1. לפני תביעה לפיצוי התובעים בגין נזק שנגרם לרכבם כתוצאה מתאונה שארעה ביום 10.2.12 בצומת בית נבאללה.

2. על פי הנטען בכתב התביעה, רכב התובעת נסע בנתיב הימני מתוך שניים ורכב הנתבעת נסע בנתיב המקביל משמאל המכוון לנסיעה שמאלה בלבד. בעת שרכב התובעת הגיע לצומת והחל לחצותו, רכב הנתבעים המשיך ישר במקום לפנות שמאלה, תוך שהוא עוקף את רכב התובעים ופגע בו בצדו השמאלי קדמי. נהג רכב הנתבעת החל לברוח מהמקום והתובע 2 נאלץ לרדוף אחריו כדי לרשום את מספר רכבו.

3. בכתב ההגנה טוענת הנתבעת כי רכבה לא היה באזור התאונה ולא היה מעורב כלל בתאונה.

4. בדיון שהתקיים בפני העידו נהג רכב התובע 2 (להלן: "התובע"), הגב' שרה שמיר בת הזוג, דאז, של התובע (להלן: "הגב' שמיר") ומטעם הנתבעת הגב' אילונה פרייקמן (להלן: "עדת הנתבעת"). בנוסף הוגשו לעיוני תמונות הנזק, ההודעות לחברות הביטוח והודעת התובע במשטרה.

5. התובע העיד כי בדרכו חזרה מירושלים, הגיע לצומת בית נבאללה, האור ברמזור היה ירוק והוא המשיך בנסיעה, לפתע עקף אותו רכב מתוצרת מאזדה בסיבוב, עלה על המדרכה ו"חתך" אותו לפני הרמזור ורכבו נהדף הצידה.

התובע טען כי רדף אחר רכב הנתבעת שנסע במהירות גבוהה תוך ששמר על קשר עין עם רכב הנתבעת. לטענת התובע ברמזור השני בשוהם רכב הנתבעת לא הצליח לעבור את הרמזור והתובע הגיע ואמר לבת זוגו שתרשום את מספר הרכב והם וידאו שזו מאזדה 3 בצבע כחול כהה ושזהו המספר שלה. עוד טען התובע כי כשהמשיכו הלאה רכב הנתבעת פנה ימינה במהירות גבוהה וכשהבין שמסלול הבריחה ממשיך לכיוון קיבוץ נחשונים לא המשיך לרדוף אחריו ונסע ישירות למשטרה לצורך הגשת תלונה.

התובע התקשר למספר הטלפון שקיבל מהמשטרה ולטענתו ענה לו אדם בשם סרגיי, אשר הכחיש כי הוא או אביו נהגו ברכב ואמר לו שיכולה להיות מאזדה כזו עם אותו מספר. התובע אישר כי לא ראה מי נהג ברכב אולם לא נראה לו תמוה שבעלת הרכב היא אישה משום שמי שענה לטלפון יכול היה להיות בנה או בעלה. התובע לא ידע לומר היכן הייתה הפגיעה ברכב הנתבעת אולם סבר כי יש פגיעה בצד השמאלי.

6. הגב' שמיר העידה כי ישבה ליד התובע, שהיה אז בן זוגה, בנסיעה חזרה מירושלים וראתה את התרחשות התאונה. לטענתה כשהגיעו לרמזור עמדו וחיכו לאור ירוק ופתאום מאחוריהם הגיע רכב במהירות עצומה, נסע ישר בנתיב לפנייה שמאלה בלבד, עלה על אי התנועה, ופגע ברכבם. הם נסעו אחריו עד הרמזור הבא ורשמו את המספר וכשהיה אור ירוק הרכב הפוגע פנה ימינה במהירות לקיבוץ נחשונים. הגב' שמיר טענה כי עמדו ושניהם הסתכלו וראו את מספר הרכב והיא זו שרשמה את המספר כך שבוודאות רשמה את המספר הנכון. את הפתק הם נתנו למשטרה. הגב' שמיר תיארה רכב בצבע כחול כהה ואישרה כי לא ראתה את נהג הרכב על אף שעמדו בסמוך אליו בצומת, מאחר והיו המומים מהנסיבות ולא חשבו לנסות לזהות את הנהג.

