בפני | כב' השופט יעקב שינמן | |
עותרים | 1.יצחק הפנר 2.סמדר אהרוני 3.מיכאל גוטמן 4.צבי היינריך קופפרברג 5.בעלי עסקים בעלי נכסים ותושבים בערים נס ציונה וראשון לציון | |
נגד | ||
משיבים | 1.הועדה המחוזית לתכנון ולבנייה מחוז מרכז 3.הועדה המקומית לתכנון ולבנייה ראשון לציון 4.עיריית ראשון לציון 5.הועדה המקומית לתכנון ולבניה נס ציונה 6.עיריית נס ציונה/מהנדס העיר נס ציונה 7.קנית השלום השקעות בע"מ 8.מנחם גלן 9.רכבת ישראל בע"מ |
פסק דין |
רקע
התוכנית
התוכנית מטרתה, להפוך את חניון הרכבת העילי לחניון תת קרקעי המכיל כ- 600 מקומות חניה עבור נוסעי הרכבת, ומעליו יבנו שני מגדלים או מגדל אחד לטובת משרדים, מסחר, מסוף אוטובוסים ומקומות חניה נוספים ציבוריים לנוסעי הרכבת (בנפרד ממקומות החניה שיוקצו לשימוש מבנה התעסוקה והמסחר).
בסה"כ הבניה המתוכננת על פי התוכנית הינה בהיקף של כ- 36,785 מ"ר המתחלקים: לכ- 24,285 מ"ר משרדים וכ- 12,500 מ"ר מסחר .
העתירה הקודמת
3
בהתאם לכך, בפסק הדין הבהרתי, בין היתר, כי: "אין במחיקה זו כדי לגרוע מאף אחת מטענות העותרים והעותרים יהיו זכאים לעלות כל טענה כשתתקבל ההחלטה החדשה והמתוקנת והסופית בקשר לתוכנית".
ובהמשך קבעתי כי: "העותרים, יהיו זכאים לפנות למשיבות 1-2 ולהביא בפניהן נתונים והשגות רלוונטיים בקשר לנושא התחבורה או בקשר לכל עניין שנידון בהחלטת הוועדה והיא תחליט אם יש לשנות מההחלטה או מהחלטותיה הקודמות לאור הנתונים החדשים שהובאו בפניה ואם לאו, ותודענה לעותרים על החלטתה, משמע האם הוחלט על קיום דיון נוסף, מועד הדיון ואם לאו (להלן: "ההודעה"). תתקבל החלטה שלא לשנות את התוכנית ותימסר הודעה, או שיוחלט לתקן את התוכנית ותתקבל החלטה לאשרה לאחר תיקונה(בהתאם לסעיף 108 לחוק), או שיבקשו לערער בפני הועדה הארצית ובקשתם תדחה, יוכלו העותרים לעתור כנגד החלטות העתירה דנא או אלו המתוקנות שיתקבלו והם לא יחשבו כמי שויתרו על טענותיהם או כמי שהשתהו."
העתירה הנוכחית-כללי
לטענת העותרים, ועדת ההתנגדויות לא שעתה לבקשת המתנגדים לזמנם לדיון פומבי נוסף, וההתרשמות היא כי ההחלטה החוזרת לאשר את התכנית הינה תוצר של דעת הועדה, לדבוק בהחלטותיה הקודמות. העותרים טוענים, בין היתר, כי הם הגישו לוועדת ההתנגדויות חוות דעת שלא נדונו בדיון פומבי ולמעשה לא הוקדש להן עיון ודיון ענייניים ומושכלים.
העותרים הסכימו כי בנסיבות אלו לא מתבקש סעד אופרטיבי בעניין החניון ולפיכך העתירה שהוגשה בעניין זה (5893-03-13) הפכה לתיאורטית "והיא משמשת אך ורק כמצע טיעוני לצורך העתירה השניה -52678-04-13..., הינה מיותרת..." ולפיכך הוריתי כי הדיון בשתי העתירות ידון ביחד באותו מעמד (פרוטוקול הדיון והחלטתי מיום 10.7.13).
דיון
כללי
התוכנית החלה להתגבש כאמור עוד בסוף שנות ה-90 והיא הוגשה לוועדה המחוזית לתכנון ולבניה מחוז מרכז בתחילת שנות ה-2000 (להלן: "הוועדה המחוזית").
