התובעת עותרת לביטול החלטתי מיום 9.4.13, על פיה, בהעדר תגובה מטעם התובעת, ניתנה למבקשת רשות להתגונן, תוך הארכת המועד להגשת ההתנגדות.

לטענת התובעת, עקב טעות משרדית לא הגישה את תגובתה במועד. כן טוענת התובעת, כי אזהרת ההוצאה לפועל נשלחה אל המבקשת לפני 14 שנים, ואין מקום להאריך כעת את המועד להגשת ההתנגדות. לטענת התובעת, טענת הנתבעת כאילו לא קיבלה אזהרה היא טענה סתמית, כאשר האזהרה נמסרה לידי בעלה של הנתבעת, שסרב לחתום על אישור המסירה, ואילו כעת אין היא מצרפת תצהיר מטעמו. כן טוענת התובעת, כי הנתבעת יצרה קשר על מנת להגיע להסדר חוב. לגופו של עניין טוענת התובעת, כי אין מקום ליתן לנתבעת רשות להתגונן, כאשר התובעת רכשה את השיק בתמורה ובתום לב, וזכותה בשטר גוברת על טענות הפירעון שבפי הנתבעת.

לאחר ששקלתי היטב את טענות התובעת, אני סבורה כי אין מקום לבטל את ההחלטה מיום 9.4.13, שכן על אף טענותיה של התובעת היה מקום להגיע לאותה תוצאה, קרי – מתן רשות להתגונן, תוך הארכת המועד.

לעניין מועד הגשת ההתנגדות:

הנתבעת טוענת כי לא קיבלה את האזהרה, על אף רישומי ההוצאה לפועל בדבר מסירה מלאה של האזהרה משנת 1999. התובעת טוענת, כי האזהרה נמסרה לידי בעלה של התובעת, שסרב לחתום.

כשם שטענות הנתבעת אינן נתמכות בתצהיר בעלה (ונראה כי היא לא היתה מודעת לקיומו של אישור מסירה כאמור, מאחר והוא לא נסרק לתיק ההוצאה לפועל), גם טענות התובעת אינן נתמכות בתצהיר המוסר. אין סיבה לקבוע, כי טענות הנתבעת דווקא הן "סתמיות".

אף מבקשת התובעת עולה, כי תיק ההוצאה לפועל לא היה פעיל במשך תקופה, ולאחר חילופי ייצוג נעשה "ריענון" של הליכי ההוצאה לפועל. אין מדובר, איפוא, בתיק שבו התנהלה גבייה ערה במשך 14 שנה, עד אשר החליטה הנתבעת להגיש את התנגדותה.

גם הטענה בעניין פניית הנתבעת למשרד ב"כ התובעת לצורך הגעה להסדר אינה נתמכת בתצהיר כל שהוא, כך שאין היא טובה יותר או פחות מטענת הנתבעת, כי לא היתה מודעת להליך.

לעניין טענות ההתנגדות עצמן:

הנתבעת העלתה טענת פירעון. פירעון כשורה, קרי – פירעון לידי מי שאוחז בשטר, בתנאים הקבועים בסעיף 60(א) לפקודת השטרות, מביא לפקיעת השטר. הוא עשוי, לשמש, איפוא, כטענת הגנה.

מובן, כי הנטל להוכיח את פירעון השטר רובץ על כתפי הנתבעת. עם זאת, מי שמבקש רשות להתגונן אינו צריך להוכיח את טענותיו כבר בשלב הדיון בבקשה, אלא אך להראות, כי בפיו טענת הגנה אפשרית, על מנת שיינתן לו יומו בביהמ"ש, ותינתן לו הזדמנות להוכיח את טענותיו. לא תינתן לנתבע רשות להתגונן, אם נראה כי אין בפיו אלא "הגנת בדים" בלבד.

אין במסמכים שצרפה התובעת כדי לשכנע, כי הגנתה של הנתבעת אינה אלא הגנת בדים. התובעת הראתה את הסכם רכישת השיק (על ידי חברה בשם "י.ת. בע"מ"), אשר אינו נושא תאריך, ואין בעצם קיומו של הסכם כאמור כדי לשמוט את הקרקע תחת טענת הנתבעת, לפיה פרעה את השיק לאחר שחולל, לידי בעל העסק שלידיו נמסר השיק מלכתחילה. נראה כי השאלה שיהא על ביהמ"ש לברר הוא מועד הפירעון, ככל שיוכח כזה, אל מול מועד העברת האחיזה בשיק לידי התובעת. ללא הבירור העובדתי, לא ניתן לקבוע כי אין בפי הנתבעת טענת הגנה כל שהיא.

סיכומו של דבר, אף לאחר עיון בטענות התובעת בבקשתה, כאילו הועלו במסגרת של תגובה לבקשת הנתבעת במועד, התוצאה היא זהה – יש ליתן לנתבעת רשות להתגונן.

לאור האמור, אני דוחה את הבקשה לבטל את החלטתי מיום 9.4.13.

התובעת תגיש תצהיריה תוך 30 יום מקבלת החלטה זו, ותדאג לתשלום הפרשי האגרה כנדרש.

המזכירות תמציא החלטה זו לצדדים.

ניתנה היום, ט"ז תמוז תשע"ג, 24 יוני 2013, בהעדר הצדדים.