<#1#>

נוכחים:

ב"כ המאשימה: עו"ד חני דגן

ב"כ הנאשם: עו"ד יניב ממן

הנאשם: נוכח

פרוטוקול

ב"כ המאשימה:

לאור נסיבות מקרה זה, אבקש בטרם שמיעת טיעונים לעונש, שנשמע את הנפגעת ומצבה כיום.

גב' שרון גור:

טכנית, שברתי את האגן בשני מקומות, משם התחילה המסכת. הייתי מאושפזת ברמב"ם. עשו ניתוח ומאז ועד היום יש לי כאבים איומים מאזור האגן ועד לרגל ימין, כאב ושריפה כאילו שכל הזמן הרגל בתוך דלי מים רותחים. כאבים באגן עצמו, אני מטופלת במורפיום וקנביס וכל מיני דברים אחרים. ניסיתי הזרקות שלא עזרו ופיתחתי אלרגיה לכל מיני תרופות. במהלך האשפוז והניתוח, התפתחה לי בעיה של שלפוחית השתן, הוציאו ממני 8 ליטר שתן. מאז יש לי בעיות עם התרוקנות וכאבים בשלפוחית. התיק האזרחי רק התחיל, אני מיוצגת שם. יש לי כאבי בטן בצד ימין. נפלתי ויש לי כאבים בכתף ימין. מאז ועד היום אני מטופלת במרפאת כאב של רמב"ם, במכבי.. וכל מה שמציעים לי אני מנסה, רפואה משלימה והכל. חלו בחיי שינויים משמעותיים, בעברי הייתי קצינת ספורט, הייתי רצה 10 קילומטרים, היום אני נעזרת בקביים. תלויה בעזרה מהזולת, קניות בסופר אני עושה משלוח. אמא שלי עברה לגור איתי כדי לטפל לי בילדים. מאישה עצמאית חזרתי אחורה, גם פיזית וגם מנטלית.

אני לא עובדת.

לא ניגשתי לביטוח לאומי, כדי לקבל קצבה. הוצאתי תו נכה לאוטו.

אין לי עמדה עונשית בתיק. אני בטוחה שהוא לא עשה את זה בכוונה. אני מצטערת על החיים שלי, ועל דברים שהוא עשה, אני בטוחה שהוא לא עשה את זה בכוונה. אני עצובה על החיים שלי, על זה שהם השתנו. אני בן אדם רחום ומרחם על כל העולם, אני לא טובה למקום הזה. צר לי על החיים שלי.

אני סומכת על שיקול הדעת של ביהמ"ש לענין העונש, אין לי כוונה לבקש להחמיר איתו. אני בטוחה שהוא למד את הלקח.

עונה לשאלת ב"כ הנאשם:

ש. נפגעי ת"ד הם אנשים שנקלעו לאירוע שידם על התחתונה כאשר הם נפגשים עם מכונה. יש לך רישיון?

ת. כן.

ש. האם דיווחת למשרד הרישוי על בעיות בריאות?

ת. לא.

ש. האם חדשת רישיון בשנים האחרונות?

ת. כן.

ש. האם את יודעת שיש לך חובה לדווח על שינוי במצב הבריאותי שלך

ת. רק בית חולים פונה אם יש צורך. זו אחריות של בית חולים, אין לי ידע כזה. אני לא ידעתי על זה.

ש. זו הפעם השניה שאני פוגש בך. יש לך עבר רפואי, האם סבלת מכאבים או בעיות לפני התאונה?

ת. יש לי פיברומיאלגיה, מחלת שרירים. הטיפול המומלץ הוא פעילות גופנית, בהעדר יכולת לבצע פעילות גופנית כרגע, המצב שלי הוחמר לאין ערוך שכן, הקושי לבצע לעשות את מה שעשיתי קודם, בשל התאונה כרגע מחמיר את מצבי.

ש. האם טופלת רפואית לפני התאונה?

ת. לא.

ב"כ המאשימה:

אבקש דחיה קצרה לטיעונים לעונש. אבקש הפסקה.

לאחר הפסקה מתחדש הדיון.