במסגרת הליכי התנגדויות לתוכנית לפי הדין, השמיעו העותרים את טענותיהם בעל פה ובכתב ואף הגיבו לתשובות שנתנו המשיבה 3-הוועדה המקומית לתכנית ובניה ראשל"צ (להלן: "הוועדה המקומית"),והיזם, המשיב 8 – קנית השלום השקעות בע"מ (להלן: "קנית" או "היזם").
סה"כ הגישו העותרים 3 מערכות של התייחסות, תגובות וטענות, ו-6 חוות דעת של 3 מומחים שונים, ואף השמיעו כאמור טענותיהם בעל פה בפני הוועדה המחוזית, לרבות וועדת המשנה להתנגדויות של הוועדה המחוזית לתכנון ולבניה מחוז מרכז (להלן: "וועדת המשנה").
מושכלות ייסוד בהחלטות המתקבלות בבתי משפט בקשר לעתירות המבקשות להשיג או לערער על החלטות של מוסדות התכנון המקצועיים, כי:
"בית המשפט איננו מוסד תכנון נוסף או מוסד תכנון-על" (ראה: עע"מ 9057/09 דן איגנר ועוד 32 אח' נ' השמורה בע"מ (פורסם בנבו, 20.10.2010, פסקה 17 לפסק דינה של כבוד השופטת נאור)).
או כי, היקף התערבותו של בית משפט במעשי המנהל מוגבלת: "בעיקרו של דבר אין בית המשפט ממיר את שיקול דעת הרשות התכנונית שהחלטתה עומדת למבחן בשיקול דעתו. היקף הביקורת שעל בית המשפט להפעיל מתמצה בבדיקה, האם החלטת מוסד התכנון התקבלה ללא משוא פנים, בלא הפליה, תוך שקילת השיקולים הרלוונטיים בתום לב וללא שיקולים זרים, ואם מצויה היא בתחום הסבירות" (ראו עע"מ 402/03 עמותת העצמאים אילת (לשכת המסחר) נ' ועדת ערר לתכנון ובניה מחוז דרום (פורסם בנבו, 12.2.04)), ופסקי הדין המצוטטים שם).
בדיונים הרבים שהתקיימו כאמור מאז נדונו בהיבט התכנוני שני נושאים: היקף השטח המסחרי בפרויקט ובצד בחינה זו נבחנו הסדרי התחבורה.
נספח התנועה עודכן ותוקן כ-20 פעמים בין השנים 2008-2004 ועדכונים אלו היו תוצר של עשרות ישיבות ודיונים עם מומחים והתייעצות עם הרשויות השונות הנוגעות לסוגיה זו כמו- משרד התחבורה, מע"צ, הרכבת, יועצי התנועה של הועדה המקומית והמחוזית.
שאלת היקף השטח המסחרי בפרויקט, נבחנה לאחר שהוגשו לוועדה חוות דעת כלכליות של היזמים ושל יועצי הוועדה וניתן לראות, כי השטח המסחרי צומצם בצורה משמעותית (התבקש 20,000 מ"ר ואושר 12,500 מ"ר) וכי גם שאלה זו, נבחנה בקפידה וביסודיות, מעבר לשאלה העקרונית האם נכון להקים מבנה מסחרי שכזה במיקום הנוכחי, ועל כך עוד יורחב בהמשך בשאלה האם יש מקום להביא סוגיה עקרונית זו לפני המועצה הראצית.
ביום 30.7.12 הגישו העותרים לוועדה המחוזית השלמת טיעון שהחזיקה עשרות טיעונים ואליה צורפה חוות דעת של יועץ תנועה מר מרק רנדר, וחוות דעת של פרופ' סדן בעניינים האורבניים (להלן: "השלמת הטיעון").
החלטות אישרור התוכנית שהתקבלו ביום 28.10.12 ו- 25.11.12, מוכיחות גם הן כי החלטות אלו התקבלו לאחר שהתקיים דיון מעמיק נוסף, נבחנו טענות העותרים, נשמעו מומחים והוצגו נתונים ומסמכים, שאפשרו קבלת החלטה מקצועית מבוססת לכאורה.
