1. בפני תביעה ותביעה שכנגד בגין נזקים שנגרמו עקב הפרת הסכם שותפות שנכרת בין הצדדים, כאשר כל צד מאשים את משנהו בהפרת הוראות ההסכם.

2. התובעת והנתבעת עבדו כמנהלות אזור ברשת "מחסני כמעט חינם". על רקע היכרותן זו, התקשרו התובעת והנתבעת בהסכם בעל-פה להקמת עסק משותף של בית קפה, גלריית מתנות וטיפולים משלימים בשם "אופאל קפה, גוף ונפש". התובעת והנתבעת הסכימו על חלוקה שוויונית בכל הוצאות והכנסות השותפות.

3. לצורך קידום השותפות, התקשרו התובעת והנתבעת בהסכם לשכירת מבנה במושב ניצני עוז לתקופה של שנה עם אופציה להארכת ההסכם ל-5 שנים נוספות. כמו כן נפתח חשבון בנק משותף והתובעת והנתבעת הפקידו כל אחת סכום של 50,000 ₪ לחשבון זה.

4. בחודש נובמבר 2011 התפטרו התובעת והנתבעת מעבודתן ברשת "מחסני כמעט חינם".

5. המקום נפתח לקהל בחודש מרץ 2012. התובעת והנתבעת עבדו במקום מדי יום.

6. מאחר ולא צמחו רווחים לשותפות, סוכם בין התובעת לנתבעת, כי התובעת תמשיך לעבוד בעסק מדי יום, ואילו הנתבעת תשוב לעבוד במקום עבודתה הקודם, ובנוסף תעבוד באופן חלקי בבית הקפה. עוד הוסכם כי הנתבעת תפקיד את משכורתה בסך 12,000 ₪ בחשבון השותפות. הנתבעת חזרה לעבוד ברשת "מחסני כמעט חינם" בחודש מאי 2012. והפקידה את משכורתה לחשבון הבנק המשותף עד חודש אוגוסט 2012.

7. ביום 1/5/12 נטלו הצדדים הלוואה מהבנק בסך 40,000 ₪ וזאת בנוסף למסגרת האשראי שהועמדה לעסק. כספי ההלוואה הועברו לחשבון הבנק של העסק.

8. בחודש יוני הודיעה הנתבעת לתובעת על רצונה לפרק את השותפות. בית הקפה הפסיק את פעולתו ביום 1/8/12 .

טענות התובעת

9. בין הצדדים הוסכם כי השותפות תפעל לטווח ארוך, לתקופה שלא תפחת מ-6 שנים, בידיעה ברורה כי בשנה הראשונה הן אינן צפויות לרווחים.

10. הנתבעת פעלה בניגוד להסכמת הצדדים ונטשה את השותפות עוד בשנה הראשונה ובכך הביאה להפסקת פעילותו של העסק ולסגירתו.

11. התובעת הסתמכה על דברי הנתבעת, על המצג שהציגה בפניה ועל ההסכם ביניהן, התפטרה מעבודתה ואף נטלה הלוואה לצורך השקעה בעסק המשותף . הנתבעת נקטה פעולות חד צדדיות לחיסול העסק. ביטלה את כרטיס האשראי של התובעת והשיבה את הרכב השכור שהיה בשימוש התובעת, על תכולתו, לחברת הליסינג.

12. התובעת טוענת כי על הנתבעת לפצות אותה בגין הנזקים שנגרמו לה:

א. סך של 100,000 ₪ + 19,516 ₪ חיובי ריבית, בגין הלוואה שנלקחה ע"י התובעת לשם הקמת העסק.

ב. סך של 21,522 בגין הוצאות העסק לאחר סגירתו, ששולמו על ידי התובעת.

ג. סך של 158,112 ₪, פיצוי בעבור 12 חודשי השתכרות שנמנעו ממנה במקום עבודתה הקודם.

ד. סך של 327,660 ₪ , פיצוי בגין ההפרש בין שכרה בעת הגשת התביעה לבין שכרה ברשת "מחסני כמעט חינם" לתקופה של 5 שנים.

ה. סך של 50,000 ₪ בגין אובדן רווחים מהעסק שקרס, עגמת נפש, הפרה בוטה של הסכם, ומעשים דורסניים של הנתבעת.

