הנתבע הגיש מספר בקשות מקדמיות:

1. בקשה למחיקת התביעה מחמת חוסר סמכות מקומית.

2. בקשה למחיקת התביעה על הסף מאחר שהיא לא עומדת בדרישות סף לתביעה בעילת לשון הרע ומאחר שהתביעה הוגשה בחוסר תום לב ותוך שימוש לרעה בהליכים משפטיים.

3. בקשה להורות על העברת התביעה להליך של סדר דין רגיל.

4. בקשה לחייב את התובע בהפקדת ערובה להבטחת הוצאות הנתבע בקופת ביהמ"ש.

5. בקשה לעיכוב ההליכים עד לבירור ומתן החלטה בעניין הקובלנה הפלילית שהוגשה נגד הנתבע באותו עניין.

בדיון שהתקיים בפניי חזר בו הנתבע למעשה מכל בקשותיו. הנתבע ויתר על טענת חוסר הסמכות המקומית. הוא הסכים לכך שאין עילה למחיקת התביעה על הסף בשלב זה, שכן הסוגיות שהעלה מצריכות בירור עובדתי טרם הכרעה. הנתבע הסכים לכך שלאור סכום התביעה והיותה תביעה כספית, מתאימה היא להליך של סדר דין מהיר. הוא אישר, כי אין בידיו נתונים ו/או מסמכים עדכניים ביחס למצבו הכלכלי של התובע אשר מצדיקים את חיוב התובע בהפקדת ערובה בקופת ביהמ"ש. כמו כן, הנתבע לא הצביע על הלכה פסוקה המנחה לעכב הליכים בתביעה אזרחית בלשון הרע שעה שמוגשת קובלנה פלילית באותו עניין, עד לבירור הקובלנה.

לפיכך, כאמור, הנתבע חזר בו למעשה מכל בקשותיו.

התובע ביקש לחייב את הנתבע בתשלום הוצאות משמעותיות לו ולאוצר המדינה, וזאת מכיוון שלטענתו, מדובר בבקשות סרק ארוכות וטרחניות, שאילצו אותו להשקיע זמן ומשאבים אחרים רבים בהתמודדות אתן ובתגובה אליהן.

אכן, חלק מהבקשות התבררו כמיותרות ונובעות, כנראה, מחוסר הכשרתו המשפטית של הנתבע. על כן, אין מנוס מחיובו בהוצאות. מנגד, חלקן האחר של הבקשות היה לגיטימי ולא עלה כדי בקשות סרק.

על כן, באיזון הדברים ולאחר ששקלתי את עמדות הצדדים, מצאתי לחייב את הנתבע בתשלום הוצאות התובע בגין בקשותיו בסך של 1,500 ₪, אשר ישולמו בתוך 30 יום מהיום שאם לא כן יישא הסכום הפרשי הצמדה וריבית כחוק.

הצדדים יסיימו את כל ההליכים המקדמיים, לרבות הגשת תצהירי עדות ראשית, עד ליום 01/10/13.

נקבע לישיבה מקדמית במעמד בעלי הדין ליום 24/11/13 שעה 16:30.

המזכירות תעדכן את פרטי הכתובת ומספר הפקס של הנתבע, כפי שנמסרו בפרוטוקול הדיון, ותשלח העתק החלטתי לצדדים.

ניתנה היום, כ"ב תמוז תשע"ג, 30 יוני 2013, בהעדר הצדדים.