בקשת רשות ערעור על החלטות בית המשפט לתביעות קטנות בתל אביב (כב' הרשם בכיר עדי סומך) בהן דחה בית משפט קמא את בקשת המבקש התובע "להורות לנתבע לשלם את סך הנזק המוסכם".

החלטות אלו ניתנו לאחר פסק דין שניתן בתיק קמא אשר נתן תוקף להסכמת הצדדים לפיה "בהמלצת בית המשפט, ולאחר שבית המשפט שמע אותנו ואת העדים מטעמנו, לסילוק סופי ומוחלט של התביעה ומבלי להודות באחריות, הגענו לפשרה במסגרתה תשלם הנתבעת לתובע סך של 4,188 ₪, בתוספת אגרת ביהמ"ש, וזאת בתוך 30 יום מהיום. פס"ד יהיה כפוף לכך שהתובע ימציא לביהמ"ש ולעד קבלה בדבר התיקון של הרכב נשוא התאונה הנדונה בתוך 30 יום מהיום. יצוין, כי הסכום לפשרה אינו כולל את רכיב ירידת הערך הנתבע, מאחר שרכיב זה שייך לכאורה לבעל הרכב, שזכאי לתבוע אותו מאת הנתבעת. עלות שכר העד מטעם הנתבעת תחול עליה".

לאחר מתן פסק הדין הנ"ל, הגיש המבקש הודעה לבית משפט קמא על "המצאת קבלה על תיקון הרכב" ועתר "להורות לנתבעת לשלם את חובה", ובקשתו נדחתה בהחלטות נושא הבר"ע.

לאחר שעיינתי בבר"ע על נספחיה, בהחלטות שצורפו ובתגובת המשיבה לבר"ע, החלטתי לדחות את בקשת רשות הערעור.

לכאורה דומה שהבר"ע הוגשה לאחר המועד הקבוע בתקנות שיפוט בתביעות קטנות (סדרי דין), תשל"ז – 1976. לא אתעכב על נושא זה מאחר ומצאתי לדחות את הבר'ע לגופה.

בית משפט קמא דחה את בקשת המבקש להורות למשיבה לשלם את שנקבע בהסכם הפשרה אשר קיבל תוקף של פסק דין לאחר שקבע כי המבקש לא מילא אחר התנאי לפיו התשלום תלוי בהצגת קבלות על ידי המבקש המעידות ששילם בגין תיקון הרכב .

בית משפט קמא מוסמך היה ליתן את החלטותיו נושא הבר"ע אשר נחיתנו לאחר בחינה מדוקדקת של המסמכים והחשבוניות שהציג לפניו המבקש . מדובר בקביעה עובדתית ואין בפני נמוק משכנע מקום להתערב בה.

לא מצאתי בהחלטות שגיאה בולטת המצדיקה על פי הכללים שנקבעו בפסיקה התערבות ערכאת הערעור.

בקשת רשות הערעור נדחית.

לפנים משורת הדין איני עושה צו להוצאות.

ערבון יוחזר למפקידו.

המזכירות תודיע לצדדים.

ניתנה היום, 8 ספטמבר 2013 , בהעדר הצדדים.