בפני בקשה לדחיית התובענה על הסף מחמת מעשה בית דין וזאת בהתאם לתקנה 101 (א)(1) לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד – 1984.

העובדות הרלבנטיות:

1. המבקש הוא הבעלים של מגרש מס' 167 בישוב בית חורון שבתחום המועצה האזורית מטה בנימין (להלן: "יקותיאל").
2. המשיבה 1 היא וועדת תכנון מקומית שליד המועצה האזורית מטה בנימין הפועלת לפי חוק התכנון והבנייה (להלן: "הועדה המקומית").
3. משיב 2 הוא מהנדס המועצה האזורית מטה בנימין (להלן: "מהנדס המועצה").
4. משיבים 3,4 הם שכניו של המבקש הגרים ומחזיקים במגרש מס' 166 ביישוב בית חורון (להלן: "הזוג סעד") שגובל במגרש שבבעלות יקותיאל.
5. בין המבקש לבין משיבים 3,4 קיים סכסוך בנוגע לקרקע שבין בתיהם, סכסוך שבא לידי ביטוי בין היתר בתביעה לצו מניעה שהוגשה ע"י המבקש בבימ"ש השלום בירושלים ביום 3.12.08 תא (י-ם) 21180-08 יקותיאל ישראל נ' שמואל סעד [פורסם בנבו, 09/10/12] (להלן: "התביעה הראשונה").
6. ביום 21.1.10 הגיעו הצדדים להסכם פשרה שקיבל תוקף של פס"ד:

"א. תיערך מדידה מוסדרת על ידי המועצה האיזורית מטה בנימין לפיה יסומן הגבול הקובע בין המגרשים 1167 ו- 166 על-פי התכניות שהוגשו על-ידי המהנדס בן-שושן, מ/4

ב. מוסכם כי לאחר המדידה, קו הגבול שיקבע בשטח הוא אשר יחייב את הצדדים והם ינהגו בהתאם לקו הגבול.

ג. הוצאות המדידה יחולו על שני הצדדים בחלקים שווים ביניהם, על פי דרישת המועצה.

ד. הצדדים מבקשים לתת למוסכם תוקף של פסק-דין ללא צו להוצאות."

1. סעד טענו כי יקותיאל הפר את פסק הדין וביום 16.8.12 בת"א 21180/08 קבע ביהמ"ש במסגרת בקשת ביזיון כי אכן יקותיאל ביזה את פסה"ד וזאת לאחר שנערכה מדידה כמוסכם:

"ביום 27.4.10 לאחר ששלחה המועצה האזורית מטה בנימין מודד מטעמה, הוגשת חוות דעת המודד מר יעקב ארליך (להלן: "חוות הדעת"). על פי חוות הדעת.... סימן המודד את הגבול בין המגרשים באופן פיזי בשטח...

.....

לענייננו. פסק הדין שנתן תוקף להסכמת הצדדים קבע, כי המדידה המוסדרת על ידי המועצה תסמן את הגבול בין חלקות הצדדים. עוד נקבע בפסק הדין כי קו הגבול יקבע בשטח. פסק הידן הינו קצר וברור, על כן אין כל מקום ליתן הבהרות או הסברים לתוכנו.

.....

....

מדידה זו שבוצעה בהתאם לפסק הדין היתה אמורה לסיים את ההליכים המתנהלים בין הצדדים ולהותיר את המחלוקת לנחלת העבר. ...

הצבת הגדרות שהציב המשיב בשטח מונעת מהמבקשים להיכנס ולעבור בשטח, והיא נעשתה בניגוד לקביעת המודד שנעשתה על פי פסק הדין, ומעידה כי המשיב פעל כרצונו תוך התעלמות מפסקת הדין, תוך שהוא מביע בסיכומיו את הסתייגויותיו מפסק הדין, עליו לא ערער עד עתה, מה שיצר פסק דין חלוט."

