת הנתבע לפיה ממכלול העדויות עולה כי נסיעתו של התובע בכלל ונסיעתו בטרקטורון בפרט , לא היתה בבחינת פעילות נלווית לעבודה ולחילופין, החלק הקשור לעבודה (חיפוש מקום לקיום אירוע לעובדי החברה) היה מרכיב שולי בנסיעת התובע ביום שישי ה- 24.12.10. ואפרט.

29. התובע העיד כי באותו יום שישי עזב את החברה כאשר הלקוחות עזבו ולאחר סיום מטלותיו וכדבריו- "לקראת השעה 14.00 ומשהו" ( עמ' 5 לפר' שורות 27-30). מעדות האב- עוזי , עולה כי שעות העבודה של התובע בימי ו' הם מ -8 בבוקר ועד השעה 14:00-15:30. עוזי הוסיף והעיד כי שעות הפעילות בימי שישי הן עד השעה 13.30 והתובע נשאר בין שעה לשעה וחצי לאחר העובדים. עם זאת בהמשך כאשר נשאל האם יתכן כי התובע יצא באותו יום לפני סיום העבודה ,השיב כי הדבר יתכן מאד (עמ' 14-15 לפר' שורות 30 ואילך).

הנה כי כן, מהעדויות עולה כי התובע עזב את העבודה ביום התאונה לקראת השעה 14.00 . בשים לב לאמור אינני מקבלת את טענות התובע בסיכומי התשובה כי המושג "לקראת 14.00 ומשהו" יכול ויתכוון לשעה 14.45 ואף למעלה מזה, היות ופרשנות זו איננה מתיישבת עם המונח "לקראת" המתייחס לפרק זמן הסמוך לשעה 14:00 .מעבר לאמור משמעות המילה לקראת הינה לעבר או אל , מכאן שגם פרשנות מילולית גרידא מובילה לתוצאה כי הכוונה הינה קרוב או בסמיכות לשעה 14:00 ולא לשעה 15:00. מסקנתי מתחזקת נוכח תשובתו של עוזי בעניין זה - כפי שהובאה לעיל.

30. עדי התובע נשאלו לעניין זמן הנסיעה מהחברה למתחם התחנה באשדוד , המקום אותו בחן התובע ובו אירעה התאונה (להלן- מתחם התחנה). שי נשאל מהו מרחק נסיעה בין החברה למקום הנפילה וכך השיב "10-15 דקות נסיעה. 10 דקות נסיעה בטרקטורון". לשאלה האם אפשרי לנסוע רק בטרקטורון מהעסק למקום הנפילה השיב בחיוב (עמ' 4 לפר' שורות 21- 27).

כאשר נשאל יוגב מה המרחק בין מקום העבודה לבין מתחם התחנה השיב "קרוב. לא יודע למדוד זאת". לשאלה מרחק נסיעה של כמה זמן השיב – "כמה דקות". לאחר מספר ניסיונות לקבל תשובה קונקרטית נשאל יוגב –" אתה אומר שאתה לא יודע כמה זמן זה לוקח " וכך השיב – "נכון. כי אני לא מודד שאני נוסע. זה עניין של כמה דקות" (עמ' 12 לפר' שורות 7-8).

התובע נשאל כמה זמן נדרש כדי להגיע באמצעות טרקטורון ממתחם הרכבת למקום העבודה וכך השיב – " 40 דקות לערך. פלוס מינוס. לא בדקתי בזמן. מעריך". כאשר נשאל כמה זמן לקח לו ביום שנסע השיב " לא זוכר בדיוק. 40 דקות- שעה. לא זוכר בדיוק" (עמ' 6 לפר' שורות 30-31).

31. ניסיון התובע לתאר פרק זמן ארוך בהרבה מהזמן הנטען על ידי העדים אשר העידו מטעמו - מחליש את גרסתו בהקשר זה.

אשר על כן, מצאתי לאמץ את גרסות עדי התובע מהן עולה כי מדובר בנסיעה אשר נמשכה עשר דקות ולכל היותר רבע שעה.

