<#1#>

נוכחים:

ב"כ העורר – עו"ד שחדה אבו מדיעם

נציג המשיבה – החוקר ליאור שחם

פרוטוקול

ב"כ העורר:

העורר לא נמצא. הוא הוחזר לכלא. בשל דחיפות העניין וחשיבותו אני מבקש לקיים הדיון בהיעדרו.

נציג המשיבה:

כפי שהצהרתי בדיון בפני ביהמ"ש קמא – אני מצהיר כי בכוונתנו להגיש מחר כתב-אישום.

ב"כ העורר:

אסקור בקצרה את שסקרתי בפני כב' סגן הנשיא, השופט עדן. במועד הגשת הבקשה הראשונה היתה הסכמה להארכת מעצר ליומיים. חבריי הצהירו כי יעשו הכול כדי להשיג תע"צ. כל מה שהיה חסר להם זה תע"צ. למחרת היום, ב-13 לחודש, הביאו אותו וביקשו הארכה נוספת, וכב' השופט ליבדרו אמר להם – עם כל הכבוד, לא עשיתם כלום, אני לא מאריך את מעצרו. ועד כדי-כך הם סמכו על כך שיקבלו הארכת מעצר, שלמחרת, ב-14 לחודש, הגיעו הם הצהרת תובע, ובקשה למעצר משוחרר. ביהמ"ש דחה את בקשתם, וכן את בקשת החשוד, כדי ליצור איזון. לדעתי היה מקום להקלה מסוימת בתנאים. ב-14 לחודש קבע ביהמ"ש שאילו לא יעמוד בתנאים יובא היום, ב-17. אני לא יודע אם יש סמכות להאריך מעבר ל-48 שעות.

הגענו היום – לא כתב-אישום, לא הודעה, לא שום דבר. הוא זרוק במעצר, ואני מחפש אותו. חברי מברר, והתובע אומר שמחר יגישו כתב-אישום. בשורה התחתונה, מנצלים את מצוקתו הכלכלית, ואת העובדה שביהמ"ש לא מקל בתנאים, כדי להגיש כתב-אישום "בנחת" – אתה ממילא בכלא, אז תחכה לנו. שיטתנו לא יכולה לסבול מצב כזה. יש כאן זלזול בחירותו של אדם, וזלזול בחוק קיים – חוק המעצרים.

ושוב מקלים ארכה נוספת, למחר. נכון – לא מדובר בהארכת מעצר למחר. אבל דחיית בקשתו של העורר להקל בתנאים. הוא לא יכול לעמוד בהפקדה של 6,000 ₪. שאלתי אותו והוא אמר לי – אני יכול להביא ערבים ישראלים לחתום, אבל אין לי סכום כזה כדי לשלם.

כשביהמ"ש רואה משיב שמוחזק כמה ימים במעצר כיוון שאינו עומד בתנאים – עליו לברר את יכולתו הכלכלית של המשיב. זו הפסיקה. לא נשמעה מילה אחת לגבי מצבו. ההחלטה היא לאור הצהרה שלו.

מצד אחד אומר ביהמ"ש – אני לא מפחית בתנאים, והתוצאה תהיה שתיוותר במעצר. מצד שני – ביהמ"ש אומר – לאור הצהרת החוקר, אני לא מפחית בתנאים. כלומר – הארכת מעצר לכל דבר ועניין. במילים אחרות –נכנסים דרך החלון, במקום דרך הדלת.

חברי אמר – השלמנו עם החלטת השחרור. כלומר – היא מקובלת עליהם. הם לא מעוניינים במעצרו. הוא עצור מתוך אי עמידה בתנאים.

נקודה נוספת: ביום חמישי היתה להם הזדמנות להגיש כתב-אישום ולא הגישו. גם היום לא הגישו. היום להם שתי הזדמנויות להגיש – ביום חמישי והיום. ולא עשו זאת. מכך אני מסיק שהם לא מעוניינים. אדם שלא יכול לעמוד בתנאי השחרור עקב מצבו הכלכלי – לא אמור להיות בכלא.

למיטב זכרוני – אין לו עבר. מיוחסות לו שלוש כניסות, ללא עבירות נלוות. האם לאור המצב שנוצר, אין מקום לבטל את תנאי ההפקדה, בו אינו יכול לעמוד?

נציג המשיבה:

לטענות חבריי, כאילו אין בכוונתנו להגיש כתב-אישום נגד העורר – אין כל שחר. הצהרתי, ואני מצהיר גם כעת: אנו נגיש כתב-אישום.

גם כב' השופט ליבדרו, בסע' 8 להחלטתו מ-14.2, כתב: "לא התרשמתי כי המשיב עשה מאמצים לעמוד בתנאים שנקבעו". קל מאוד לבוא ולטעון שמנסים להיכנס מן החלון במקום מן הדלת וכו'.

ב"כ העורר:

נעשו מאמצים. אני התקשרתי, ואני ניסיתי, והוא לא יכול לארגן הפקדה. זהו המצב.

נציג המשיבה:

מדובר בשב"ח, שברור לכל, שאם ישוחרר – יימלט לשטחים. אנו מבקשים הפקדה ראויה. אף אחד לא מבקש את המשך מעצרו.

