בקשה לצו ביניים.

המבקש, אזרח סין שהגיע לארץ לראשונה ביום 6.8.2006 באשרת ב/1. המבקש טען במסגרת הבקשה והעתירה, כי ביום 31.7.11 הוא הותקף על ידי שלושה אנשים ונגרמו לו חבלות של ממש. ביום 10.8.11 הוא הגיש תלונה לתחנת משפרת יפתח. עד היום טרם התקבלה החלטה על הגשת כתבי אישום בענין, למרות שהמבקש שיתף פעולה עם המשטרה ומסר את כל המידע הדרוש.

בקשת המבקש לקבל אשרת שהייה מסוג ב/2 לצורך ניהול ההליכים המשפטיים בענייניו בעקבות התלונה שהוא הגיש - נדחתה. ביום 27.2.13 נדחתה השגת העותר על ההחלטה הנ"ל. בהחלטת ועדת ההשגה נקבע כי לא ניתן להסתמך על האפשרות העתידית שהחשודים יועמדו לדין, כדי לבסס טעם לארכת השהייה בישראל, מאחר שטרם התקבלה החלטה כזו על ידי הרשות המוסמכת.

המבקש טען כי הוא פנה אינספור פעמים למשיבות 2-3, וכי למרות זאת, במשך שנה וחצי טרם התקבלה החלטה של המשיבים ביחס להעמדה לדין, ולא ברור לכן אם המבקש יצטרך לתת עדות במשפט. המבקש טען כי אם יורחק מישראל – תישלל ממנו זכות היסוד לגישה לערכאות שיפוטיות.

המשיבים טענו כי יש לסלק את העתירה על הסף מחמת חוסר סמכות עניינית. זאת משום שהמבקש העלה במסגרת העתירה דנן טענות ביחס לטיפולן של משטרת ישראל ושל הפרקליטות בתלונה שהוא הגיש. בית המשפט לעניינים מנהליים אינו מוסמך לדון בטענות ביחס לאי העמדה לדין.

עוד טענו המשיבים כי המבקש אינו יכול להכתיב את מהלכי הפרקליטות, שהיא המוסמכת לקבוע האם לפתוח בהליך פלילי אם לאו. עד למועד הגשת העתירה אכן טרם התקבלה החלטה בעניינו של המבקש, ולכן גם לא התקבל אישור של הפרקליטות כי המבקש הוא עד חיוני שנוכחותו נחוצה להליך המשפטי. עוד נטען כי אין ממש בטענות העותר לגבי ההשתהות הנטענת בפעולות המשטרה.

המשיבים הוסיפו וטענו כי אין בסיס לטענת המבקש כי עליו לשהות בישראל לצורך ההליכים הפליליים. ההלכה קבעה כי סידור עניינים וניהול הליכים משפטיים אינו מצדיק שהייה בישראל, מה עוד שהמבקש מיוצג על ידי עורך דין. רצונו של המבקש להיות נוכח בהליכים אינו מצדיק המשך שהייה שלו בישראל, ואם נוכחותו תידרש – הוא יוזמן לישראל לצורך כך. ניהול הליך משפטי עלול לארוך שנים רבות, וזה עלול להביא לשהייה ממושכת חסרת הצדקה בישראל.

דיון

אני סבורה כי דין הבקשה להידחות.

כעולה מהבקשה, היא נסמכת בעיקרה על רצונו של המבקש להיות נוכח בהליך הפלילי – ככל שיוגש כתב אישום ביחס לתקיפה שהוא הותקף. אכן, פעולות המשיבים ביחס לקבלת החלטה האם להעמיד את האחראים לתקיפת המבקש לדין, ארכו זמן רב. אינני מחווה דעה האם מדובר בפרק זמן ארוך מדי, והאם ניתן וצריך היה להשלים את החקירה במועד מוקדם יותר.

יחד עם זאת, גם אם תתקבל החלטה להעמיד את האחראים לדין פלילי, וגם אם יהיה צורך בעדותו של המבקש לצורך כך – חזקה על רשויות האכיפה שידאגו לכך כי המבקש, כעד פוטנציאלי מטעם המדינה, יגיע למשפט כדי להעיד בו. יוזכר כי הליך פלילי הוא הליך שהמדינה יוזמת ומנהלת אותו – ולא המבקש. האינטרס להעמיד את האחראים לדין הוא אינטרס ציבורי, וחזקה לכן על רשויות הציבור כי ידאגו לאינטרס זה. לכן אין גם מקום לקבל את טענות המבקש ביחס לזכות הגישה שלו לערכאות. אין מדובר בזכות המבקש לגישה לערכאות, אלא בהליכים שיוגשו – אם יוגשו – על ידי המדינה.

עצם רצונו של המבקש להיות נוכח בהליך הפלילי – אין די בו. הדבר נובע מההלכה הפסוקה ביחס ל"סידור עניינים והליכים משפטיים" שאינם מצדיקים המשך שהייה בישראל. יוער עוד כי המבקש לא פעל במסגרת הליך אזרחי כנגד התוקפים, אף שעמד לרשותו פרק זמן ארוך מאוד כדי לעשות זאת, והוא אף אינו טוען כי בכוונתו לפעול במישור האזרחי. לכן, נותר רק המישור הפלילי – שנמצא כאמור בשליטת רשויות אכיפת החוק הציבוריות ולא בשליטת המבקש, והן אלה שצריכות לדאוג להשלמת החקירה ולוודא כי אם מתקיימות הנסיבות המתאימות - כי האחראים לכאורה לביצועה של העבירה, יועמדו לדין.

בשולי הדברים אעיר, כי אכן מוטב היה אם רשויות האכיפה יקבלו החלטה בעניינו של המבקש בקרוב, תוך ניצול שהותו של המבקש לצורך כך. אם החלטה כזו תתקבל, ואם יוחלט על העמדה לדין ועל כך כי המבקש יצטרך להעיד במשפט - יהיה בכך כדי לחסוך זמן וממון יקרים בהמשך. כן יש לציין כי חזקה על הרשויות שלא ישתהו עד לאחר שהמבקש יעזוב את הארץ, ויחליטו להימנע מהעמדה לדין משום שהמבקש אינו נמצא עוד בישראל.

לכן, לאור כל האמור לעיל, אני דוחה את הבקשה לצו ביניים.

המזכירות תנתב את התיק לשופט שידון בו.

ניתנה היום, ז' ניסן תשע"ג, 18 מרץ 2013, בהעדר הצדדים.