<#1#>

פרוטוקול

ב"כ המשיב:

בית משפט נחשף לחומר הראיות בתיק זה בעניין שותפו הקטין של המשיב.

אתמקד בכך שלדעתי יש כרסום בראיות.

ראשית, הראיות מבוססות על דנ"א, הקלטה ואיכון. לגבי דנ"א, אין חוו"ד של דנ"א בתיק. מי שאומר שיש, אז הוא לא מבין מה זה דנ"א ומה זה חוו"ד. אין כזו, חד וחלק. אני מפנה לחוו"ד. נאמר בתוצאות: "חומר שנדגם מחוט החשמל נלקח ממיצוי דנ"א ... [מצטט] ... להמשך הבדיקות." לוקחים דגימה, אין מספיק חומר אבל מנסים. זה אחד.

לא זו בלבד שאין מספיק חומר ראוי – כך הוא אומר .. יש כאן חשד סביר שמקורו בחוו"ד. אין כאן חוו"ד.

"3. חומר שנדגם ... [מצטט] ... ". המסקנות הן בארבע חלופות. יש חלופה ראשונה, או יונס ועימאם, או עימאם ואחר, או יונס ואחר, או שני אנשים אחרים.

אותו אדם שערך החוו"ד מפנה מזכר ליחידה החוקרת: "בתאריך 31.. התקבלה שקית .. [מצטט].. בחומר שנדגם מחוט החשמל התקבלה ... ביותר מפרט אחד." מדובר בפרופיל דנ"א, ראשית שאינו בכמות ראייה, ושנית מדובר בפרופיל מעורב מאוד.

כותב הפרופ', זה נשלח לפרופ' באונ' ירושלים. הוא אומר – אני לא אומר שזה לא יכול להיות יונס ועימאם, זה יכול להיות הם או אחרים או שילוב שונה. אבל תמיד הוא מדגיש, שזה לא יכול להיות יהודי, ועוד תנאי, שאינם קרובי קרבת דם, לא למר עימאם אלסאנע ולא המשיב. אז מה? אם אביא קרוב משפחה של עימאם או יונס לבדיקה, ניקח ממנו דנ"א, הוא גם מתאים. הוא נותן תנאי על תנאי.

החוו"ד מפנה.. בגלל שלא יכלו לתת חוו"ד חד משמעית, הניתוח הסטטיסטי בוצעה על ידי פרופ' מהאונ' העברית וחוות דעתו מצורפת.

אין חוות דעת חד משמעית של בדיקת פרופיל דנ"א מול פרט מסוים. יש כאן תערובת. ואין מספיק דנ"א.

מי שיגיד שזה לא שלב לראיות לכאורה, אגיד לו שאין כאן חוו"ד. כתוב חוו"ד, אבל חוו"ד אומרת שזה חשד סביר ולא שזה שלהם.

שני החשודים הושמו במקום אחד והחלו לדבר. המשיב אומר לקטין – תיקח את התיק עלייך. הוא מציע כסף. אגיד משהו מרכזי – הדיבור הזה, הוא הגיע לעולם כי הוא הבין שעימאם עשה את העבירה והוא לא קשור לעבירה והוא נמצא שם על לא עוול בכפו, ואם אדוני ישמע גם את התמלול, אין מילה אחת על נסיבות ביצוע העבירה. אין שם שום אזכור – כן ביצענו, אבל כך וכך. יש כאן רק הדחה אחת שאומרת – קח את התיק עלייך, אני אתן לך כסף. אם היה במצב כזה.. אני לא אומר שזה המצב, מה שאני אומר. אבל זו היפותזה. זה יכול להיות גם שהוא אומר לו – אני הסתבכתי, סתם אני פה, תיקח את התיק עלייך. ויכול להיות הגישה של התביעה, שהוא אומר שהוא גם קשור ובגלל זה אומר לו שיקח את התיק. ייתכן שהוא לא קשור. אין מילה או אזכור לגבי נסיבות ביצוע העבירה. אדרבה. אומר לו יונס בעימות – אני אהיה מסובך. עימאם אומר –אין כלום, לא עשינו כלום. זה האזנת סתר. "אנחנו לא עשינו כלום". אומר עימאם שלא היה שם ולא התקרב. בעצם אומר לו עימאם – לא הייתי, אני בטוח, אין לי. יש פה משהו שאנשים מדברים על שני דברים שונים. אני לא הלכתי.. אם הלכו ביחד, למה אומר לא הלכתי? אם פרצו ביחד, למה אומר לא הייתי שם? הרי היו ביחד. אז יש דיסוננס בין דברי כל אחד, אבל יש דבר אחד שהוא אומר לו- תיקח את התיק.