טענות הנתבעת

13. התובעת היא זו שפנתה אל הנתבעת והציעה לה לפתוח יחד עסק המשלב טיפולי רייקי. התובעת הסבירה לה כי היא אינה מעוניינת לשוב לעבודתה כשכירה ואף לא תוכל לעשות כן בשל פגיעת הגב שנגרמה לה כתוצאה מתאונת דרכים. התובעת הציגה את עצמה כמי שמתמחה בטיפולי רייקי וכי עיסוק זה יצמיח מטופלים והכנסה קבועה לשותפות.

14. הנתבעת הדגישה בפני התובעת כי הנה אם חד הורית ומפרנסת יחידה לשני ילדיה , ועל כן מחד אפשרותה להשקיע בעסק מוגבלת ומאידך עליה לקבל הכנסה חודשית קבועה לפרנסתה. התובעת הציגה בפניה מצג כי יעמדו לעסק רווחים תוך זמן קצר מהקמתו. לא הייתה כל הסכמה להפעלת העסק למשך 6 שנים.

15. התובעת היא זו שהייתה אמורה לבצע את הטיפולים ואילו הנתבעת היא זו שאמורה הייתה להפעיל את בית הקפה כאשר היה על התובעת לסייע לה במידת האפשר.

16. מאז פתיחתו נגרמו לעסק הפסדים כבדים. הצדדים נאלצו לקחת הלוואה מן הבנק והנתבעת נאלצה לשוב ולעבוד כשכירה על מנת להעמיד לעסק מקורות הכנסה נוספים.

17. לאור ההפסדים הציעה הנתבעת לתובעת להעביר לה את חלקה, תוך שהיא מוותרת על השקעותיה בעסק. התובעת לא נענתה להצעה והעדיפה לסגור את העסק בהסכמה עם הנתבעת.

18. הנתבעת הגישה תביעה שכנגד בגין נזקים שנגרמו לה ובין היתר הפסד השקעותיה בעסק, אובדן הכנסה לתקופה של 5 חודשים, ואובדן משכורתה לחודשים מאי –אוגוסט, שהועברה בשלמותה לחשבון העסק. עוד עותרת הנתבעת לחייב את התובעת להשיב לה כספים ששילמה לנושים שונים לאחר סגירת העסק.

התנאי בדבר תקופת השותפות

19. התובעת טוענת כי סוכם בינה לבין הנתבעת על שותפות לטווח ארוך, לתקופה שלא תפחת מ-6 שנים. בתצהירה שינתה התובעת מעט מגרסתה וטענה כי הוסכם בין הצדדים, שפרק הזמן המינימלי לקיומו של העסק הינו לתקופה של שנה אחת. בהתאמה אף נחתם הסכם שכירות לתקופה של שנה עם אופציה להארכתו לתקופה של חמש שנים נוספות. עוד טוענת הנתבעת כי נערכה על ידן תכנית עסקית בדבר ההכנסות וההוצאות הצפויות. לגרסתה הן ידעו והעריכו כי העסק אינו צפוי להרוויח בחצי השנה הראשונה לפעולתו (סעיפים 6-7 לתצהירה)

התובעת מציינת כי הן פנו למ.ט.י. רעננה ונפגשו עם מר גיל גרוסמן. במסגרת זו נערכה תכנית עסקית ל3 שנים, כאשר נקודת האיזון הצפויה הייתה לאחר שנה.

20. מר חדד אליהו, חבר ועד הישוב ניצני עוז העיד מטעם התובעת כי היה נוכח במו"מ לקראת כריתת הסכם השכירות וכי התובעת והנתבעת לא רצו ליטול סיכון ועל כן ביקשו להעמיד את תקופת השכירות על שנה ולאחר מכן להאריכה. בסופו של דבר סוכם כי תקופת השכירות תהיה לשנה עם אופציה להארכה (עמ' 10 לפרוטוקול).

21. לעומתה טוענת הנתבעת כי מעולם לא נקבע פרק זמן מינימלי לתקופת השותפות, מאחר והתובעת הציגה בפניה מצג כי מדובר בעסק רווחי. הנתבעת מדגישה בעניין זה כי היא אם חד הורית הזקוקה להכנסה קבועה, ועל כן היה ברור לצדדים כי העסק יניב הכנסה קבועה בתוך כ3 חודשים ממועד הפעלתו.

22. בחקירתה הנגדית טענה הנתבעת כי על פי הערכתן, טרם לפתיחת העסק סברו כי העסק ישא רווחים כבר בחודש השני לפעולתו (עמ' 35 ו38 לפרוטוקול).

