1. עסקינן בתביעה כספית ע"ס של 19,508 ₪ שעניינה נזקי רכוש שנגרמו לרכבה של התובעת, רכב מסוג סקודה, מ.ר. 7757516 (להלן "הרכב"), בתאונת דרכים מיום 15.7.12.

2. התאונה אירעה בזמן שהנתבע מס' 1 נהג ברכב מסוג מאזדה 2, מ.ר. 3523071 (להלן "רכב הנתבע").

3. עפ"י הנטען בתביעה, ביום התאונה בשעות הצהריים, עת נהגה התובעת ברכבה ולאחר שיצאה מהרמזור של צומת יבור שמאלה לכיוון טמרה, רכב הנתבע שהיה בעצירה בצד ימין של הכביש, פתאום החל בנסיעה מהירה, סטה לנתיב נסיעתה של התובעת וגרם לתאונה.

4. כתוצאה מהתאונה, כך נטען בתביעה, נגרמו לרכבה של התובעת נזק ישיר בסך 14,838 ₪ וירידת ערך בסך של 2,369 ₪. בתביעתה מבקשת התובעת לחייב את הנתבעים בנזקים אלה, בנוסף לשכ"ט שמאי בסך של 1,300 ₪, ו"נסיעות, זמן והוצאות" בסך של 1,000.

לתביעה צורפה חוות דעת שמאי להוכחת הנזקים הנטענים.

5. הצדדים הגיעו להסכמה לפיה, ככל שייקבע ע"י ביהמ"ש כי הנתבע מס' 1 הינו אשם בתאונה, הרי שהנזק של התובעת יועמד על הנזק הישיר, שכ"ט שמאי וירידת ערך בסך של 1,421 ₪ (בסה"כ 17,559 ₪).

6. לעניין נסיבות אירוע התאונה, טענו הנתבעים בכתב הגנה כי הנתבע מס' 1 (להלן "הנתבע") עצר במפרץ אוטובוסים בימין הכביש עצירה מוחלטת, רכב התובעת אשר הגיע במהירות מאחור סטה מנתיבו ופגע ברכב הנתבע.

7. בדיון שמעתי את גרסאותיהם של שני הנהגים. לאחר שמיעת הנהגים ולבקשתו הנתבעים קבעתי דיון נוסף אליו זומן השוטר מר עבד עואד (להלן "עואד") אשר היה עד לתאונה. בדיון השני נשמעה עדותו של עואד וסיכמו הצדדים את טענותיהם בעל פה.

8. לאחר שעיינתי בכתבי הטענות של הצדדים ולאחר ששמעתי את העדויות והתרשמתי מהן באופן בלתי אמצעי, נחה דעתי לקבל את התביעה בחלקה, כפי שיפורט להלן.

9. התובעת העידה כי היא נסעה מכיוון כפר שעב לטמרה. היא עצרה ברמזור אדום בצומת יבור, כאשר היא היתה הרכב הראשון ברמזור. לאחר שהתחלף הרמזור לירוק היא החלה בנסיעה במהירות לא גבוהה, בנתיב הימני מבין שני נתיבים הפונים מהצומת שמאלה.

התובעת העידה כי בשול הימני של הכביש היה רכב משטרתי (בו היה העד עואד), אותו היא עברה, אז ובאופן פתאומי וללא איתות, נכנס הנתבע אשר היה אף הוא בשול במצב של עצירה, לנתיב נסיעתה. היא ניסתה לברוח, כך העידה, אך לא הצליחה למנוע את התאונה.

התובעת נשאלה, בחקירתה הנגדית, מה היה המרחק בין שני הרכבים, בפעם הראשונה שראתה את רכבו של הנתבע והשיבה כי זה היה כ -3 מטרים. בחקירתה הנגדית היא הבהירה כי לא ראתה את רכב הנתבע תוך כדי הכניסה לנתיב נסיעתה, אם כי ראתה אותו כשהיה כבר בנתיב.

