1. המשיבה הינה חברה פרטית הרשומה בישראל העוסקת במתן שירותי שמאות בתחום רכב ורכוש.

2. המבקשת הינה חברה לביטוח בע"מ.

3. המשיבה הגישה תביעה כספית כנגד המבקשת בסדר דין מקוצר ועתרה לחייבה לשלם לה סך של 18,963 ₪.

4. המשיבה טענה בתביעתה, בין היתר, כדלקמן:

א. בשנת 2008 נכרת הסכם בין המשיבה לבין המבקשת למתן שרותי שמאות רכב שעל פיו התחייבה המשיבה לספק למבוטחי המבקשת שרותי שמאות על פי הפניות מהנתבעת, ו/אשו פניות ישירות של מבוטחי המבקשת למשיבה, הכל בהתאם לחוזר הביטוח 2007-1-8 של משרד האוצר – אגף שוק ההון (להלן – "חוזר השמאות") וזאת "כשמאי חוץ" של המבקשת (להלן: "ההסכם").

ב. בעת כריתת ההסכם הוסכם כי בגין כל חוות דעת הניתנת למבוטחי הנתבעת, תשלם המבקשת למשיבה סך של 400 ₪ (כולל מע"מ).

ג. במהלך התקופה שבין 1/1/11-31/1/13, המשיבה העניקה למבקשת 166 חוות דעת, 164 חוות דעת לפי 400 ₪ כולל מע"מ ושתי חוות דעת לפי 600 ₪ כולל מע"מ.

ד. בחודש 1/2012 המשיבה ביקשה מהמבקשת להגדיל את התמורה בגין שירותיה לסך 600 ₪ +מע"מ ובתקופה מחודש 6/12 ועד לחודש 1/13 המשיבה חישבה את התמורה המגיעה לה לפי 600 ₪ + מע"מ בגין כל חוות דעת.

ה. המבקשת הבהירה למשיבה כי כל השינוי בגובה שכר הטרחה הנ"ל איננו מקובל עליה, דבר שאילץ את המשיבה לתקן את חיובי שכר טרחתה ולהעמידם על סך 400 ₪ בלבד (כולל מע"מ) כשהיא מקזזת גם את עלות שיעור המע"מ שהיתה במהלך תקופת ההסכם.

ו. לטענת המשיבה, המבקשת פעלה בניגוד להסכם ובאופן שרירותי ובחוסר תום לב וללא כל הצדק חוקי וקיזזה מחשבונות המשיבה בתקופה 1/1/11-31/1/13 סך של 18,693 ש"ח כמפורט במסמכים שצורפו לכתב התביעה.

5. המבקשת הגישה בקשה למתן רשות להתגונן, בה נטען, בין היתר, כדלקמן:

א. בשנת 2008 נכרת הסכם בין המבקשת לבין המשיבה לפיו תשמש המשיבה "כשמאי חוץ" של המבקשת, וזאת בהתאם להוראות חוזר השמאים.

ב. בהתאם להסכם הנ"ל, המשיבה היתה זכאית, במועדים הרלוונטיים לתובענה, לתשלום סך 400 ₪ בקשר לכל חוות דעת שניתנה למבוטח של המבקשת, וסך 600 ₪ בקשר לכל חוו"ד שנתנה המשיבה לצד ג' שהיה מעורב בתאונה עם מבוטח של המבקשת.

ג. הקיזוזים נשוא התביעה, בוצעו על ידי המבקשת בשל תשלומים ששילמו צדדי ג' למשיבה בגין חוות דעת שמאיות שנתנה והמבקשת נדרשה לשפות אותם צדדי ג' בסכומים הגבוהים מסך 600 ₪ להם זכאית המשיבה לקבל מהמבקשת בקשר לחוות דעת לצד ג'.

נטען שהסכומים שקוזזו מהווים את ההפרש בין הסכום שהמשיבה היתה זכאית לדרוש מצדדי ג' (600 ₪ בקשר לכל חוו"ד) לבין הסכומים הגבוהים יותר שהמשיבה גבתה (לעיתים) בפועל מצדדי ג'.

ד. אין כל ממש בגרסת המשיבה שהיא אינה כפופה להסכמות עם המבקשת בכל האמור לשמאיות שביצעה לצדדי ג' ורשאית היא לגבות שכר טרחה גבוה ואף מופרז ככל העולה על רוחה.

ה. נטען ע"י המבקשת שגם אם יקבע בניגוד לעמדתה שבמסגרת השמאות לצדדי ג', המשיבה לא היתה כפופה להסכמות עם המבקשת, אזי, גביית סכומי עתק בלתי סבירים מצדדי ג' עבור השמאיות מהווה התנהגות שלא בתום לב ולא בדרך המקובלת מצדה של המשיבה וכן עשיית עושר ולא במשפט על חשבונה של המבקשת.