ב"כ המאשימה טוענת לעונש:

המדובר בהרשעה לאחר ניהול משפט. הנאשם הורשע בגין אי מתן אפשרות להולכת רגל להשלים חציה בבטחה, נהיגה רשלנית והתנהגות שגרמה נזק לרכוש וחבלה של ממש לגוף. כפי שביהמ"ש התרשם היום מטיעוני הנפגעת, הגב' גור שרון, ילידת 1970, כבת 47 סה"כ מרגישה כשבר כלי, מתקשה בתפקוד יום יומי, מתהלכת עם קב. כל חייה התהפכו מקצה אל הקצה כפי שהעידה. טענה כי היתה ספורטאית בעברה ואילו כיום נאלצת להיעזר באימה המבוגרת על מנת לטפל בילדיה. אינה עובדת לאור מצבה הרפואי הקשה, משתמשת בתרופות כאב, ומטופלת במרפאת כאב משך כ- 6 שנים.

ביהמ"ש נוכח לראות את כאבה וסבלה כפי שעולה מעדותה.

הנאשם נוהג משנת 1991 ולחובתו 41 הרשעות קודמות. מגישה גיליון הרשעות קודמות – הוגש וסומן הק/1.

לאור המצב החמור של הנפגעת, אשר נפגעה בעת שחצתה את הכביש בסמוך למעבר חציה, ניתן לראות כי רשלנותו של הנאשם הינה גבוהה ביותר ואף לאור העובדה כי שאוטובוס עצר את נסיעתו להולכת הרגל, ואילו הנאשם החליט לנסוע ובכך פגע וגרם לחבלות של ממש להולכת הרגל. חבלות אשר תוצאותיהן ניכרות בהולכת הרגל עד היום. כאמור, כפי שהתרשם ביהמ"ש.

הוגשו מסמכים רפואיים מטעמה – מפנה לת/3, ת/4. וכן, לדברי הולכת הרגל היום.

לענין רשלנות של הנאשם – מפנה להכרעת הדין המנומקת של ביהמ"ש זה מיום 28.12.17, אשר קבע כי הנאשם התרשל. כן, מפנה לע"פ 8827/01 שטריינזט נ' מ"י, שם נקבע כי גם כאשר המדובר ב"שטח מת", הנוצר במעבר חציה, על הנהג לכלכל צעדיו ולהימנע מפגיעה בהולך רגל ולאפשר לו חציה כנדרש. לאור המקרה שלפנינו והפגיעות הקשות שנגרמו להולכת הרגל, התביעה עותרת למאסר בפועל, מאסר ע"ת, פסילה ארוכה, פסילה ע"ת וקנס.

מתחם הענישה בת"ד קשות כגון המקרה שלפנינו, הינו מאסר של 3 חודשים ועד 12 חודשים, פסילה 40 חודשים ועד 6 שנים, לצד ענישה נלווית של מאסר ע"ת, פסילה ע"ת וקנס.

מפנה לרע"פ 7257/12 סנדרוביץ שם נגזרו 6 חודשי מאסר של ממש ו- 6 חודשי פסילה, בגין פגיעה בהולכת רגל על מעבר חציה, הנפגעת סבלה מחבלת ראש, איבוד הכרה ושבר באגן.

רע"פ 3764/05 בן זויה שם נגזרו 6 חודשי מאסר בעבודות שירות ו-5 שנות פסילה. נאשמת שפגעה בהולך רגל בן 6 שחצה עם אימו במעבר חציה.

ת"ד 533-05-11; עפ"ת 15083-11-13 שם נגזרו 8 חודשי מאסר ו-3 שנות פסילה, לנאשם שסטה מנתיב נסיעה ופגע באדם, נאשם ללא עבר מכביד. ביהמ"ש גוזר את העונש לאור הרשלנות הגבוהה של אותו מקרה.

