א. רקע

1. התובע הגיש בקשה לביצוע שטר על סך של 11,000 ש"ח כנגד הנתבעת (להלן: "מרגלית" או "הנתבעת") בלשכת ההוצאה לפועל בעכו. הנתבעת הגישה התנגדות לביצוע השטר והתיק הועבר לבית משפט השלום בירושלים. במסגרת דיון בנוכחות בעלי הדין, הוחלט כי תינתן לנתבעת רשות להגן וכי התיק יידון במסגרת סדר דין מהיר.

ב. טענות התובע

1. לטענת התובע, במסגרת עסקה למכירת רכב בין התובע לבין מוחמד אבראהים אבו זהרה (להלן: "אבו זהרה"), מכר התובע לאבו זהרה את רכבו. סוכם כי חלק מהסכום תמורת הרכב, בסך 11,000 ₪, ישולם בצ'ק המשוך מחשבון הנתבעת.

2. לטענת התובע, הוא הסכים לקבל את הצ'ק, לאחר שאבו זהרה טען בפניו, כי קיבל את הצ'ק מהנתבעת עבור ביצוע שיפוצים בביתה, וכי הצ'ק שולם בגין תמורת ביצוע העבודות הנ"ל.

3. התובע מוסיף וטוען, כי בדק את הצ'ק ומצא אותו תקין לחלוטין לפי מראהו. כן טען, כי בדיקה שביצע העלתה, כי אבו זהרה אכן עוסק בביצוע עבודות בניה בשטח מדינת ישראל. לפיכך, הסכים לקבל את הצ'ק כתשלום על חשבון עסקת מכירת הרכב.

4. התובע טוען, כי קיבל את הצ'ק בטרם חלף מועד פירעונו ובעד ערך, כאשר תמורת הצ'ק מכר את הרכב לאבו זהרה.

5. התובע טוען כי רכש לעצמו מעמד של אוחז כשורה, או לכל הפחות מעמד של אוחז בעד ערך, כיוון שקיבל לידו את הצ'ק בתום לב ולאחר שנתן תמורה מלאה והולמת עבורו. הצ'ק נמסר לו ע"י אבו זהרה, לפני חלוף מועד פירעונו, והוא היה תקין על פני מראהו והתובע לא ידע ולא יכול היה לדעת על כישלון תמורה, מלא או חלקי, בין הנתבעת לאבו זהרה.

6. לטענת התובע, מספר חודשים לאחר הפקדת הצ'ק חויב חשבונו בסכום הצ'ק, כיוון שהצ'ק הוחזר ע"י הבנק הנמשך.

7. עוד טען התובע בכתב התביעה, כי אינו מכיר את הנתבעת, לא התקיימו מעולם קשרי מסחר או קשרים אחרים בין הצדדים, הצ'ק נרשם לפקודת התובע ישירות ע"י אבו זהרה.

ג. טענות הנתבעת

1. לטענת הנתבעת, במסגרת סיכום בעל פה בינה לבין הפועלים, מוחמד אבו זהרה ועלי (להלן: "הפועלים") בעניין שיפוץ הכולל ריצוף החצר הצמודה לדירתה ובניית קיר, סוכם כי עבור העבודה כולה תשלם הנתבעת לפועלים סך של 11,000 ₪ בלבד. לבקשת הפועלים הנתבעת העבירה לידם סך של 1500 ₪ כמקדמה.

2. כן טענה הנתבעת, כי מוחמד אבו זוהרה ביקש כי הנתבעת תרשום לו צ'ק בסך של 11,000 ₪ (להלן: "הצ'ק הראשון") על מנת שיוכל להציג צ'ק זה שלא לפירעון, או שימוש, בפני ספק חומרי בניה על מנת לקבל לידיו חומרי בנייה.

3. לטענת הנתבעת, כשהתקבלה הסחורה, בעת היות הנתבעת מטושטשת וללא משקפיים, כתבה "מבוטל" על הצ'ק בסך של 11,000 ₪ וקרעה אותו. לטענתה, התברר לה בדיעבד כי הצ'ק שקרעה, לא היה הצ'ק שנתנה ע"ס 11,000 ₪, אלא צ'ק אחר. כמו כן, לטענתה התברר לה, בדיעבד, כי אבו זהרה פדה את הצ'ק המקורי בסך של 11,000 ₪ למזומן וזאת ללא ידיעתה וללא הסכמתה.