1. יקותיאל הגיש בר"ע על ההחלטה בביזיון לביהמ"ש המחוזי בירושלים בתיק 15659-11-12 ישראל נ' סעד ואח', ובקשה לרשות זו נמחקה מטעמים פרוצדוראליים.
2. המרצת הפתיחה שבפני הוגשה ביום 19.2.13, וזאת בחלוף כחצי שנה ממועד מתן ההחלטה בבקשת הביזיון. במסגרת המרצת הפתיחה מבקש יקותיאל פסק דין הצהרתי הקובע כי גבולות המגרשים 167 ו- 166 בישוב בית חורון הם הגבולות המופיעים בתוכנית החלוקה לפי המדידות שבוצעו ע"י משרד המדידות הלפרין/פלוס עבור המועצה האזורית מטה בנימין.

הבקשה לדחייה על הסף:

1. בהתאם להסכמת הצדדים ולפסה"ד נשלח המודד מר יעקב ארליך שמסר ביום 27.4.19 את חוות דעתו לביהמ"ש.
2. לאחר הגשת חוות הדעת ולאחר תשלום שכרו סימן המודד בהתאם לפסה"ד את הגבול בין המגרשים באופן פיזי במרחק 2.5 מטר מגדר הזוג סעד. בכך הוכרעה למעשה המחלוקת בעניין השטח והגבול שבין מגרש הזוג סעד ובין מגרשו של יקותיאל.
3. יקותיאל שחלק על תוצאות פסה"ד החל לפעול באופן בריוני תוך עשיית דין עצמי בכך שהציב גדרות ברזל בשטח שנמסר לזוג סעד ע"פ פסק הדין, עקר את סימוני המודד והשמידם, נטע עצים וצמחים נוספים בשטח ועוד.
4. משפחת סעד הגישו בקשה לפי פקודת בזיון ביהמ"ש שביום 16.8.12 וזו התקבלה ע"י כב' השופט שמעוני. כמו כן קבע השופט כי יקותיאל יפנה כל מתקן וחפץ שהציב מעבר לגבול שנקבע ע"פ מדידת המודד ארליך תוך 45 ימים מההחלטה. בנוסף נקבע כי כל יום איחור יישא יקותיאל בתשלום של 300 ₪ לזוג סעד וכי יקותיאל יישא בהוצאות הזוג סעד.
5. אי גילוי מידע משפטי זה מהווה חוסר תום לב מצדו של יקותיאל.
6. יקותיאל טרם מילא אחר פסה"ד ואחר החלטת ביהמ"ש ולא פינה את השטח שנמסר למבקשים מרובם המוחלט של חפציו ולזוג סעד אין יכולת להשתמש בשטח זה. יקותיאל גם לא קיים את ההחלטה באשר לתשלום היומי בשל אי פינוי השטח וחלפו למעלה מ- 5 חודשים מיום חובת הפינוי והתשלום על פי החלטת ביזיון ביהמ"ש.

תגובת יקותיאל לבקשה לדחייה על הסף:

1. בפרוטוקול הדיון אליו הפנו מבקשי הדחייה על הסף בעמ' 20 שורות 6-8 ביהמ"ש קובע מפורשות כי "תיערך מדידה מוסדרת על ידי המועצה האזורית מטה בנימין ולפיה יסומן הגבול הקובע בין המגרשים 163 ו- 167 על פי התכניות שהוגשו המהנדס בן שושן מ/4", מסמך מ/4 הוא תכנית תב"ע 213 כמצוין בעמ' 18 שורה 22,23 לאותו פרוטוקול.
2. המדידה שנעשתה ע"י המודד מר ארליך לא נעשתה ע"פ תכנית מ/4, המלצתו של מר ארליך לחלוקה שונה של השטח ונימוקיו להמלצה שיש כביכול "טעות סופר" בתכנית עומדת בסתירה לעדותו של מהנדס המועצה באותה העת מר בן שושן לפרוטוקול עמ' 18 שורות 19–23 בה הוא קובע כי התכנית המחייבת מ/4 היא העדכנית והמחייבת ובה כבר אין שטח ציבורי בין המגרשים.
3. יקותיאל טען כי השופט שמעוני העיר בעל פה במהלך הדיון כי אם יינתן פס"ד בניגוד לתב"ע יהיה לכך תוקף והתב"ע תגבר, אך הערה זו לא נרשמה בפרוטוקול.
4. בשולי הדברים אציין כי יקותיאל דחה את טענותיהם של המשיבים בעניין המשך ביזיון בית המשפט וטען כי קיים את החלטות ביהמ"ש במלואן.

