מבוא;

לפני בקשה שבמיקודה עותר התובע (להלן:"המבקש") למנות מומחים רפואיים לשם בדיקתו בתחומים: הרפואה השיקומית והתעסוקתית והפסיכיאטריה.

תמצית העובדות העיקריות הצריכות לעניין;

בתאריך 06/06/10 אירעה תאונת דרכים במהלכה, רכב מסוג משא כבד נהוג בידי הנתבע 1 דרס למוות את בנו של המבקש, ילד בן 5.5 שנים, קשוט יאסין ז"ל (להלן: "המנוח") והכל התרחש לנגד עיניו של התובע שהיה עד ראיה ישיר לתאונה הקטלנית, בה נמעך בנו המנוח בגלגלי רכב המשא – האירוע ייקרא (להלן: "התאונה").

התובענה בגין נזקי עזבון המנוח וכן בגין נזקיו הנפשיים של המבקש, הוגשו תחילה כתביעה מאוחדת בבית המשפט המחוזי, ברם לאור פיצול הייצוג של הוריו של המנוח הוחלט כי התביעה תפוצל, כך שנזקיו הנפשיים והאישיים של אביו של המנוח ייתבעו בנפרד ואלה עומדים ביסוד התובענה המונחת לפני.

עיקר טענות הצדדים;

לטענת התובע, המנוח היה בנו היחיד בין 3 בנות, התאונה הקטלנית בה נדרס למוות בנו הקטן של אירעה לנגד עיניו, כשראה שבנו היחיד נדרס על ידי רכב משא כבד ו- גלגל הרכב "עולה" על בנו הקטן וכי מאז התאונה ובעטיה שרוי התובע במצב נפשי קשה, התמונה הקשה שבנו מתחת לגלגל הרכב אינה עוזבת אותו ואינה נותנת לו מנוח.

עוד נטען, כי מאז התאונה ובגינה מטופל התובע במרכז קהילתי לבריאות נפש ברמלה, הן בטיפול תרופתי פסיכיאטרי וכדורי שינה, והן בשיחות פסיכותרפיה, ועקב הטרגדיה הקשה סובל התובע, בין היתר ממצב רוח ירוד, קושי להתרכז בעבודתו כמסגר, הפרעות וחוסר שינה, שתמונות מראות התאונה עולות לפניו, שחזורים בלתי נשלטים של התאונה, עצבנות וחוסר שקט, שינוי לרעה ביחסים בינו לבין אשתו לאחר התאונה ובגינה, מצב רוח דכאוני, התקפים דיסוציאטיביס קשים והסתגרויות והתבודדות, קשיים חברתיים, פגיעה קשה בתפקוד בעבודה ובבית, כאבי ראש וסחרחורת, קוצר נשימה ובחילות, הפרעות כזיכרון לטווח הקצר והארוך, פחדים וחרדות , הפרעת הסתגלות עם מרכיבי חרדה ודיכאון.

הנתבעים (להלן:"המשיבים") מתנגדים לבקשה ולדידם, נזקו של התובע המוכחש אינו בר פיצוי עפ"י חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, שכן לא הוכח התקיימות תנאי הלכת בית המשפט העליון בעניין אל – סוחה ומשכך דין הבקשה להידחות על הסף.

לשיטתם, בכל הנוגע לתיעוד הרפואי שצורף לבקשה, הרי שכעולה מתוכנו מתקשה התובע להתמודד עם אובדן בנו, קושי זה מובן, ובתקופה הסמוכה למועד האירוע – התובע אכן היה מטופל במרכז הרפואי לבריאות הנפש, אלא שכעולה מהתיעוד הרפואי שצורף, בחלוף כשנה פסק הטיפול. דהיינו, הטיפול הפסיכולוגי הניתן לתובע הינו טיפול להתמודדות עם האבל – אין מדובר במחלה נפשית, כנדרש בפסיקה ובודאי שאין ראיה לקיומה של פגיעה נפשית במידה הנדרשת לפי הלכת אלסוחה.

עוד נטען, כי התובע לא הוכיח קיומו של רצף טיפולי כנדרש עפ"י הפסיקה והתובע צירף תיעוד עד לחודש 12/2011 בלבד, כשנה וחצי לאחר התאונה ומאז אין ולו מסמך אחד.

באשר למינוי בתחום הרפואה השיקומית נטען, כי לתובע אין צרכים מיוחדים במומו בגינם נדרש מינוי מומחה שיקומי דווקא, כאשר שאלת התלות והפיצוי הראוי בראשי הנזק השונים, מסורים ממילא לשיקול דעתו של בית המשפט.

דיון והכרעה;

לאחר עיון בבקשה, בחומר הרפואי שצורף לה ובתגובה לה, נחה דעתי כי דין הבקשה להתקבל בחלקה:

בפרשת אלסוחה, הוכרה זכאותם של ניזוקים עקיפים לפיצוי הן בגין נזק נפשי בלתי-מוחשי שהוסב להם והן בגין נזק פיזי בלתי-מוחשי שנגרם להם כתוצאה מההלם הנפשי שחוו, בשל מעשה עוולה שנגרם לאחר – קרוב.

