הצדדים הסמיכוני לפסוק בתביעה זו בהתאם להוראת סעיף 79א' לחוק בתי המשפט וזאת לאחר שמיעה קצרה של הנהגים ברכבים שהיו מעורבים בתאונה.

שתי התביעות עניינן נזקים שנגרמו לרכבי התובעים כתוצאה מתאונה שארעה ביום 2.8.12 בצומת המצויה בכביש נהריה-ראש הנקרה, בה קיימת פניה לאיזור תעשיה.

הנזק לרכבו של התובע בת"ק 34519-02-13, מנחם בנש (להלן: "בנש"), שהינו רכב מ.ר. 4638266 (להלן: "הרכב העומד"), מסתכם לסך של 19,696 ₪.

הנזק לרכבו של התובע בת"ק 54543-02-13, שהינו רכב מ.ר. 4790172 (להלן: "הדייהטסו"), שהיה נהוג באותה עת ע"י אשתו של התובע, הנתבעת 3 בתביעת בנש (להלן: "מקוומן"), מסתכם לסך של 13,338 ₪.

אין מחלוקת בין כל המעורבים כי התאונה ארעה בעת שרכב מסוג שברולט, מ.ר. 8682210 (להלן: "השברולט"), שהיה נהוג על ידי הנתבע 1 (להלן: "זלצמן") אשר כיוון נסיעתו הכללי היה מדרום לצפון, ביקש לפנות שמאלה מהכביש הראשי אל עבר אזור התעשיה הנמצא ממערב לכביש הראשי. באותה העת נסעה מקוומן בדייהטסו בכביש הראשי מכיוון צפון לדרום.

השברולט, במהלך ביצוע הפניה שמאלה, פגעה עם פינתה הימנית הקדמית בחזית הדייהטסו, וכתוצאה מאותה הפגיעה נהדף רכב הדייהטסו אל עבר הרכב העומד, אשר עמד בכביש היציאה מאזור התעשיה וביקש לפנות דרומה, דהיינו ימינה מכיוון נסיעתו.

במהלך הדיון שמעתי את עדויות שלושת הנהגים המעורבים, כאשר אין מחלוקת בין הצדדים שלבנש אין כל תרומה להתרחשות התאונה, והשאלה היחידה היא מי מבין שני הנהגים האחרים, מקוומן וזלצמן, נושאים באחריות להתרחשותה.

מעדותו של בנש עלה למעשה כי הוא לא ראה את ההתנגשות בין שני הרכבים האחרים בעת התרחשותה, שכן בדיוק באותה השניה היה מבטו מוסב ימינה לצורך בדיקת אפשרות יציאתו לכביש הראשי. עד זה ציין כי שמע את המכה של הרכבים ואז הבחין בדייהטסו "דוהר" לקראתו ופוגע ברכבו. העד ציין כי ממיקום הפגיעות בשני הרכבים האחרים, ובעיקר ממיקום הפגיעה בצד הימני של השברולט, הסיק כי הלה ביצע את הפניה שמאלה מבלי לתת זכות קדימה לדייהטסו שנסע בכביש הראשי.

זלצמן טען בעדותו כי קודם לתחילת הפניה שמאלה עצר במסלול המיועד לפניה, הביט לפניו, ומשלא ראה רכב כלשהו, החל בהתקדמות איטית לתוך הצומת על מנת לבצע את הפניה. לפתע הבחין ברכב מגיע מולו במהירות, עצר את רכבו, אך לא יכול היה להמנע מהפגיעה של חזית הדייהטסו בפינה ימנית של רכבו. לטענת זלצמן שדה הראיה לכיוון צפון איננו מאפשר לראות רכב המגיע מרחוק, ומכאן הסיק שהדייהטסו נסעה במהירות גבוהה, ולפיכך לא הבחין בה בעת שהחל בביצוע הפניה.

לעומתו טענה מקוומן כי היא נסעה במהירות לא גבוהה (כ-70 קמ"ש) וזאת לאור העובדה כי הכביש מוכר לה היטב והיא מודעת לכך שמדובר בצומת מסוכן. לטענתה היא ראתה מרחוק רכב פונה שמאלה וחוצה את הצומת, אולם לא צפתה כי רכב נוסף ינסה לחצות את הצומת לאחר אותו הרכב, מבלי לתת לה זכות קדימה. לטענתה, בניגוד לטענת זלצמן, בעת התאונה, השברולט לא היה בעצירה.

יש לציין כי כנגד זלצמן הוגש כתב אישום המייחס לו עבירות שונות, לרבות אי מתן זכות קדימה לרכב הבא ממול, עבירה על תקנה 64(א)(2) לתקנות התעבורה, וכן נהיגה רשלנית ונהיגה הגורמת נזק (יש לציין שגב' מקוומן סבלה מחבלה של ממש בעקבות התאונה), אולם בהעדר הרשעה בתיק התעבורה, כמובן שאין לעובדת הגשת כתב האישום בכדי לשמש ראיה בדיון בפני, למעט באשר לעצם הגשתו.

לאחר שמיעת עדויות הנהגים, עיון בתמונות שהוצגו בפני (לרבות אלו שהוצגו במהלך הדיון באמצעות המכשירים הסלולריים של הצדדים), ולאור ההסדר הדיוני, אני מחייבת את הנתבעים כדלקמן:

הנתבעים 1 ו-2 בת"ק 34519-02-13 ישלמו לתובע סך של 17,726 ₪ בצירוף הוצאות משפט בסך של 500 ₪.

הנתבעות 3 ו-4 ישלמו לתובע בנש סך של 1969 ₪ אך לא ישתתפו בהוצאות המשפט של התובע.

הנתבעים 1 ו-2 בת"ק 54543-02-13 ישלמו לתובע סך של 12,004 ₪ בצירוף הוצאות משפט בסך של 400 ₪.

הסכומים ישולמו בתוך 30 יום שאם לא כן יישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד למועד התשלום בפועל.

ניתן היום, ח' טבת תשע"ד, 11 דצמבר 2013, בהעדר הצדדים.