1. המערער יליד 1966, משרת במשטרה. קודם לכן שירת כלוחם מג"ב. בשנת 2008 הגיש תביעה להכרה בנכותו בגין כאבי גב. ועדה מחוזית מיום 4.5.09 מצאה כאבים כרונים ללא הגבלה בתנועה(דרגת נכות של 5%) ,ופגיעה בשורשים המותניים (דרגת נכות של 1%).

2. בחודש יוני 2012 הגיש המערער בקשה להכרה בהחמרה במצבו. ועדה מחוזית מיום 2.8.12 בדקה את המערער, ציינה כי לפי הממצאים לא ניתן לראות הגבלה בתנועות וקבעה כי לא חלה החמרה במצב עמוד שדרה מותני.

3. המערער ערער לועדה רפואית עליונה, אשר התכנסה לדון בעניינו ביום 26.12.12. הועדה דחתה את הערעור. החלטה זו היא מושא הערעור שבפניי.

4. המערער טוען כי הועדה התעלמה מן הראיות שהובאו בפניה וכן שגתה בכך שלא קבעה מצב של החמרה, על אף ההבדל בין בדיקת CT משנת 2007 לבדיקה עדכנית שנערכה ב – 2012.

עוד טוען המערער כי הועדה העליונה שגתה בכך שהתבססה על הבדיקה הקלינית בלבד, ולא נתנה משקל נאות לחוות דעת המומחה מטעמו , ד"ר גנאיים.

5. הערעור מתמקד למעשה בטענה על כך שלא ניתנו למערער אחוזי נכות גבוהים יותר ממה שנקבע לו. למערער נקבעה דרגת נכות של 1% בגין כאבים כרוניים ללא הגבלה תפקודית לפי סעיף 37(2)גI. וכן פגיעה בשורשים מותניים משמאל , דרגת נכות של 5% לפי סעיף 32(7)א, דהיינו , לפי נוסח הסעיף, "בצורה קלה ללא הפרעה בהליכה או בעמידה".

הועדה הרפואית העליונה שמעה את טענות בא כוחו של המערער אשר הפנה לממצאים בבדיקות CT - ו EMG וטען להחמרה. כמו כן שמעה הועדה את תלונות המערער עצמו, אשר דיווח על כאבים בעמוד שדרה מותני עם הקרנה לרגל שמאל. הועדה בדקה את המערער וציינה את ממצאי בדיקתה בפרוטוקול. נרשם : "הגבלה מזערית בתנועתיות עמוד שדרה בכפיפה. אין יישור של הלורדוזיס. אין ספזם בשרירי עמוד שדרה מותני. יושב על ספת הבדיקה כשרגליו פשוטות קדימה וגבו זקוף להן בזווית של 90 מעלות. במצב זה יכול לשים את כפות ידיו על ברכיו. אין הפרעה בתנועות סיבוביות. אין פגיעה בכוח הגס ואין סימני דלדול שרירים... מפגין חוסרים תחושתיים בשתי הרגליים בצורה שאינה תואמת את הפיזור האנטומי הידוע". בהמשך עיינה הועדה בבדיקת EMG מיום 28.5.12 וציינה את תוצאותיה. דובר בסימנים קלים של דנרבציה כרונית. הפענוח העיד על רדיקולופטיה 4-5L S1 בצורה קלה . עוד עיינה הועדה בבדיקת CT מיום 15.8.07 שהעידה על שינויים ניווניים קלים בדיסקוסים הבין חולייתיים 3L 1 S עם בלט קל, ו-CT מיום 24.5.12 המלמד אף הוא על שינויים בדיסקוסים הבין חולייתיים, עם לחץ קל על השק הדוראלי, ללא לחץ על מבנים עצביים.

הועדה עיינה בחוות הדעת הרפואית של ד"ר גנאים מיום 21.6.12, אך לא קיבלה את האמור בה בשל חוסר התאמה עם ממצאי הועדה. הועדה ציינה כי איננה מייחסת לבדיקת ה – CT וה – EMG נפקות לנוכח הממצא הקליני שהוא המנחה אותה בהענקת דרגות הנכות.

