הקדמה:

1. ערעור על החלטת כבוד הרשם ש' רומי מיום 15.2.2013, בגדרה נדחתה בקשה להטלת עיקולים זמניים על זכויות המשיב- שהגישה המערערת.

2. המערערת הגישה כנגד המשיב תביעה כספית ע"ס 2,264,330 ₪. בד בבד עם הגשת התביעה, הגישה היא בקשה לעיקולים זמניים אצל מספר מחזיקים. תחילה, ניתן צו זמני במעמד צד אחד, ולאחר שהגיש המשיב בקשה לביטול העיקולים, התנהל דיון בפני כבוד הרשם ביום 24.1.2013 במהלכו נחקרו המצהירים. לבסוף, נדחתה הבקשה לעיקולים זמניים והעיקולים שניתנו במעמד צד אחד בוטלו.

3. בקצירת האמור נביא להלן את טענות המערערת בבקשה לעיקולים זמניים ובכתב תביעתה; המערערת ביצעה עבור חברת עמירון בניית מבנה בבית החולים העמק בעפולה עפ"י ההסכם בין המערערת לבין חברת עמירון מיום 30.10.2009 (נספח ב' לבקשה לעיקולים זמניים). המערערת טוענת, כי הוסכם בינה לבין המשיב, כי האחרון יבצע את עבודות הבנייה בתמורה לכך שהמשיב יקבל מן המערערת כל סכום שתקבל המערערת מחברת עמירון- בקיזוז רווח קבלני בשיעור 9.5% .

4. המערערת טוענת כי עפ"י ההסכם בינה לבין המשיב, הוסכם כי המשיב יקבל תמורת עבודתו בתשלומים חודשיים עפ"י קצב התקדמות העבודה, באופן שבסוף כל חודש יגיש המשיב חשבון לגבי העבודות שבוצעו ובהתאם לכך ישולמו לו כספים. המערערת טוענת, כי המשיב הגיש חשבונות חלקיים המבוססים על הערכות בלתי מדויקות מאחר וחשבונות אלה לא לקחו בחשבון מדידות סופיות, כמויות, איכות העבודה וכו'. מאחר והיה ברור, כי מדובר בחשבונות לא מדוייקים, הפקיד המשיב בידי המערערת שיק ע"ס 245,000 ₪- "כאמצעי בטחון".

5. המערערת טוענת, כי בשל מצבו הכלכלי של המשיב, ביצע הוא את פעילותו תחת זהויות שונות (המשיב הוציא חשבוניות על שמו, על שם אחיו עראבי וליד ועל שם חברת ע.א.ע.ו קבלנות ויזמות בע"מ). בחודש 7/12 עזב המשיב את אתר העבודה, או אז התגלה למערערת כי המשיב קיבל תשלומים ביתר בסכום העולה על 2 מיליון ₪. לטענת המערערת, בחודש 8/2012 החלה היא בודקת החשבונות שהוציא המשיב אל מול הסכומים שקיבל ואל מול כמויות חומרים ששילמה המערערת מכיסה, והגיעה למסקנה כי שולם למשיב ביתר סך 2,164,330 כאשר סכום זה אינו כולל פיצויים בגין נזקים נוספים שנגרמו למערערת כתוצאה מהפרת המשיב את ההסכם. המבקשת צירפה טבלה מרכזת ממנה עולה כי שולם למשיב סך 5,253,507 ₪ (ראו נספח ה' לבקשה לעיקולים זמניים). המערערת טוענת כי המשיב קיבל מן המערערת (בין בכסף ובין בחומרים) סך 11,678,685 ₪, כאשר עפ"י חישוב העבודות שביצע, מגיע לו סך 9,514,355 ₪ ועל כן עליו להשיב סך 2,164,330 ₪.

6. להשלמת התמונה, טענה המערערת בכתב תביעתה ובבקשה לעיקולים זמניים כי היא הודיעה למשיב אודות ממצאיה אלא שהוא התחמק. המערערת הציגה לפרעון את השיק לבטחון והוא חולל באי-פרעון מן הסיבה "א.כ.מ". לבסוף נפגשו הצדדים והמשיב ביקש לקבל לידיו את כל המסמכים המוכיחים את גרסת המערערת ואלה הועברו אליו והוא הבטיח לבדוק את המסמכים ולהעביר למערערת את עמדתו עד ליום 31.12.2012 ואף על פי כן לא התקבלה מן המשיב כל תשובה.