הסוגיה הנדרשת להכרעה במקרה דנן הינה, האם הנזק הנפשי הנטען שנגרם לתובע בגין מותו הטראגי של בנו המנוח עונה על התנאים שנקבעו בהלכה הפסוקה.

בקצירת האומר אציין, כי בפרשת אלסוחה נקבעו ארבעה תנאים לתחולתה של ההלכה :

• הניזוק העקיף הינו קרוב משפחה מדרגה ראשונה של הניזוק העיקרי;
• על הניזוק העקיף להתרשם בעצמו מהאירוע;
• נדרשת קרבה במקום או בזמן בין היווצרות נזקו של הניזוק העקיף, לבין הפגיעה בניזוק הישיר;
• נדרשת פגיעה נפשית חמורה, העולה כדי מחלת נפש (פסיכוזיס) או הפרעת נפש (נוירוזיס), שיש בהם משום נכות ניכרת.

באשר לשלושת התנאים הראשונים אין חולק, כי התקיימו במקרה שלפנינו, ואילו באשר לתנאי הרביעי לפיו נדרשת פגיעה נפשית חמורה, אף אם כדרכם של המשיבים "הטיפול הפסיכולוגי הניתן לתובע הינו טיפול להתמודדות עם האבל וכי – אין מדובר במחלה נפשית" הרי בחינת מידת חומרת הנזק הנפשי עניין הוא למומחה הרפואי בתחום הפסיכיאטריה אשר בחוות דעתו יסייע בידי בית המשפט בבואו להכריע בשאלת זכאות המבקש לפי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים ובהתאם למבחנים שנקבעו בהלכת אלסוחה.

המבקש נמנה עם "הקרובים" אשר על פי דרגת קרבתם לנפגע זכאים לפיצויים כאמור והוא חווה את האירוע בעצמו, ואילו השאלה אם נתמלא התנאי האחרון בדבר פגיעה נפשית שאלה זו קשורה בטבורה למינוי המבוקש שכן בכתב המינוי יידרש המומחה לשאלת הקשר הסיבתי בין מצבו הרפואי של המבקש הנטען לבין אירוע התאונה.

משכך דין הבקשה להתקבל .

ודוק - אין בעצם המינוי כדי לטעת מסמרות כלשהם בשאלה האם הנזקים הנטענים על ידי התובע מהווים תגובות נפשיות מהותיות להבדיל מתגובות אנושיות שליליות אשר אדם יכול להתגבר עליהם בכוחות עצמו (ר' רע"א 5803/95 שרה ציון נ' אברהם צח, נא (2)267) ובמילים אחרות אומר

כי, השאלה בדבר זכאותו של התובע לתבוע לפי עילה זו תוכרע לאחר שתינתן חוות דעת רפואית לגבי מצבו של התובע והנני סבורה, כי בשלב זה של הדיון ולאור החומר הרפואי שצורף לכתב התביעה אין לשלול פגיעה נפשית.

סוף דבר

למבקש לא עומדת האפשרות להוכיח את טענותיו בעניין שברפואה על ידי הבאת ראיות מטעמו והדרך העומדת לפניו היא לבקש מינוי מומחה מטעם בית המשפט, לפיכך, דחיית בקשתו למינוי כזה יש בה, על כן כדי לסגור בפניו את הדרך להוכיח שנותר עם מום או נכות כתוצאה מהתאונה, או כל עניין אחר רפואי.

יתר על כן, מהתיעוד הרפואי שצורף לכתב התביעה התרשמתי כי קיימת ראשית ראיה לאפשרות קיומו של נזק בתחום הנפשי כאשר את שאלת הקשר הסיבתי בינו לבין התאונה תידון כאמור על ידי המומחה.

זאת ועוד, התיעוד הרפואי האחרון שצורף הינו מיום 11/12/2012 זאת לצד האישור ממרכז קהילתי לבריאות הנפש משנת 2013 ולפיכך, המבקש הוכיח רצף טיפולי.

מכל האמור, אני נעתרת לבקשה למינוי מומחה בתחום הפסיכיאטרי.

כתב מינוי יוצא בנפרד.

באשר למינוי מומחה שיקומי, הרי הפסיקה קבעה, כי המינוי ייעשה במקרים מיוחדים וזאת, ככלל, לאחר שהמומחים בכל התחומים הרפואיים הרלוונטים לפגיעה ערכו את חוות דעתם ונחקרו עליה, ובאופן האמור אמורה להיווצר התשתית הנאותה למעבר הדיון לנושא הדרישות הנובעות מצרכי שיקומו הייחודיים של הניזוק, ר' ספרו של כב' השופט א' ריבלין, תאונות דרכים- סדרי הדין וחישוב פיצויים (מהדורה שלישית, תש"ס), ע' 610-609; רע"א 7224/01 "מנורה" חברה לביטוח בע"מ נ' כהן, תק-על 2001(4) 172; רע"א 1933/03 דהן נ' סאיג, פ"ד נז (5) 169.

בנסיבות, אין מקום בשלב זה למינוי המבוקש.

ניתנה היום, כ"ד אלול תשע"ג, 30 אוגוסט 2013, בהעדר הצדדים.