לפניי בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט לתביעות קטנות בראשון לציון (כב' הרשמת הבכירה ר' הירש) מיום 31.1.2013 (ת"ק 41682-02-12), שבו נתקבלה עיקר תביעתו הכספית של המשיב, להשבת תשלום ששילם עבור שכר לימוד, לאחר שביטל הרשמתו לקורסים במכללת practicU שבבעלות המבקש.

לאחר שעיינתי בבקשה, בתשובה ובטענות הצדדים לפניי, לא מצאתי עילה ליתן רשות לערער, שכן לא ראיתי שנפלה טעות בפסק הדין נושא הבקשה המצריכה או מצדיקה התערבות של ערכאת הערעור.

רקע

המשיב, חייל משוחרר, התעניין בלימודים במכללה שבבעלות המבקש, וביום שבו התעניין, 29.6.11, נרשם ללימודים וחתם על טופס שכותרתו "חוזה התקשרות". שכר הלימוד הועמד על 21,600 ₪, כולל דמי הרשמה בסכום של 300 ₪, והוא שולם במלואו מהמענק המגיע למשיב מקרן החיילים המשוחררים. תכנית הלימודים כללה קורסים אחדים והמשיב החל לימודיו בקורס אחד מהם. לאחר שבוע אחד ביקש המשיב לבטל את הרשמתו, וביום 27.7.11 אף מסר למכללה מכתב ביטול שקבלתו סורבה. מכאן התביעה שהגיש המשיב נגד המבקש ונגד המכללה.

פסק דינו של בית משפט קמא

השאלה שהועמדה במחלוקת הייתה אם רשאי היה המשיב לבטל את הרשמתו, ובית המשפט דן בה על פי טופס "תקנון ונהלים" של המכללה (להלן "התקנון") שצורף כנראה לחוזה ההתקשרות.

בית המשפט בחן את התקנון ומצא, על פי לשונו, שביטול ההרשמה נעשה תוך חודש ימים (סעיף 17 בתקנון), שהרי הודעת הביטול נעשתה בכתב ולא היה תוקף לסירובם של הנתבעים לקבל את המכתב. עוד קבע בית המשפט כי יש לפרש את ההסכם כך שהתנאי האמור בדבר ביטול ההרשמה, עוסק רק בביטול של קורס אחד מתוך מספר קורסים שכללה התוכנית, ואילו ביטולו של כל "אשכול" הקורסים (סעיף 18) לא הותנה בזמן. המשיב התחיל ללמוד בקורס אחד בלבד, והמבקש לא הוכיח מועד תחילתם של קורסים נוספים או הפסד שנגרם לו עקב ביטולם. לפיכך מצא בית המשפט כי המשיב זכאי להחזר שכר הלימוד בניכוי דמי הרשמה בסך 300 ₪ ותשלום בעבור קורס אחד בסך 2,500 ₪, שהתקנון קבע כי אין להחזיר בגינו את שכר הלימוד, כאשר המשיב ביטל את לימודיו לאחר תחילת הקורס. לפיכך חייב בית המשפט את המבקש והמכללה לשלם למשיב, באמצעות הקרן לחיילים משוחררים, סכום של 18,800 ₪.

תמצית הטענות בערעור

המבקש טוען כי בית משפט קמא התעלם מטענת המשיב כי התחרט על התקשרותו, ולא נתן נימוק אחר. עוד המבקש טוען כי בית המשפט שגה כשפירש את הוראת סעיף 17 בתקנון כחלה על ביטול ההתקשרות, שכן ההוראה עוסקת רק בהחזרת דמי רישום, וטעה כשפירש את הוראת סעיף 18 בתקנון כמתייחסת לקורסים בודדים, ולא למכלול הלימודים כמקשה אחת, שהרי המשיב התחייב למסלול לימודים ולא לקורס בודד. כן מפנה המבקש לסעיף 20 בתקנון.

המשיב מצדו מתנגד לבקשה ותומך בפסק דינו של בית משפט קמא מנימוקיו.

דיון והכרעה

אלה הוראות התקנון שבחן בית המשפט:

"17. תלמיד המבקש לבטל את הרשמתו לקורס נדרש להודיע על כך בכתב למכללה ולוודא קבלת המכתב במשרד. דמי הרשמה לא יוחזרו למעט אם בוטל הקורס ביוזמת המכללה".

18. התקבלה הודעת הביטול ע"י הסטודנט בכתב עד 30 יום קודם פתיחת הקורס – לא יחויב התלמיד בשכר לימוד.

20. התקבלה הודעת הביטול בכתב ע"י התלמיד לאחר תחילת הלימודים – יחויב בשכר לימודים מלא" (הדגשות שלי – אש"ש).

האופן שבו קרא ופירש בית משפט קמא הוראות אלו מקובל עליי. כך גם מקובלת עליי קביעתו כי משהחל המשיב ללמוד בקורס אחד בלבד, מתוך אשכול קורסים, כאשר הוראות התקנון עוסקות בדרך כלל ב"קורס", ולא במלוא תכנית הלימודים (בהקשר זה יש לראות גם סעיף 22 בתקנון באשר לשימוש במילה "קורס"). עקרון יסודי הוא שבבואנו לפרש חוזה יש לפרשו נגד המנסח, ועל אחת כמה וכמה בחוזה ההתקשרות דנן שהוא חוזה סטנדרטי שהכין המבקש לרבים.

לא מצאתי ממש בטענת המערער כי הנימוק המופיע בטופס ביטול הלימודים אינו מצדיק את החזר דמי הלימוד על פי התקנון. הוראות התקנון אינן דורשות נימוק מסוים לביטול הלימודים. כל שהן קובעות הוא שהביטול ייעשה בכתב ובטרם פתיחת לימודי הקורס. המשיב הודיע על ביטול הלימודים, ביום 27.7.2011, ואין נפקא מינה, אם התחרט או בחר לבטל לימודיו מכל נימוק אחר.

לטענת המערער, סעיף 20 בתקנון הוא שחל בענייננו. גם בעניין זה איני רואה מקום להתערב בפירושו של בית המשפט כי מדובר בקורס, ולא במלוא תוכנית הלימודים כפי שגורס המבקש. בית משפט קמא אכן ניכה מסכום התביעה את התשלום בגין הקורס שבו החל המשיב ללמוד, וכאמור המבקש לא הוכיח כי שאר הקורסים שתוכננו התחילו אף הם.

לנוכח האמור לעיל דין הבקשה להידחות.

המבקש ישא בשכר טרחת עו"ד של המשיב בסכום של 6,000 ₪.

המזכירות תעביר עותק פסק הדין לצדדים ותעביר למשיב, מתוך הפיקדון, סכום של 6,000 ₪.

ניתן היום, כ"ד סיון תשע"ג, 02 יוני 2013, בהעדר הצדדים.