23. גרסתה של הנתבעת כאילו סברו כי העסק ירויח תוך חודשיים לא שיכנעה אותי שכן הערכה זו אינה מתיישבת עם עדותו של מר גיל גרוסמן ממט"י, עד אשר נעדר פניות ונעדר אינטרס בתוצאת המחלוקת. מר גרוסמן העיד בענין זה, ונתתי אמון מלא בעדותו,כי נפגש עם הצדדים, ניתח את המספרים, והבהיר כי נקודת האיזון תגיע בחלוף שנה. תוך שהוא מסתייג מהקמת העסק, ואף הזהיר אותן כי מדובר ברמת סיכון גבוהה. מר גרוסמן הוסיף בעדותו כי היה ברור כי אין באפשרות העסק לשאת רווחים תוך פרק זמן של חודש.

24. יחד עם זאת ,על התובעת מוטל הנטל להוכיח את טענתה לפיה נקבעה תקופת זמן של שנה להפעלת העסק, והיא לא עמדה בו וזאת מן הנימוקים הבאים:

א. נתתי אמון מלא בעדותה של הנתבעת לפיה לא הוסכם על פרק זמן מינימלי לתקופת השותפות (עמ' 44 לפרוטוקול). לעומתה התובעת לא שכנעה אותי בגרסתה נוכח הסתירות שנפלו בעדותה; התובעת העידה כי נאמר להם במט"י כי נקודת האיזון של העסק הינה רק לאחר 3 שנים ועל אף זאת הן "האמינו בעסק" (עמ' 20 לפרוטוקול). עדות זו אינה תואמת את האמור בתצהירה לפיו נאמר להן כי נקודת האיזון תגיע לאחר שנה. התובעת לא ידעה להסביר בעדותה אם נקודת האיזון הינה לתקופה כה ממושכת מדוע בכל זאת ובאלו נסיבות הוסכם בינהן לסטות מנקודה זו לקבוע פרק זמן קצר יותר.

ב. כדי לבחון קיומו של תנאי שכזה יש לתור אחר "אומד דעת הצדדים". התובעת והנתבעת נכנסו להרפתקה זו כאשר הן חסרות נכסים; התובעת אישרה כי היא נזקקה להלוואה לצורך הקמת העסק ובהמשך לתמיכת בני משפחתה בכדי לקיים את עצמה ואילו הנתבעת כאמור נזקקת להכנסה חודשית שוטפת. אין זה סביר בעיני כי בנסיבות אלו כבלו את עצמן הצדדים בהתחייבות קשוחה ומוגדרת לפיה ימשיכו לאבד מדי חודש עוד ועוד כספים (כפי שעוד יפורט להלן) עד שתחלוף לה שנה.

ג. איני סבורה כי יש בהסכם השכירות כדי לבסס את טענת התובעת. ברי כי כדרך העולם תקופת השכירות המינימלית תעמוד על שנה ואין ללמוד מהוראות הסכם השכירות על הסכמה בין התובעת לנתבעת בדבר שותפות לפרק זמן זה. אדרבא, אם מדקדקים בהסכם השכירות נראה כי הצדדים לו צפו אפשרות כי תידרש הפסקת השימוש במושכר מצד המינהל או הועד המקומי, ואז יהא על התובעת והנתבעת לפנות את הנכס בתוך 6 חודשים. העובדה כי נצפתה אפשרות לסיים את הסכם השכירות בפרק זמן של פחות משנה אף היא שומטת את הקרקע תחת הטענה לפיה הוסכם כי תקופת השותפות תעמוד על שנה.

ד. העובדה כי מר גרוסמן סבר כי נקודת האיזון שחל העסק תגיע כשנה לאחר הפעלתו, אינה מסייעת לתובעת לטעמי שכן כאמור מר גרוסמן שיתף את הצדדים בהסתייגויותיו מהקמת העסק ואף הזהיר את הצדדים כי מדובר ברמת סיכון גבוהה. הצדדים לא שתו ליבן לאזהרה זו ולא השתכנעתי כי דווקא דבריו בעניין נקודת האיזון נידונו לעומק. כפי שהצדדים התעלמו מאזהרתו ומהסיכונים שנלוו לעסק, כך הן התעלמו משאלת נקודת האיזון ופרק הזמן המינימלי להפעלת העסק.