10. הנתבע בתורו העיד כי הוא הגיע אל המקום מהדרום, הוא עצר את רכבו קצת אחרי תחנת האוטובוס, בצד ימין של הכביש כדי לנוח. לאחר תום ההפסקה, התחיל לנסוע, הבחין ברכב התובעת שמגיע מכיוון צפון כשהוא נוסע בנתיב הלא נכון, שכן הוא יצא מנתיב השמאלי ונכנס לנתיב הימני, תחת כניסתו לנתיב השמאלי, אז עצר כדי ליתן לו זכות קדימה.

וכך בלשונו של הנתבע "כשהייתי בשוליים לא ראיתי כשהיא יצאה מהרמזור. מתי שאני התחלתי להיכנס לנתיב הימני, הסתכלתי במראה השמאלית וראיתי שהרכב מאחור נסע בנתיב ימני. היה משולש הפרדה גדול, רכבים נסעו בנתיב הימני. כשראיתי שהיא נכנסה לנתיב שלי, עצרתי. היה רמזור אדום ויכולתי לנסוע באופן חופשי.

אני נכנסתי לנתיב ימני, בינינו היה משולש אדום. המרחק בין מקום התאונה למעבר החצייה. אני מעריך שיש 5 – 7 מטר מפרידים בין הסוף של המשולש לבין המקום שבו עצרתי את הרכב בשוליים. הייתי בטוח שמצד שמאל אף אחד לא יכול להיכנס אך בכל מקרה בדקתי".

בחקירתו הנגדית חזר הנתבע והעיד כי הוא התחיל לנסוע במהירות נמוכה, כדי "לא לעשות בעייה בכביש" וראה פתאום את רכב התובעת נכנס מאחורה לנתיב שלו, אז לא רצה "לחפש בעיות" ועצר.

לשיטתו של הנתבע, התובעת אשמה בכך שהיא נכנסה מהנתיב השמאלי לימני ישירות (ללא מעבר דרך הנתיב השמאלי) ובכך שהיא לא שמרה מרחק, שכן אילו שמרה מרחק היתה מצליחה לעצור ולמנוע את התאונה.

11. העד עואד הסביר כי באותו יום היה ביקור של יו"ר הכנסת במקום וכי הוא, יחד עם שוטר נוסף, היו אמורים ללוות אותו מצומת יבור עד לטמרה. הם עצרו במפרץ של תחנת האוטובוסים והמתינו להגעתו, אז הגיע רכב פרטי קטן (הכוונה לרכב הנתבע) נהוג בידי אדם מבוגר, ועצר בתחנה כחצי שעה. בהמשך, הנתבע החל בנסיעה, הוא השתלב בנתיב הימני לכיוון דרום, אחרי כ 20 – 30 מטר מניידת המשטרה, עצר במרכז הנתיב הימני, עצר מסיבה שאינה ידועה, באמצע הכביש. עואד העיד כי הוא אמר לשוטר שהיה בחברתו "תסתכל תסתכל הוא יגרום לתאונה", והוא צפר לו כדי שיפנה את הכביש, שלא יגרום לתאונה. הנתבע לא שמע ולא התייחס והמשיך להיות במצב של עצירה, אז רכב פרטי לבן (הכוונה לרכב התובעת) נסע בנתיב הימני, האט קצת, לא הספיק לעצור והתנגש בו מאחור.

12. למעשה מכל העדויות עולה כי שתי הגרסאות, זו שבכתב התביעה וזו שבכתב ההגנה אינן משקפות את אופן התרחשות התאונה, שכן גרסתה של התובעת בתביעתה כי התאונה נגרמה לאחר שהנתבע פתח בנסיעה וסטה לנתיב נסיעתה אינה מדויקת, שכן הסטייה לא היוותה את הגורם לאירוע התאונה, מה גם שהתובעת העידה כי לא ראתה את רכבו של הנתבע בזמן שהשתלב בנתיב הימני.