ו. בפועל הסכומים שקוזזו מחשבונותיה של המשיבה, לא נוגעים לדרישתה לתשלום סך של 400 ₪ בגין חוו"ד שנתנה למבוטחי המבקשת, אלא לסכומים הגבוהים

מ-600 ₪ שגבתה המשיבה מצדדי ג'.

ז. לטענת המבקשת, מאחר והמשיבה הינה "שמאי חוץ" מטעמה כמשמעות מונח זה בחוזר השמאים והיא רשאית לשלם למבוטח את מלוא הסכום ששילם לשמאי, ולקזז את הסכום העודף במסגרת ההתחשבנות השוטפת עם אותו שמאי וכך היא פעלה ובכך נמנעת פגיעה כספית בצדדי ג' שמקבלים את מלוא סכום שכ"ט ששולמו לשמאי ונמנעת מהשמאי האפשרות לנצל לרעה את הסיטואציה ולהתעשר, שלא כדין על חשבונה של המבקשת.

ח. המבקשת טענה לחילופין, שהמשיבה לא הציגה כל ראיה שיש בה כדי להצדיק את שכר הטרחה המופרז והבלתי סביר שהיא דורשת מצדדי ג'.

ט. אמנם, ההסכם שנכרת בין המבקשת לבין המשיבה, נכרת בעל פה, אולם, הוא זהה לכל ההסכמים שנכרתו בין המבקשת לבין שמאי חוץ נוספים בתקופה הרלוונטית, ולצורך המחשה, המבקשת צירפה לבקשתה העתק של הסכם לדוגמא שנכרת בינה לבין שמאי חוץ (נספח 4 לתביעה).

י. המבקשת טענה כי היא חוייבה עפ"י חוזר השמאים לקבוע רשימת "שמאי חוץ" שהיא מתחייבת לקבל את שומות הנזק לרכבים שימציאו לה (כפוף ליכולתה לקיים ביקורת מטעמה, במקרים המתאימים) ומתחייבת לשלם את מלוא שכר הטרחה של שמאי החוץ.

יא. הוראות חוזר השמאים חלות על השמאיות שהוכנו עבור מבוטחים וכן על שמאיות שניתנו לצדדי ג'.

יב. המבקשת טענה שישנם מקרים שהמשיבה גבתה מצדדי ג' אף 2,800 ₪ לחוות דעת אחת.

יג. לטענת המבקשת, קמה לה זכות הקיזוז מכח סעיף 53 לחוק החוזים, מכח עשיית עושר שלא במשפט, מכח סעיף 61(ב) לחוק החוזים וכן מכח מדיניות, או מכח תקנה 52 לתקנות.

6. המצהיר מטעם המבקשת, מר דורון הרמן (להלן: "מר הרמן"), נחקר על תצהירו והעיד , בין היתר, כדלקמן:

א. הוא לא השתתף בכריתת ההסכם עם המשיבה בשנת 2008, וכי הוא הצהיר כפי שהצהיר על סמך המידע שנמסר לו ע"י עורכי הדין והמנהלים של המבקשת.

ב. הסכומים של ההסכם ידועים לו מגב' גנט חליל, מנהלת המחלקה.

ג. ההסכם עם המשיבה עמד ע"ס 400 ₪ לכל חוו"ד ורק לאחר מכן עלה הסכום של השמאות לצדדי ג' לסך 600 ₪ והמצהיר אינו זוכר אם מדובר בהעלאה בפעימה אחת או יותר.

ד. מר הרמן נשאל ע"י ביהמ"ש והעיד שסכום התביעה לא מגיע למשיבה בגלל ועקב הקיזוזים והוא הסתכם בסך כ-18,000 ₪ ומשהו (סכום התביעה הינו ע"ס כ-18,963 ₪ - נ. מוראני).

דיון והכרעה:

7. אין מחלוקת בין הצדדים שסכום התביעה הגיע למשיבה בגין חוו"ד שמאות שערכה עבור המבקשת, במידה והמבקשת לא היתה מבצעת קיזוזים מהסכום הנ"ל בגין ההפרשים בין המחיר ששולם למשיבה ע"י צדדי ג' בגין חוו"ד שהוכנו ע"י המשיבה לאותם צדדי ג', לבין סך 600 ₪ שהמבקשת היתה מחוייבת, לטענתה, לשלם למשיבה בגין כל חוו"ד שהיא ערכה לצדדי ג', אשר בגינה נגבה סכום העולה ע"ס 600 ₪ הנ"ל.

8. מאחר וסכום התביעה הגיע למשיבה מהמבקשת אילולא טענת הקיזוז, כפי שצויינה בבקשתה, יש לבחון אם הקיזוז נעשה כדין, אם לאו.

9. אין מחלוקת בין הצדדים שלא נערך ביניהם הסכם בכתב המסדיר את הנושא שבמחלוקת וכל צד טוען להסכמות שונות ומנוגדות שהיו בעל פה ביניהם.

טענת הקיזוז אינה מפורטת במידה מספקת:

10. עפ"י ההלכה הפסוקה, טענת הקיזוז צריכה להיות מפורטת כפי שמפרטים חוב או נזק בעת עריכת כתב תביעה.