ה. לנימוקים אלו יש להוסיף את הכרסום שחל בגרסת התובעת כאשר בכתב התביעה מטעמה טענה כי "הצדדים הסכימו כי השותפות תהיה לטווח ארוך, לתקופה שלא תפחת מ6 שנים, אחרת לא היו מתפטרות ממקום עבודה מסודר" (סעיף 6 לכתב התביעה) ורק בקדם המשפט נטען כי הוסכם לתקופת מינימום של שנה (עמ' 2 לפרוטוקול).

ו. בפנייתה הראשונה של התובעת לנתבעת, באמצעות ב"כ במכתבו מיום 6/8/12, לא נזכרת התחייבות הצדדים להפעלת בית הקפה לתקופת מינימום של שנה. גם בכך יש לתמוך בגרסת הנתבעת.

25. התרשמתי כי הצדדים לא דיברו על פרק זמן מינימלי אלא עסקו במתווה העסק והיקף ההשקעות הנדרש, וכך על אף תמרור האזהרה שהוצב בפניהם על ידי מר גרוסמן החליטו לצאת לדרך עם השקעה של 100,000 ₪ בלבד מתוך תקווה שיהיה די בהשקעה זו על מנת להפעיל את העסק בהצלחה. לא השתכנעתי כי שאלת פרק הזמן המינימלי עמדה על הפרק, ועמדה מול עיני הצדדים, כאשר דנו בתנאי הסכם השותפות.

26. נוכח מסקנתי כי לא נקבע תנאי בהסכם השותפות בדבר הפעלת בית הקפה לתקופה של שנה בלבד, אזי רשאית הנתבעת להודיע בכל עת על פרוק השותפות בהתאם להוראות סעיף 36 לפקודת השותפויות.

27. התובעת טוענת כי כל בר דעת לא היה עוזב את מקום עבודתו מבלי להבטיח את קיומו של העסק החדש לתקופה מינימלית הנדרשת להצלחתו. עוד לשיטתה "תנאי זה הינו כה ברור ויסודי שעל בית המשפט לקבוע אותו כתנאי מכללא גם אם לא קבעו אותו הצדדים עצמם" (סעיף 21 לסיכומים). טענה זו יש לדחות; התובעת כאמור לא שכנעה אותי כי שאלת פרק הזמן המינימלי עמדה מול עיני הצדדים, ולא ניתן להשלים חוסר זה מתוך התנהגותו של כל בר דעת. באותה מידה ניתן לטעון כי כל בר דעת היה כורה את אוזנו להמלצת היועץ אודות הסיכון הכספי הכרוך בהקמת עסק מעין זה, או היה עורך תחשיבים כלכליים מפורטים ומבוססים קודם להקמת העסק. התובעת הלכה שבי אחר חלומה מבלי לבדוק לעומקן שאלות אלו ומתוך אמונה עזה בחלום זה. בית המשפט אינו רשאי לברוא ,יש מאין ,תנאי מעין זה, מקום בו הוא לא עמד מול עיני הצדדים עצמם. בעניין זה העובדה כי הצדדים לא קבעו פרק זמן מינימלי הינה הסדר שלילי, דהיינו הסכם השותפות אינו חסר באופן שעל בית המשפט להשלימו, אלא שתיקת הצדדים בעניין זה מלמדת דווקא על היפוכו של דבר.

אופן פירוק השותפות

28. לטענת התובעת, בחודש יוני 2012 הודיעה לה הנתבעת באופן חד צדדי כי בכוונתה לפרק את השותפות וכי היא איננה מעוניינת להמשיך ולעבוד בעסק. התובעת מדגישה כי "פעולה זו היתה הלכה למעשה מכת מוות לעסק" שכן לא היו לה את האמצעים להמשיך ולהפעיל את העסק לבדה. עוד מציינת התובעת כי היא פנתה לנתבעת ביקשה ממנה לשקול את צעדיה והזהירה אותה כי מעשיה עולים כדי הפרת ההסכם. התובעת מפנה למכתב בא כוחה מיום 6/8/12, בו הוא מתרה בנתבעת כי אם תפורק השותפות לא יהיה מנוס מהגשת תביעה כנגדה בגין הנזקים שיגרמו (סעיפים 17-20 לתצהירה).

