18 יוני 2014

1. בפני ערעור על החלטת הועדה הרפואית לעררים מיום 3.1.13, אשר קבעה את נכותה הצמיתה של המערערת בשל תאונת העבודה שעברה בשיעור של 19%.

2. המערערת ילידת 1944 ,עברה תאונת דרכים בדרכה לעבודה ביום 15.2.10 , עת פגע בה רכב בחציית הכביש.

המערערת טופלה בחדר מיון, ובהמשך הועברה לאשפוז במחלקה כירורגית פלסטית עד ליום 24.2.10.לאחר שחרורה, עברה סידרת בדיקות באמצעות קופת חולים.

בבדיקת אורתופד באפריל 2010 נמצאה רגישות והגבלה בתנועות צוואר, כתף שמאל וברך שמאל.

בבדיקת נוירולוג אליו הופנתה הן בשל סחרחורות , הומלץ כי תישאר במעקב רופא אורטופד.

המערערת נקלעה למצב נפשי כתוצאה מהתאונה והופנתה לייעוץ פסיכיאטרי. בעקבות יעוץ זה הומלץ לה בחודש יולי 2010 על קבלת טיפול תרופתי.

רופא תעסוקה שבדק את המערערת ביום 20.6.10 קבע שהיא מסוגלת לעבוד בהיקף משרה של 4 שעות.

המערערת עברה mri בו נמצאו שרידי דימום. בבדיקת אנגיו מיום 20.2.12 נמצאה מפרצת של 25 מ"מ. מומחה נוירולוגי מטעמה קבע כי ככל הנראה מדובר בדימום שארית מחבלת הראש שעברה בעת התאונה.

3. המערערת הגישה תביעה לקביעת נכותה הצמיתה בגין אירוע התאונה.

הועדה הרפואית מדרג ראשון קבעה כי למערערת נכות צמיתה של 14.5%,

כאשר 15% הינה הנכות בתחום הנפשי בניכוי מצב קודם של 5% ו 10% נכות בתחום האורתופדי בקיזוז 5% על מצב קודם.

המערערת הגישה ערעור על קביעת הועדה הרפואית הן בתחום הנוירולוגי והן בתחום האורתופדי שכן לטענתה לא היה מקום לנכות בגין מצב קודם. כמו כן ערערה על כך שלא הופעלה תקנה 15.

ביום 30.10.12 נבדקה המערערת על ידי הועדה הרפואית לעררים. הועדה פירטה בפרוטוקול הדיון את טענות המערערת, הן אלו שהושמעו על ידה והן אלו שהושמעו על ידי ב"כ בדיון. הועדה אף בדקה את המערערת וכן בחנה את מכלול המסמכים שעמדו בפניה.

בסיכומה קבעה הועדה כי מאחר ומדובר בפגיעת ראש אשר האספקטים הנוירולוגים והפסיכיאטרים יכולים להדגים חפיפה, ביקשה הועדה כי יזומן יועץ בתחום הפסיכיאטרי. כמו כן ביקשה צילומי רנטגן , ct ואנגיו שבוצעו בעבר.

ביום 3.1.13 התכנסה הועדה בנוכחות המערערת וב"כ ולאחר שרשמה שוב את תלונותיה של המערערת וכן בחנה את כל המסמכים הרפואיים ואת בדיקותיה בפני חברי הועדה קבעה למערערת 19% נכות מצטברים. 15% עבור נכות נפשית בניכוי 5% מצב קודם. 10% נכות צמיתה בתחום האותופדי.

בכל הנוגע לתחום הנוירולוגי קבעה הועדה כדלקמן:

"הועדה הקשיבה שוב לנפגעת ותלונותיה בעיקר בעניין כאבי ראש וסחרחורות.

הועדה עיינה ב- CT אנגיו מ- 20.12.12 אשר הדגים מפרצת של כ- 25 מ"מ

במוצאL. Pcom . הועדה עיינה גם שוב בתיקה הרפואי במיוחד ובסיכום אשפוז

מ- 24.2.10 בו צוין שלא היה שום עדות לדימום תוך גולגלתי וגם לא היו שברים

בעצמות הגולגולת.

בעיון סיכום זה הומלץ לשקול CT אנגיו כיון שהועלה חשד לוסקוליטיס. כאמור

ה-CT אנגיו בוצע רק כעבור שנתיים, בסיכום היקור מ- 27.3.12 מח' נורולוגיה

פולשנית ד"ר רפאלי נכתב שהופנתה ליעוץ בשל ממצא אקראי של מפרצת מוחית.