ההחלטה שהתקבלה הייתה שלא לשנות מההחלטות הקודמות בכפוף לביצוע מספר תיקונים בנושאים סביבתיים בהתבסס על טענה של העותרים, וגם בכך יש להצביע כי הועדה בחנה את טענות העותרים בפתיחות ובנפש חפצה, ומקום שראתה שיש טעם עניני בטענותיהם של העותרים, לא היססה לשנות מהחלטתה הקודמת.
אותה יסודיות, רצינות והתעמקות- אפיינו את הדיונים הקודמים של הועדה בגינם הוגשה העתירה הקודמת ובין היתר ניתן היה לראות זאת, בהחלטה מיום 10.10.10 בהתנגדויות לתוכנית שהוגשו בעיקר ע"י העותרים (ההחלטה שאושררה) (להלן: "ההחלטה בהתנגדויות").
בהחלטה ארוכה ומנומקת התייחסה הועדה המחוזית לכל טענה ראויה של המתנגדים, בכובד ראש וברצינות הראויה, ובעקבות כך את חלקן דחתה ואת חלקן קיבלה, וכך למשל הורתה:
מיום 24.12.07 הוארך תוקף החלטת ההפקדה של התוכנית מכח סמכות הועדה לפי ס' 86(ה) לחוק התכנון והבניה. בחינת הליכי התכנון מעלים, כי מיקום הפרויקט הצריך הליכי תכנון מרובים של כל גורמי התחבורה אך למרות התארכות הזמנים בין ההחלטה להפקדה לבין ההפקדה, לא חל כל שינוי בנורמות התכנוניות הרלוונטיות ובהתאם לכך נקבע בהחלטת הועדה בהתנגדויות כי: "הועדה סבורה כי התוכנית עודנה רלבנטית ותואמת את מגמת התבנון העתידי...".
מי שהיה בעל האינטרס הראשון במעלה וש"דחף" את קידומה של התוכנית, היו יזמי התוכנית ולכן אין במקרה זה לראותם כי "שגררו רגליים" (כמו שהיה במקרה שבעע"מ 2647/05 פז נ' הועדה המחוזית (פורסם בנבו 20.3.07)).
"הועדה מבקשת להדגיש כי גם לאחר בדיקה נוספת כפי שנעשתה על ידי יועץ התחבורה של הוועדה, עתה, לאחר שמיעת ההתנגדויות, נמצא כי הנתונים כפי שמוצגים בתוכנית רלוונטים כאז גם היום" (ס' 1 פרק ג' בהחלטה בהתנגדויות) ובהמשך "לגבי ההתנגדויות וחוות דעת התחבורתית המלווה אותן, מבקשת הוועדה לציין כי המתנגדים והיועץ מטעמם לא סיפקו נתונים תחבורתיים עדכניים אשר שונים מאלו שצויינו על ידי יזמי התוכנית... הוועדה סבורה בהמשך לחוו"ד יועץ התחבורה, כי מיקום הפרויקט במערך התחבורה של המחלף מאפשר תנועה שוטפת גם של תנועה עוברת וגם של זו הנכנסת ויוצאת מהפרויקט ואין בה כדי להטיל עומס המשנה באופן מהותי את מהלך התנועות במחלף ובדכים סביבו" (ס' 3 להחלטה).
מהאמור עולה בבירור, כי שאלות התכנון, ובין היתר, הנושא התחבורתי נדונו ונבחנו ע"י אנשי מקצוע, מומחים והרשויות המתאימות ובשום פנים ואופן אין מדובר בהחלטה בלתי סבירה או בלתי מידתית, שעל בית המשפט להתערב בה.
כך למשל (כדוגמה אחת מיני רבות) בסעיף 3.6 לעתירה נטען כי:
"באישור התוכנית לא יוחס משקל ראוי לכך שהמיקום שנבחר להקמת הפרויקט המסחרי...בסמיכות מידית לתחנת הרכבת ראשונים ובסמוך למחלף דרכים 431 ו-412...עלול לפגוע בתפקוד הרכבת...לגרום לתוספת ניכרת בעומסי תנועה, לפגוע בתפקוד הכבישים מסביב, לרבות אפשרות הרחבתם בעתיד".