השיחה הזאת אינה מלמדת באופן ברור על מעורבות המשיב, אלא על אינדיקציה, חשד, סיכוי, הסבר אחר ממה שאני יכול לתת. זה לא חד-משמעי. ההגנה יכולה להציע הסבר אחר לשיחה הזאת.

עוד משהו.. לא אני אומר את זה. המשיב גם אומר את זה. אפנה לעדותו.

לשאלת בית המשפט האם לשיטתי המשיב גם מופלל וגם מציע כסף בעבור זה לקטין, אני משיב שהוא נשוי, הוא נמצא בסיטואציה קשה שהוא חושב שהוא הסתבך על לא עוול בכפו, בגלל עניינים עם עימאם, והוא מוכן לתת כסף בשביל לחלץ את עצמו.

בעדותו הוא אומר שהוא יודע שעימאם פורץ, גונב. גם בפנים הוא אומר לו את זה. למה? כי הוא מכיר אותו. אגב, יש פה מזכר ברור של השוטרים שאומרים שעימאם הוא ראש הכנופיה. הוא אומר: "אני דיברתי איתו, אמרתי לעימאם ...[מצטט]... ". זה מעדותו.

המשיב אומר שעימאם פורץ, גונב. גם בפנים. נשאלת שאלה – נניח מצב שהוא ניסה להדיח אותו. מה הוא עושה? עימאם לא מסכים. אז הוא אומר – אתה סיבכת אותי. זה תעוזה. זה בני משפחה. מה הוא טיפש? מה אתה מפיל בן משפחה. קרוב משפחה מהאמא. זה גם מסביר את הדנ"א אגב. אז הוא אומר לו – אתה סיבכת אותי, אתה שקרן וכו'.

זה הטיעון בעצם. לא אמרתי שזה טיעון מנצח. זה טיעון שניתן לבירור בתיק העיקרי. זה טיעון שהוא לא מופרך. זו גישתנו. הדברים האלה מביאים לכרסום. כשאלה הם פני הדברים... אני מבקש לשלוח אותו לתסקיר קצינת מבחן, לבחון חלופה. ואז נראה מה המצב. בית המשפט לא מחויב כמובן לתסקיר, זה ידוע. נקבל עוד פרספקטיבה על האיש ונחליט.

יש לנו את חמו, נעדר עבר פלילי וגר בתראבין החדשה.

ב"כ המבקשת:

כפי שחברי ציין בתחילה, בית המשפט אכן נחשף לראיות במסגרת התיק בעניינו של הקטין. לא ארחיב על הרקע.

לגבי הראיות שקושרות את המשיב הזה למעשים, אפנה לחוו"ד דנ"א, שחברי כמובן ציין שזו לא חוות דעת. זו החוו"ד שבתיק. עליה בית המשפט הסתמך בהחלטתו לגבי הקטין. לטעמנו זו חוו"ד תקינה, אשר כוללת את כל הפרמטרים לקביעה לגוף הבקשה ולקשירת המשיב למיוחס לו.