7. באשר ליסוד ההכבדה, טוענת המערערת כי מצבו הכלכלי של המשיב קשה. יסוד ההכבדה לטענת המערערת, מבוסס על מספר עובדות: חילול שיק ע"ס 245,000 ₪ מהסיבה "א.כ.מ"; דברי המשיב במהלך פגישותיו עם נציגי המערערת, לפיהם הוא מצוי במצוקה כספית; תיקי הוצאה לפועל הפתוחים כנגד המשיב; ניהול חשבונותיו של המשיב תחת מספר שמות (שמו, שם אחיו ושם חברה בע"מ). עוד טענה המערערת, כי היא חושדת כי גורם פנימי אצלה שיתף פעולה עם המשיב להוציא כסף מקופתה.

8. בבקשתו לביטול העיקולים טען המשיב מספר טענות: ראשית, באשר לעבודת המשיב תחת מספר ישויות, טוען המשיב כאי אין פני הדברים כך, שכן תחילה היה בעל מניות בחברה שביצעה עבודות עבור המערערת, לאחר מכן אחיו ביצע עבודות עבור המערערת ואף המשיב עצמו, כעוסק מורשה, ביצע עבודות עבור המערערת; שנית, אין הוא חייב מאומה למערערת, שכן הוא ביצע עבודות, ובסוף כל חודש ביצע מדידות מדוייקות, הגיש חשבון שאושר ע"י נציג המערערת מר אחמד אגבאריה וסכום החשבון המאושר שולם כאשר ההתחשבנות בסוף כל חודש היתה מדוייקת, ולפיכך אין כל ראיה התומכת בגרסת המערערת לגבי קיומו של חוב; שלישית, הוא לא התחמק מלדון עם המערערת לגבי ההתחשבנות והא ראיה לכך שהוא נועד עם המערערת ארבע פעמי תוך תקופה קצרה של כעשרה ימים; רביעית, השיק שמשך המשיב לא נועד להבטיח חובותיו המוכחשים, כי אם להבטחת דמי שכירות של עגורן שכור מחברת "רמה" וחמישית, טענת המערערת, לפיה מצוי הוא בקשיים כספיים אינה אמת, הוא אומנם עבר מצוקה כזו בעבר, אלא שמצוקה זו חלפה ותיקי ההוצאה לפועל נסגרו.

החלטת כבוד הרשם:

9. המצהירים מטעם המערערת והמשיב נחקרו על תצהיריהם בישיבת יום 24.1.2013 וביום 12.2.2013 ניתנה החלטת כבוד הרשם, לפיה ביטל הוא את העיקולים הזמניים שהוטלו.

10. כבוד הרשם ביסס את החלטתו על הנימוקים שלהלן:

א. עפ"י תשובת המחזיקים לא מוחזקים זכויות או כספים של המשיב בידיהם, מלבד בנק לאומי ובנק הפועלים אשר השיבו כי התחייבויות המשיב כלפי המחזיקים הנ"ל עולות על שווי הכספים המוחזקים בידיהם. על כן, אין בעיקולים אלה כדי להביא תועלת כלשהיא- ודינם להתבטל.

ב. לא נמצאו ראיות מספיקות להטיל צו עיקול זמני. עפ"י כבוד הרשם, לא נמצאו ראיות מהימנות לקיומה של עילת תביעה; שכן לא הוכח כי שולם סך 11,678,685 ₪ למשיב, לא הוכח כי מגיע לו סך 9,514,355 ₪ ועל כן ההפרש לו טוענת המערערת לא הוכח בראיות מהימנות. הטבלה שצורפה לבקשה לעיקולים זמניים קובעת כי המערערת שילמה סך 5,822,007 ₪ ואין היא מזכירה את הסכומים המוזכרים בבקשה לעיקולים זמניים.

הערעור והבקשה לגשת ראיה נוספת בערעור:

11. בכתב הערעור חזרה המערערת על טענותיה בפני כבוד הרשם והוסיפה בעיקרי הטיעון ובטיעונים שלפניי, כי תשובות הבנקים, לפיהן ערך התחייבויות המשיב עולה על הסכומים המופקדים בידיהם, אינה עילה לביטול העיקול הזמני.

12. עוד טוען המערער, כי הוכח גם הוכח קיומה על עילת תביעה לכאורה, כאשר עילה זו נמסכת על תצהירי העדים מטעם המערערת- העדים אחמד אגבאריה שאישר את החשבונות וערך את החישובים שהובילו לתוצאה בדבר חובו של המשיב ומנהל המערערת מר אליעזר כחלון, ודי בשלב זה בתצהירי העדים הנ"ל ובחקירתם שכנגד, כדי להוכיח ראיות לכאורה.