4. לטענת הנתבעת, במהלך עבודתו, ביקש אבו זהרה, כי תעביר לידו צ'ק נוסף של 11,000 ₪ (להלן: " הצ'ק השני") עבור ביצוע העבודות. היא הסכימה לכך ובלבד שתקבל לידה את הסכום בסך של 1500 ₪ שהעבירה לידיו במזומן כמקדמה. לטענתה, אבו זהרה ביקש לפרוע את הצ'ק בציינג', אולם הצ'ק חזר כיוון שלא היה כיסוי מספיק.

5. לטענת הנתבעת, היא נתנה לפועלים סכומים נוספים, ששולמו על ידה בצ'קים נוספים. צ'קים אלו לא כובדו ולאחר בדיקתה גילתה כי הצ'ק הראשון בסך 11,000 ₪ עבור חומרי הבניה נפרע ע"י אבו זהרה.

6. עוד טוענת הנתבעת, כי לאחר שהפועלים לחצו עליה להעביר לידיה סכום בסך 9500 ₪, לטענתה, פנתה למשטרת ישראל וחוקרת המשטרה הורתה לה להעביר לידי הפועלים סך של 9500 ₪ בהמחאה אחת על מנת שתוכל לקבל לידיה את שתי המחאות בסך 6500 ₪ ו- 9500 ₪ ולאחר מכן לתבוע אותם.

7. לטענת הנתבעת, היא מסרה לידי הפועלים סך של 9,500 ₪ בשתי המחאות, האחת בסך של 5,000 ₪ והשנייה בסך של 4,500 ₪.

8. לטענת הנתבעת, התובע לא הציג כל ראיה לכך שבוצעה עסקה למכירת כלי רכב שהיה בבעלות אדם אחר. לטענתה, לא ניתן להסיק כי התובע הנו אדם האוחז בשטר בעד ערך. זאת שכן, התובע לא הציג כל ראיה לכך והן משום שכלי הרכב לא היה בבעלותו, אלא בבעלות אדם אחר (שלא תבע את הנתבעת).

9. עוד טוענת הנתבעת בסיכומיה, כי לא נעשתה כל פניה טלפונית או בכתב אל הנתבעת טרם הגשת הצ'ק לביצוע בלשכת ההוצאה לפועל. לטענתה, הצ'ק נשוא התביעה נמשך בנסיבות לא כשרות ומשכך זכות הקניין בשטר פגומה. התובע איננו הבעלים בעסקת מכירת כלי הרכב, אלא אדם אחר ששמו לא ידוע והרכב רשום על שמו. התובע לא הציג כל ראיה, כי הצ'ק ניתן בעד תמורה

ד. השאלות במחלוקת

1. השאלות הטעונות הכרעה בתביעה זו הן: האם הוכיחה הנתבעת טענת הגנה בפני התביעה שטרית; בהנחה כי תוכח טענת הגנה, עולה השאלה האם התובע הינו אוחז כשורה או אוחז בעד ערך בצ'ק.

דיון והכרעה

ה. גרסת ההגנה של הנתבעת – דיון

1. המסגרת הדיונית שאני נדרש לה היא כדלקמן:

