<#2#>

נוכחים:

העורר ובא-כוחו עו"ד ארז בר-צבי

ב"כ המשיבה: עו"ד מלול

פרוטוקול

עו"ד בר-צבי:

אני חוזר על הבקשה ועל הפסיקה ומגיש את הפסיקה. למרשי יש דירה בקטמונים. אנחנו נגיש את הפרטים של הדירה לבית משפט השלום עם הערבויות, אם הערר יתקבל. מבחינתנו אין מניעה שיוטל עיקול על הדירה כחלק מהביטחונות. מרשי צריך לצאת מהארץ מקסימום לשבעה ימים.

העורר:

טיסה לאתיופיה נמשכת 4 שעות. מייד כשאנחת אלך לבנק לממש את השיק. אם תהיינה בעיות אני אמנה עורך דין שם שיטפל בעניין. אני חושב שאפשר לסיים את העניין ביום-יומיים אבל אני רוצה להיות בטוח ולכן אני מבקש לצאת לחו"ל לשבעה ימים.

עו"ד בר-צבי:

מרשי שוחרר למעצר לילי. מדובר באדם נקי כפיים. בעצם הוא יכול היה לנסוע, כי לא הוצא נגדו צו עיכוב יציאה מהארץ. הוא פנה לבית משפט בבקשה לנסוע לחו"ל. גם עומדת לו חזקת החפות.

עו"ד מלול:

הוא לא יכול היה לצאת מהארץ כי הוא מדווח במסוף המשטרתי כמי שנמצא בתנאים מגבילים. אם הוא צריך להיות במעצר בית והוא נתפס בשדה התעופה לא בטוח שיאפשרו לו יציאה מכח זה שהוא צריך להיות במעצר בית ושהוא מפר תנאים.

מדובר בעורר אשר שוחרר בתנאים מגבילים. טענותיו של חברי הובאו גם לפני בית משפט קמא, אשר בחן את הדברים, ואנחנו סבורים שמדובר בבקשה חריגה מאוד ובית משפט קמא התייחס לכך.

מעבר לזה, ניתן לבצע את מה שחברי מבקש – הפקדת פדיון ההמחאה – בדרכים נוספות. אין הכרח שהאיש יגיע לאדיס אבבה והוא יפדה את הכסף. הוא יכול לעשות את זה באמצעות עורך דין מטעמו ואני לא צריך ללמד את חברי על הדרכים שעומדות בפניו.

לאור כך אנו נבקש לדחות את הערר.

עו"ד מלול:

יש הלכה של בית משפט העליון והמדינה מתעלמת ממנה. אני חוזר על המצוטט בפסקה 14 לערר.

כאן מדובר באדם שאין איסור יציאה נגדו, ולמעלה מן הצורך והוא נקי כפיים הוא מבקש לצאת את הארץ. המדינה לא ביקשה איסור יציאה מהארץ בשלב המעצר. הוא מוכן לשעבד בית שערכו כמיליון ₪. יש גבול. די עם הפגיעה הבלתי מידתית הזו.

<#3#>

החלטה

1. נגד העורר הוגשה בקשה למעצר עד תום ההליכים, ובמסגרתה שוחרר העורר לחלופת מעצר שכללה הימצאות במגורים בביתו בפיקוח אשתו, כאשר מעצר הבית הינו לחלק מהיממה ובחלק אחר הוא יכול לעבוד.

2. סעיף 48(א) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו-1996 (להלן – "חוק המעצרים"), קובע את "תנאי השחרור בערובה", שהיא כותרת הסעיף, ובהן את "איסור יציאה מן הארץ והפקדת הדרכון" (סעיף 48(א)(2) לחוק המעצרים).

3. אין מחלוקת כי בעת מתן החלטת המעצר לא נקבע מבין תנאי השחרור בערובה התנאי של איסור יציאה מן הארץ והפקדת דרכון, כאמור בסעיף הנ"ל.

4. אף על פי כן, נהג הערר כאזרח שומר חוק ופנה לבית המשפט וביקש לצאת מן הארץ לאתיופיה לשבעה ימים, כדי לפדות שיק.

5. בית משפט השלום בירושלים (כבוד השופטת דורית פיינשטיין), בהחלטתו מיום ג' אדר תשע"ג (13.2.13) קבע כי הוא לא השתכנע שייגרם למשיב (העורר שבפניי) נזק כלכלי רב, וזאת מאחר שלא הוזמן עורך דין מאתיופה ובית המשפט לא השתכנע שההמחאה תפקע אם המשיב לא יגיע באופן אישי לאתיופיה להפקיד אותה או כי אין חלופות אחרות לצורך מימוש ההמחאה.