13. באשר ליסוד ההכבדה, טוענת המערערת כי בשל סכום התביעה והראיות שהובאו בפני בית המשפט, אי מתן צו עיקול זמני בשלב זה עלול להכביד על ביצוע פסק הדין למקרה והמערערת תזכה בדין. המערערת מפנה למה שהיא רואה כפעולת הברחת כספים- שיעבוד סכום כסף המופקד בבנק הפועלים לטובת חיוביה של חברה אחרת- אחים עראבי בע"מ.

14. עוד מפנה המערערת לעובדות אחרות המוכיחות כי המשיב סובל ממצב כספי שאינו מאפשר לו לפרוע את חובותיו, ובין היתר חילול השיק מן הסיבה א.כ.מ, ופעולות הוצאה לפועל שננקטו נגדו בעבר הקרוב.

15. בד בבד עם הגשת הערעור, הגישה המערערת בקשה להוספת ראיה- "קלסר מסמכים שנמסר לידי המשיב במסגרת ההתנהלות בין הצדדים טרם הגשת התביעה". עוד מבקשרת להגיש כראיה חשבון חלקי מס' 30 מיום 26.2.2013 שהוגש לאישור יזם הפרוייקט. בנוסף, ביקשה המערערת להגיש מסמכי עזר ראייתיים (טבלאות אקסל) המסכמים את ההתחשבנות בין הצדדים- לפי שיטת המערערת.

16. כאמור הצדדים השלימו טיעוניהם בעל פה.

הכרעה בבקשה להגשת ראיות נוספות:

17. נראה, כי לאחר שהמערערת קיבלה את החלטת כבוד הרשם, סברה היא כי לא הביאה בפני בית המשפט את מלוא הראיות שבאמתחתה, ועל כן עתרה להוסיף ראיות חדשות. המשיב מתנגד לבקשתה זו של המערערת.

18. לטענת המערערת מאחר ולא היתה מחלוקת כי היא העלתה בפני המשיב טענות לתשלום ביתר ואף העבירה לו המסמכים המצויים בקלסר המבוקשת הגשתו, מאחר והמשיב לא העלה כל טענה כנגד הקלסר לפני הגשת כתב התביעה וגם לאחריו ומאחר ובסיכומיו בפני כבוד הרשם העלה המשיב לראשונה טענותיו לגבי המסמכים המצויים בקלסר הרי מדובר בשינוי חזית אסור ומשלא שעה כבוד הרשום לטענה זו, מוגשת בקשה להוסיף ראיות אלה.

19. ועוד, לאחר סיום ההליך חלו עדכונים בחובו של המשיב לאחר הגשת חשבון חלקי מס' 30 וראוי להביא התפתחויות אלה בפני בית המשפט.

20. באשר לבקשה לצירוף ראיות חדשות דין בקשה זו להידחות; ולהלן אנמק מסקנתי זו.

21. תקנה 475 (א) לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד- 1984 קובעת בזו הלשון:

" בעלי הדין בערעור אינם זכאים להביא ראיות נוספות, בין בכתב ובין בעל פה, לפני בית המשפט שלערעור; ואולם אם בית המשפט שבערכאה קודמת סירב לקבל ראיות שצריך היה לקבלן, או אם בית המשפט שלערעור סבור שכדי לאפשר לו מתן פסק דין, או מכל סיבה חשובה אחרת, דרושה הצגת מסמך או חקירת עד, רשאי בית המשפט שלערעור להתיר הבאת הראיות הנוספות".

22. כבר נפסק כי בית המשפט שלערעור לא יתיר הבאת ראיות לפניו בדרך שבשגרה ורק במקרים יוצאי דופן יתיר בית המשפט להביא ראיות בשלב הערעור. אחד השיקולים המכריעים בבקשה כגון דא- הוא האם יכל בעל הדין המבקש הגשת הראיה להביא ראיה זו בפני הערכאה הראשונה (ראו : ע"א 488/83 בן ציון צנעני נ' מאיר אגמון פד"י ל"ח (4) 141; הלכה זו סוכמה לאחרונה ע"י בית המשפט העליון בע"א 10687/07 אלמשרק לחברה לביטוח נ' מוחמד חג'וג' (טרם פורסם- ניתן ביום 5.8.2010) כך:

"הכלל הוא, אפוא, כי ערכאת הערעור בוחנת את פסק-דינה של הערכאה המבררת על-פי המצע הראייתי-העובדתי שלפיו ניתן פסק-הדין ונסיבות חריגות בלבד יצדיקו סטייה מן הכלל האמור ופתיחת מסכת הראיות בשלב הערעור. הרציונאל המונח ביסוד גישה מצמצמת זו עניינו בעיקרון סופיות הדיון ובתפיסה לפיה הליך הערעור נועד לאתר טעויות שנפלו בפסק הדין של הערכאה המבררת ובמסגרת זו אין מקום לפתוח מחדש את החזית העובדתית בין הצדדים הניצים. סטייה מן הכלל האמור תתאפשר, אפוא, רק באותם המקרים שבהם קיימת "סיבה חשובה" המצדיקה חריגה מעקרון הסופיות ורק אם המבקש פעל בשקידה ראויה לגילוין ולהגשתן של הראיות בפני הערכאה המבררת"

23. איני מקבל טענת המערערת לפיה הופתעה מכפירת המשיב במסמכים הכלולים בקלסר או מתוכנם של מסמכים אלה או בהתחשבנות שערכה המערערת. עיון בבקשת המשיב לביטול עיקולים מעלה, כי הוא העלה עוד בבקשתו, טענות לגבי החוב הנטען; הוא כפר בקיומו של חוב, הוא טען כי הוא קיבל סכומי כסף עפ"י חשבונות מאושרים והוא כפר בטענה כי הוא קיבל את הסכומים הנטענים ואת החישובים המבססים את סכום התביעה (ראו למשל טענתו של המשיב בסעיף 30 לבקשה לביטול עיקול לפיו הוא כפר בנטען בסעיף 15 לבקשה לעיקולים זמניים-בו טענה המערערת לגבי ההתחשבנות לרבות תשלום סך העולה על 11 מיליון ₪ לידי המשיב). כך או כך, על המבקשת – המערערת הטוענת לחוב להוכיח בראיות לכאורה, את קיומו ואת גובהו וכאשר חוב זה נובע ממערכת התחשבנות הכוללת חשבונות, שיקים,חשבוניות ומסמכים, יש לצרף מסמכים אלה.

24. מאחר וחזית המחלוקת בין הצדדים כללה אף טענת המערערת לגבי קיומו של חוב ודרך חישובו, לא ניתן לטעון כי המערערת הופתעה מהעלאת טענות כנגד "קלסר" המסמכים ותוכנו. על כן, על המערערת היה להביא את כל הראיות שבאמתחתה שתתמוכנה בגרסתה לגבי קיומו של חוב.

25. האם קיימת הצדקה לקבל הראיות בשלב זה, לאחר הגשת ערעור על החלטת כב' הרשם שמצא, שאין די ראיות כדי לבסס עילת תביעה לכאורה. לטעמי, התשובה לשאלה זו היא בשלילה, ולהלן אנמק מסקנתי זו.

26. כאמור, דחיתי את הטענה כי רק בסיכומיו התכחש המשיב למסמכים אלה או לתוכנם. המשיב התכחש לקיומו של חוב ולדרך חישובו, ועל המערערת היה לצרף מסמכים אלה לכתב התביעה ולבקשה להטלת עיקולים זמניים. אין חולקין, כי המסמכים כולם (מלבד חשבון מס' 30 אליו נתייחס להלן) היו בידי המערערת בטרם הוגש כתב התביעה ועל כן לא מצאתי כל נימוק המצדיק אי צירופם של המסמכים לבקשה ולכתב התביעה. לפיכך, מאחר ולא מצאתי כל נימוק המצדיק מתן אפשרות למערערת לבצע מקצה שיפורים. יש לדחות את הבקשה להגשת ראיות בערעור- ככל שהבקשה מתייחסת לקלסר ולטבלאות האקסל.

27. לאותה תוצאה הגעתי לגבי חשבון מס' 30. חשבון מס' 30 אינו אלא מסמך שיצרה המערערת והגישה אותו למזמינה. אין לומר כי מדובר בראיה חדשה שלא היתה בהישג ידה של המערערת. המערערת יכלה לערוך חשבון זה (במלואו או בחלקו) ולצרפו לבקשה. כך או כך, לטענת המערערת היא יכלה לבצע חישובים מדוייקים לגבי גובה החוב והיא הגיעה לסכום מדוייק (האמור בכתב התביעה). לפיכך המסמך שהיא ערכה לאחר מכן אינו ראיה חדשה, ואיני סבור כי עריכת מסמך חדש (ע"י המערערת) בנסיבות שלפניי מצדיק מתן היתר להגשתו במהלך הערעור.