"נתבע הטוען לכישלון תמורה מודה, כי לכתחילה נעשה או נמשך השטר על ידו כנגד התחייבות נגדית של הנפרע, ואולם הלה, לטענתו, לא קיים את חלקו בהסכם. על פי דיני החוזים, אם הפר התובע את החוזה, פטור הנתבע מלקיים את התחייבותו או שהוא רשאי לדחות את מועד ביצועה. הנתבע כנפגע זכאי לבטל את החוזה, והביטול פוטר אותו מהחובה לקיים את התחייבותו. לזכות הנפרע עומדת חזקת התמורה שבסעיף 29(א) לפקודה. על פי הפרשנות המקובלת, חזקה זו מניחה הנחה כפולה: כי הוסכם מלכתחילה על מתן תמורה כנגד השטר, וכי תמורה זו ניתנה בפועל, ומקבל השטר קיים את חלקו בהסכם. זו הסיבה לכך שהנטל להוכיח את כישלון התמורה מוטל על המושך, הנתבע. משום כך, רובץ הנטל על המושך להוכיח כי התמורה נכשלה. התובע בעילה שטרית אינו חייב לפרט את העובדות שבמסגרתן נמשך או נעשה השטר, ואם עשה כך, יהיה על הנתבע להוכיח שתיים: שהשטר נמשך במסגרת עסקה פלונית, ושבאותה עסקה הפר האוחז את ההסכם, והתמורה נכשלה. אם הרים המושך את נטל ההוכחה האמור, תעמוד לו ההגנה ותביעתו של האוחז תידחה" (שלום לרנר, דיני שטרות (מהדורה שנייה, התשס"ז-2007, בעמ' 292-291). בענייננו, הנטל להוכיח את כישלון התמורה מוטל על המושך, היינו הנתבעת.

2. על פי המסמכים שצירפה הנתבעת לכתב ההגנה, עולה שהנתבעת מסרה לידי אבו זוהרה שני צ'קים: צ'ק אחד מס' 50560, מועד פירעון 12.10.10, על סך של 11,000 ₪. צ'ק זה נפרע על ידי אבו זוהרה. צ'ק אחר מס' 50561, שמועד פירעונו על הצ'ק 15.10.12, חולל ביום 24.10.10 עקב "החזרת שיק טכני". כלומר, הצ'ק נשוא המחלוקת, הוא צ' ק מס' 50561.

3. מגרסתה של הנתבעת עולה, כי נקשרה עסקה, לפיה אבו זהרה והפועל שאיתו יבצעו עבודת שיפוצים עבור הנתבעת. במהלך העסקה ניתן הצ'ק נשוא התביעה. לדבריה של הנתבעת, היא ביקשה לבצע עבודת ריצוף והקמת קיר בחצר ביתה. היא פגשה את אבו זהרה וחברו בשם עלי (ביחד יכונו: "הפועלים"). הנתבעת והפועלים נדברו ביניהם, כי הפועלים יבצעו את העבודה האמורה תמורת 20,500 ₪. אבל "בגלל המחיר הגבוה" היא ביקשה לבצע את העבודה תמורת 11,000 ₪. כלומר עלות העסקה סוכמה בסך של 11,000 ₪. לדבריה, נתנה לאבו זהרה סך של 1,500 ₪ כמקדמה.

4. גרסת ההגנה של הנתבעת רצופת תמיהות ולהלן אסקור את העיקריות שבהן:

א. הנתבעת טענה טיעון תמוה, ולפיו, כשהגיעה הסחורה הייתה מטושטשת מתרופות ולא הרכיבה משקפיים וכתבה "מבוטל" על השיק בסך של 11,000 ₪ וקרעה אותו. לטענתה, רק מאוחר יותר התברר לה כי השיק שקרעה לא היה אותו שיק שנתנה ע"ס 11,000 ₪ אלא צ'ק אחר. כל פרט זה בסיפור זה נראה כסיפור בדים שאין להאמין לו. הנתבעת טוענת גרסה זו, אך איננה מבארת אותה. היא איננה מסבירה איזה צ'ק קרעה מתוך טעות וכיו"ב.

ב. בסיכומיה טענה הנתבעת, כי הפועלים לחצו עליה להעביר לידם סכום של 9,500 ₪ שאם לא כן הם יגישו לביצוע את שתי ההמחאות שמסרה ואשר לא נפרעו: האחת בסך של 6,500 ₪ והאחרת בסך של 9,500 ₪. לדבריה היא הגישה תלונה נגד שני הפועלים "והשוטרת הורתה לנתבעת לשלם לפועלים סך של 9,500 ₪ ואחר כך לתבוע אותם", והיא באמת העבירה לפועלים סך של 9,500 ₪ בשתי המחאות. הטענה לפיה המשטרה הורתה לה לשלם לנתבעים צ'קים היא טענה שאינני מאמין לה, שכן אין דרכה של המשטרה להתערב בעניין שטרות ולבטח המשטרה אינה מורה ואינה אמורה להורות לאזרח לשלם צ'קים.