6. לפיכך, מאחר ולדעת בית משפט קמא מעצר הבית נועד לאיין את מסוכנותו ולהבטיח את התייצבותו לדין, אין להיענות לבקשתו לצאת לאתיופיה לשבעה ימים.

7. עו"ד ארז בר-צבי, ב"כ העורר, טען בערעור בכתב והשלים בדיון בעל-פה, כי זכאות מרשו לצאת לחו"ל נובעת מחירויות היסוד, ונתמכת בפסיקת בית המשפט העליון.

8. עו"ד מלול, ב"כ המשיבה, סבר שאין להתערב בשיקול דעת בית משפט השלום, אך לא הביא כל פסיקה תומכת הסותרת את זו שהובאה על ידי עו"ד בר-צבי.

9. לאחר שעיינתי בבקשה ובפסיקה ובחקיקה, נחה דעתי כי יש לקבל את הערר.

10. סעיף 48(א) לחוק המעצרים כבר הוזכר לעיל, אך יש לזכור כי לאחריו, בסעיף 48(ב) נקבע כי "לא יצווה שופט על איסור יציאה מן הארץ, אלא אם כן נתקיימו שניים אלה: (1) קיימת אפשרות סבירה שהמשוחרר לא יתייצב לחקירה, לדיון במשפט או לנשיאת עונשו; (2) לא ניתן להבטיח את התייצבותו בהמצאת ערובה מתאימה או בתנאי שחרור מתאימים".

11. המבחן על פי סעיף 48(ב) הינו כפול, ומחייב את התביעה לשכנע את בית המשפט בקיום שני התנאים המצטברים.

12. בית משפט קמא לא בדק האם התנאים הללו מתקיימים, אם לאו.

13. על פני הדברים, העורר מקיים את תנאי מעצר הבית, ולכן קשה לומר כי המדינה שכנעה את בית המשפט כי "קיימת אפשרות סבירה שהמשוחרר לא יתייצב לדיון".

14. לא זו אף זו, לא רק שהתנאי הראשון לא התקיים, אלא שבית המשפט לא בחן לעומק את התנאי השני, שהוא האם יש ערובה מתאימה להבטחת ההתייצבות. במקרה שלפנינו, הוצעה ערבות בדמות עיקול על דירה בת שני חדרים בירושלים, שערכה לא הוצג בפני. בעיני, ערבות של דירה מספקת, שכן במקרים רבים מסתפקים בערבות צד ג' של עשרות אלפי ₪, ואילו דירה, גם קטנה בת שני חדרים בירושלים, ערכאה מאות אלפי ₪ אם לא קרוב למיליון ₪.

15. לא ראיתי מקום להתעמק במצב המיוחד של הדין האתיופי, והאם יש צורך בהתייצבות העורר אישית באתיופיה לצורך פדיון השיק. על פי הדין, כעולה מפסיקת בית המשפט העליון (בש"פ 6654/93 דניאל בינקין נ' מ"י, פ"ד נח(1) 290 (1993); בש"פ 3256/02 רפאל כהן נ' מ"י (2002); בש"פ 1746/10 און ניימה נ' מ"י (2010)), אין צורך להידרש לסיבה של היציאה מן הארץ, שכן הסכימה לזכות חוקתית שהיא חלק מחופש התנועה.

16. לפיכך, הערר מתקבל.

בית משפט השלום יבחן את החלופה לאחר שיוצגו לפניו המסמכים ביחס לדירה, ואם יהיה סבור כי אין בכך די או כי יש בעיות לגבי הרישום, ניתן להסתפק בערבות צד ג' שמצבו הכלכלי יוכח בפני בית משפט קמא.

17. בית משפט קמא מתבקש לקבוע מועד קרוב לדיון, כדי שהעורר יספיק לחתום על כל הערבויות ויוכל לצאת מן הארץ עוד לפני חג הפסח ולחזור ארצה עוד לפני חג הפסח.

18. בשולי הדברים אעיר:

ב"כ העורר לא ביקש הוצאות כנגד המדינה. לא מן הנמנע, כי במקרים שבהם יבוקש הדבר, ואשתכנע כי ב"כ המדינה, מבלי להביא אסמכתא של בית המשפט העליון, טוען כנגד אסמכתאות מפורשות של הצד השני, המדינה תחויב בהוצאות. לטעמי יש לנהוג כך, גם במקרה הפוך. מאחר והנושא לא עלה במפורש באופן רחב, יהיו דבריי אלה בבחינת הערות גרידא ולא החלטה לביצוע בשטח.

<#4#>

ניתנה והודעה היום, ט"ז אדר תשע"ג, 26/02/2013 במעמד הנוכחים.