לגבי התערובת והכמות, אז כמובן שחברי אמנם אמר זאת בציניות אולי, שנטען את כל הטענות בתיק העיקרי – אנחנו לא אומרים זאת בציניות. זה דברים שהפסיקה קבעה, שהדברים האלה ראוי שיתבררו בתיק העיקרי. הסניגור יורשה להזמין את מי שערך את הבדיקה ולשאול אותו את כל השאלות. הסניגור לא מצפה מבית המשפט כעת שיבחן לגוף חוות הדעת. זו חוות הדעת.

לגבי יתר הראיות. חברי ציין לגבי עילה.. תזה לגבי הסיבה למה המשיב אמר את הדברים לשותפו. תזה מעניינת. לטעמי לא תעמוד בתיק העיקרי. בית המשפט מכיר את הראיות. אני מפנה להודעות המבוקרות אשר נעשו למשיב יחד עם השותף, בהן הוא מנסה שהקטין ייקח על עצמו את התיק. מציין שהוא מסובך בעצמו ומציע לו כספים מרובים כדי שיקח את התיק.

אני מפנה לאיכוני הטלפון של המשיב שממקמים אותו בזמן ביצוע העבירה במקום שבו אירעה ההתפרצות. הטלפון של המשיב הוא מודה שהוא שלו. אני מפנה לעדותו מ- 19.2 שם זה נאמר. זה הטלפון שמאוכן בסמוך לשעה 3:24 ביום בו התבצעה ההתפרצות באזור עומר.

אפנה לכך שהמשיב מסר בכל עדויותיו, שהיו לא מעטות, כל פעם גרסאות שונות. בתחילה ציין שמעולם לא הגיע ולא הסתובב באזור עומר. לאחר מכן, כשמטיחים בפניו את הראיה של הדנ"א, אז הוא מוסר גרסה שהגיעו אנשים שהוא לא מכיר אותם. לאחר מכן נזכר לפתע שעימאם, השותף הקטין, הוא שהעביר לו את הכבל ובגלל זה אכן נמצא הדנ"א. החלפת הגרסאות הזו כמובן שצריך לשקול זאת לחובתו.

ב"כ המשיב:

דרך אגב עימאם מודה שהוא מביא לו את זה.

ב"כ המבקשת:

נעשו בתיק הזה מספר פעולות חקירה של האזנות סתר. אני מפנה למבוקרת שאירעה בין המשיב לשותף וגם להאזנת הסתר בין המשיב לאדם בשם אחמד אבו כף. זה מעורב אשר נחקר בתיק ושוחרר. האזנת סתר, אני מפנה לדי.וי.די 21/13. מפנה לעמ' 1. שם המשיב מתייחס בשיחתו עם אבו כף לעניין הראיה של הדנ"א. שומעים את השיחה, לפיה אבו כף שואל אותו – הראו לך את מסמכי הדנ"א? הוא משיב שכן, והוא אומר – אתה יודע איך ידעתי שזה הדנ"א שלי? ואז הוא מספר שנתפס פעם בתיק אחר, לקחו לו דגימות דנ"א, ולפי זה הוא יודע שזה הדנ"א שלו. אני מפנה לשורות 18 – 29 לתמלול.

אני מפנה לכך שהמשיב מוסר לאבו כף כיצד ההתפרצות הספציפית הזו התרחשה. עמ' 2 שורה 37, עמ' 3 שורה 4. זה בין אבו כף לבין המשיב. זה לגבי טענת חברי לכך שלא הייתה התייחסות להתפרצות ונסיבות ביצוע העבירה.

אני סמוך ובטוח שבתיק זה מעל ומעבר ראיות שקושרות את המשיב.

