ערעור המדינה על קולת העונש בגזר דינו של בית משפט השלום לתעבורה (כב' סגן הנשיא, השופט לנדסמן), לפיו הרשיע את המשיב על פי הודאתו, בשלוש עבירות של נהיגה במהירות מופרזת, וגזר עליו עונש של 2 חודשי פסילה, קנס, התחייבות ופסילה על תנאי. בנוסף, הפעיל בית משפט קמא שני עונשי פסילה מותנית בני 3 ו- 4 חודשים – בחופף.

מדובר במהירויות של 45 ו-41 קמ"ש מעל המותר.

בית משפט קמא נימק את גזר הדין, בכך שהמערער עשה שימוש בקנאביס רפואי, בגין בעיות רפואיות, ולא הוסבר לו כי זה עלול לשבש את אופן נהיגתו. לכן, לא היה המערער מודע לעבירות שביצע. בנוסף, התייחס בית המשפט קמא לעברו התעברותי של המערער, וציין כי הוא מקל מאד ביחס לשימוש שעשה ברכב, וכל הרשעותיו עד 2002, היו מסוג ברירות משפט.

בגין כל אלה, ומצבו הבריאותי, החליט בית משפט קמא להקל בעונשו, באופן שבסך הכל ירצה 4 חודשי פסילה.

המערערת טוענת כי בית משפט קמא התחשב לקולא יתר על המידה, בבעיותיו הרפואיות הנטענות של המשיב, ובעובדה שצרך קנאביס רפואי על רקע זה.

מדובר בממצא עובדתי שלא הוכח כלל ועיקר. לא הוכח כי המשיב צרך קנביס רפואי, אם כן, מה משך התקופה, וכי לא הוסבר לו כי אסור לו לנהוג תחת השפעת הסם. בכל מקרה היה על המשיב לדעת את תוצאות צריכת התרופה, לנהוג באחריות ולהימנע מנהיגה באופן מוחלט.

עוד נטען, כי המהירויות בהן הורשע המשיב הן מהירויות גבוהות, 45 קמ"ש מעל המותר פעמיים ועוד 41 קמ"ש מעל המותר, והעובדה שכולן נעברו בטווח קצר של זמן (במהלך פחות מחודש אחד), מלמדת על סיכון שנשקף מהמשיב לשלום הציבור.

נטען גם כי לא היה מקום להפעיל את עונשי הפסילה בחופף, בהעדר סמכות לכך, אלא רק במצטבר, בפרט נוכח העובדה שמדובר בהפעלה של תקופות תנאי חבות הפעלה.

בנוסף, לא מדובר בנסיבות חריגות המצדיקות חפיפה של עונשי הפסילה בפרט כאשר עסקינן במשיב אשר בעברו לא פחות מ- 5 הרשעות בגין עבירות מהירות והוא חוזר על התנהגותו שוב ושוב. עברו התעבורתי של המשיב מלמד על כך שהוא רצידיוויסט, ועל כן היה מקום להפעיל את התנאים במצטבר תוך גזירת עונש נוסף אשר ישקף את חומרת מעשיו בנהיגה תחת השפעת סמים.

המשיב עתר להשאיר את גזר דינו של בית משפט קמא על כנו. לטענתו הפסיק את השימוש בקנאביס רפואי ב- 20.8.12, לאחר שנתפס על ידי שוטר, אשר הבהיר לו כי הוא נוהג בפסילה, לאחר שנשפט בהעדר.

המשיב טען כי במהלך כל תקופת השימוש בקנאביס, לא היה מודע לכך שאינו רשאי לנהוג ולא נאמר לו דבר בעניין זה, על ידי הצוות הרפואי שסיפק לו את הסם. עוד טען, כי בעברו 40 שנות וותק נהיגה כנהג מונית, ומעולם לא ביצע עבירת מהירות. עוד טען כי תקופת השימוש בקנאביס הרפואי היתה 6 חודשים. המשיב ציין כי הוא עומד בפני ניתוח להחלפת מפרקים וסובל מכאבים, ולמרות זאת הוא נמנע מנטילת הקנאביס בשל ההשלכות הקשות שלו.

לאחר הדיון המציא המשיב מסמכים אודות בעיותיו הרפואיות, ואישור מל"ל לפיו נקבע לו דרגת נכות של 76 אחוז קבועה.

לאחר ששמעתי את טענות הצדדים, נחה דעתי כי דין הערעור להתקבל.

אני דוחה את טענת המערערת, לפיה בית המשפט אינו מוסמך להורות על חפיפה בין עונשי פסילה. אני מפנה לצורך כך לנימוקים שניתנו על ידי בעפ"ת 46720-01-13 מדינת ישראל נ' אבו כף (23.5.13).

יחד עם זאת, ולמרות שהיה זה בגדר סמכותו של בית משפט קמא להורות על חפיפת הפסילות, אני סבורה שהקל יתר על המידה עם המשיב. מקובלת עלי קביעת בית משפט קמא לפיה עברו התעבורתי של המשיב אינו מכביד ואכן בין השנים 2003 עד 2012, לא נרשמה לחובתו כל הרשעת תעבורה. גם לפני כן, דהיינו בין השנים 1972 עד 2003, יותר מ- 30 שנה, נרשמו לחובת המשיב 33 הרשעות בלבד, כולן ברירות משפט.

לפיכך, היה מקום להתחשב בשיקול זה במסגרת שיקולי הענישה, וגם במצבו הרפואי. יחד עם זאת, אני סבורה שהעובדה שהמשיב הרשה לעצמו לנהוג תחת השפעת סמים, אינה יכולה לשמש נימוק לקולא, נהפוך הוא. המשיב אמנם טען כי לא ידע אודות האיסור, אולם אי ידיעת החוק אינה פוטרת את המשיב מאחריות. בנוסף, לא הוצג בפנינו ההיתר שניתן למשיב על ידי משרד הבריאות לעשות שימוש בסם, היתר שממנו ודאי ניתן היה ללמוד האם יודע המשיב אודות איסור הנהיגה, אם לאו. לפיכך, הטענה כי נהג גם תחת השפעת סמים, גם אם עישן אותם בהיתר, אינה מהווה שיקול לקולא.

לפיכך, לא היה מקום לגזור עונש קל של חודשיים פסילה בלבד בגין 3 עבירות נהיגה במהירות העולה על 40 קמ"ש מהמותר (כשברקע גם נהיגה בשכרות), ולא היה מקום להורות על חפיפת העונשים, בוודאי לא חפיפה מלאה.

אשר על כן, ומאחר וערכאת הערעור אינה ממצה את הדין, אני מקבלת את ערעור המדינה, ומורה כי כל תקופות הפסילה ירוצו במצטבר, באופן שבסך הכל ירצה המשיב 9 חודשי פסילה שתחילת מניינם מיום 7.1.13.

יתר רכיבי גזר הדין יוותרו על כנם.

ניתן והודע היום, א' תמוז תשע"ג, 09 יוני 2013, בהעדר הצדדים.