דיון והכרעה:

1. לאחר עיון במכלול טענות הצדדים ובחומר המצוי לפני מצאתי, כי דין הבקשה לדחייה על הסף להתקבל ואף ראוי במקרה זה לפסוק כנגד התובע, יקותיאל, הוצאות גבוהות.
2. תקנה 101(א)(1) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד - 1984 ( להלן: "התקנות") קובעת כי:

"(א) בית המשפט או רשם שהוא שופט רשאי, בכל עת, לדחות תובענה נגד הנתבעים, כולם או מקצתם, מאחד הנימוקים האלה:

(1) מעשה בית דין;

.....

.....".

1. מטרת הסעיף היא לייעל את הדיון המשפטי, באופן שההכרעה השיפוטית תביא לסיומה של ההתדיינות המשפטית באותו עניין, ותמנע הכרעות סותרות והתמשכות ההליכים ותמנע הטרדת בעל דין בהתדיינויות חוזרות ונשנות (ע"א 219/87 רחמני ואח' נ' שמש ואח', פד"י מג (3) 489, 499-498; ע"א 2035/03 לב יסמין נ' ת.ג.י בע"מ ואח', פ"ד נח (6) 447 ).
2. הדוקטרינה של מעשה בית דין מבוססת על הרעיון בדבר כוחו של פסק דין שניתן בסיומו של ההליך השיפוטי להוביל לסיומה המוחלט של התדיינות בין הצדדים באותו הליך או כל מי שהוא ביחסי "קרבה משפטית" עם אחד מהם, כך שאלו לא יוכלו עוד לחזור ולהתדיין ביניהם בעתיד בכל עניין או שאלה שנדונו והוכרעו במסגרת פסק הדין שניתן:

"משנתן בית משפט מוסמך פסק דין סופי בהתדיינות כלשהי, מקים פסק דין מחסום דיוני לפני בעלי הדין המונע כל התדיינות נוספת ביניהם בנושא או בשאלה שהוכרעו בפסק הדין. כל עוד לא בוטל פסק-הדין, בין על ידי ערכאת ערעור ובין על ידי בית-המשפט שנתנו, מחייב פסק-הדין את הצדדים לו ביחס לכל קביעה עובדתית או משפטית הכלולה בו, ואין איש מהם יכול להעלות, במסגרת התדיינות אחרת כלשהי ביניהם, טענה העומדת בסתירה לקביעה זו" (בגץ 4842/06 פלוני נ' שר הפנים [פורסם בנבו, 11/04/07] כמו כן ראו ע"א 9551/04 אספן בניה ופיתוח בע"מ נ' מדינת ישראל [פורסם בנבו, 08.06.2009] .

1. לצד שכנגדו נטענת טענת השתק – קרי, יקותיאל - היה את יומו בפני ביהמ"ש, לא רק שניתן פס"ד בהסכמה שלא הוגשו כנגדו בקשת ביטול או ערעור אלא שאף ניתנה כנגדו של יקותיאל החלטה על בזיון ביהמ"ש ואי קיום פס"ד וניתנה החלטה על דחיית הבר"ע אותה הגיש בבימה"ש המחוזי באיחור.
2. על פי הפסיקה, חלותו של כלל ההשתק על פסק דין אשר התבסס על הסכם פשרה שהושג בין הצדדים, תלוי בעצם ההסכמה שאליה הגיעו הצדדים בהתדיינות הראשונה כאשר "קביעה שנעשתה בהסכמת הצדדים לצורך פסק דין בהסכמה דינה כדין קביעה שנעשתה על ידי בית המשפט בעקבות בירור לגופה של הפלוגתא שבמחלוקת" ( ע"א 25/64 קנדין נ' עיריית תל אביב יפו, פ"ד י"ח(4) 180, 186).
3. לעניין זה יפים גם דברי כב' הנשיא שמגר ע"א 601/88 עיזבון המנוחה רודה ז"ל נ' שרייבר פד"י מז(2), 441 בע' 443:

"פסק הדין היוצר - לפי הטענה - השתק עילה בענייננו, הוא פסק דין המאשר הסכמה של הצדדים להתדיינות. מטבע הדברים, פסק דין כזה איננו מבוסס על הכרעה שיפוטית עניינית בסכסוך שנתגלע בין הצדדים (ראה נ. זלצמן, מעשה בית דין בהליך אזרחי, (1991) בע' 330), ועיצובו עשוי להיות מושפע משיקולים שונים של בעלי הדין, אשר אינם תואמים בהכרח את הפיתרון אליו היו מובילים הכללים המשפטיים הרלוונטיים. חרף שוני זה בין פסק דין בהסכמה לבין פסק דין "רגיל", ניתן לכללי ההשתק, על ענפיהם השונים, תוקף גם בנסיבות בהן יושב סכסוך על ידי פסק דין בהסכמה (ע"א 219,151/87 הנ"ל בעמ' 498-497). ביסוד גישה זו עומד השיקול של סופיות הדיון: משניתנה גושפנקא שיפוטית להסכמת הצדדים בדבר הדרך ליישוב הסכסוך, שוב אין מקום לאפשר להם להחזיר את הגלגל אחורנית ולפתוח מחדש את חזית המריבה, שאם לא כן, לא יהיה בכוחו של פסק הדין למלא את התכלית לה נועד, קרי- יישובם הסופי של סכסוכים".

1. כאמור לעיל, כב' השופט שמעוני קבע מפורשות בפסק דינו, בהכרעה אופרטיבית, כי בהתאם למדידתו של המודד מטעם המועצה האזורית מטה בנימין ייקבעו הגבולות. בהחלטה בעניין הביזיון, השופט שמעוני קבע כי מדידה זו הייתה בהתאם להסכם הפשרה ולפסק הדין בין הצדדים ועל כן לא מקובלת עליי טענתו של יקותיאל כי לא מדובר במעשה בית דין שכן המדידה לא הייתה בהתאם לתכנית מ/4. זו טענה שנטענה כבר בפני כב' השופט שמעוני ונדחתה דה-פקטו שעה שהשופט שמעוני קבע שהמודד פעל בדיוק על פי ההסכם.
2. נמצא אפוא שיקותיאל מבקש להביא את טיעוניו בדבר אותה חלקת קרקע בפעם השלישית בפני ביהמ"ש. המרצת הפתיחה שבפני והסעדים להם עותר יקותיאל, הם אצטלא חדשה שנועדה להביא לביטולו של פסק הדין שניתן בתביעה הראשונה.
3. לפיכך, דין הבקשות להתקבל ואני מורה על סילוק התביעה על הסף, מחמת מעשה בית דין. היות ומדובר בניסיון לשנות מפסק דין שנקבע כי הופר ובוזה הרי שאני קובעת כי יקותיאל ישא בשכר טרחת בא כוח סעד בסך של 7,500 ₪ (כולל מע"מ).
4. בשולי הדברים אוסיף כי ככל שמשפחת סעד סבורה כי עד היום יקותיאל מבזה את פסק הדין הרי שעליה לנקוט בהליכים משפטיים אחרים ומתאימים בעניין זה, וזאת על פי שיקול דעתה.

ניתן היום, ז' סיון תשע"ג, 16 מאי 2013, בהעדר הצדדים.