1. ביום 20.12.12, בבאקה אל גרביה, ארעה תאונת דרכים בין רכבו של התובע לבין רכבו נתבע 1 המבוטח על ידי נתבעת 2.

2. לטענת התובע, במהלך נסיעתו בכביש הראשי הוא הבחין לפתע ברכבו של נתבע 1 נוסע לאחור ואז בלם מיד את רכבו וצפר לו, אך ללא הועיל שכן באותו רגע ממש התנגש רכבו של הלה בעוצמה עם צידו האחורי בפינה השמאלית קדמית של רכבו.

3. מנגד טוען נתבע 1 כי ההתנגשות ארעה לאחר שהוא יצא מן החניה בנסיעה לאחור ובעת שכבר היה בעצירה, אחרי שהתיישר לצד הכביש והתכוון להמשיך בנסיעה קדימה.

4. לאחר ששמעתי את הצדדים, התרשמתי מעדויותיהם ועיינתי בשרטוט שהוגש לי על ידי התובע (ת/1) ובתצלומי הנזקים שנגרמו לשני כלי הרכב (נ/1 ותצלומי רכבו של התובע בחוות דעת השמאי), אני סבורה כי דין תביעה זו להתקבל.

שוכנעתי כי נתבע 1 הוא זה שאחראי לקרות התאונה, שכן הוא נסע לאחור מבלי שהבחין קודם לכן ברכבו של התובע.

5. סעיף 45 לתקנות התעבורה, תשכ"א-1961 (להלן: "תקנות התעבורה"), מורה כדלקמן:

"נוהג רכב לא יסיעו אחורנית אלא אם יש צורך בכך, ובמידת הצורך,

ולאחר שנקט באמצעים הדרושים בנסיבות הקיימות כדי למנוע –

(1) סיכון או פגיעה;

(2) הטרדה או הפרעה."

סעיף זה קובע קטגורית, כי הכלל הוא שנאסר על נוהג רכב להסיעו אחורנית וכי עליו להימנע מכך. כאשר יש בכל זאת צורך בנסיעה אחורנית, מוטלת על הנהג חובה לנקוט בכל האמצעים הדרושים כדי למנוע סיכון או פגיעה. לא בכדי נקבע כך שכן נסיעה לאחור טומנת בחובה סכנה גדולה הנובעת הן מן העובדה שנהג הרכב נוסע בניגוד לכוון התנועה, הן מכך ששדה הראיה שלו מוגבל יותר והן מכך שהנהגים האחרים אינם מצפים, בדרך כלל, שכלי רכב ייסעו לאחור, אלא ייסעו קדימה.

מעבר לזה, על נוהג רכב היוצא ממקום חניה, להאט וליתן זכות קדימה לכלי רכב אחרים הנוסעים באותו כביש לפני שייכנס הוא לכביש זה (סעיף 64(ב) לתקנות התעבורה).

6.       העובדה שנתבע 1 התנגש ברכב התובע באופן שבו פגעה הפינה השמאלית אחורית של רכבו בפינה השמאלית קדמית של רכב התובע, מלמדת על כך שבמהלך נסיעתו לאחור הוא לא וידא כנדרש שאין מאחוריו תנועת כלי רכב.

  אופי הנזקים שנגרמו לשני כלי הרכב, מתיישב יותר עם גרסת התובע מאשר עם גרסתו של נתבע 1, שכן ברכבו של האחרון נראית בבירור מעיכה גדולה פנימה בפינה השמאלית אחורית של הרכב וברכבו של התובע מדובר בנזקי שפשוף בפינה הימנית קדמית של הרכב. לו היה התובע זה שפגע ברכבו של נתבע 1 כשהוא עומד לצד הדרך בעצירה מלאה כגרסתו, היה מיקום הנזקים וסוגם אחר.

7. מעבר לכך, לטענת התובע, מיד לאחר התאונה הודה בפניו נתבע 1 בפה מלא כי הוא האשם בגרימת התאונה. נתבע 1 הכחיש טענה זו.

8.       סיכומו של דבר, על נתבע 1 הייתה מוטלת החובה למנוע את התאונה והיתה לו גם היכולת לעשות כן, אם על ידי הימנעות מנסיעה לאחור בכלל ואם בדרך של נסיעה לאחור ביתר זהירות ואיטיות.

7. משהוכיח התובע כי הנזק לרכבו הוערך על ידי שמאי בסכום של 9,664 ₪ (לפני מע"מ שכן

הרכב טרם תוקן) וכי שכר טרחת השמאי ששולם עומד על סך 854 ₪, הנני מחייבת את הנתבעים, ביחד ולחוד, לשלם לתובע סך של 10,518 ₪ בתוספת 400 ₪ הוצאות, בסה"כ 10,918 ₪.

סכום זה ישולם בתוך 30 יום, שאם לא כן יישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק, עד ליום התשלום בפועל.

זכות להגשת בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי בחיפה, בתוך 15 ימים.

המזכירות תשלח לצדדים את פסק הדין, בדואר רשום.

ניתן היום, ט' חשון תשע"ד, 13 אוקטובר 2013, בהעדר הצדדים.