1. לפניי בקשת רשות להתגונן מפני תביעה בסדר דין מקוצר על סך 202,665 ₪.

2. בכתב התביעה נטען, כי המשיבים ביצעו, על פי הזמנת המבקשת (שתיקרא להלן: "המועצה"), עבודות קבלנות במרכז לבריאות השן במעיליא, לאחר שזכו במכרז בתחילת שנת 2008. העבודות הסתיימו בסוף אפריל 2008, אך המשיבים, לטענתם, התבקשו להמתין עם קבלת שכרם בשל מצבה הכספי הרעוע של המועצה. בסוף מאי 2012 פנה אל המשיבים, לטענתם, ראש המועצה וביקש כי יגישו חשבון סופי ומאושר על מנת שתהליך התשלום יחל. חשבון כזה, מאושר על ידי מהנדס המועצה, הוגש ביוני 2012. בספטמבר 2012 העביר מהנדס המועצה הוראת תשלום לחתימת ראש המועצה והגזבר. ראש המועצה והגזבר אישרו אף הם את החשבון הסופי.

בסעיף 17 לכתב התביעה צוין, כי עלות העבודה המאושרת, בסך 202,665 ₪, הינה בערכי יום סיום העבודה (30.4.08), וכי לסכום זה יש לצרף הפרשי הצמדה וריבית, כך שהוא יעמוד על 322,495 ₪. כבר עתה יצוין, כי סכום התביעה מוגדר בפתח כתב התביעה, וזה הוא הסכום שבעטיו שולמה האגרה – 202,665 ₪ בלבד. לא ניתן לתבוע במסגרת התביעה, כפי שהוגשה, סכום העולה על סכום זה, אלא היה על המשיבים לשערך את הסכום הנתבע, להגדיר את הסכום המשוערך כסכום התביעה, ולשלם אגרה בהתאם לסכום העדכני הנתבע.

3. בבקשת הרשות להתגונן שהגישה המועצה אישרה היא, כי פורסם בסוף שנת 2007 מכרז לבניית מרכז לבריאות השן במעיליא, לאחר שהועמד תקציב לכך על ידי מפעל הפיס, בשנת 2006. הקבלן מתא מאלק זכה במכרז, כאשר הצעתו עמדה על סכום כולל של 133,096 ₪.

ההסכם עם הקבלן נחתם על ידי הגזבר וראש המועצה דאז, אך לא נחתם על ידי החשב המלווה. לטענת המועצה, לא ברור כיצד התחיל הקבלן בביצוע העבודות, מבלי שההסכם נחתם על ידי החשב המלווה, שכן רק עם חתימה זו היה ההסכם מקבל תוקף מחייב. כן טוענת המועצה, כי לא ניתן לקבלן צו התחלת עבודה, והוא התחיל בביצוע העבודות ללא צו כזה, בניגוד להוראות ההסכם.

לטענת המועצה, הקבלן דרש תשלום בגין עבודות נוספות שביצע, שאינן קשורות לבניית מרכז בריאות השן, וזאת – בלא הסכם, מכרז או מסמך מחייב אחר. הסכומים שנדרשו בגין עבודות כאמור מגיעים כדי 65,000 ₪ לערך.

לטענת המועצה, באין חתימת חשב מלווה, ובאין צו התחלת עבודה, אין הסכם מחייב, והיא אינה חייבת בתשלום לקבלן.

עוד טוענת המועצה, כי התחלת העבודה בטרם ניתן צו להתחלת העבודה אינה עניין של מה בכך, שכן בכך נשלל המימון שאמור היה להתקבל ממפעל הפיס.

המועצה מוסיפה וטוענת, כי העבודות לא הושלמו כנדרש על ידי המפקח על העבודות.

בשנת 2009 התקיים, לטענת המועצה, משא ומתן לסילוק המחלוקות. במסגרת ההדברות סוכם, לטענת המועצה, לפנים משורת הדין ועל אף אי השלמת העבודות, כי יתבצעו קיזוזים מקרן החוב של חובות ארנונה וכיו"ב שחייבים הקבלן ומי מבני משפחתו, וכי היתרה תשולם בכפוף להשלמת העבודות. בהתאם בוצעו, בהסכמה, קיזוזים בסך 81,537 ₪. לטענת המועצה סוכם, כי היתרה, בסך 37,323 ₪ בלבד, תשולם לקבלן עם השלמת העבודות, אלא שהעבודות לא הושלמו מעולם. להוכחת הקיזוזים צורפו כרטסות המתנהלות על שם הקבלן, שהוא המשיב מס' 2, ואביו – המשיב מס' 1.

