ערעור על החלטת לשכת הסיוע המשפטי מיום 28.1.13 אשר סירבה להעניק למערער סיוע משפטי לצורך הגשת ערעור לבית משפט עליון, על החלטת בימ"ש המחוזי בת"א מיום 8.11.12.

בקשתו של המערער להפחתת צו חיוב בתשלומים נדחתה על ידי בית משפט מחוזי מהנימוקים של העדר שינוי נסיבות, אי השלמת דוחות חסרים לכנ"ר ולמנהל המיוחד, אי השלמת חוב פיגורים, ואי הוכחת מאמץ אמיתי למצוא עבודה.

לשכת הסיוע המשפטי דחתה את בקשתו של המערער מחוסר סיכוי משפטי.

בנימוקי המערער הוא מעלה על ראש טיעוניו את הטענה בדבר חשיבותה ומשקלה של זכות הערעור. כמו כן הוא טוען כי פסה"ד ניתן ע"י בימ"ש מחוזי בהעדר חקירה מספקת ע"י ביהמ"ש וגם לשכת הסיוע המשפטי לא בדקה את טענותיו כראוי. עוד טען כי בימ"ש לא בדק את יכולתו בהתאם לקריטריונים המנחים לתשלומים עיתיים בהתאם לסעיף 18(ב) לפקודת פשיטת רגל [נוסח חדש], התש"מ-1980.

העותר מדגיש כי הוא אינו עובד כרגע כי אינו מוצא עבודה למרות ששלח פניות שונות. כל חייו עבד, אך כיום אינו מוצא עבודה ולכן אינו יכול לשלם את החיובים שהושתו עליו בהליכי כינוס נכסים. הוא מוסיף כי אין לו כל מקורות הכנסה אחרים פרט לתמיכה חודשית מאחותו בסך 400 ₪ לצורך פגישה עם ילדיו, הגרים עם אמם.

המשיבה מבהירה כי העותר קיבל בזמנו סיוע משפטי לצורך בקשות שונות, לרבות הגשת בקשה לבימ"ש מחוזי להפחתת צו תשלומים שהושת עליו בסך 500 ₪ לחודש. המנהל המיוחד התנגד להפחתה בשל התנהלותו של המערער ואכן בימ"ש מחוזי דחה את הבקשה.

המשיבה טוענת כי דחתה את הבקשה למתן סיוע לצורך ערעור על החלטת בימ"ש מחוזי בשל התנהלותו של המערער עצמו, אי הגשת דוחות, אי עמידה בצו תשלומים וצבירת חובות פיגורים. בנסיבות אלה לא מצאה המשיבה כי נפלה טעות בהחלטת בימ"ש מחוזי. אמנם המערער התחיל להגיש דוחות באורח סדיר, אך עדיין אינו משלם לפי צו החיוב. הוא לא הגיש ולו מסמך אחד המוכיח כי היה בראיונות עבודה וחיפש עבודה. כמו כן נתבקש להמציא מסמכים רפואיים לפיהם בעיה רפואית כלשהי מונעת ממנו לעבוד וגם אותם לא המציא.

דיון ומסקנות

המערער לא דק פורתא. הזכות לערער היא אכן זכות יסוד ואולם, אין לאדם זכות מוקנית לקבלת סיוע משפטי לצורך הגשת ערעור. לשכת הסיוע המשפטי פועלת על פי חוק ועליה לעמוד במגבלות ובסייגים שחוק זה קובע. אחד המבחנים החשובים שנקבעו בחוק הוא הצבעה על סיכוי משפטי לזכות בערעור. בין היתר נועד סייג זה כדי למנוע הליכי סרק ובזבוז כספי ציבור.

במקרה דנן נימוקי לשכת הסיוע המשפטי מדוע לא להעניק סיוע נכונים, שכן נראה מהתנהגותו של המערער כי אינו עומד בדרישות המינימליות שהוטלו עליו. הוא אינו עובד ואינו מציג ולו ראשית ראיה על הניסיונות שעשה למצוא עבודה כלשהי.

אני חוזרת ומצטטת את שכבר כתבתי בעש"א 19051-03-13:

"...העובדה שהמערער לא מצא עבודה כלבבו אינה מלמדת שאין לו כל פוטנציאל השתכרות ולו אף נמוך. חובת אב לפרנס את ילדיו שבמקרה זה הם קטיני קטינים, מחייבת אותו למצוא כל עבודה גם אם אינה נעימה ונוחה".

הליכי פשיטת רגל אינם בבחינת היתר לאי תשלום חובות והימנעות מעול פרנסה והחזר חובות. משהוטל על המערער חיוב נמוך של 500 ₪ לחודש כדי לעמוד בצו החיוב בתשלומים, עליו לעשות כל עבודה שהיא שבה יוכל להשתכר סכום זה כדי להעבירו לקופת הכינוס. בלי שיתוף פעולה מצידו אכן אין כל הצדקה וכל עילה להגשת ערעור על החלטת ביהמ"ש המחוזי שבחן את הנתונים שהיו בפניו.

לאור כל האמור לעיל, הערעור נדחה.

ניתן היום, א' כסלו תשע"ד, 04 נובמבר 2013, בהעדר הצדדים.

המזכירות תודיע לצדדים.