29. הנתבעת מנגד טוענת כי לאחר שגם ההלוואה שנלקחה לא הועילה וחשבון הבנק שוב חזר לתקרת האשראי שהועמדה לו, ומאחר ולא עמדו לרשות הצדדים מקורות כספיים נוספים, החלה לדון עם התובעת באפשרות סגירת העסק בכדי לצמצם את הנזקים. הנתבעת מציינת כי הציעה לתובעת להעביר את העסק לבעלותה המלאה ללא כל תמורה אך התובעת סירבה להצעה זו בנימוק כי היא אינה מסוגלת לנהל את העסק לבד ואין לה מקורות כספיים נוספים הנדרשים להפעלתו. בעקבות כך הסכימה התובעת לסגור את העסק. בהמשך להסכמה זו נפגשו התובעת והנתבעת עם מזכיר המושב ב1/8/12 וביקשו את הסכמת המזכירות לבטול הסכם השכירות. לאחר שקיבלו את הסכמתו, פנו במכתב למזכירות המושב ביום 1/8/12,וביקשו לסיים את ההסכם בתשלום חד פעמי של מחצית מדמי השכירות (נספח 5 לתצהיר התובעת).

30. גרסת הנתבעת לעניין פירוק השותפות עדיפה בעיני על גרסת התובעת; אין מחלוקת בין הצדדים כי דרישת הנתבעת לצאת מן השותפות הועלתה בחודש יוני. במועד זה כפי שעוד יפורט להלן אזלו לשותפות המקורות הכספיים להמשיך בפעילותה. לאחר כחודש וחצי פנו התובעת והנתבעת במשותף למזכירות בבקשה לסיים את הסכם השכירות. חתימתה של התובעת על מכתב זה תומכת בגרסת הנתבעת לפיה התובעת הסכימה להפסקת הפעילות. חתימתה של התובעת מביאה למסקנה כי התובעת הסכימה לסגירת העסק, ועל כן יש לדחות את טענתה כאילו מדובר ב"צעד חד צדדי" של הנתבעת. רק חמישה ימים לאחר שחתמה התובעת על מכתב זה, פונה ב"כ התובעת לנתבעת בדרישה כי תמנע מפרוק השותפות. דרישה זו אינה עולה בקנה אחד עם פניית התובעת למזכירות ונראה כי התובעת התחרטה על פנייתה זו וניסתה באמצעות מכתב זה לסובב את הגלגל לאחור.

31. מצבו הכלכלי של העסק, מביא למסקנה כי לא היה ניתן להמשיך ולהפעילו ונראה כי מטעם זה הסכימה התובעת להצעת הנתבעת לפרק את השותפות:

התובעת והנתבעת הקימו את השותפות בהשקעה של 50,000 ₪ כל אחת. מסגרת החריגה המאושרת בחשבון הבנק של השותפות, עמדה על 30,000 ₪. במהרה התברר כי העסק מפסיד סכומים העולים על סכום ההשקעה. בחודשים מרץ –מאי הפסיד העסק מדי חודש עשרות אלפי ₪, בחודש מרץ סך של כ25,000 ₪, בחודש אפריל כ30,000 ₪ ובחודש מאי כ41,000 ₪.

וכך בחודש מאי, כחודשיים לאחר תחילת פעילותו של המיזם, נאלצו התובעת והנתבעת ליטול הלוואה בסך 40,000 ₪ על מנת לאפשר את המשך פעילותו. במקביל חזרה הנתבעת לעבוד בעבודתה הקודמת כאשר משכורתה אף היא הצטרפה להכנסות העסק. אלא שגם צעדים אלו לא הועילו וכבר במחצית השנייה של חודש יוני, שוב נחצתה המסגרת המאושרת. התובעת נשאלה בחקירתה כיצד היה באפשרותן להמשיך ולממן את העסק הכושל , שנגרר להפסדים, והסתפקה בתשובה מעורפלת לפיה "הייתה התנהלות לא נכונה של מה שקרה איתה" (עמ' 22 לפרוטוקול). אומנם בחודש יוני גדלו ההכנסות וההפסד עמד על כ10,000 ₪ בלבד, אך נראה כי בנקודת זמן זו ההשקעות אזלו ולא נותרו לשותפות כל מקורות כספיים להמשיך את פעילותה. בנסיבות אלו לא היה מנוס מלהפסיק את פעילות העסק . גם היועץ הכלכלי, מר גרוסמן, אשר עומת עם נתונים אלו בחקירתו אישר כי אם חשבון הבנק של העסק הגיע לאובליגו ואין לעסק מקורות כספיים נוספים הרי שיש להמליץ על סגירתו.