סיכום: תלונות על כאבי ראש וסחרחורות הם תופעות סימטופורמיות, אשר

כלולות בנכות שניתנה לה בתחום הנפשי. בדיקתה הנוירולוגית הוסטיבולרית

(מערכת לשיווי משקל) תקינות. אין קשר סיבתי בין המפרצת לבין התאונה

הנדונה ואין נכות נוירולוגית נוספת".

4. המערערת טוענת כי שגתה הועדה הרפואית שלא העניקה לה נכות צמיתה בתחום הנוירולוגיה בגין תלונותיה על כאבי ראש וסחרחורת.

שגתה הועדה שעה שקבעה כי תלונותיה בתחום הנוירולוגי כלליות בקביעתה לתחום הנפשי.

כמו כן נטען כי שגתה הועדה שלא העניקה נכות צמיתה בגין המפרצת והתעלמה מהסיכום הרפואי של ד"ר רפאלי אשר קבע כי מקור המפרצת הוא בדימום החבלתי של התאונה.

כמו כן נטען כי הועדה שגתה שלא הפעילה תקנה 15, לכן ביקשה המערערת כי המשיב יעניק לה נכות צמיתה ולכן יש להחזיר את עניינה בפני הועדה הרפואית לעררים בהרכב שונה.

5. המשיב טען כי הועדה שמעה ורשמה את תלונות המערערת באריכות, התייחסה בשתי הישיבות לכל ממצאי הבדיקות ואף ערכה בדיקה נוירולוגית ואורטופדית מקיפה למערערת.

הועדה דווקא בשל העובדה כי מדובר בפגיעת ראש אשר יש בה אספקטים נוירולוגים ופסיכיאטרים שיכולים לדור בחפיפה, מצאה לנכון לזמן את המערערת לישיבה נוספת ולזמן מומחה פסיכיאטר.

כן אפשרה הועדה להציג בפניה בישיבה הנוספת את בדיקת MRI עדכנית. בכך התנהלה הועדה כנדרש ממנה עפ"י הדין. הועדה נימקה את קביעותיה באשר לתחום הנוירולוגי וכן קביעותיה להתייחסותה לתלונות על כאבי הראש והסחרחורות הכלולות בנכות הנפשית, תוך ציון כי כל הבדיקות הנוירולוגית והווסטבולריות התקינות.

הועדה התייחסה לסיכום הרפואי של ד"ר רפאלי באופן מפורש בפרוטוקול. המשיב טען כי הועדה פעלה כדין ואף מעבר לכך ויש לדחות את הערעור ואף את הטענות בדבר החלפת הרכב הועדה.

6. לאחר שבחנתי את טיעוני הצדדים בכתב ובעל-פה וכן את הפרוטוקולים של הועדה (משני הדיונים), דין הערעור להידחות וזאת מהנימוקים הבאים:

א. הועדה התכנסה פעמיים בעניינה ודווקא בשל אי מציאת ממצאים נוירולוגיים ווסטבולריים, העדיפה לקבל לידיה בטרם הכרעה את בדיקת MRI עדכנית והן לצרף פסיכיאטר לוועדה על מנת שמכלול התלונות יבחנו מכל ההיבטים. בהתנהלותה זו נהגה הועדה כפי המצופה ממנה ואף מעבר לכך.

ב. הועדה פרטה באריכות את כל בדיקותיה את המערערת, כן את כל מכלול הבדיקות והמסמכים שעמדו בפניה והתייחסה לכל אחד מהם בכל אחת מהפגימות הנטענות, הן האורתופדיות והן הנוירולוגיות והנפשיות.

ג. הועדה אף התייחסה לכל התיעוד הרפואי בקשר לתאונה ואחריה וקבעה את קביעותיה הרפואיות בצורה עניינית, מבוססת ומנומקת כדין, תוך התייחסות לכל המסמכים וחוות הדעת שעמדו בפניה.

ד. לא מצאתי כי נפל פגם משפטי כלשהו בהתנהלות הועדה. הועדה התייחסה לכל תלונות המערערת בישיבותיה ואל לו לבית-הדין להתערב בקביעותיה הרפואיות המנומקות.

לאור כל האמור דין הערעור להדחות.

ניתן היום, כ' סיוון תשע"ד, (18 יוני 2014), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.