28. הבקשה להגשת ראיות נוספות בערעור- נדחית.

הכרעה בערעור:

29. כאמור, כבוד הרשם ביסס את החלטתו, בין היתר, על העובדה כי איש מן המחזיקים לא הודה בקיומה של זכות שיש למשיב אצלו, אם כי שני בנקים הודיעו כי התחייבות המשיב כלפיהם עולות על הכספים המוחזקים בידיהם. דעתי שונה מדעתו כל כבוד הרשם, ולטעמי נימוק זה אינו מצדיק ביטול עיקול זמני.

30. מסכים אני כי עיקולים שאין בהם כדי להצמיח תועלת, והם גורמים נזקים למשיב, ראוי לבטלם אולם אין זה המצב בענייננו משני טעמים; ראשית, הבנק מודיע, למעשה, כי הוא מחזיק כספים השייכים למשיב אולם מכח זכותו לקיזוז או מכח שעבוד לטובת הבנק, קודמות זכויות הבנק על העיקול. אין משמעות הדבר, כי העיקול אינו חל כל הכספים המצויים בבנק אלא שהעיקול כפוף לזכויות הבנק. שנית, ביטול העיקול מן הטעם שהבנק הודיע כי זכויותיו קודמות לעיקול, שוללת מן התובע הזכות להגיש בקשה לאישור עיקול, לפי תקנה 378 לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד- 1984 . כאשר מחזיק משיב לצו עיקול וטוען כי זכויותיו עדיפות על העיקול, רשאי התובע לתקוף את הודעתו זו של הבנק ע"י תביעה לאישור עיקול. ביטול העיקול על בסיס תשובת הבנק מבלי שלתובע ניתנה הזכות לתבוע את הבנק בתביעה לאישור עיקול, גורמת נזק לתובע והיא שוללת ממנו הזכות לעקל נכסי המשיב בטרם מיצה את זכותו לאישור העיקולים שהוטלו אצל המחזיק.

31. נותר לנו לדון בשתי המחלוקות הנותרות; הראשונה, האם הוכחה עילת תביעה לכאורה והאחרת היא האם הוכיחה המערערת יסוד ההכבדה.

32. בטרם נדון בשתי השאלות ראוי להביא את עמדת הפסיקה לגבי שתי שאלות אלה;

33. לגבי ראיות מהימנות לקיומה של עילת תביעה לכאורה, אין בית המשפט חייב לקבל את האמור בתצהיר, ועל בית המשפט לבחון בכל מקרה את טיבן של הראיות שהוגשו לו: לעניין זה ראו האמור ברע"א 6424/98 סימון דוד נ' מפרק דגני עמירים בע"מ בפירוק פ"ד נג(1), 280 ,עמ' 285-286:

"הדרישה באשר לאיכותן וטיבן של הראיות התומכות בתובענה ומבססות את עילתה ואת עילת העיקול, הוחמרה לאור חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו ..וכיום חובה על בית המשפט להקפיד באיכות הראיות ובכמותן בטרם יקבע כי הוכחה לפניו זכות לכאורה."

34. באשר ליסוד ההכבדה, יש להוכיח כי אי מתן צו העיקול יכביד על ביצוע פסק הדין. הגם שכבר נקבע, כי ההכבדה שיש להוכיח במסגרת בקשה לעיקול זמני, נמוכה מזו שיש להוכיח בבקשות לסעדים זמניים אחרים (ראו: רע"א 10076/07 דיסקונט נ' ICC (טרם פורסם-, 28/11/07), הרי "יסוד זה נבחן על רקע נסיבותיו הפרטניות של כל מקרה תוך התחשבות , בין היתר, בסכום התביעה, ביכולתו הכלכלית של הנתבע, ובחשש, כי אכן קיים כזה, מפני הברחת נכסים מצידו" (שם). באשר לזהות הצד שנושא בנטל הוכחת יסוד ההכבדה, הנטל מוטל על מבקש העיקול (ראו רע"א 7513/06 גב ארי פיתוח והשקעות בע"מ נ' אבהרם וסילוה גייר (טרם פורסם, 29.1.2007)).

35. בין שני היסודות הנ"ל קיים קשר הדוק, מעין "מקבילת כוחות"- כלשון הפסיקה; ככל שהראיות שבידי התובע מוצקות יותר, יסתפק בית המשפט ברף הכבדה נמוך יותר וההפיך נכון.