5. הנתבעת מודה שצ'ק אחד לפחות נמסר תמורת ביצוע עבודות:

ש. מסרת לו את השיק הראשון שיראה לספק ויחזיר?

ת. הם שניהם ראו שקרעתי את השיק שהוא מסר לי. הרגשתי שמדובר בנייר שונה אבל הייתי תחת השפעת תרופות. באותה תקופה ירדתי במשקל.

ש. אחרי כמה ימים מסרת לו את השיק השני?

ת. אחרי 3 ימים.

ש. ביום הראשון שהוא הופיע לעבודה שילמת לו 1,500 ₪?

ת. כן.

ש. באותו יום מסרת לו עוד שיק?

ת. לא, למחרת משהו כזה. אחרי זה הוא נעלם ליומיים.

ש. אחרי 3 ימים מסרת לו את השיק השני?

ת. נתתי לו את השיק השני, כי הייתי צריכה להביא לו על עבודה.

ש. אז מסרת לו את השיק נשוא תביעה עבור העבודות?

ת. כן. הוא החליף את השיקים.

ש. את ענית שהשיק הזה עבור ביצוע העבודות?

ת. לא ידעתי שהוא גנב ממני 12,500 ₪, לפני שהוא התחיל את העבודה, זה נכון שנתתי את השיק הזה עבור ביצוע העבודות.

(פרוטוקול מתאריך 30 לספטמבר 2013, עמ' 2 שורות 11-26)

6. הנה כי כן, מגרסת הנתבעת עולה שנקשרה עסקה בינה לבין אבו זהרה ופועל נוסף. מהות העסקה הייתה עבודת שיפוצים שביצעו הפועלים עבור הנתבעת ובתשלום. סכום העסקה כולה אינו ברור, אבל בוודאות מדובר בסכום העולה על 11,000 ₪ אשר צוין על ידי הנתבעת כסכומה הכולל של העסקה. הנתבעת הודתה כי מסרה שני צ'קים בסכומים של 11,000 ₪ כל אחד. צ' ק אחד בסך של 11,000 ₪ נפרע מחשבון הבנק של הנתבעת, בנוסף נתנה הנתבעת לפועלים סך של 1,500 ₪ כמקדמה, וכן מסרה הנתבעת לאבו זהרה צ'קים בסך של 9,500 ₪ בהוראת המשטרה, כאמור לעיל. יוצא אפוא שהתמורה ששולמה ושהנתבעת מודה בה עומדת על לפחות סכום של 22,000 ₪.

7. אני סבור שהנתבעת כשלה להוכיח כי במהלך העסקה שקשרה עם אבו זהרה היה כישלון תמורה. ההיפך הוא הנכון, אני סבור שהצ'ק נשוא המחלוקת נמסר על ידי הנתבעת לאבו זהרה במהלך עסקה שבה אבו זהרה ופועל נוסף ביצעו עבור הנתבעת עבודת שיפוצים והיא הנתבעת שילמה לפועלים באמצעות צ'קים, לרבות הצ'ק שבמחלוקת. על כן ניתן להניח, כי אבו זהרה העביר את הצ'ק לתובע במהלך עסקה ביניהם.

ו. האם התובע אוחז כשורה

1. השאלה הראשונה אותה נבדוק היא התובע אוחז כשורה.

2. סעיף 29(ב) לפקודת השטרות קובע: "כל אוחז שטר, חזקה לכאורה שהוא אוחז כשורה; אך אם הודו או הוכיחו בתובענה שהקיבול או ההוצאה או הסיחור שלאחריה פגועים ברמאות, בכפיה, או באלימות ופחד, או באי-חוקיות, חובת הראיה מוחלפת, עד אם הוכיח האוחז שלאחר אותה רמאות או אי-חוקיות ניתן בתום לב ערך בעד השטר".

