1. בפני בקשה להפקדת ערובה על-פי סעיף 353א לפקודת החברות [להלן: "החוק"] על-ידי המשיבה.

טענות הצדדים

1. המבקשת טוענת כי יש לחייב את המשיבה בהפקדת ערובה בהתאם לחוק, שכן המשיבה פועלת באופן "נכלולי" ופותחת תיקי הוצאה לפועל רבים בגין אותה עסקת יסוד.
2. המבקשת מסתמכת על חוות דעתה של המומחית לכתב יד, אשר מונתה על-ידי בית המשפט, ולפיה החתימה על גבי השיקים, נשוא התביעה דנן, הינה מזויפת ואין מדובר בחתימת המבקשת. כמו כן, מסתמכת המבקשת בבקשתה על קביעת המומחית, לפיה גם החתימה על גבי חוזה ההלוואה הינה מזויפת ואינה של בעלה המנוח, בועז קדמי.
3. בהסתמך על חוות הדעת ועל אופן הפעולה ה"נכלולי" של המשיבה, מגישה המבקשת בקשה זו להפקדת ערובה כתנאי להמשך ניהול התביעה כנגדה על-ידי המשיבה ולקיום הדיון הקבוע ליום 8.4.14.
4. מנגד, טוענת המשיבה, כי בהתאם לנטען בכתב התביעה המתוקן, אין רלבנטיות לשאלה האם המבקשת חתמה או לא חתמה בעצמה על השיקים.
5. כן טוענת המשיבה, כי מדובר בחברה לניכיון שיקים אר הינה חברה מבוססת שאינה סובלת מבעיות כלכליות וכי כל מטרת הבקשה היא לסבך את ההליך.

דיון והכרעה

1. סעיף 353א לחוק החברות דן בהפקדת ערובה על-ידי חברה אשר הגישה תביעתה קובע:

"353א. ערובה להוצאות משפט

הוגשה לבית משפט תביעה על ידי חברה או חברת חוץ, אשר אחריות בעלי המניות בה מוגבלת, רשאי בית המשפט שלו הסמכות לדון בתביעה, לבקשת הנתבע, להורות כי החברה תיתן ערובה מספקת לתשלום הוצאות הנתבע אם יזכה בדין, ורשאי הוא לעכב את ההליכים עד שתינתן הערובה, אלא אם כן סבר כי נסיבות הענין אינן מצדיקות את חיוב החברה או חברת החוץ בערובה או אם החברה הוכיחה כי יש ביכולתה לשלם את הוצאות הנתבע אם יזכה בדין."

1. כפי שהוסבר ברע"א 10376/07 ל.נ. הנדסה ממוחשבת בע"מ ואח' נ' בנק הפועלים בע"מ, בסעיף הנ"ל ישנן 2 חלופות בהתקיימן בית המשפט לא יורה לחברה על הפקדת ערובה:

" סעיף 353א לחוק מגדיר מספר תנאים שבהתקיימם רשאי בית המשפט להורות כי החברה תיתן ערובה מספקת לתשלום הוצאות הנתבע, במידה ויזכה בדין:

(א) מדובר בחברה שאחריות בעלי המניות בה מוגבלת.

(ב) הדבר ייעשה לבקשת הנתבע.

אלא אם כן

(ג) סבר בית המשפט שנסיבות העניין אינן מצדיקות את חיוב החברה.

או

(ד) אם החברה הוכיחה שיש ביכולתה לשלם את הוצאות הנתבע.

[....] כתוצאה מכך, קיימות עתה שתי חלופות, שבהתקיימן בית המשפט לא יורה על הפקדת ערובה:

• 1. אם החברה הוכיחה כי יהיה לאל ידה לשלם את הוצאות הנתבע, אם יזכה בדין.
  2. אם בית המשפט סבור כי נסיבות העניין אינן מצדיקות את חיוב החברה בהפקדת ערובה."

1. עוד נאמר, באותו פסק-דין, כי כדי לקבוע האם על חברה תובעת להפקיד ערובה יש לבחון בשלושה שלבים מהו מצבה הכלכלי של החברה, את נסיבות העניין תוך התחשבות בזכות הגישה לערכאות ולסיכויי התביעה וכן לבחון האם גובה הערובה הנדרשת הוא מידתי:

" מן האמור לעיל עד כה עולה כי על בית המשפט הבוחן בקשה להורות לתובע שהוא תאגיד להפקיד ערובה להבטחת הוצאות הנתבע, לשקול בראש ובראשונה את מצבה הכלכלי של החברה, בהתאם ללשון הסעיף. זהו שלב הבדיקה הראשון. ואולם בכך, לא נעצרת הבדיקה. משקבע בית המשפט כי החברה לא הראתה כי תוכל לשלם את הוצאות הנתבע אם יזכה בדין, על בית המשפט להמשיך ולבחון האם נסיבות העניין מצדיקות חיוב החברה בערובה, אם לאו (ראו: פרשת נאות אואזיס, שם בעמ' 4). זהו שלב הבדיקה השני. בהקשר זה יש להביא בחשבון, בין היתר: (א) את הזכויות החוקתיות (הנוגדות) של הצדדים (ב) את ההנחה שחיוב החברה להפקיד ערובה במקרה כזה (בו לא הוכיחה שיש ביכולתה לשלם את הוצאות הנתבע) מבטא את הכלל והפטור הוא החריג (דבר זה נלמד מהתיבה: "אלא אם כן", הכלולה בסעיף 353א לחוק). זאת ועוד – על פי הפרשנות שהיתה נהוגה ביחס לסעיף 232 לפקודה, שקדם לסעיף 353א לחוק, ניתן לומר – על דרך ההיקש –כי שאלת סיכויי ההליך (אותה נוהגים לבדוק בבקשה להפקדת ערבות מתובע לפי תקנה 519 לתקנות) גם היא יכולה להישקל על ידי בית המשפט במסגרת בחינתו את הנסיבות לסתור את ההנחה המצדיקה חיוב החברה בערובה. במילים אחרות – אם, למשל, סיכויי ההליך גבוהים, ייתכן שיהיה בכך כדי להוות נסיבות שבגינן מוצדק שלא לחייב בהפקדת ערובה (ראו: פרשת אויקל). עם זאת, ראוי להוסיף כאן שתי הערות:

(א) בשלב זה הנטל רובץ על כתפי החברה התובעת – להראות מהן אותן נסיבות שבגינן לא מוצדק לחייב את התאגיד בהפקדת ערבות (עיינו: פרשת אויקל).

(ב) בדרך כלל אין זה ראוי להיכנס בהרחבה במסגרת זו לניתוח סיכויי התביעה ויש להיזקק לעניין האמור רק כאשר סיכויי ההליך גבוהים במיוחד, או קלושים מאוד (השוו: The White Book, 624). משמסתיים שלב הבדיקה השני במסקנה שעל החברה להפקיד ערובה להוצאות הנתבע מגיע שלב הבדיקה השלישי, במסגרתו יש לבחון את גובה הערובה הנדרשת ולדאוג שתהיה מידתית ותאזן אל נכונה את שלל השיקולים הרלבנטיים ( השוו: The White Book, 620 para 25.12.7)."

1. באשר למצבה הכלכלי של המשיבה, החברה התובעת, המשיבה לא הביאה כל אסמכתא לעניין מצבה. טענתה בדבר מצבה הכלכלי הטוב נטענת בעלמא, ללא כל ראיה המוכיחה את יכולתה לשלם הוצאות. טענתה הסתמית של המשיבה, ללא כל תימוכין אינה יכולה להוות בסיס למתן פטור להפקדת ערובה.
2. יובהר, כי הנטל להוכחת היכולת הכלכלית של המשיבה מוטל עליה, בהיותה התובעת.
3. ראוי להדגיש, כי בהסתמך על הוראות הסעיף ועל ההלכה הפסוקה, הכלל הוא שעל החברה התובעת להפקיד ערובה, כאשר פטור מהפקדת ערובה הוא מהווה חריג לכלל.
4. חוות הדעת של המומחית מציגה תמונה ברורה, לפיה המבקשת לא חתמה על השיקים ועל פניו המבקשת גם לא נטלה הלוואה כלשהי מהמשיבה ולפיכך לא ברור מדוע המבקשת חבה כספים כלשהם כלפי המשיבה. גם אם טענותיה המשפטיות והעובדתיות של המבקשת, כפי שנטענות בכתב התביעה המתוקן מטעמה, יתבררו כנכונות והתביעה תתקבל, המשיבה לא הוכיחה יכולת כלכלית לשלם הוצאות ולפיכך ראוי שהמשיבה תפקיד ערובה להבטחת הוצאותיה של המבקשת, במידה שהתביעה כנגד המבקשת תידחה בסופו של יום.
5. אשר על כן, הנני מקבל את הבקשה ומורה למשיבה להפקיד ערובה בגובה של 20,000 ₪ כתנאי להמשך ההליך וזאת עד ליום 10.4.14, לא יופקד הסכום במועד תסולק התביעה.
6. הדיון הקבוע ליום 8.4.14 נותר על כנו.

ניתנה היום, ג' ניסן תשע"ד, 03 אפריל 2014, בהעדר הצדדים.