32. בנקודת זמן זו פונה הנתבעת לתובעת ומיידעת אותה על רצונה לצאת מן השותפות. נתתי אמון מלא בעדותה לפיה הציעה לתובעת להמשיך בעסק לבדה כאשר היא מוותרת על השקעותיה עד כה ואולם התובעת לא חפצה בכך. חלף עוד כחודש מצבו של העסק לא השתנה ונראה כי גם התובעת הבינה כי לא ניתן להמשיך ולהפעיל את העסק, כאשר אין לשותפות מקורות כספיים להמשיך בפעילותה זו.

33. חודש לאחר הודעת הנתבעת לתובעת על כוונותיה הנ"ל חתמו התובעת והנתבעת בצוותא על בקשה למזכירות המושב לסיים את הסכם השכירות. סעיף 36 לפקודת השותפויות דורש כי השותף החפץ לסיים את השותפות יודיע על כוונתו זו ליתר השותפים. כאמור הנתבעת הודיעה באופן מפורש וברור לתובעת כי היא חפצה בצעד זה, ולאחר למעלה מחודש נסגר העסק , עם פניית הצדדים בבקשה לסיים את תקופת השכירות. אני דוחה את טענת התובעת בסיכומיה לפיה לא חלף פרק זמן מספיק בין הודעה זו לבין סגירת העסק; בנסיבות בהן כאמור העסק קורס מול עיני השותפות, וכאשר מוצו האפשרויות הכספיות של הצדדים לאחר שכספי ההלוואה הזרימו חמצן לעסק לפרק זמן של חודש וחצי בלבד, המסקנה היא כי ניתן לתובעת פרק זמן סביר טרם סיום יחסי השיתוף. אני דוחה גם את טענתה כאילו היה על הנתבעת לשלוח הודעה בכתב ובלעדיה לא באו יחסי השיתוף לידי סיום; פקודת השותפויות אינה מציבה דרישת כתב בפני שותף המודיע על פירוק השותפות ודי בהבעה ברורה ומפורשת של אותו שותף אודות רצונו להביא לפירוק השותפות (ראה תא (י-ם) 9011-07‏ ‏ גרשון גאריביאן נ' עזרא נחמיה-סעיף 25 לפסק הדין).

ביטול האשראי והחזרת הרכב לחברת הליסינג

34. התובעת טוענת כי הנתבעת פעלה באופן חד צדדי ביטלה את כרטיס האשראי שלה בחשבון המשותף ואף נטלה את הרכב השכור על תכולתו, והחזירה אותו לחברת הליסינג. לטענת הנתבעת התובעת המשיכה להוציא כספים מחשבון העסק על אף שהעסק נסגר וזאת לצרכיה הפרטיים ועל כן הודיעה לבנק כי כל הוצאה נוספת תחייב 2 חתימות. הנתבעת מפנה בעניין זה לנספח 6 לתצהירה, חשבוניות רכישת דלק מיום 5/8. עוד טוענת הנתבעת כי היא ביקשה מהתובעת להחזיר את רכב הליסינג לאחר סגירת השותפות, התובעת סירבה לכך ועל כן נאלצה להשיב את הרכב בעצמה.

35. גרסת התובעת בעניין זה לא נסתרה ונתתי בה אמון מלא. משהסכימו הצדדים על סגירת העסק הרי שאין עוד צורך לשותפות ברכב צמוד ואך טבעי הוא כי כל הוצאה נוספת תאושר על ידי 2 השותפות. על כן, אין פסול בהודעת הנתבעת לבנק ואין פסול בצעדים שנקטה להשבת הרכב השכור לבעליו.

36. התובעת לא הוכיחה בדרך כלשהיא, את תכולת הרכב ושוויה וגם מטעם זה יש

לדחות את טענתה.

רשלנות

37. התובעת טוענת בסיכומיה כי הנתבעת התרשלה כאשר החליטה לפרוש מהשותפות בשלב כה מוקדם ותוך ידיעה כי התובעת תאבד את השקעתה ותישאר ללא מקור פרנסה, בעיקר נוכח העובדה שידעה כי העסק יהיה רווחי רק כעבור שנה. עוד טוענת התובעת כי הנתבעת לא הוכיחה הצדקה לפרישתה. כמפורט לעיל, הודעת הנתבעת כי היא חפצה לפרוש מן השותפות ניתנה לאחר שאזלו מקורותיה הכספיים של השותפות ודי בכך כדי לדחות את טענת התובעת. בניגוד לנטען על ידי התובעת, הנתבעת העמידה בפני התובעת את האפשרות כי תמשיך להפעיל את העסק מבלי לשלם לה דבר על השקעותיה אלא שהתובעת סירבה להצעה זו.