ברור שאלו טענות תכנוניות טכניות גרידא והעותרים מבקשים הלכה למעשה, כי בית המשפט ידון בטענות אלו בשנית, לאחר שנדונו ונבחנו ע"י אנשי המקצוע בוועדה המחוזית ו/או הם מבקשים כי בית המשפט יקבע כי התוכנית עלולה "לפגוע בתפקוד הרכבת...", לאחר שהרכבת עצמה אינה סבורה כך ולאחר שכל השגותיה של הרכבת או שהתקבלו או שהיא החליטה שאין מקום לעמוד עליהן.
לעניין זה נפסק בעע"מ 3478/07 ביקל נ' הוועדה המחוזית לתכנון ובניה – מחוז מרכז (פורסם בנבו, 29.6.09)):
"בית משפט זה חזר ופסק כי סמכות התכנון הופקדה בידיהם של גופי התכנון המנויים בחוק. במרחב שיקול הדעת הניתן להם, ועל יסוד הנחה שהם פועלים בתום לב ובמידה ראויה של סבירות, רשאים ומוסמכים אותם גופים לנוע כרצונם ועל פי שיקול דעתם. בית המשפט לא יתערב בפעילותם של גופי התכנון אלא במקרה של פעולה שלא כחוק או בחוסר סמכות, שלא בתום לב או שלא בסבירות ראויה (ראו : בג"צ 2920/04 אדם טבע ודין אגודה ישראלית להגנת הסביבה נ' המועצה הארצית לתכנון ובניה, פ"ד נ(3) 441, 446 (1996); בג"צ 10242/03 מילובלובסקי נ' המועצה הארצית לתכנון ולבניה , פ"ד נח(6) 673, 679 (2004); עע"ם 9654/06 החברה להגנת הטבע נ' ועדת המשנה לעררים של המועצה הארצית לתכנון ולבניה (פורסם בנבו, 5.5.2008), סעיף 15 לפסק הדין)."
(ההדגשות בקו בכל הציטוטים שבפסק דין זה, אינן במקור אלא אם יאמר אחרת י.ש).
וראה גם בעע"ם 2418/05 מילגרום נ' הוועדה המחוזית לתכנון ובניה, מחוז ירושלים, (פורסם בנבו, 24.11.2005) שם נפסק (פסקה 9):
"כלל נקוט הוא בידינו כי בית-המשפט אינו שם עצמו בנעליהן של רשויות התכנון ואין הוא מעמיד את שיקול דעתו שלו תחת שיקול דעתן המקצועי של אותן רשויות. התערבותו של בית-המשפט בהחלטות של רשויות התכנון נעשית במשורה, בעילות מובהקות המצדיקות התערבות במעשה המינהלי, כגון: חריגה מסמכות, חוסר תום-לב או חריגה קיצונית ממתחם הסבירות".
אין לי אלא לדחות טענה זו מכל וכל ולקבוע כי לטעמי אם יש דוגמה בה ניתנה זכות טיעון הוגנת למתנגדים, מעל ומעבר לקבוע בדין, זה המקרה.
העותרים הגישו בנוסף לטיעונים הארוכים מאד- המחזיקים מאות עמודים, כל פעם, 6 חוות דעת של 3 מומחים. הועדה השקיעות שעות מרובות בבחינת טענותיהם בין אם אלו נטענו בכתב או בע"פ והעובדה כי לא ניתנה לעותרים האפשרות להגיב על חוות דעת פנימית שיועצי הועדה המחוזית הגישו לה, לבקשתה, לאחר הדיון בהתנגדויות ובטרם ההחלטה בהן, אין בכך דבר, כדי להצביע על איזו שהיא פגיעה בזכות הטיעון שלהם.
כידוע, מתנגד שהתנגדותו לא התקבלה תמיד חש שאם הייתה ניתנת לו זכות טיעון רחבה יותר הוא היה מצליח לגרום לשינוי ההחלטה שהתקבלה בסופו של דבר, אך יש לשים לכך קץ. הועדה צריכה לעסוק בתוכניות אחרות, בהתנגדויות אחרות ובמטלות שונות בעלות חשיבות ציבורית נרחבת לפעמים, ולכן יש גם מקום להגביל את זכות הטיעון של המתנגד.
