תביעה ותביעה שכנגד בעניין שכ"ט בגין תיווך מקרקעין.

1. הנתבעת ביקשה למכור את דירתה ופנתה לשם כך לתובע, אשר הנו מתווך מקרקעין. בין השניים נכרת הסכם תיווך שהוכתר בכותרת "הסכם בלעדיות". לימים, נמכרה הדירה, לקונה, אשר התובע אינו הגורם היעיל ביחס לעסקה זו. לעניין זה יובהר כי הקונה הובא על ידי הנתבעת והתובע הראה לו את הדירה לבקשתה, עת הראה אותה לקונה פוטנציאלי אחר.
2. התובע טוען כי ההסכם, עליו חתמה הנתבעת, מעניק לו את הזכות לדמי תיווך בשיעור 2%+מע"מ, למרות שהדירה נמכרה שלא באמצעותו ושלא בשל היותו הגורם היעיל ביחס לעסקה זו. התובע טוען כי ההסכם עליו חתמו הצדדים, הנו הסכם בלעדיות, כמשמעתו בחוק המתווכים במקרקעין, תשנ"ו – 1996 . לעניין זה יודגש כי התובע לא הציג ראיות בדבר פעולות שיווק שביצע ביחס לדירה (ראה תקנות המתווכים במקרקעין (פעולות שיווק) תשס"ה -2004) וכן לא הציג מסמך נוסף, זולת ההסכם הנ"ל (ראה סעיף 9ב(ב)(1) לחוק המתווכים במקרקעין, תשנ"ו – 1996).
3. הנתבעת טוענת כי לא הבינה כך את ההסכם, שכן התובע אמר לה בעל פה לשאלתה מה תידרש לשלם כי "יהיה בסדר" . הנתבעת מדגישה כי הסבירה לתובע, טרם שנקשרו בחוזה, כי היא במו"מ מתקדם עם מספר קונים פוטנציאלים, אך הוא לא מסר לה פרטים מדויקים באשר לשכר שידרוש. הדירה נמכרה בסופו של דבר, לקונה שהגיע באמצעות מודעה שהנתבעת עצמה פרסמה, בסכום של 1,270,000 ₪. הנתבעת לא ביקשה מהקונים לחתום עם התובע על הסכם תיווך, שכן לטענתה לא הבינה שאם לא יעשו כך הקונים, תהא היא מחויבת בשכרו, כאמור בסעיף 4 להסכם.
4. לאחר מכירת הדירה ומשדרש התובע את שכרו, נאותה הנתבעת לשלם לתובע סך של 5,000 ₪ בלבד, ואף זאת עשתה לטענתה בשל כך "שהוא עשה משהו ופעל. הערכנו את טרחתו". לאחר הגשת התביעה, הגישה היא תביעה שכנגד, בה דרשה חזרה את כספה, אשר שולם לטענתה כמחווה של רצון טוב ושלא על פי זכות.
5. שמעתי את הצדדים, לרבות בעלה של הנתבעת, ובסופו של הדיון הסמיכו אותי הצדדים להכריע בתביעה על דרך הפשרה, כאמור בסעיף 79א(א) לחוק בתי המשפט.
6. שקלתי בנושא, הבאתי בחשבון את טענות הצדדים, כאמור בכתבי הטענות ובטיעון שבעל פה , ובאתי לכלל מסקנה כי יש לחייב את הנתבעת לשלם לתובע סך של 3,000 ₪ (בנוסף לסך של 5,000 שכבר שולם- היינו סה"כ דמי התיווך מועמדים על סך של 8,000 ₪ כולל מע"מ). התביעה שכנגד נדחית.
7. הסכום ישולם בתוך 30 יום שאחרת יישא הפרשי הצדקה וריבית כחוק.
8. אין צו להוצאות.
9. קיימת זכות להגיש בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי בחיפה בתוך 15 יום.
10. המזכירות תמציא את פסק הדין לצדדים.

ניתן היום, ז' חשון תשע"ד, 11 אוקטובר 2013, בהעדר הצדדים.