מצג שווא

38. עוד טוענת התובעת בסיכומיה כי הנתבעת הציגה בפניה מצג שווא כאילו בכוונתה לקיים עימה יחסי שיתוף לאורך זמן, ועל סמך מצג זה ותוך ידיעה כי נקודת האיזון של העסק תבוא לאחר שנה, שינתה התובעת מצבה לרעה.

כמפורט לעיל, הנתבעת אכן שימשה כשותפה מלאה עד אשר כלה תקציב העסק ואז חזרה לעבודה והעבירה את משכורתה במלואה לטובת העסק. כאשר אזלו הכספים ולא נותרה לעסק רזרבה כספית החליטה הנתבעת לפרק את השותפות. הנתבעת מעולם לא הציגה מצג בפני התובעת כי תמשיך להשקיע כספים בשותפות פעם אחרי פעם, ונושא זה כלל לא נידון טרם לפתיחת בית הקפה. אדרבא הצדדים סברו כי די להם בהשקעה כספית של 70,000 ₪. בפועל הוסיפה הנתבעת והשקיעה כספים נוספים. החלטת הנתבעת, להפסקת השותפות, קשורה קשר הדוק לתוצאה העסקית , אשר דרשה השקעה מיידית של כספים נוספים, בעוד שכיסי הנתבעת והתובעת התרוקנו לחלוטין. טענת התובעת בעניין זה נדחית.

גניבת כספים

39. בס' 24 לתצהירה טוענת התובעת כי הנתבעת נטלה לכיסה כספים ששולמו לעסק במזומן במקום להפקידם בחשבון הבנק. לטענתה מהשוואת הסכומים בסרטי הקופה שנמסרו מהנהלת החשבונות, לסכומים שהופקדו בבנק, עולה כי קיים הפרש משמעותי בחודשים 5-7/12, העולה לסך של 30,681 ₪.

טענה זו מהווה הרחבת חזית אסורה ובכל מקרה היא נזנחה בסיכומי התובעת ועל כן יש לדחותה.

40. לסיכום יש לדחות את כל טענות התובעת כנגד הנתבעת. טענת התובעת באשר לכספים ששולמו על ידה בגין חובות השותפות לאחר סגירת העסק תידון בהמשך.

התביעה שכנגד

41. בכתב התביעה שכנגד טוענת הנתבעת כי התובעת הציגה בפניה מצג לפיו בתום 3 חודשי פעילות יהיה באפשרות הצדדים למשוך משכורת קבועה מן העסק. עוד לטענתה התובעת הציגה עצמה כמי שתצליח להביא מטופלים רבים לעסק.

הנתבעת טוענת כי על סמך מצגים אלו היא השקיעה כספים בשותפות.

בפועל התברר לנתבעת, כי התובעת לא עמדה בהצהרותיה לא הביאה לעסק מטופלים בהיקף לו התחייבה, כך שהעסק צבר הפסדים.

הנתבעת עותרת לחייב את התובעת בהשבת כל הכספים שהושקעו על ידה בשותפות (70,000 ₪ ובנוסף 27,840 ₪ שכר עבודתה במחסני "כמעט חינם" שהועבר לשותפות).

עוד עותרת הנתבעת לחייב את התובעת להשיב לה את כל התשלומים ששילמה לספקים שונים ובעבור דמי השכירות, בתקופה שלאחר סיום השותפות.

השקעות הנתבעת בשותפות

42. בס' 5 לתצהירה מציינת הנתבעת כי "התובעת טענה כי יש לה תעודת מאסטר בשיטת רייקי וכי במקביל לעבודתה ב'כמעט חינם' נתנה טיפולים אלטרנטיביים בשיטת רייקי מהבית, התובעת הציגה לי מצגים כי היא תוכל להביא מטופלים למרכז הטיפולים האלטרנטיבי אשר יאפשרו הכנסה קבועה לעסק ויחד עם הקמה של בית קפה, במבנה אותו נשכור, נוכל להקים לעצמנו עסק שיוכל לפרנס את שתינו.

...ולפיכך סמכתי באופן מלא על ההצהרות והחישובים לענין ההכנסות הצפויות בעסק והאפשרות למשוך ממנו כספים כבר בתחילת הפעילות המשותפת." בס' 6 לתצהירה מוסיפה הנתבעת כי ".. התובעת הציגה לי מצגים כי היא תוכל להביא לעסק מטופלים בהיקף שיאפשרו את אחזקתו השוטפת של העסק לרבות המטופלים בהם היא מטפלת בביתה באופן קבוע ובתוך זמן קצר יהיה העסק רווחי ויכניס לשתינו הכנסה קבועה".