ייתר על כן כפי שקבעתי כבר בעת"מ (מרכז) 33481-07-13 אליהו זלק נ' הועדה המחזית מרכז (פורסם בנבו 23.6.13) התייעצות כזו אין בה כל פסול ואלי היא רצויה ובוודאי שאין בה התפרקות מסמכות ומשיקול דעת. בהתאם לסעיף 8(ב) לחוק, נקבע: "וועדה מחוזית רשאית להתייעץ בעניין מסוים עם יועץ מקצועי וכן רשאית היא למנות לה יועץ מקצועי של קבע לרבות יועץ משפטי".
מלשון הסעיף עולה בבירור, כי הוקנתה לוועדה המחוזית הסמכות להיוועץ עם יועץ ובכלל זה עם השמאי המייעץ וכך קבעתי בעניין זלק הנ"ל:
"סמכות זו ניתנה לוועדה, שכן החלטותיה של הוועדה המחוזית, בייחוד בעת אישור התכניות, כוללות לא פעם שיקול דעת בתחומים שונים ומשונים, כמו תחומי אקולוגיה, ביטחון, בטיחות, סביבה, אקוסטיקה, שמאות, אדריכלות, תחבורה וכו' ואין לצפות כי הוועדה תתמצה בכל אחד מן התחומים (ראה: בג"צ 8796/08 הקרן לרווחה לנפגעי השואה בישראל נ' החברה לאיתור ולהשבת נכסים (פורסם בנבו 20.8.09) פסקה 20, בג"צ 8912/05 מפגשים עמותה למעורבות חינוכית וחברתית נ' שרת החינוך התרבות והספורט (פורסם בנבו, 14.3.2007)..." ובהמשך:
"מינוי היועץ מטרתו להביא בפני חבריי הוועדה, חוות דעת בתחום המקצועי לו הוא מומחה, על מנת שאלו יוכלו לקבל החלטה נכונה בעניינים מקצועיים העומדים לפניהם...לוּ יתאפשר לצדדים להיות צד לאותו הליך של התייעצות, הרי שלעולם לא יסתיימו הליכים אלה ושוב יוכלו להביא הצדדים בפני הוועדה המחוזית שמאויות נוספות וזו האחרונה תאלץ שוב להעבירן לשמאי היועץ כדי לקבל התייחסותו.
ההליך הרגיל, המקובל והנכון - יש לומר, הוא שבמסגרת ההתנגדות מעלים הצדדים את הטענות השמאיות שלהם, החומר מועבר לשמאי המייעץ לוועדה שמוסר חוות דעתו לחברי הוועדה, וזו מחליטה את החלטתה המכרעת, כאשר היא יכולה, כמו בית משפט, לדחותה או לקבל ולאמץ אותה".
יש לזכור בנוסף, כי גם במסגרת הטיעון המשלים לאחר פסק הדין בעתירה הקודמת, ניתנה לעותרים זכות טיעון נוספת לאחר הדיון בהתנגדויות, אותה הם ניצלו בהיקף נרחב כפי שפורט לעיל, תוך צירוף חוות דעת, וזו זכות "עודפת" ובמידת מה היא מעל ומעבר לזכות הטיעון הרגילה הקבועה בדין.
דחיית הבקשה למתן רשות לערור
אני סבור כי הדין עם העותרים בעניין זה.
המנהלי ולייעולו (עע"מ 3663/02 וועד שכונת עין כרם נ' הוועדה המחוזית לתכנון ולבנייה מחוז ירושלים, פ"ד נז(2) 882 (להלן: "פסק דין עין כרם")).
בפסק דין עין כרם נקבע (עמ' 889 – 890), כי השימוש במנגנון זה צריך להיעשות בצורה מושכלת, מחד לא לפתוח פתח ופרץ של עררים לפני המועצה הארצית, ומאידך, לאפשר במקרים הנכונים קיומו של ערר שכזה:
"שימוש בלתי מושכל במנגנון זה עלול לפגוע בתרומתו, מחד גיסא, פתיחה גורפת מידי של מנגנון הביקורת בפני עררים ללא הבחנה תחתור תחת יעילות הפעלת מנגנון זה ותכביד ללא הפסקה על הליכי התכנון, מאידך גיסא, אטימת – יתר של מנגנון הביקורת לפני הגשת עררים, תחתור תחת איכות המנגנון כמנגנון ביקורת ובקרה. תרומתו של מנגנון ביקורת פנים - מנהלי להשבחת ההליך המנהלי קשורה אפוא קשר הדוק בקיום מנגנון סינוף אשר יווסת באופן יעיל את העררים שיובאו בפניו".