בנוסף, התובע העיד כי על מנת להגיע מצד אחד של מתחם התחנה לצד השני בטרקטורון, דרושות כמה דקות וכי המתחם אינו גדול (עמ' 6 לפר' שורות 25-27).כמו כן התובע אישר כי חיפש מקום מתאים לקיום הגיבוש בתוך מתחם התחנה (עמ' 7 לפר' שורות 1-3). חרף האמור בהמשך עדותו כאשר נשאל כמה זמן ערך חיפוש אחר מקום מתאים השיב – "בערך 40 דקות- שעה . פלוס מינוס. בדקתי נגישות של כלי רכב, ירדתי מהטרקטורון כדי לראות איך אפשר להגיע עם כלי רכב". לשאלה כמה זמן היה בלי הטרקטורון כדי לבחון את הנגישות השיב - ..."אולי זה לקח 15- 20 דקות בערך" (עמ' 7 לפר' שורות 21-27).

32. עדות התובע כמפורט לעיל, מחלישה את מהימנות גרסתו. התייחסות התובע לפרק הזמן הנדרש לחיפוש מקום מתאים הייתה מעורפלת ומתחמקת והעידה על נסיון להאריך את משך הזמן בו שהה במתחם. לשאלת ב"כ הנתבע כיצד יתכן כי הנסיעה מצד לצד נמשכה דקות ספורות ומאידך לטענתו היה 20 דקות ללא הטרקטורון ומדוע התהליך נמשך שעה השיב התובע כי- "הגעתי עם הטרקטורון , הסתובבתי איתו , ירדתי ממנו לחפש מקום מתאים. חיפשתי ברגל מקום איפה כדאי לעשות ונגישות לרכבים ואיפה מתאים לעשות. חזרתי ויצאתי לכוון חזרה. זה לקח בערך 40 דקות כל הסיבוב שם. בערך. זה היה לפני 4 שנים" (עמ' 7 לפר' שורות 28-33).

33. בתצהירו העיד התובע כי בעודו המום מהנפילה יצר קשר עם חברו לעבודה לשעבר שי פאנו אשר הגיע במהירות למקום התאונה (סעיף 14 לתצהיר). בחקירתו העיד שי כי האמבולנס הגיע למקום התאונה מהר מאד , תוך 15 דקות מהרגע שהוא התקשר, כן העיד כי הם התעכבו בשטח עד שהתובע פונה באמצעות האמבולנס (עמ' 4 לפר' שורות 30-32).

34. מכלול העדויות והראיות שהובאו לעיל , אינו עולה בקנה אחד עם דוח מד"א מיום האירוע , ממנו עולה כי צוות מד"א הגיע למקום התאונה בשעה 16.33. ודוק; התובע יצא מהחברה לקראת השעה 14.00 , מששוכנעתי כי זמן הנסיעה מהחברה למתחם התחנה היה בין 10 ל- 15 דקות, וככל שהייתה מתקבלת גרסת התובע כי במשך כשעה חיפש מקום מתאים לקיום הגיבוש ובשים לב לעדות התובע כי הנפילה אירעה בדרך חזרה לחברה כ 5-10 דקות לאחר שמצא מקום לקיום הגיבוש בעוד לאמבולנס נדרשו כ- 15 דקות להגיע למקום התאונה, נותר פער זמנים (כשעה) אותו לא הצליח התובע ליישב ולא ברור מה עשה בזמן זה.

35. סבורני כי הצלבת העדויות והעובדות אשר נפרשו בפני בית הדין, מוביל למסקנה כי ככל שהתובע חיפש מקום לקיום אירוע לעובדים חיפוש זה היה שולי למטרת נסיעתו. במילים אחרות , מטרת הנסיעה למתחם התחנה לא היתה חיפוש אחר מקום לקיום אירוע גיבוש וככל שאכן נבחנה אפשרות לקיום האירוע, בחינה זו היתה שולית למטרת נסיעתו הכללית.

36. אוסיף כי התובע העיד כי מתחם התחנה איננו מקום לנסיעת טרקטורונים. כאשר נשאל האם יש שם הרבה טרקטורונים השיב- "קצת יותר רחוק. לא שם בדיוק" (עמ' 8 לפר' שורות 6-7). שי פאנו נשאל האם נהג לנסוע על טרקטורון במקום בו ארעה התאונה והשיב בחיוב (עמ' 4 לפר' שורות 3-4).