המבקשת לא פירטה את טענת הקיזוז בצורה מספקת, לא ציינה מה גובה הסכום שקוזז ובגין איזה חוו"ד ומה הסכום ששולם על ידי המבקשת לאותו צד ג'.

11. עדותו של מר הרמן על תוכן ההסכם שנכרת בין הצדדים אינה עקבית ואינה מידיעתו האישית והיא מבוססת על מידע שנמסר לו ע"י אחרים.

הוראות סעיף 53 לחוק החוזים (חלק כללי) אינה חלה:

12. הוראת סעיף 53(א) לחוק החוזים (חלק כללי) קובעת כדלקמן:

"חיובים כספיים שצדדים חבים זה לזה מתוך עסקה אחת והגיע המועד לקיומם,

ניתנים לקיזוז בהודעה של צד אחד למשנהו, והוא הדין בחיובים כספיים שלא

מתוך עסקה אחת, אם הם חיובים קצובים".

במקרה שבפנינו, החיוב הכספי המגיע למשיבה הוא בגין הכנת חוו"ד שמאיות למבקשת עפ"י הסכם שנכרת ביניהם בעל פה.

לעומת זאת, טענת הקיזוז של המבקשת מתייחסת לסכומים שמעבר לסך 600 ₪ שנגבו ע"י המשיבה מצדד ג' שאינם צד להסכם שבין הצדדים.

לפיכך, אין מדובר בחיובים שהצדדים חבים זה לזה מתוך עסקה אחת והגיע המועד לקיומם.

מה עוד, שהמבקשת לא מסרה למשיבה הודעת קיזוז כמתחייב מהוראת הסעיף הנ"ל.

בהנחה שהחיובים אינם מתוך עסקה אחת, הרי הם אינם קצובים, אין כל ראיה בכתב על גובה הסכום שהמבקשת מתחייבת לשלם למשיבה בגין כל חוו"ד לצד ג', ואין כל ראיה בגין ההפרש שהמבקשת ביקשה לקזז מחזבון המשיבה.

הוראות חוזר השמאים:

13. בהתאם להנחיות המפקח של הביטוח (נספח 7 לתביעה) במקרים שבהם חברת הביטוח החליטה לשלם לצד ג' את מלוא הנזק שנקבע בחוו"ד השמאי, "היא אינה יכולה שלא לשלם את שכר הטרחה שמבקש השמאי" (סעיף 3), עוד נקבע שאם שכ"ט שמאי הוא למעלה מן הסביר והמקובל, חברת הביטוח יכולה לפנות בתלונה לועדת האתיקה המקצועית של השמאים, או להתיר את ההכרעה בידי ביהמ"ש (סעיף 4) ונקבע גם שחברת ביטוח אינה יכולה לעשות דין לעצמה ולדחות תביעה לתשלום שכ"ט שמאי כולל הוצאות בתביעת צד ג' (סעיף 5).

במקרה שבפנינו, המבקשת לא פעלה לפי אף אחת מהחלופות שעמדו לה ובחרה בדרך קלה יותר שהיא קיזוז ההפרשים מהכספים המגיעים לשמאי.

חוזר השמאים אינו קובע כללים ביחס לתמורה המגיעה לשמאים:

14. מטרת חוזר השמאים היא להסדיר את אופן בחירת השמאים ע"י חברות הביטוח ולהסדיר את היחסים בינם לבין חברת הביטוח באופן שהשמאי יעבוד ללא משוא פנים ואין מטרתו להסדיר את העניינים הכספיים שבין הצדדים.

קיזוז עפ"י דיני עשיית עושר שלא במשפט:

15. הקיזוז אפשרי עפ"י חוק עשיית עושר שלא במשפט רק כאשר נקבע שקיימת זכות השבה וכי קיים חיוב כספי לטובת מבקש הקיזוז, ולא כך הדבר בענייננו.

לסיכום:

16. לאור כל האמור לעיל, לא שוכנעתי שהקיזוז נעשה כדין.

17. ברור שהמבקשת תוכל לתבוע זכויות שטוענת להן בתביעה נפרדת, אם תרצה בכך, ולא על דרך הקיזוז.

18. סוף דבר, ומאחר ואין מחלוקת על גובה הכספים שהגיעו למשיבה מהמבקשת בגין חוו"ד שהכינה עבורה, ולאחר שמצאתי שאין מקום חוקי לקיזוז סכומים כלשהם מהכספים המגיעים למשיבה, אני מחליט לדחות את הבקשה למתן רשות להתגונן להיותה בדויה.

19. אתייחס להוצאות המשפט ושכר טרחת עו"ד בגוף פסק הדין שינתן בנפרד.

20. המשיבה רשאית ליטול פסק דין בהתאם לכתב התביעה והוא ינתן בנפרד.

המזכירות תמציא העתק מהחלטה זו לצדדים.

ניתנה היום, י"ג אדר תשע"ד, 13 פברואר 2014, בהעדר הצדדים.