המחלוקת בין הצדדים מתמקדת בשאלת היקף הנזק ולא בשאלת האחריות.

המחלוקת בשאלת הנזק מצומצמת להפסד ההשתכרות, להפרש שכר טרחת השמאי, לרכיב עוגמת הנפש וההוצאות.

אציין, כי ביחס ליתר הרכיבים המוסכמים על נציגת הנתבעת 2, קיים הפרש לרעת התובע, בסכום של 675 ₪, כך שסכום זה יש לפסוק לטובתו, ללא קשר למחלוקת שציינתי לעיל.

בעניין המחלוקות – לא מצאתי כל הצדקה שלא לזכות התובע בהפרש שכר השמאי ששולם על ידו.

חברת הביטוח הכירה רק בחלק מהעלות, כך שהיתרה בסך 1,700 ₪, מוטלת על הנתבעת.

אשר להשבתת המונית לארבעה ימי עבודה – סבורני, כי יש להעמיד הפיצוי ברכיב זה לפי אומדנא, על סך של 1,000 ₪.

אשר על כן, ניתן פסק-דין המחייב את הנתבעת 2 לשאת בסכומים כמפורט:

• סך של 1,000 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין, מיום התאונה ועד לתשלום בפועל.
• סך של 1,700 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין, מיום התשלום לשמאי ועד לתשלום בפועל.
• סך של 657 ₪, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כדין, מיום הגשת התביעה ועד לתשלום בפועל.
• סך של 300 ₪, בגין הוצאות משפט.

המזכירות תשלח עותק פסק-הדין לצדדים, בדואר רשום.

ניתן היום, ה' חשון תשע"ד, 09 אוקטובר 2013, בהעדר הצדדים.