הנה כי כן, ובניגוד לטענת התובע, מדובר במקום בו נהוג לנסוע עם טרקטורון ותשובת התובע בהקשר זה מחלישה את מהימנות גרסתו.

37. זאת ועוד. התובע נשאל מדוע לא נסע עם הרכב כדי למצוא מקום מתאים לקיום הגיבוש, שעה שהעובדים יגיעו למקום עם רכבי החברה וכך השיב- "העדפתי שלא. לשאלתך יכולתי אך היה לוקח לי יותר זמן.. בימי ו' אשדוד עמוסה בכבישים, הכבישים עמוסים והיה לוקח לי הרבה יותר זמן עם הרכב.. יכול להיות שעה פלוס"(עמ' 7 לפר' שורות 5-11).בשים לב לטענת התובע כי הנסיעה למתחם עם הטרקטורון ערכה 40 דקות עד שעה (עמ' 6 לפר' שורות 30-31), פרק זמן שאינו עולה בהרבה על נסיעה ברכב פרטי, לא ברורה הטענה כי קיימת עדיפות לנסיעה בטרקטורון על פני רכב - מבחינת הזמנים.

הדעת נותנת כי לתובע היתה מטרה ברורה בנסיעה למתחם התחנה בטרקטורון דווקא.

להשלמת התמונה בהקשר זה יוער כי כאשר עוזי נשאל לגבי זמן הנסיעה מהחברה למתחם התחנה השיב כי מדובר בנסיעה של "אולי עשר דקות, באוטו בכביש לשאלתך" .כאשר נשאל האם יש הבדל בין יום ו' לבין יום רגיל השיב –"פחות או יותר עשר דקות" (עמ' 15 לפר' שורות 26-30).דברי העד אינם מתיישבים עם עדות התובע ומפחיתים ממהימנות גרסתו.

38. לכל זאת יוסף כי התובע לא הביא ולו ראיה אובייקטיבית אחת כי אכן התכוון לארגן יום גיבוש לעובדים. כאשר נשאל בעדותו למתי נקבע האירוע השיב "תאריך מדויק אין לי. לקראת סוף חודש 12" (עמ' 5 לפר' שורות 31-32). מבחן התוצאה מלמד כי בסופו של יום אירוע הגיבוש לא יצא אל הפועל. סבורני כי גם עובדה זו פועלת לחובת התובע הטוען לקשר בין התאונה לבין אירוע הגיבוש המתוכנן לעובדים. בניגוד לטענת התובע אינני סבורה כי במקרה זה הוכח כי נסיעת התובע למתחם התחנה היתה לאתר מקום לקיום אירוע גיבוש לעובדים, נלוותה לעבודה , היתה קשורה לעבודה והיוותה חלק אינטגרלי ממנה.

39. לא נשכחה מעיניי עדות אבי התובע ,עוזי, אשר העיד כי התובע נסע למתחם התחנה על מנת למצוא מקום לקיום האירוע (עמ' 15 לפר' שורות 19-20). עם זאת מדובר בעד שאיננו אובייקטיבי ועדותו בלבד נוכח הסתירות בעדות התובע והעדים מטעמו , אינה יכולה לסייע לתובע.

40. הדברים יפים בהתאמה בנוגע לעדותה של רויטל אשר העידה כי התובע נסע למתחם התחנה לחפש מקום (עמ' 13 לפר' שורות 28-31). מדובר בעדה בעלת אינטרס אשר עדיין עובדת החברה היא על כן, אין להסתמך על דבריה ולהעדיפם על פני ראיות אובייקטיביות בנוגע לאירוע הגיבוש וזאת לאור הסתירות בין עדות התובע לבין יתר העדים, ופער הזמנים במהלך שהות התובע במתחם, כפי שפורט לעיל.

סוף דבר-

41. על יסוד האמור לעיל , הנני קובעת כי פגיעת התובע ביום 24.12.10 לא ארעה תוך כדי ועקב פעילות נלווית לעבודתו.

לפיכך, דין התביעה להידחות.

אין צו להוצאות.

ניתן היום, ט"ו אלול תשע"ד, (10 ספטמבר 2014), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.