3. סעיף 28(א) לפקודת השטרות קובע, כי אוחז עשוי להיחשב כאוחז כשורה אם מתקיימים בו התנאים הבאים: האחד, נטל את השטר כשהוא שלם ותקין לפי מראהו ונעשה אוחז השטר לפני שעבר זמנו, ולא היתה לו כל ידיעה שהשטר חולל לפני כן, אם אמנם חולל; השני, נטל את השטר בתום לב ובעד ערך ובשעה שסיחרו לו את השטר לא היתה לו ידיעה שזכות קניינו של המסחר פגומה.

4. מכאן, שהתנאים לאחיזה כשורה הם: תקינות השטר ושלמותו לפי מראהו; אחיזה בשטר טרם שעבר זמנו; מתן ערך בעד השטר; נטילת השטר בתום-לב. די בכך שייקבע כי אחד התנאים לא התקיים, על מנת לשלול מהתובע מעמד של אוחז כשורה בשיקים.

5. בענייננו הושלם הצ'ק ע"י הוספת שם התובע כנפרע. התובע ציין בעדותו בבית המשפט כדלקמן:

"ש. אתה טוען בסעיף 9 שהשיק נרשם לפקודתך על ידי צד ג' בהסכמה ו/או בהרשאת הנתבעת , אתה יכול להראות לי הרשאה שהשיק הופקד על שמך.

ת. אין לי אסמכתא,

ש. איך נדע שקבלת מהנתבעת הרשאה .

ת. אני לא יכול לקבל שיק מוסב ולהפקיד אותו בחשבוני ,רק שיק ישיר.

קבלתי את השיק ריק ואני כתבתי את שמי.

ש. איפה יש אישור של הבנק שהשיק חזר מסיבה כל שהיא.

ה המדיניות של הבנקים כדי לקבל שיקים מוסבים

ת. אין אף לקוח אצלנו מביא שיק ישראלי ומביא הסכם אתו. מפקידים את השיק הישראלי בחשבון באופן רגיל , אנחנו מכבדים שיקים שמחוייבים באמצעות בנק ישראלי.

(פרוטוקול מתאריך 28 בנובמבר 2016, (עמ' 13, שורות 26-32 – עמ' 14 שורות 1-3).

6. כאמור, בסעיף 28 לפקודה נקבע כי רק מי שנטל שטר שלם ותקין על פי מראהו עשוי להיות אוחז כשורה. בענייננו, שם הנפרע נשאר ריק על ידי הנתבעת והתובע העיד כי השלים את שמו.

7. מכאן, התובע רשאי היה להשלים בשטר את שמו כנפרע ומשכך הוא אוחז בו בדין, אולם אין הוא אוחז בו כשורה. בע"א 377/68 מטע, בית חרושת לצרכי מזון בע"מ נ' שאול פרל, פ"ד כג (1) 98, 100 (סעיף 3 לפס"ד של כב' השופט זוסמן)), הוסבר:

"אדם הנוטל תורף של שטר וממלא בו א ת החסר, פועל אמנם לכאורה על ־ פי רשות הנתונה ידו לפי סעיף 19 לפקודה, אך אין הוא עצמו אוחז כשורה, כי במו ידיו עשה את השטר..." (ראה גם זוסמן בספרו בעמ' 266, סעיף 214).

ז. האם התובע הינו "אוחז בעד ערך"

1. אחיזה כשורה מעניקה אמנם עוצמה רבה לאוחז, ומתגברת על טענות ההגנה המקובלות של החבים על פי השטר, אך גם אחיזה כשלעצמה היא תנאי מספיק לביסוס העילה השטרית, ולאוחז בשטר קיימת זכות לתבוע על פי השטר בשם עצמו [סעיף 37(1) לפקודה וכן פסק הדין ת"א (מרכז) 53873-10-13, רפאל כהן נ' משתלת הכפר הירוק בע''מ, להלן: פס"ד רפאל כהן)].