כאמור, המדובר כאן, במצב בו הנאשם לא רק שלא אפשר להולכת הרגל להשלים את החציה בבטחה, אלא בעודה חוצה, פגע בה. מידת הרשלנות העולה ממקרה זה, מעידה על רשלנות גבוהה ביותר ועל כן, אבקש שביהמ"ש יתייחס לכך בעת מתן גז"ד. זאת בצירוף לחבלות הקשות של הולכת הרגל, אשר סובלת מהן משך כ- 6 שנים. כאשר התפקוד שלה נפגע באופן ממשי והנזק הוא יום יומי.

כמו כן, אבקש לפסוק פיצוי לנפגעת.

ב"כ הנאשם טוען לעונש:

הנאשם יליד 1974, נשוי ואב ל-3 ילדים, עברו התעבורתי הכולל 41 עבירות רובן ככולן ברירות משפט וחלקן עבירות טכניות.

מדובר באדם המתפרנס כמתווך. כתוצאה מהאירוע לא נפסל פסילה מנהלית, נוהג מאז התאונה וצבר לחובתו רק עבירה טכנית אחת.

לאחר שנחשפנו למכלול הראיות בתיק זה, הוחלט להרשיע את הנאשם ע"י ביהמ"ש הנכבד. עפ"י תיקון 113 לחוק העונשין, התיקון קובע שהעיקרון המנחה את ביהמ"ש בבואו לחרוץ את דינו של נאשם, הוא עיקרון ההלימה, לאמור, בחירת קיומו של יחס הולם בין חומרת מעשה העבירה למידת אשמו של הנאשם וסוג העונש שיוטל עליו. עוד קובע התיקון בסעיפים 40(ב) ו 40(ג) שיש להתחשב בפסיקות קודמות. ויש פסיקה ענפה ורלוונטית.

לענין ת"ד שנגרמה ברשלנות שאינה על הרף הגבוה, לא מקרה קיצון שבו נהג פעל בצורה פזיזה וקיצונית מאוד, כאשר מדובר בנהג נורמטיבי שעברו התעבורתי תקין אך התאונה הסתיימה בחבלה של ממש, כגון שבר המותיר מגבלה, נקבע לא אחת בביהמ"ש לתעבורה, כי התוצאה, היינו חבלה של ממש, אינה מבטאת בהכרח רשלנות מיוחדת של הנהג הפוגע, ובמידה רבה היא מקרית.

לענין בקשת המאסר – המאשימה לא הודיעה בתחילת ההליך כי בדעתם לטעון למאסר, ועל כן מדובר בטענה מפתיעה ויש להתעלם ממנה.

לענין רשלנותו של הנאשם – המדובר בתאונה שהתרחשה לפני כ 6 שנים בצהרי היום, שעה של עומס תנועה. אכן, הנאשם הודה באופן מיידי שפגע עם רכבו בנפגעת אך חלק לענין אשמתו.

במקרה שלפנינו, טען הנאשם כי שדה ראייתו, מימין, נחסם והיה לו קושי ברור להבחין בנפגעת חרף נסיעתו במהירות סבירה במקום. העד שהופיע ועמד בתחנת האוטובוס, הוא העד היחיד שהבחין בתאונה ובין דבריו זכור לי עד היום אמרתו שהוא אמר שאם הוא היה הנהג גם הוא היה פוגע בנפגעת. הנאשם יושב כאן היום ולכן, אפנה לפסיקה רלוונטית.

אתחיל מפסיקות קשות של פציעות קשות, על מנת לאזן בין הפסיקה שהוגשה ע"י חברתי כאשר בכל תיק כלול נסיבות קיצוניות, על כן, הענישה באותם תיקים היא קשה.

למשל: עפ"ת 30028-12-15 ברכה נ' מ"י ת"ד בכביש 6, קטיעת רכב של נוסע ברכב שני מעל הברך. ביהמ"ש השלום נפסק 5 חודשי עבודות שירות, 4 שנות פסילה. בערעור בוטלו עבודות שירות ונפסק נגדו 11 חודשי פסילה ושל"צ.

עפ"ת 24519-02-15 מוטולה נ' מ"י, תאונה שהתרחשה בשל אי ציות לרמזור אדום, פגיעה ברוכב אופנוע, קטיעת רגל לרוכב האופנוע וכן, שברים בפנים. נפסק 11 חודשי פסילה, עבודות שירות.