החוק לא קבע אמות מידה ברורות מתי תינתן רשות ערר ומתי תסורב בקשה שכזו ע"י מי שאינו נמנה על אחד מהגופים להם ניתנה זכות אוטומטית ללא צורך ברשות ערעור.
ס"ק 110(א)(1) מעניק זכות ערר למועצה הארצית, לשלושה מחברי הוועדה המחוזית, או לוועדה מקומית או רשות מקומית הנוגעת בדבר, בעוד שס"ק (2) מאפשר הגשת ערר רק ברשות יושב ראש הוועדה המחוזית למגיש התכנית, מי שהתנגד לתכנית או מי שהשמיע דעתו לאחר שזומן ע"י הוועדה המחוזית להופיע בפניה, בהתאם לסעיף 106ב' לחוק התכנון והבניה.
כפי שנפסק בעניין פסק דין עין כרם, כל מקרה צריך לידון לגופו וביהמ"ש העליון קבע כי יש בעניין זה "להותיר לפרקטיקה את מלאכת עיצובן של אמות המידה הראויות. יש לפסוע בעניין זה צעד אחר צעד כאשר כל מקרה ייבחן לגופו לפי נסיבותיו הספציפיות".
למרות כלליות האמור, קבע כבר בית המשפט עקרונות יסוד לצורך בחינת ההכרעה בשאלה האם יהיה נכון לתת רשות ערר למועצה הארצית בקשר להחלטה מסוימת ואם לאו, וקבע כי, יהיה מקום ליתן רשות ערר במקרים בהם: "שהעניין יהיה חשוב עד כדי הצדקה לערב את המועצה אם בשל היותו בעל השלכה רחבה, אם בשל אופיו העקרוני, אם בשל היותו מלווה ברגישות ציבורית מיוחדת ואם בשל היותו נתון למחלוקת ציבורית קשה".
מפאת העובדה שלא ניתן היה לקבוע כללים נוקשים בשאלות מתי תינתן רשות ערר ומתי לאו, קובע בית המשפט כי:
"רק לאחר שיצטבר ניסיון בהחלטות בעניין זה הן של יושבי הראש של הוועדה המחוזית והן של בתי המשפט לעניינים מנהליים אשר בפניהם מבוקרות החלטות אלה, תתבהר גם התמונה הכללית, ויהיה ניתן להתוות את השיקולים המרכזיים הנדרשים לעניין ביתר קלות. מובן שעל יושב ראש הוועדה המחוזית מוטל הנטל להתכבד ולנמק את שיקוליו להיעתר לבקשה שבפניו או לדחותה".
שאמורות להדריך את ראשי הוועדה המחוזית בהפעלת סמכותם ואין ספק כי העמדות שונות זו מזו. השוני נובע מכך,שאין מנוס מן הקביעה, כי כל מקרה צריך להיבחן ולדון לגופו ולנסיבותיו.
הגישה המצמצמת הינה- כי הרשות תינתן רק במקרים בהם מדובר בתוכניות בעלות השלכה כלל ארצית הנוגעות לקביעת מדיניות כלל ארצית (וכפי שיפורט בענייננו בהמשך, אני סבור כי גם בתנאי זה עומדת הבקשה שלפניי), בעוד שהגישה המרחיבה קבעה- כי אין מקום להגבלה זו של השפעה על כל הארץ אלא די בכך כי מדובר בנושאים בעלי חשיבות תכנונית וציבורית, רחבה.
בענייננו מתעוררות שאלות חשובות של שמירה על מרכזי הערים ואי "ייבושם" לעומת פתוח הפרברים. כולם מסכימים כי אלו שאלות ראויות וחשובות ולא יכולה להיות מחלוקת "על המה" אלא "על האיך" או "באיזה מקרה". שאלות שכאלו שהינן שאלות מקצועיות בתחום התכנון הארצי הינן שאלות עקרוניות שמן הראוי שתידונה ע"י אינסטנציה תכנונית גבוהה יותר -המועצה הארצית, כדי שזו האחרונה תקבע את הכללים כדי לאזן נכונה בין שני ערכים חשובים, בין הצורך בשימור ופיתוח המרכזים "הוותיקים"/"הישנים" של הערים לבין פיתוח וריבוי הקניונים בפרברי הערים ולצורך כך יש להגדיר בין היתר, מתי אזור מסויים ייחשב ל"פרבר" של העיר או ל"שולי העיר".