לגבי עילה. מדובר באירוע שבוצע בצוותא חדא. המשיב בעל עבר פלילי מכביד. ריצה מאסרים בפועל. יש לו שני מאסרים על תנאי בגין עבירות זהות. אני מפנה לת"פ 3097/08 שם נגזר דינו של המשיב מיום 18.6.09. אני מפנה לעמ' 26. השופט מציין כי מעיון ברישום הפלילי של המשיב ובמיוחד – ואז הוא מפנה לת"פ 4332/05, זהו גזר הדין שבו המשיב הורשע ב- 9 אישומים ביישוב עומר ששם התפרץ לבתים – השופט מציין, "נראה כי המשיב הפך את שלוחת היד ברכושם של אחרים למשלח ידו." לשיטתנו זה תקף למשיב גם היום. שום עונש לא מרתיע אותו. כל חלופה אשר תוצע לא תוכל לאיין את המסוכנות הנשקפת מן המשיב. אני מבקש מבית המשפט להשאירו במעצר.

לגבי תסקיר, אנחנו סבורים שבנסיבות אלה, ההיכרות עם המשיב מספקת ואין צורך להטריח את שירות המבחן.

ב"כ המשיב:

אבקש להציג החלופה.

מר אלאקרע עטוה 058936824 לאחר שהוזהר כדין:

אני בן 48. אני מובטל. פעם עבדתי. לפני הרבה זמן. אני לא מתכוון לחזור לעבודה. אני מתפרנס מביטוח לאומי. יש לי 9 ילדים. מתוכם 3 מתחת לגיל 18. אני גר בתראבין החדשה. לא שמרתי בעבר במעצר בית. לשאלת בית המשפט אברהים אלסאנע, אני מכיר אותו. שמרתי עליו. שכחתי. הוא הפר תנאים. המשיב עצור כי אומרים שהוא .. על גניבה. פריצה לבית. חוץ מזה אני לא יודע. אומרים רק על פריצה לבית. המשיב נשוי לבתי. אני יודע שמזמן היה בבית סוהר, לא יודע על מה. הוא יהיה בבית שלי. המרחק בית ביתי לביתו אולי 200 מטר. אם יגיד לי שהוא רוצה לחזור לביתו, לא אתן לו. אשאיר אותו אצלי בבית.

<#2#>

החלטה

בפניי בקשה להורות על מעצרו של המשיב עד תום ההליכים נגדו על רקע כתב אישום המייחס לו עבירות של פריצה לרכב, ניסיון גניבת רכב, שיבוש מהליכי משפט ועבירות נגזרות הנוגעות לניסיון גניבת הרכב.

בתיק זה סבור ב"כ המשיב כי ישנה חולשה ראייתית, ביחס לכל אחד מאותן ראיות הקיימות בתיק החקירה. ביחס לממצא DNA ב"כ המשיב סבור כי אין המדובר בחוו"ד רגילה בה נקבע, באופן חד משמעי וקטגורי, כי פרופיל הDNA שנמצא על חוט החשמל שייך למשיב. המדובר למעשה בחוו"ד ראשונית שאינה חד משמעית ומדברת על תערובת פרופילים שעל גבי ממצא זה נעשתה השלמה על ידי פרופסור מוטרו, אשר אינה יכולה לשמש כחוו"ד DNA כאשר ממילא גם בה אין ממצא חד משמעי הקבוע כי הDNA על החוט שייך למשיב.

אשר לדברים אותם השמיע המשיב, באזנת סתר מול הקטין, גם אם לכאורה יש בו כדי לסבכו, בהחלט ניתן לתת לכך פרשנות אחרת מזו שטוענת לה המבקשת. המשיב מצא עצמו עצור על לא עוול בכפו וגם אם מציע לקטין כסף, הרי שיש ליתן הדעת שלא נשמע מוסר כל פרט קונקרטי ביחס לעבירה או בדבר נוכחותו במקום. המשיב הציע לקטין את הכסף מתוך הבנה כי הקטין הוא זה שביצע את המעשים, ומכאן מהווה כתובת טבעית לקחת על עצמו את התיק, ובכך להביא לשחרורו.

מעבר לכך, אני סבור כי בנסיבותיו של המשיב יש מקום לקבלת תסקיר, אשר יתן דעתו לאפשרות שחרורו לחלופה. משביהמ"ש לא מצא לנכון לעשות כן, ביקש לשחררו לבית חמו אשר התייצב בפני ונחקר ע"י הצדדים.

