1. טענות התובע

התובע היה בעלים של רכב מסוג פולקסוואגן, מ"ר 18-190-67 (להלן – רכב התובע). הנתבעת 1 הייתה בעלת זכות השימוש ברכב מסוג טויוטה, מ"ר 29-486-70 (להלן – רכב הנתבעים). רכב הנתבעים היה בבעלות הנתבעת 2. (לעניין זה ראה בקשת ב"כ הנתבעות והחלטת כב' הרשמת (כתוארה אז) עדי אייזדורפר מיום 1.6.13).

ביום 23.11.10 בשעה 16:00 או בסמוך לכך נהג התובע ברכבו ברח' נחל חריף ביבנה. הנתבעת 1 נהגה ברב הנתבעים ברח' נחל שניר ביבנה לכיוון רח' חריף. בכניסה לצומת מכיוון נסיעת רכב הנתבעים ניצב תמרור 302, שמשמעותו, "עצור ותן זכות קדימה". הנתבעת 1 לא צייתה לתמרור, ונכנסה לצומת מבלי שנתנה זכות קדימה לרכב התובע. רכב הנתבעים חסם את דרכו של רכב התובע, וכך נגרמה התאונה. כתוצאה מן התאונה ניזוק רכב התובע בצידו השמאלי הקדמי.

התאונה נגרמה עקב נהיגתה הרשלנית של הנתבעת 1, חוסר זהירותה והפרת חובותיה.

החל ממועד התאונה, 23.11.10, ועד ליציאת רכב התובע מהמוסך, 8.12.10, היה רכב התובע מושבת במשך 16 יום. לאורך כל אותה תקופה לא יכול היה התובע לעבוד, כאשר עבודתו היא הסעת עובדים ברכבו.

חברת הביטוח אצלה בוטח רכב התובע פיצתה את התובע בגין נזקיו בעטיה של התאונה בסך של 54,965 ₪ בלבד. זאת לנוכח סירובה של הנתבעת 1 להודות, כי היא אשמה בהתרחשותה של התאונה.

בנסיבות אלו עותר התובע לחיוב הנתבעים בתשלום פיצוי, לפי הפירוט הבא:

• השתתפות עצמית - 28,138 ₪;
• אבדן הכנסה עקב השבתת רכב התובע - 10,400 ₪.
• סה"כ - 38,538 ₪.

2. טענות הנתבעים

רכב הנתבעים חצה את הצומת כדין. בטרם כניסתו לצומת עצר רכב הנתבעים ווידא, כי הצומת פנויה. רק לאחר מכן החל רכב הנתבעים בחציית הצומת. לפתע הגיח רכב התובע בחוסר זהירות, התפרץ לצומת ופגע ברכב הנתבעים בחלקו השמאלי והסב לו נזק.

מבוטחת הנתבעת 2, קשר רנט א-קאר בע"מ פיצתה את התובע בסך כולל של 11,599 ₪, וזאת לפי הפירוט הבא:

• השתתפות עצמית - 6,919 ₪;
• כינון - 1,867 ₪;
• "בלאי" - 7,784 ₪.

פיצוי זה שולם לאחר ניכוי בשיעור 30% בגין רשלנות תורמת מצידו של התובע, היות שהתפרץ לצומת לא פנוי.

על התובע היה להקטין נזקיו ולהפעיל שירותי ההסעות באמצעות רכב שכור. התובע לא עשה כן.

3. דיון והכרעה

3.1 בדיון, שהתקיים ביום 18.2.14 בפני כב' הרשמת הבכירה (כתוארה אז) עדי אייזדורפר, הודיעו ב"כ הצדדים על הסכמתם למתן פסק דין על דרך הפשרה בהתאם להוראות סעיף 79א לחוק בתי המשפט (נוסח משולב), תשמ"ד-1984.

3.2 נגד הנתבעת 1 הוגש בעקבות התאונה כתב אישום, שייחס לה עבירות שונות. העניין נידון בבית המשפט לתעבורה בפתח תקווה בת"ד 4713-04-12. לפי האמור בכתב האישום הנתבעת 1 לא ציית לתמרור "עצור", שניצב בכניסה לצומת מכיוון נסיעתה, ובכך גרמה לתאונה. הנתבעת 1 הודתה במה שיוחס לה בכתב האישום, והורשעה. כתב האישום וגזר הדין צורפו כנספחים לכתב התביעה.

3.3 בפסק דין חלקי, שניתן על ידי ביום 9.11.15, נקבע כי הנתבעות אחראיות באופן בלעדי לתאונה וחבות בתשלום פיצוי לתובע בגין מלוא נזקיו בעטיה של התאונה.

עתה נותרה להכרעה שאלת הנזק, וזאת בהתאם להסכמת הצדדים ובהתאם להוראות סעיף 79א, כאמור בסעיף 3.1 לעיל.

3.4 לאחר שעיינתי היטב בכל המצוי בתיק ניתן בזאת פסק דין כדלהלן:

הנתבעות, ביחד ולחוד, תשלמנה לתובע את הסכומים הבאים:

• • בגין השתתפות עצמית - 4,971 ₪;
  • בגין הפסד השתכרות - 6,400 ₪.
  • סך הכל - 11,371 ₪.

סכום זה ישולם בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק ממועד הגשת התביעה, 4.3.13, ועד התשלום המלא בפועל. בנוסף תשאנה הנתבעות, ביחד ולחוד, בהוצאות התובעת בסך 1,000 ₪ ובשכ"ט עו"ד בסך 3,494 ₪, והכל בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום המלא בפועל.

ניתן היום, י"ט כסלו תשע"ח, 07 דצמבר 2017, בהעדר הצדדים.