"חיזוק העירוניות", "הרחבת השימוש בתחבורה הציבורית", ו"שמירת השטחים הפתוחים", והוא מנחה את מוסדות התכנון בכל רחבי הארץ לקבל החלטותיהם בהתאם לקבוע בה ולנמק מקרים בהם החלטתם חורגת מהאמור.
האישור שניתן לתכנית מתחם הראשונים אינו מתיישב לטעמם של העותרים עם המדיניות שנקבעה גם בתכנית מתאר מחוזית למחוז המרכז ת/מ/מ/3 שינוי מספר 21 (להלן: "תמ"מ 21/3"), וכן גם לא מתיישב כאמור, עם העקרונות שנקבעו במסמך המדיניות הארצית של הולנת"ע אשר עיקר עניינה במניעת "פירבור מרכזים מסחריים".
הכרעה
אין זה תפקידו של בית המשפט לנהל דיון בהשגותיהם ובערעוריהם של העותרים ובשאלות התכנוניות, גם אם אלה מנוסחות כטיעונים מינהלים כמו: חוסר סבירות, פגיעה בזכות הטיעון וכו'.
רוב טענות העותרים נסבות על שאלות מקצועיות של תכנון ובכאלו כידוע בית המשפט לעניינים מינהלים אינו מתערב.
בחינת ההחלטות שהתקבלו בענייננו מעלה, כי במקרה זה לא רק שאין מקום להתערב בהחלטות התכנוניות/המקצועיות, אלא שכל מקום בו נאלצתי לבחון אותן, הן נמצאו כהחלטות שהתקבלו לאחר התייעצות רצינית ובחינה מעמיקה של הסוגיה שעמדה להכרעה.
זה לא המקרה, החריג והנדיר, בו מתערב בית משפט בהחלטות של גופי תכנון ובלאו הכי זה אינו המקרה בו הוכח כי החלטה תכנונית התקבלה באופן לא סביר או עקב שיקול זר ולכן בקשת העותרים לבטל את אישור התוכנית נדחית מכל וכל בכפוף לדיון במועצה הארצית כאמור להלן.
המזכירות תשלח עותק מפסק הדין לצדדים.
ניתן היום, כ"ה אייר תשע"ד, 25 מאי 2014, בהעדר הצדדים.
תאריך | כותרת | שופט | צפייה |
---|---|---|---|
06/03/2013 | החלטה מתאריך 06/03/13 שניתנה ע"י אברהם יעקב | אברהם יעקב | צפייה |
26/06/2013 | החלטה על בקשה להבהרת החלטה מטעם המשיבה 7 | הילה גרסטל | לא זמין |
25/05/2014 | פסק דין מתאריך 25/05/14 שניתנה ע"י יעקב שינמן | יעקב שינמן | צפייה |
תפקיד | שם | בא כוח |
---|---|---|
עותר 1 | יצחק הפנר | אלימלך קריסטל |
עותר 2 | סמדר אהרוני | אלימלך קריסטל |
עותר 3 | מיכאל גוטמן | אלימלך קריסטל |
עותר 4 | צבי קופברכרג | אלימלך קריסטל |
עותר 5 | תושבים,בעלי עסקים,בעלי נכסים ומשתמשי רכבת ישראל בערים נס ציונה וראשון | אלימלך קריסטל |
משיב 1 | ועדת ערר מחוזית מחוז מרכז | גלי בהרב-מיארה |
משיב 2 | הועדה המקומית לתכנון ובנייה ראשון לציון ועדת משנה רשוי ותכנון ראשון ל | רועי בר |
משיב 3 | עירית ראשון לציון | רועי בר |
משיב 4 | קנית השלום השקעות בע"מ חברה מס' 511633152 | בעז פייל |
משיב 5 | מנחם גלן | יורי נחושתן |
משיב 6 | רכבת ישראל בע"מ | טלי ענבר |
משיב 7 | הועדה המחוזית לתכנון ולבניה מחוז מרכז | גלי בהרב-מיארה |