בתיק זה נדון הנאשם, בהעדר התייצבות לדיון ביום 10.6.13, ונגזר עליו קנס בסך 300 ₪.

הנאשם הגיש, ביום 22.1.14, בקשה לביטול פסק הדין, טען כי לא קיבל את הזימון לדיון וכי על פסק הדין נודע לו רק לאחר קבלת פנייה מרשות האכיפה. לגופו של עניין טען הנאשם כי לא ביצע את העבירה, וכי צילם את המקום ויש לו סיכויי הגנה "טובים למדי" לדבריו.

זימנתי את הצדדים לדיון בפניי, ובמסגרתו חזר הנאשם על הטענה כי לא קביל את הזימון וכי בכפר מגוריו קיים יותר מאדם אחד בעל אותו שם, ואילו המאשימה התנגדה לבקשה וטענה כי הנאשם לא טרח לדרוש את הזימון שנשלח אליו, ולפיכך יש לראותו כמי שזומן כדין.

עיון באישור המסירה מגלה כי הוא אכן הוחזר בידי הדואר עם הערה "לא נדרש". הזימון נשלח לכתבות מלאה של הנאשם לרבות מס' תיבת דואר, ובאותה כתובת נמסר ביום 16.6.13 גזר הדין. אישור המסירה של גזר הדין חתום לכאורה בידי קרובת משפחה של הנאשם בשם תגריד.

לאחר ששקלתי את טענות הצדדים, מצאתי לנכון לדחות את הבקשה.

אין חולק כי הזימון נשלח לכתובתו הנכונה והמלאה של הנאשם, לפיכך חלה במקרה זה תקנה 44א לתקנות סדר הדין והפלילי והנטל הוא על הנאשם להראות
"שלא קיבל את ההודעה או את ההזמנה מסיבות שאינן תלויות בו ולא עקב הימנעותו מלקבלן".

סבורני כי הנאשם לא עמד בנטל בהכחשה כללית של קבלת הזימון וטענה כי קיימים אזרחים נוספים בעלי שם דומה בכפר. הזימון נשלח לכתבות לרבות מס' תיבת דואר ולרבות מספר זהות, ולפיכך חזקה כי הדואר מסר הודעה עליו לנאשם, ולא לאחר בעל שם דומה, אשר לא טרח לפנות ולקבל את הזימון.

יתרה מכך, בתיק בית המשפט קיים אישור בדבר המצאת גזר הדין כאמור בחודש יוני 2013. תקנות סדר הדין הפלילי מחייבות הגשת בקשת ביטול בתוך 30 יום. הבקשה דנן הוגשה רק בחודש ינואר 2014 את בקשתו ולא התייחס בבקשתו כלל לאישור ההמצאה של גזר הדין.

מעבר לכל האמור לעיל, אף לא השתכנעתי כי לנאשם נגרם עיוות דין כתוצאה משפיטתו בהעדר התייצבות. הנאשם הכחיש את העבירה, אולם פרט להכחשה ולטענה כי יש בידיו תמונות, לא פרט את הגנתו ולא מסר גרסה עובדתית מלאה כמתחייב. הנאשם אף לא הסביר כיצד תמונות יכולות להכריע במחלוקת האם ביצע עצירה כנדרש ליד התמרור או לאו.

על הנאשם נגזר קנס בלבד, בסכום שאינו גבוה, העולה אך במעט על ברירת המשפט, ולו הייתי מקבל בקשתו היה זה, בנסיבות שפורטו לעיל, רק תוך חיוב בהוצאות העולות באופן משמעותי על גזר הדין.

לאור כל האמור לעיל סבורני כי על במקרה דנן ניתן לקבוע כי הנאשם זומן כדין, ואי התייצבותו לדיון, ולכל הפחות אי הגשת בקשה במועד שנקבע, נבעה ממחדל מצידו. ההלכה היא כי בעבירות תעבורה אין מקום לביטול פסק דין במקרה כזה, אלא בנסיבות מיוחדות וחריגות. המדובר בהלכה ייחודית לעבירות תעבורה, ולהלכה זו רציונל הנובע ממהות העבירות והעונשים, והעומס המוטל על בתי המשפט לתעבורה. ראו לדוגמא ע"פ (מחוזי) 1494/04 שלמה יצחק נ' מדינת ישראל, וכן דברי בית המשפט העליון בע"פ 418/85 רוקנשטיין נ' מדינת ישראל: "...מערכת המשפט חייבת לשאוף לכך כי המשפטים יתנהלו כסדרם ובמועד שנקבע להם מלכתחילה וכי לא יתרחב הנוהג של תביעות מיותרות, אדם שיתרשל ישא בתוצאות מעשיו ולא הציבור ובתי המשפט בפרט הם שיצטרכו ללכת עקב בצד אגודל אחרי מידת תשומת הלב אותה מוכן פלוני לגייס לענין ההליכים המשפטיים נגדו".

אשר על כן, הבקשה נדחית.

ניתנה היום, 305 אפריל 2014.