בערעור בוטלו עבודות השירות .

ע"פ 49344-02-17 ת"ד קשה בגין סטיה מנתיב ופגיעה ברוכב אופנוע, הרוכב היה בבי"ח לוינשטיין מחוסר הכרה משך זמן רב, שברים רבים ושלל נכויות. נפסק על 10 חודשי פסילה, ערעור על קולת העונש נדחה.

פסיקה רלוונטית לעניינו, עם פציעות פחות קשות מצביעות על רף ענישה נמוך יותר: 5769-09-11 ורבר ביהמ"ש תעבורה ת"א, שבר בירך עם ניתוח, נפסק 6 חודשי פסילה; 3461-06-12 שלום ירושלים, חבלה של ממש, הסדר של 4 חודשי פסילה ע"ת ביהמ"ש לא קיבל את ההסדר ופסק 3 חודשי פסילה בפועל; פסיקה לענין מעברי חציה – 12852-12-10 פגיעה בהולך רגל על מעבר החציה, נפסק 4 חודשי פסילה בפועל ורכיבים נוספים; 946-01-12 פגיעה על מעבר חציה, פגיעת ראש קשה מאוד – 5 חודשי פסילה ורכיבים נוספים.

לאור האמור, עולה שהנפגעת נפגעה בצורה לא פשוטה, יש לאזן בין הזמן שחלף ממועד התאונה, רף הרשלנות הנמוך באופן יחסי של הנאשם. הנאשם מצר על עצם הפציעה.

נבקש שביהמ"ש יגזור את דינו לקולא לאור פסיקות קודמות.

מדובר במצב לא נעים.

הנאשם:

מדובר בסיטואציה מאוד לא נעימה, גם להגיע לכאן כל כך הרבה פעמים. כל האירוע לא נעים. מעבר לזה שגם אני וגם אשתי היינו בקשר עם הנפגעת, שאלנו לשלומה, זה הפריע לנו וכאב. יחד עם זאת, אני חושב שבסיטואציה שנקלעתי אליה, זה היה יכול לקרות לכל בן אדם. מבחינתי זה היה בלתי אפשרי, עשיתי הכל כדי למנוע את הדבר הזה ולצערי לא הצלחתי. בלמתי בחוזקה, עשיתי הכל אך היה מגע ופגעתי בה. לא הצלחתי למנוע את זה. היא רצה והפתיעה אותי, זה קרה בשבריר שניה. זה יכול לקרות לכל אחד. זה האני מאמין שלי, אני לא עבריין תנועה, מתוקף עבודתי אני כל היום על הכביש. אני עצמאי יש לי משרד תיווך, אני כל היום על הכביש. נכון שהיו לי עבירות אך הן מאוד ישנות, והייתי צעיר. אני לא עושה השוואה ביני לבין הנפגעת, אבל קשה לי גם עם חלוף הזמן.

ב"כ הנאשם:

אני מבקש להפקיד את רישיון הנהיגה של הנאשם בעוד שבוע.

ב"כ המאשימה:

ככל שאין פסילות נוספות – אין התנגדות.

<#4#>

החלטה

נקבע למתן גזר דין בנוכחות הנאשם ליום 26.2.18 בשעה 12:00.

התייצבות הנאשם חובה.

בשים לב לבקשת הנאשם, אני מורה על פסילתו מקבל או מהחזיק רישיון נהיגה, החל מיום 18.2.18 בשעה 09:00 וזאת עד לתום ההליכים המשפטיים בתיק זה.

הפסילה תחושב כנגד הפקדה ותהא מצטברת לכל פסילה אחרת שטרם חושבה או רוצתה.

הוסברה לנאשם חובתו להפקיד את רישיון הנהיגה, ואם אין בידיו רישיון נהיגה תקף, עליו להפקיד תצהיר ערוך כדין.

<#5#>

ניתנה והודעה היום כ"ו שבט תשע"ח, 11/02/2018 במעמד הנוכחים.