36. באשר לקיומן של ראיות לכאורה, מסכים אני עם כבוד הרשם כי לא צורפו ראיות שיש בהן כדי להוכיח טענות התובע, ועל כן דיות הראיות, לטעמי, מוטלת בספק. בטענות מן הסוג הנדון, המבוססות על חשבונות, מסמכים, תשלומים, שיקים וכו', על התובע לצרף מסמכים המוכיחים את תביעתו. אומנם, לא כל תביעה חייבת להיות מוכחת לכאורה במסמכים בכתב, אולם כל מקרה לגופו. במקרה דנן, כאשר אין מחלוקת כי מלוא המסמכים בידי המערערת, על המבקשת היה לצרף מסמכים לגבי תשלומים, חומרים ששולמו במקום המשיב, חשבונות שהוגשו לאישור המערערת, חשבונות מאושרים, חריגות בתשלום החשבונות, ולערוך חשבון מדוייק המאפשר למשיב להתמודד עם טענות המערערת, ואין להסתפק בטענות המערערת בבקשה ובתצהירי העדים מטעמה, מבלי שטענות אלה תיתמכנה במסמכים.

37. טוענת המערערת כי יש בידיה ראיות לכאורה, למצער עד לסכום השיק שנמסר לבטחון וחולל באי פירעון. אני דוחה טענה זו. השיק אינו נמנה על עילות התביעה. עילת התביעה, כפי שהיא עולה מכתב התביעה, היא השבת סכומים ששולמו ביתר, כאשר לאורך כתב התביעה והבקשה לעיקולים, נטען כי המשיב חייב למערערת סכום העולה על 2 מיליון ₪. על כן, על מנת להיעתר לבקשה לעיקולים, בין עד לסכום התביעה ובין עד לסכום השיק, על המערערת היה להוכיח בראיות לכאורה את הסכום הנתבע ולא להסתפק בטענצה הכללית שהיא ערכה חישובים והמשיב חייב לה מעל שני מיליון ₪. משלא צורפו ראיות כלל, נראה, כי אין להיעתר לבקשה לעיקולים אפילו עד סכום השיק שמשך המשיב.

38. למעלה מן הצורך ומבלי לקבוע מסמרות בנקודה זו, אציין כי המשיב הצליח לטעת בלבי ספק בזכות המערערת להציג את השיק הנ"ל לפרעון, זאת מאחר ובגרסת מר אחמד אגבאריה מטעם המערערת מצאתי משום תמיכה לגרסת המשיב לפיה השיק ניתן להבטחת שכירת של עגורן. המשיב טען בבקשה לעיקולים זמניים כי השיק ניתן בידי המערערת להבטחת דמי שכירות עגורן למשך 10 חודשים כאשר דמי השכירות החודשיים בגין עגורן זה עומדים ע"ס 24,500 ש"ח ולפיכך עומד סכום השיק ע"ס 245,000 ש"ח. בחקירתו בפני כבוד הרשם הכחיש תחילה מר אגבאריה- מטעם המערערת, כל קשר בין השיק לבין דמי השכירות של העגורן אלא שבמהלך חקירתו הודה הוא (בעמוד 4 שורה 25) כי דמי השכירות של העוגרן עומדים ע"ס 24,500 ₪ וסכום השיק (245,000 ₪) תומך אפוא בגרסת המשיב לגבי מטרת משיכת השיק.

39. אפילו הייתי מגיע למסקנה כי יסוד ההכבדה מתקיים, משלא הוכחה התביעה בראיות לכאורה, לא היה בפני כבוד הרשם אלא לדחות את הבקשה לעיקולים זמניים בשל העדר ראיות מספקות. הטלת עיקולי זמניים על המשיב מבלי שניתן כנגדו פסק דין ובטרם שמע בית המשפט ראיות הצדדים פוגעת בזכות הקניין של המשיב ועל כן יש ליתן סעד זה לאחר שתבוא בפני בית המשפט כמות מספקת של ראיות המצדיקה פגיעה זו בקניינו של המשיב. לטעמי, במסקנתו של כבוד הרשם לא נפלה טעות, מאחר, וכאמור, לא נמצאו ראיות לכאורה להוכחת עילת התביעה.

40. המסקנה היא שהערעור נדחה.

41. בנסיבות העניין, נוכח האמור לעיל, החלטתי שלא לעשות צו להוצאות.

ניתן היום, ט"ו אייר תשע"ג, 25 אפריל 2013, בהעדר הצדדים.