6. השאלה איזה משקל תיתן הועדה הרפואית לממצאים הדימותיים לעומת הממצאים הקליניים בבדיקתה, כבר נידונה בפסיקת בית המשפט העליון פעמים רבות. ראו לעניין זה

ברע"א 4668/09 דוד חזוט נ' משרד הביטחון, (30.7.09), נקבע כדלקמן:

"השאלה העיקרית שמעלה המבקש היא האם רשאית הייתה הוועדה להעדיף את ממצאי הבדיקה הקלינית שהיא ערכה למבקש על פני תוצאות הבדיקות שנערכו לו (בדיקת מיפוי עצמות והולכה עצבית). ברע"א 9737/03 זיגלמן נ' משרד הביטחון – קצין התגמולים (לא פורסם, 4.7.2005) נפסק כי השאלה כיצד תקבע הוועדה הרפואית את ממצאיה, אם תסמוך על ממצאי הבדיקה הקלינית או על בדיקות אחרות, כיצד תשקלל את כלל הממצאים שבידה ואיזה משקל תייחס לכל אחת מהבדיקות, הוא עניין רפואי מובהק הנתון לשיקול דעתה שלה וועדה הרפואית. בית המשפט לא ישים שיקול דעתו במקום שיקול דעתה המקצועי שלה ועודה [ראו גם: רע"א 8449/01 ברק נ' קצין התגמולים (לא פורסם, 4.12.2005); רע"א 3625/05 סלמאן נ' קצין התגמולים (לא פורסם, 2.4.2006)]. גם מטעם זה אין מקום ליתן רשות ערעור במקרה דנן".

וכן ראו רע"א 9737/03 זיגלמן נ. משרד הבטחון –

"השאלה כיצד תקבע הועדה הרפואית את ממצאיה, אם תסמוך את קביעתה על בדיקת M.R.I, על בדיקות עזר אחרות, או על ממצאי הבדיקה הקלינית, כיצד תשקלל את כלל הממצאים שבידה ואיזה משקל תייחס לכל אחת מהבדיקות, הוא ענין רפואי מובהק הנתון לשיקול דעתה של הועדה הרפואית. בענין זה בית המשפט לא ישים שיקול דעתו במקום שיקול דעתה המקצועי של הוועדה הרפואית. יתרה מזו, בהיותו של ענין זה נושא רפואי מובהק, קביעה רפואית מסוג זה גם אינה מקנה, על פי ס' 12 א לחוק הנכים, זכות ערעור על ממצאי הועדה הרפואית לבית המשפט".

7. המערער חולק על מסקנות הועדה לעניין קביעת דרגת הנכות שכן לדבריו אינן תואמות את הבדיקות והממצאים הרפואיים שהציג, אך מדובר במחלוקת רפואית הנוגעות לקביעות מקצועיות הנמצאות בשיקול דעתה הרפואי של הועדה. וראו רע"א 7481/08 פלוני נ' משרד הבטחון (24.9.08) -

"המחוקק הפקיד במפורש את קביעת אחוזי הנכות בידי הועדות הרפואיות. סעיף 10 א' לחוק הנכים קובע כי ועדה רפואית תקבע מזמן לזמן את דרגת נכותו של נכה. הדברים ברורים כשמש – דרגת הנכות היא אחוזי הנכות והמחוקק ראה את אלה כשאלה רפואית ואכן, עצם המחלוקת שנתעוררה בתיק זה עוסקת באחוזי הנכות".

8. לפיכך הערעור נדחה.

9. אין צו להוצאות.

  10. המזכירות תחזיר את תיקו הרפואי של המערער לידי ב"כ המשיב.

  11. המזכירות תעביר עותק פסק הדין לצדדים.

ניתן היום, ג' סיון תשע"ג, 12 מאי 2013, בהעדר הצדדים.

הוקלד על ידי מיכל זבטני