ב"כ המבקשת, סבור מנגד כי יש ראיות לכאורה למכביר, וכי נוכח עברו המכביד של המשיב אין מקום לשקול שחרורו לכל חלופה.

לאחר ששמעתי את טיעוני הצדדים, עברתי על חומר החקירה מצאתי קיומן של ראיות לכאורה ללא חולשה. בעניין זה, גם אם מדובר היה בחוו"ד בלבד, ניתן היה לדבר על ראיות לכאורה, וזאת בשים לב לכך שהפסיקה ראתה כי גם בהינתן ממצא הDNA בנסיבות חריגות, ניתן להרשיע בהתבסס עליה.

אכן, מדובר בתערובת של פרופילים, אולם לא מצאתי בשלב המעצר להידרש לניתוח הסטטיסטי שערך פרופסור מוטרו, אשר יש בו כדי לקשור את המשיב לממצא הDNA.

מעבר לכך, יש די ראיות אשר גם ללא ממצא הDNA די בהן להצביע על קיומן של ראיות לכאורה, בין אם באופן ישיר ובין אם כראיות נסיבתיות מצטברות. בעניין זה המשיב מאוכן בשעה הרלבנטית בסמוך למקום ביצוע העבירה, ולהזכיר כי מדובר בשעה 03:00 לפנות בוקר, מבלי שניתן לכך הסבר מצידו. מעבר לכך, המשיב נשמע בשיחה עם אחר בשם אבו כף, מציין במפורש כי בשעה שהיה יחד עם הקטין חתך את צידו האחד של החבל, אשר נפל לתוך המנוע. המדובר למעשה בפירוק קונקרטי של אופן הביצוע הלכאורי של העבירה.

רצף האמירות, של המשיב, עם הקטין, וכך גם רצף האמירות שלו מול אבו כף, יש בהן כדי להוות ראשית הודיה אם לא למעלה מכך.

הפרשנות אותה מציע ב"כ המשיב לאמירות כלפי הקטין, לפיה מציע כסף רב לקטין, למרות שזה סיבך אותו אך בשל כך שיודע כי הקטין עשה זאת תתברר במסגרת התיק העיקרי. על פניו, כבר עתה, אציין כי מצאתי קושי, וזו בלשון המעטה, לקבל הסבר זה לאמירות החד משמעיות של המשיב כלפי המתלונן כי יקח את התיק ויקבל תמורה כספית גבוהה, נוכח היותו בעל עבר פלילי מכביד על רקע כך שהאחר, בהיותו קטין, יצא בעונש מופחת. להשלמת התמונה אציין כי למשיב גרסה מתפתחת, שאינה עומדת בקנה אחד עם יתר הראיות בתיק.

אין מחלוקת, נוכח תמליל השיחה בינו לבין הקטין, כי זה מדיח אותו בחקירה.

שילוב חוו"ד הDNA על רקע איכונו של המשיב בזירת העבירה, על רקע התנהגות מפלילה באמירות מפורשות בדבר מעורבותו בדבר ביצוע העבירה, כפי שנקלטו בהאזנות הסתר, יש בהן כדי להצביע על קיומן של ראיות לכאורה ללא חולשה.

משמצאתי קיומן של ראיות לכאורה קמה עילת מעצר כפולה בעניינו של המשיב.