מנגד, הגרסה בכתב ההגנה לפיה התאונה אירעה כשרכבו של הנתבע היה בעצירה מוחלטת בשולי הכביש, ולאחר שרכב התובעת סטה מנתיבו, רחוקה מלהיות נכונה שכן הנתבע עצמו העיד כי התאונה אירעה לאחר שנכנס אל הנתיב הימני ולאחר שרכב התובעת פגע בו מאחור.

13. עדותו של מר עואד, אשר אין ספק כי הינה עדות אובייקטיבית ואמינה, השליכה אור על נסיבות התרחשות התאונה וגרסתו למעשה מתיישבת עם גרסתם המאוחרת של שני הנהגים.

התאונה אירעה לאחר שהנתבע הספיק להיכנס לנתיב הימני ולאחר שעצר באמצע הכביש. דומה כי שני הנהגים לא ממש חולקים על גרסה זו, שכן התובעת העידה כי פתאום ראתה את רכבו של הנתבע באמצע הכביש והנתבע עצמו הודה בכך, תוך שהוא מתרץ את הדבר בכך שרצה ליתן זכות קדימה לתובעת ! אלא שלטעמי, בכך טעה הנתבע.

ראשית אומר כי הנתבע לא הצליח לשכנעני כי התובעת טעתה בכך שנכנסה אל הנתיב הימני, שכן היא העידה כי הוא יצאה מהנתיב הימני מבין שניים, אל הנתיב הימני הפונה לכיוון דרום. גרסה זו עולה בקנה אחד עם תמונות הכביש ולא מצאתי תימוכין לטענתו של הנתבע בהקשר זה.

שנית, גם אם צודק הנתבע בטענתו כלפי התובעת, הרי שלא היה מקום 'ליתן לה זכות קדימה' ע"י עצירה באמצע נתיב נסיעה בכביש בין- עירוני, מה שבהחלט יכול לסכן את הנוסעים באותו נתיב ומה שהיווה הסיבה הישירה לאירוע התאונה.

למעשה, עצירתו המוחלטת של הנתבע היא אשר הביאה להתרחשות התאונה. ויוטעם כי מדובר בעצירה לפרק זמן לא קטן, שכן השוטר עואד העיד כי בזמן זה הספיק לצפור לו כמה פעמים ולפתוח את הדלת ואף הספיק רכב אחר, שעבר בנתיב השמאלי, לעבור מהמקום ולחלוף על פניו, כשזה עדיין בעצירה.

14. ואולם, גם התובעת תרמה להתרחשות התאונה וייתכן כי נהיגה יותר זהירה מטעמה היה בה כדי למנוע את התאונה, דווקא לאור עדותו של עואד כי עצירת הנתבע היתה מעל חצי דקה. התובעת עצמה העידה כי היא ראתה את רכבו של הנתבע כשהיה בשוליים ובהמשך בתוך הנתיב שלה ומהעדויות גם אודות תנאי הכביש ומיקום הרכב של הנתבע ביחס לצומת ניתן היה לצפות כי התובעת תבחין ברכבו של הנתבע בזמן ובמרחק שהיו מאפשרים לה עקיפה לצד שמאל. בנסיבות אלה, אני מייחסת לתובעת אשם תורם בשיעור של 25 %.

15. לאור כל האמור, ובהתאם להסכמות אליהן הגיעו הצדדים ביחס לסכום הנזק, אני מקבלת את התביעה באופן חלקי ומחייבת את הנתבעים, ביחד ולחוד, לשלם לתובעת סך של 13,169 ₪, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום התאונה.

בנוסף, ישלמו הנתבעים לתובעת את האגרה על שני חלקיה, בתוספת הוצאות ושכ"ט עו"ד בסך של 1,800 ₪.

סכומים אלה ישולמו תוך 30 ימים שאם לא כן ישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד ליום התשלום המלא בפועל.

המזכירות תמציא את פסה"ד לצדדים.

ניתן היום, י"ח טבת תשע"ד, 21 דצמבר 2013, בהעדר הצדדים.