1. לפניי שתי תביעות בתא"מ 20510-02-13 ובתא"מ 55274-02-13 אשר הוגשו כנגד הנתבעת לפיצוי בגין נזק שנגרם לרכב התובע ושיבוב נזקי התובעת עקב תאונה שארעה ברחוב וילנה בתל אביב.

הנתבעת שלחה הודעה לצד שלישי ובעקבות טענות הצד השלישי בכתב הגנתו, ביקשה למחקו בדיון שהתקיים בפניי.

1. עפ"י הנטען בכתב התביעה, סמוך לחצות התובע נסע ברחוב וילנה, אשר באותה עת בוצעו בו שיפוצים מבלי שניצבו בו שלטי אזהרה. תוך כדי נסיעה איטית חש לפתע מכה חזקה בתחתית הרכב אשר אילצה אותו לעצור ולכבות את רכבו וכשביקש להניעו מחדש הרכב לא התניע.
2. בכתב ההגנה נטען כי התובע אינו מפרט מה היה הגורם לפגיעה ברכבו. לחילופין טענה הנתבעת כי ככל שהרחוב היה בשיפוצים, הרי שאלה בוצעו במקצועיות וביעילות תוך הקפדה על דרישות וכללי הזהירות הנדרשים. עוד טענה הנתבעת כי התובע מודה שהבחין שמדובר ברחוב שנמצא בשיפוצים וכי היה עליו לנסוע בנסיעה איטית מכיוון שתנאי הדרך לא אפשרו נסיעה מהירה ועל כן יש להטיל עליו אשם תורם מרבי או מכריע לקרות התאונה.
3. בדיון שהתקיים בפני, העיד התובע והוצגו בפני תמונות שצולמו ממקום התאונה.

מטעם הנתבעת לא הובאו ראיות.

1. עדותו של התובע הייתה רציפה ומהימנה. בעדותו חזר על הגרסה לפיה תוך כדי נסיעה בכביש צר בשעת ליל מאוחרת שמע פתאום חבטה מתחת למנוע של הרכב, הרכב נעצר והחל להשמיע רעשים. התובע כיבה את הרכב ויצא ממנו וראה שיש נזילות שמן תחתיו. תיאור התובע את אופן קרות התאונה לא נסתר בחקירתו. בנסיבות אלה ובהיעדר כל ראיה לסתירת טענות התובע בדבר קרות התאונה, אני מקבלת את גרסתו.
2. המחלוקת בין הצדדים הינה בשאלה האם התובעת התרשלה וכתוצאה מכך קרתה התאונה והאם לתובע אשם תורם לגרימתה.
3. משאירע אירוע התאונה, ובהיעדר מחלוקת בדבר היות הרחוב בתחום שיפוט הנתבעת ובדבר קיומם של שיפוצים ברחוב, הרי שבהתאם להוראת סעיף 38 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש] עובר הנטל לכתפי הנתבעת להוכיח כי לא התרשלה באחזקת הכביש ובהתראה מפני קיומם של מפגעים ושיפוצים ברחוב.
4. כאמור הנתבעת לא הביאה מכוחה כל ראיות.

בדיון הגיש התובע תמונות ממקום התאונה.

בחקירתו הנגדית הוצגו בפני התובע התמונות והוא אישר כי צילם אותן מיד לאחר התאונה.

מעיון בתמונות ניתן להבחין בהבדלי גובה בכביש.

1. לפיכך ובהיעדר מחלוקת בדבר קיומם של שיפוצים בכביש, סבורני כי היה על הנתבעת לוודא כי הכביש נסלל באופן שיאפשר נסיעה בטוחה בו וכל עוד מתבצעים השיפוצים לוודא כי קיימת התראה מספקת לנוסעים בכביש מפני סיכון עקב קיומם .

משלא הובאו ראיות כלשהן ולא נסתרה טענת התובע כי לא הייתה התראה ברחוב, לא הרימה הנתבעת את הנטל להוכיח כי ביצוע השיפוצים נעשה ביעילות ומקצועיות תוך הקפדה על כללי הזהירות. אשר על כן ומשלא נסתרו גם ראיות התובע בדבר מצב הכביש אשר נחזה כי הוא יוצר סיכון לנוסעים בדרך, סבורני כי מחדלה של הנתבעת עולה בגדר רשלנות.

1. באשר לשאלת אשמו התורם של התובע:

התובע העיד כי נסע במהירות של 30-25 קמ"ש. התובע התבקש להעריך מה היה גובה המטרד והוא העריך את גובהו כ- 15-10 ס"מ.

עיון בתמונות שהציג התובע מלמד כי קיימת תאורה וכי הרחוב מואר באופן יחסי. כן נחזה מהתמונות כי הבדלי הגובה בכביש אינם מגיעים ל- 10-15 ס"מ אלא פחות.

בנסיבות אלה, ספק בעיניי כי נסיעה במהירות איטית הייתה גורמת לפגיעה בגחון הרכב ועל כן נראה כי התובע נסע במהירות שאינה הולמת את תנאי הכביש או שלא שת ליבו למפגע שבכביש ועל כן נושא הוא באשם תורם לקרות התאונה בשיעור 20%.

1. סיכומו של דבר אני קובעת כי לנתבעת אחריות בשיעור 80% ולתובעים בכל אחת מהתביעות אשם תורם בשיעור 20%.

אי לכך תשלם הנתבעת לתובע בתא"מ 20510-02-13 סך של 4,886 ש"ח, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 12.8.12 ועד מועד התשלום בפועל, אגרת בית משפט כפי ששולמה ושכר טרחת עורך דין בסך 1,500 ש"ח.

בתא"מ 55274-02-13 תשלם הנתבעת לתובעת, סך של 5,418 ש"ח, בצירוף הפרשי הצמדה, מיום הגשת התביעה ועד מועד התשלום בפועל, אגרת בית משפט כפי ששולמה ושכר טרחת עורך דין בסך 1,250 ש"ח.

המזכירות תשלח פסק הדין לצדדים בדואר.

ניתן היום, כ"ה אייר תשע"ד, 25 מאי 2014, בהעדר הצדדים.