4. בחקירתו הנגדית של המצהיר מטעם המועצה, גזבר ומזכיר המועצה מר ג'וני מועלם, השיב כי למעשה לא כל הקיזוזים שנזכרו בבקשת הרשות להתגונן הם כנגד העבודה נשוא התביעה, אלא חלקם בלבד, בסכום של כ-69,000 ₪ (שקוזזו מהכרטסת של מתא מאלק). הקיזוז שנעשה בכרטסת של מתא לטיף הינו כנגד עבודה אחרת.

5. לטענת המשיבים, הגנת המבקשת היא הגנת בדים, שאין ליתן בעטייה רשות להתגונן.

לטענתם, המבקשת לא הכחישה כי המשיבים אכן ביצעו שני פרויקטים, במרכז לבריאות השן ושיפוץ בבית הספר. כן טוענים המשיבים, כי בעצם ביצוע הקיזוז מודה המבקשת בביצוע העבודות ובחובתה לשלם עליהן.

בנוסף, לטענת המשיבים, מעולם לא נאמר להם כי חובת התשלום כפופה לחתימת החשב המלווה. הם ביצעו עבודה, תוך הוצאת כספים לשם כך, וכאשר באו לבקש את שכרם נתקלו בסירוב. עוד טוענים המשיבים, כי טענת המבקשת לפיה אין מקור למימון העבודות אינה אמת, שכן מהמסמכים עולה, שהמענקים אושרו כבר, והמשיבים רשאים היו להניח כי קיים אישור לביצוע העבודות.

לטענת המשיבים, אין כל בסיס לטענת המבקשת, לפיה העבודות לא הושלמו. המשיבים הציגו מסמכים שמהם עולה, כי נציגי המבקשת אישרו את ביצוע העבודות לשביעות רצונה.

המשיבים הוסיפו בסיכומיהם, כי המבקשת אכן אישרה לאורך כל הדרך גם את הפרויקט השני (שיפוץ בית ספר), וכעת מתכחשת לו.

לסיום סיכומיהם ביקשו המשיבים, כי יינתן לטובתם פס"ד בסך 202,000 ₪ בערכי מאי 2008, בניכוי 81,000 ₪ בגין הקיזוזים שבוצעו. לטענתם, לא ידעו מה גובה הקיזוז שבוצע בעת שהגישו את התביעה.

6. לאחר ששקלתי את טענות הצדדים, אני רואה לנכון ליתן למבקשת רשות להתגונן מפני התביעה.

ראשית, משום שטענותיה העיקריות של המבקשת, לעת עתה, לא נסתרו כלל, ובכלל זה הטענה בדבר העדר חתימה של החשב המלווה והעדרו של צו התחלת עבודה, אשר בלעדיהם, לכאורה, אין תוקף מחייב להסכם, ואין המבקשת חייבת בתשלום. לעניין זה נאמר "לכאורה", שכן לעתים עשויה הרשות לחוב כלפי קבלן שביצע עבודה, גם בהעדר חתימות הנחוצות על פי החוק לשם מתן תוקף מחייב להתחייבות הרשות, אלא שלצורך מתן רשות להתגונן בוודאי מספיקות הטענות האמורות.

שנית, ואף זאת לא נסתר בינתיים, עולה מבקשת הרשות להתגונן כי למעשה התביעה לא הוגשה רק בגין פרויקט המרכז לבריאות השן הנזכר בכתב התביעה, אלא בגין עבודות נוספות (שיפוץ בי"ס), שכלל לא נזכרו בכתב התביעה, והן מחוץ להסכם שצורף לבקשת הרשות להתגונן. אף אם המבקשת, כפי הנראה, מאשרת כי עבודות אלו בוצעו, וחלק מהקיזוזים בוצעו בעטיין, הרי שעולה לכאורה כי התביעה עצמה חורגת מתחומו של ההסכם שעוסק במרכז בריאות השן (יוער כי ההסכם עוסק בעבודות בסכום כולל של כ-133,000 ₪, והתביעה ב-200,000 ₪, שניהם – בערכי 2008).

ושלישית, משום שטענות נוספות שהועלו אכן עשויות להפחית בהיקף החבות, ככל שתהא כזו, ולעניין זה יש לציין את הקיזוזים שבוצעו (ושלא נכללו כלל בכתב התביעה), וכן את חישובי הריבית וההצמדה שיש לעשות על החוב, בשים לב לנסיבות הכוללות של מועד ביצוע העבודות ומועד הגשת החשבון הסופי לתשלום.

7. טוב יעשו הצדדים אם ישובו לשולחן המשא ומתן וישכילו להסדיר את יתרת המחלוקת בהסכמה.

ככל שהדבר לא יצלח, הרי שניתנת בזאת למבקשת רשות להתגונן, ותצהירה ישמש ככתב הגנה.

בשלב זה, החלטתי שלא לעשות צו להוצאות.

המזכירות תמציא החלטה זו לצדדים.

ניתנה היום, כ"ב אב תשע"ד, 18 אוגוסט 2014, בהעדר הצדדים.