2. להבדיל מאוחז כשורה, על האוחז "הרגיל" להתגבר על טענות ההגנה שמעלה המושך, לרבות אלה הקשורות לעסקת היסוד, דהיינו לעסקה בין מושך השטר לבין הנפרע. המלומד לרנר משווה את מעמדו של נסב שאינו אוחז כשורה למעמדו של נמחה של זכות חוזית רגילה: "נסב שאינו אוחז כשורה אינו נהנה מתכונת הטהירות ואינו מקבל את השטר כשהוא נקי מפגמים שדבקו בו בחוליות קודמות. לפי זה, דינו של נסב צריך להיות כדין נמחה רגיל, למעט לעניין טענות הגנה הנוגדות את רעיון העבירות השטרית".

3. הנתבעת טוענת בסיכומיה כי אכן, התובע טען כי קיבל את השיק נשוא התביעה במסגרת עסקה למכירת רכב שביצע (קרי תמורת ערך), אולם לטענתה, התובע לא הציג ראשית ראיה לכך כי אכן השיק ניתן במסגרת עסקה למכירת כלי רכב. בעניין זה יצוין, כי על פי החזקה בסעיף 29(א), התובע אינו חייב לציין את התמורה שנתן בעד השטר. זאת ועוד, לפי סעיף 29(א) כל צד שחתימתו מצויה על השטר, חזקה לכאורה שנעשה צד לו בעד ערך. בעניין זה יש להתייחס לדברים שנאמרו בע"א 1278/96 סופיוב נ' כהן (עמ' 6, סעיף 5), פורסם בנבו (23.9.97):

"....אנו לא שותפים כלל לביקורת שהוטחה במערער על סירובו לפרט במדויק את התמורה, שאותה נתן עבור קבלת השיקים אליו. הפסיקה מכירה בזכותו להימנע מלהיכנס להסברים בנוגע לערך שניתן בעד השטר, זאת לאור החזקה המצויה בסעיף 29(א) לפקודה, בדבר מתן תמורה בעד ערך, בנוסף כמובן לחזקת האחיזה כשורה, בדרגה שמעליה, שמשתיהן הוא זכאי ליהנות (ע"א 458/82 וילנר נ' גולני פ"ד מב(1) 49, 58 מול ה') ".

4. בענייננו מופיעה חתימתו של התובע על גב השטר. הנטל להוכיח היעדר תמורה, או כי התובע אינו אוחז בעד ערך מוטל על הנתבעת. הנתבעת לא עמדה בנטל זה. יתרה מכך, אני מקבל את גרסתו של התובע לפיה הצ'ק סוחר לו על ידי אבו זהרה במסגרת עסקה ביניהם. כמו כן, אני מאמין לגרסתו של התובע לפיה:

" הלכתי עם אנשים מכובדים אליו והוא אמר לי יש לך שיק לך תתבע. החשבון של אבו זהרה היה אצלנו בבנק, אני מכיר אותו כבנאדם אמין, לכן קבלתי את השיק, במסגרת החשבון שלו הוא נטל הלוואה והיה עומד בה, מוכר כבנאדם אמין."

5. בנוסף לאמור לעיל יש לזכור כי סעיף 26(ב) לפקודת השטרות קובע, כי "משניתן בזמן מן הזמנים ערך בעד שטר, רואים את האוחז כאוחז בעד ערך כלפי הקבל וכלפי כל מי שנעשה צד לשטר לפני אותו זמן". משמעות האמור לעיל היא, כי אם אוחז קודם נתן בזמנו ערך עבור השטר, ייחשב כל מי שבא אחריו בשרשרת השטרית לאוחז בעד ערך, אפילו אם האחרון עצמו לא נתן ערך. היינו, באם אבו זהרה נתן ערך, ואני סבור שאבו זהרה נתן ערך בעד השטר, אזי התובע הוא אוחז בעד ערך.

ח. סיכום

1. מכל המקובץ, דין התביעה להתקבל.

2. הנני מחייב את הנתבעת לשלם לתובע סך של 11,000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה ועד למועד התשלום המלא בפועל. כמו כן, הנני מחייב הנתבעת לשאת בשכ"ט עו"ד בסך 3,500 ש"ח וכן באגרת בית המשפט. סכומים אלה ישולמו לתובע תוך 30 יום.

ניתן היום, כ"ז ניסן תשע"ז, 23 אפריל 2017, בהעדר הצדדים.