7. עדת הנתבעת העידה כי היא לא מכירה את האירוע ולא יודעת על מה מדובר. עדת הנתבעת טענה כי נכון להיום יש בבעלותה שני כלי רכב , היא נוהגת על רכב מסוג יונדאי אקסנט והרכב השני שבבעלותה הוא טויוטה קורולה. עדת הנתבעת אישרה כי בשנת 2012 היה בבעלותה רכב מסוג מאזדה 3 אשר צבעו סגול חציל אשר נמכר לפני שנה. לטענתה בקושי נהגה בו מאחר ובתקופה זו הייתה בהיריון בסיכון. כמו כן טענה כי הייתה היחידה שהשתמשה ברכב וכי לבעלה היה רכב ובאותו הזמן הוא לא היה בארץ.

עדת הנתבעת אישרה כי היא מכירה את הכתובת ברמלה אליה שלחה חברת הביטוח מכתב דרישה, וכי המדובר בכתובת של דודתה, אשר הייתה כתובתה כשעלתה לארץ אולם היא לא גרה שם אלא במעונות במרכז הקליטה בנצרת עילית.

עדת הנתבעת אישרה כי קיבלה את הדיווח על התאונה וטענה כי הודיעה שלא עשתה תאונה ובתשובה לשאלה מדוע לא צילמה את רכבה כשהוא שלם על מנת להוכיח שלא הייתה מעורבת בתאונה השיבה כי לא ביקשו ממנה שום תיעוד וכי אם היו פונים אליה הייתה מצלמת.

עדת הנתבעת הכחישה היכרות עם בחור בשם סרגיי, וטענה כי ברחוב אחימאיר אין אדם בשם סרגיי ואין בן.

8. לאחר ששמעתי את עדויות הצדדים ועיינתי בכתבי הטענות ובראיות שהוגשו סבורתני כי יש לקבל את התביעה מהטעמים שיפורטו להלן:

א. התובעת הגישה תביעתה כנגד הנתבעת בהסתמך על פרטים שקיבלה ממבוטחה אודות רכב שפגע ברכבו. בהתאם לעדות התובע והגב' שמיר, את הפרטים של בעל הרכב קיבלו מהמשטרה לאחר שמסרו למשטרה את פרטי רכב שפגע ברכבם מיד לאחר התאונה.

ב. עדות התובע והגב' שמיר בדבר וודאותם בדבר מספר הרכב שרשמו לא נסתרה והם היו עקביים בעדותם כי עמדו ברמזור והגב' שמיר רשמה את מספר הרכב לאחר שווידאו שזהו המספר הנכון.

ג. מטעם הנתבעת הובאה לעדות הגב' אילונה פרייקמן. בהודעה לנתבעת רשום כמבוטח מר רומן פריינקמן אשר הוא לא הובא לעדות ולא צוין דבר לגבי הקשר שלו לרכב נשוא התביעה.

ד. עדת הנתבעת לא הכחישה כי היה בבעלותה רכב מסוג מאזדה או כי מספר הרכב שנמסר אינו מספר הרישוי של המאזדה שהייתה בבעלותה וטענה כי צבעו היה סגול חציל.

המדובר בתאונה שאירעה בשעת לילה ובנסיבות כאלה, סביר כי צבע כגון סגול חציל יכול יתפרש בצבע כחול כהה בייחוד כאשר המדובר באירוע המעורר סערת רגשות.

ה. מעבר להכחשת מעורבות רכב הנתבעת בתאונה נטען בכתב ההגנה כי רכב הנתבעת לא היה כלל באזור התאונה.