הנתבעת מדגישה כי אלמלא מצגי התובעת בדבר הכנסה חודשית מובטחת,על בסיס הטיפולים, לא היתה מוותרת על מקום עבודה קבוע ומתקשרת בהסכם השותפות.

גרסתה של הנתבעת בעניין מצגי התובעת נסתרת מן העדויות שהובאו בפני;

בעדותה מציינת הנתבעת " האמנתי והאמנתי בשיא התמימות האמנתי למצגת שהעבירה לי התובעת שהכסף שייכנס בגלל שהיא מסטר ויש לה נסיון ותואר הכי גבוה ברייקי, שתביא את הלקוחות שלה, ומשם ייכנס הכסף הבסיסי לעסק. הקפה זה משהו משני, יביא אנשים תוך כדי, אלה שיבואו לטיפולים ישתמשו בקפה תוך כדי". (עמ' 46 שורות 6-8)

עדותה של הנתבעת בענין זה לא שיכנעה אותי; לא הוצגה בפני תכנית עיסקית או תחשיבים שנערכו על ידי הצדדים ועדותה של הנתבעת בלבד אין די בה . כאמור על פי עדותו של מר גרוסמן במהלך הפגישה אצלו הובהר לצדדים כי העסק ישא רווחים בחלוף כשנה. הנתבעת מסיבותיה בחרה להתעלם מיעוץ זה על אף שהונח בפניה בצורה ברורה ומפורשת ועל כן היא אחראית להשקעות שהשקיעה ואין לגלגל על כתפי התובעת את האחריות להפסדים. הנתבעת בעיניים פקוחות לרווחה החליטה לצאת להרפתקה כלכלית ועליה לשאת בתוצאות מעשיה.

43. גם את טענתה כאילו הטיפולים היו עיקר העסק ובית הקפה טפל להם, יש לדחות נוכח עדותו של מר גרוסמן לפיה "העיקר היה בית קפה, הנושא הטיפולי היה שירות משלים, זה קונספט קצת ייחודי" ( עמ' 49 לפרוטוקול).

44. לאור האמור, לא השתכנעתי מגרסת הנתבעת באשר למצגים שהוצגו לה, ועל כן כל טענותיה בעניין השבת הכספים שהושקעו על ידה בשותפות נדחות.

סילוק חובות לאחר סגירת העסק

45. הנתבעת טוענת כי לאחר סגירת העסק שילמה לספקים שונים סך של 36,391 ₪ ועל התובעת להשיב לה מחצית.

הנתבעת צירפה אסמכתאות (מספר מצומצם של חשבוניות וספחי שיקים), באשר לתשלומי דמי שכירות, משכורות, תשלומי מע"מ ומס הכנסה, תשלומים להנהלת חשבונות ועוד.

46. התובעת מצידה טוענת כי שילמה סך של 21,522 ₪ בגין חובות העסק לאחר סגירתו. גם התובעת צירפה לתצהירה ספחי שיקים להוכחת תשלומים אלו.

47. התובעת כמו גם הנתבעת לא נחקרו בעניין זה.

48. תמוה כיצד גם התובעת וגם הנתבעת שילמו את דמי השכירות למזכירות המושב כאשר ביקשו לשלם רק מחצית ואולם כאמור משלא מצאו הצדדים לנכון לעמת את המצהירות בסוגיה זו הרי שיש לקבל את גרסת כל אחת מהן במלואה.

49. על כן על הנתבעת להחזיר לתובעת סך של 10,761 ₪, ועל התובעת להשיב לנתבעת סך של 18,195 ₪

50. עוד טוענת הנתבעת בכתב התביעה שכנגד כי על התובעת לשאת במלוא יתרת החוב לבנק בו נוהל חשבון העסק. המדובר בחוב משותף בחשבון משותף ועל הצדדים לשאת בחוב זה בחלקים שווים.

סוף דבר

51. אני מורה על דחית הטענות ההדדיות לפיצוי/החזר השקעות.

על הנתבעת שכנגד לשלם לתובעת שכנגד סך של 7,434 ₪, בצירוף הפרשי ריבית והצמדה כחוק מיום הגשת התביעה.

נוכח תוצאה זו אין צו להוצאות.

ניתן היום, ד' טבת תשע"ו, 16 דצמבר 2015, בהעדר הצדדים.