ב"כ העורר:

מפריע לי שבימ"ש קמא מתייחס למצב כיום, כאילו היתה בפניו בקשה להארכת מעצר. מה שלא היה בפניו. ביהמ"ש אומר – אשאיר אותך בכלא חמישה ימים בהתאם להצהרת התובע. הצהרת התובע, ברגע שבימ"ש מוסמך בישראל דחה אותה – עברה מן האולם, ובימ"ש קמא לא היה מוסמך "להחיות" אותה מחדש. אין הצהרת תובע, עם כל הכבוד. אין.

<#4#>

החלטה

בפניי ערר על החלטת בית-משפט שלום (כב' סגן הנשיא עדן), אשר דן בעניינו של העורר משזה לא עמד בתנאי השחרור שנקבעו בהחלטת בית-משפט השלום, עוד ביום 13.2.13, זאת לאחר שהעורר נחשד בביצוע עבירה של כניסה לישראל שלא כדין – בניגוד לחוק הכניסה לישראל, התשי"ב-1952.

השתלשלות האירועים בתיק זה, תתואר בקצרה. העורר הובא בפני בית-המשפט ביום 12.2.13 לאחר שנעצר ומעצרו הוארך עד ליום 13.2.13 בהסכמה. במועד זה לא הוגש כתב-אישום נגד העורר, ונתבקשה הארכת מעצרו לצורך המשך חקירה, ובית-המשפט דחה את הבקשה תוך שקבע כי יש להורות על שחרורו של העורר בתנאים שיאיינו את עילת המעצר הנוספת של הימלטות מהדין: תנאים שכללו הפקדה כספית בסך 6,000 ₪, ערבות צד ג' של אזרח ישראלי וחתימה על התחייבות עצמית.

משלא עמד העורר בתנאים אלו הובא בפני בית-המשפט ביום 14.2.13, מועד בו התבקשה הארכת מעצרו לאחר שהוגשה הצהרת תובע.

בית-המשפט (כב' השופט ד"ר ליבדרו) דחה את הבקשה להארכת מעצרו, תוך שציין כי לא ניתן לבקש הארכת מעצרו משמדובר במי ששוחרר בערובה, אך מנגד סבר שאין מקום לשנות באופן מהותי את תנאי השחרור.

ביני לביני הוברר כי העורר שוב לא עמד בתנאי השחרור, והובא היום לבית-המשפט, בהתאם להחלטת בית-המשפט מיום 14.2.13, לבחינת אי-עמידתו בתנאי השחרור. בדיון ציינה באת-כוח המשיבה כי בכוונתה להגיש מחר כתב-אישום, ובית-המשפט מצא שלא לשנות מתנאי שחרורו, תוך שקבע כי באם לא יעמוד בתנאים אלו יובא מחר שוב בפני שופט תורן.

על החלטה זו הוגש הערר שבפניי, תוך שנטען כי לא היה מקום שהעורר ימשיך וישהה במעצר, והמשיבה מנגד לא תזדרז כלל בהגשת כתב-אישום, ולמעשה הוא ימשיך לשהות במעצר ללא הצדקה עניינית.

אף אני סבורה כי נסיבות העניין שבפניי מעוררות קושי, כפי שנראה שסבר אף בית-המשפט קמא, שציין בהחלטתו היום כי: "אעיר, כי מובן מצב דברים זה בו החשוד עצור מחד, ומנגד לא מוגש כתב-אישום, איננו מצב שיכול להימשך לאורך זמן...". בענייננו, במקרה זה עולה כי העורר, מחד, משוחרר בתנאים עוד מיום 13.2.13, ומנגד, בפועל, שוהה במעצר ללא שבית-המשפט נעתר לבקשות להארכת מעצרו, וללא שמוגש נגדו כתב-אישום, מצב שבוודאי אינו רצוי ואינו בבחינת "דרך המלך", ודאי וודאי שלא.

במצב דברים זה סבורתני כי בהינתן כל האמור, יש מקום לשקילה מחודשת של תנאי שחרורו, בהינתן העובדה כי המשיבה לא הזדרזה להגיש את כתב-האישום, ציינה מחד שהשלימה עם שחרורו, אך בפועל העורר נותר במעצר, כשלא ברור האם התגבשו הראיות כנגדו לכדי כתב-אישום, דבר שאף הוא יש בו כדי להשליך על שקילת תנאי שחרורו בערובה.

בשים לב לכל האמור לעיל, הנני סבורה כי יש מקום להקל בתנאי שחרורו של המשיב, וזאת ללא שראיתי לנכון לייחס משקל, בשלב זה, להצהרת המשיב כי מחר יוגש כתב-אישום, משאין בפני בית-המשפט בקשה להארכת מעצר מטעם זה.

אשר-על-כן הנני קובעת כי תנאי השחרור ישונו כך שסכום ההפקדה יופחת לסך של 3,000 ₪, יתר תנאי השחרור יעמדו בעינם, כאשר ברי כי במידה שהעורר לא יעמוד בתנאים – יובא כפי שקבע בית-המשפט בפני השופט התורן מחר.

<#5#>

ניתנה והודעה היום, ז' אדר תשע"ג, 17/02/2013, במעמד הנוכחים.

קלדן: עמוס מ'