בעדותה טענה עדת הנתבעת כי כשקיבלה מכתב אודות התאונה הכחישה מעורבות, אולם לא צילמה את הרכב על מנת להוכיח כי לא היה מעורב בתאונה.

עדת הנתבעת לא חזרה בעדותה על הגרסה כי רכבה לא היה כלל באזור התאונה והסתפקה בעדות כי הייתה היחידה שנהגה ברכב אולם באותה עת לא הרבתה לנהוג משום שהייתה בהריון בסיכון ובעלה לא נהג ברכב משום שהיה בחו"ל.

כבעלת הרכב, היה באפשרות עדת התובעת להציג תמונה של הרכב אשר תעיד כי רכבה לא נפגע בתאונה ובכך יכולה הייתה בנקל לסתור את טענות התובעים.

משלא עשתה כן ולא הייתה בידה תמונה של הרכב יכולה הייתה להציג ראיות אשר ילמדו על המניעות לנהוג באותה עת או על מקום היותה ומיקומו של הרכב במועד הרלוונטי לתאונה.

אמנם הנטל מוטל על התובעים להוכיח תביעתם. אולם משהתובעים הגישו תביעה בגין מעורבות בתאונה של רכב שפרטיו תואמים את פרטי רכב הנתבעת, יכולה הייתה הנתבעת להביא ראיות הנמצאות בשליטת העדה מטעמה או המבוטח אשר היה בהן כדי להזים או לערער את מהימנות גרסת התובעים ומשלא עשתה כן חזקה עליה כי ראיות אלה היו פועלות לטובת גרסת התובעים (ראו: קדמי, על הראיות, חלק רביעי (תש"ע-2009) עמ' 1889; ע"א 465/88 הבנק למימון ולסחר בע"מ נ' מתתיהו, פ"ד מה (4) 651, ע"א 55/89 קופל (נהיגה עצמית) בע"מ נ' טלקאר חברה בע"מ, פ"ד מד (4) 595, 602).

ו. בחינת הסיטואציה במבחני סבירות, מובילה אף היא למסקנה כי יש לקבל את גרסת התובעים שכן הסבירות כי התובע והגב' שמיר שגו ברישום מספר הרכב שהיה מעורב בתאונה עימם ובכל זאת המספר שרשמו הוביל לרכב שהיה בבעלות עדת הנתבעת שהוא מתוצרת מאזדה כפי שציינו ובצבע כהה כפי שתיארו, נמוכה יותר מהסבירות כי דייקו במספר הרכב באופן שהוביל לרכב שאכן היה מעורב עמם בתאונה ואי הדיוק בצבע הרכב יכול להיות מוסבר בחושך ששרר בתאונה.

9. סיכומו של דבר ולאור כל הדברים האמורים לעיל, סבורתני גרסת התובעים אשר הוצגה בצורה קוהרנטית וסדורה ונתמכה בפרטי הרכב המעורב בתאונה ובתיאור אופן קרות התאונה והשתלשלות העניינים לאחריה הינה הגרסה המסתברת והמתקבלת יותר על הדעת מאשר גרסת הנתבעת אשר הסתפקה בהכחשה כללית ללא צירוף ראיות אשר היה בהן כדי להוכיח גרסתה ועל כן אני מקבלת את גרסת התובעים בדבר מעורבות רכב הנתבעת בתאונה ומשכל מטילה על הנתבעת מלוא האחריות לתאונה.

10. אשר על כן אני מקבלת את התביעה ומחייבת את הנתבעת לשלם לתובעים סך של 3,287 ש"ח בצירוף הפרשי הצמדה מיום 30.5.12 ועד למועד התשלום בפועל, אגרת בית משפט כפי ששולמה, הוצאות התובע 2 בסך 500 ש"ח, שכר העדה כפי שנפסק בדיון בסך 250 ש"ח ושכר טרחת עורך דין בסך 2,100 ש"ח.

המזכירות תשלח פסק הדין לצדדים בדואר.

ניתן היום, ל' ניסן תשע"ה, 19 אפריל 2015, בהעדר הצדדים.