ראשית, חרף כך שעסקינן בעבירת רכוש, הרי שלא ניתן להתעלם מהביצוע בצוותא, מהסגת הגבול הנלווית לכך, וביתר שאת מעברו הפלילי המכביד של המשיב בעבירות דומות. בעניין זה, אציין כי, המדובר במי שבשנת 2006 נגזרו עליו 40 חודשי מאסר בפועל, בגין 10 תיקי התפרצות לדירות מגורים וגניבות רכבים. חרף מאסר ממושך זה, המשיב הורשע בשנת 2009 בעבירה של התפרצות לדירת מגורים, ונגזרו עליו שנתיים מאסר בפועל בצד עונש מאסר מותנה בן 12 חודשים שהינו בר הפעלה בענייננו. בגז"ד זה, ציין השופט מגד, כי המשיב הפך את עבירות הרכוש למטה לחמו, ונדמה כי הליכים משפטיים קודמים בעניינו, לרבות מאסרים ממושכים ומאסרים מותנים, אין בהם כדי להרתיעו מלחטוא לכאורה בעבירות דומות. נדמה כי המשיב התבטא באופן מדויק ביחס לעצמו, בשעה שנשמע אומר בהאזנת הסתר "יש לי אני עבר מפחיד".

עבירת החשש לשיבוש מהלכי משפט מתקיימת במלוא עוזה. המדובר במי שבאופן בוטה וברור, בשעה שנשאר על פי סברתו לבד עם הקטין פוצח במסכת שכנועים ארוכה, במסגרתה לפיה למשיב לקחת את התיק עליו, בין היתר, זה נשמע אומר למשיב כי יישלם לו 60,000 ₪, מסביר לו כי הוא קטין ומחפשים אותו ולא את הקטין. בהמשך אף אומר לו איזה גרסה למסור בפני החוקרים. לא למיותר לציין כי לאחר הדחה זו, הקטין אכן מסר את הגרסה שהתבקש למסור לפיה הגיע בשעת ערב מאוחרת לביתו של המשיב, זרק על גג ביתו אבנים וכיוצ"ב.

התנהלות זו של המשיב, יש בה כדי ללמד כי המסוכנות הנשקפת ממנו לביטחון הציבור ורכושו, וכך גם החשש לשיבוש מהלכי משפט, הינו כזה שאינו מאפשר את שחרורו לחלופה בדמות מעצר בית (וראה בעניין זה בש"פ 352/11, ארז איאסי, שם ביהמ"ש קובע כי תנאי ראשון הינה מידת האמון שביהמ"ש יכול ליתן בנאשם, ובדומה ראה בש"פ 8646/09, עמר נ' מ"י, וכן בש"פ 7985/09 חאלד נ' מ"י, שם ביהמ"ש מציין כי לא תמיד יש מקום לבחינה קונקרטית של חלופת המעצר).

למעלה מן הצורך, גם אם ביהמ"ש סבור היה שניתן לשקול שחרורו של המשיב לחלופה בדמות מעצר בית, ואינני סבור כן, ברי כי לא ניתן לעשות כן לחלופה שהוצגה בפניי. המדובר בחלופה שמחזירה את המשיב לסביבתו הטבעית, והלכה למעשה לביתו. המדובר במפקח עיקרי, אשר כלל לא היה מודע לנסיבות מעצרו של המשיב וכן מידת מעורבותו בעבירות רכוש והסתבכויותיו הקודמות. המפקח, בכנות, ציין כי פעם קודמת, כאשר שמר נרשמו הפרות, וברי כי אין ביכולתו של זה לשמש כגורם סמכותי מציב גבולות.

לאור האמור לעיל, הנני מורה על מעצרו של המשיב עד תום ההליכים המשפטיים כנגדו.

<#3#>

ניתנה והודעה היום ו' ניסן תשע"ג, 17/03/2013 במעמד הנוכחים.

ב"כ המשיב:

הקראתי למשיב את כתב האישום והוא מבין את תוכנו. אנו נבקש למסור מענה מפורט בפני המותב הדן בתיק העיקרי.

<#4#>

החלטה

בוצעה הקראה.

נקבע למענה מפורט בפני כב' השופט עדן ליום 14.4.13 שעה 09:00.

המשיב יובא לדיון באמצעות שב"ס.

מתיר למשיב 3 שיחות טלפון על פי הנהלים.

<#5#>

ניתנה והודעה היום ו' ניסן תשע"ג, 17/03/2013 במעמד הנוכחים.