1. לפניי התנגדות לביצוע שטר ביחס לשיק שמספרו 5000172 ע"ס 3,000 ש"ח ז.פ 20.12.12 (להלן: "השיק") המשוך מחשבונו של המבקש, חולל עקב הוראת ביטול והוגש לביצוע על ידי המשיבה (להלן: "החברה") במסגרת תיק הוצל"פ 10-01323-13-2.
2. על פי גרסת המבקש כפי שעולה מתצהירו, השיק שהוגש לביצוע הינו אחד מסדרת שיקים שנמסרו למר מאיר רוטמן (להלן: "מר רוטמן"), בעל החברה, במסגרת עסקה לרכישת רכב מסוג יונדאי מ.ר 54-945-56 (להלן: "הרכב"). מתצהיר המבקש עולה עוד כי, העסקה לרכישת הרכב נעשתה באמצעות מר שרון עבאדי (להלן: "מר עבאדי"), בעלים של מגרש למכירת רכבים. לדברי המבקש, בתחילת חודש 05/12 הבחין ברכב במגרשו של מר עבאדי ושאל אותו לגבי מצבו המכאני, מר עבאדי מסר לו כי הרכב תקין לחלוטין וכי לפני כשנה הורכב בו מנוע חדש. לטענת המבקש, היות ובאותו מעמד לא היה לרכב רישיון וביטוח ברי תוקף, נבצר ממנו לבצע בו בדיקה, חרף האמור, נקשר בעסקה לרכישת הרכב ושילם למר עבאדי את התמורה ע"ס 20,000 ₪.
3. לטענת המבקש, זמן קצר לאחר מכן, הבחין כי הנסיעה של הרכב אינה תקינה וגילה בו מספר ליקויים. המבקש פנה למוסך מורשה לשם בדיקת הרכב, כי אז התברר לו כי קיימים בו פגמים מהותיים, לרבות במנוע הרכב. בעקבות זאת, דרש המבקש את ביטול העסקה אולם, לטענתו, נתקל בסירוב, ומשכך, נאלץ לשאת בעלות תיקון הרכב בסך של 12,900 ש"ח.
4. יצוין כי, במקביל להגשת התנגדות זו הגיש המבקש תביעה קטנה כנגד מר רוטמן והחברה שבבעלותו (המשיבה) וכן נגד מר עבאדי, במסגרתה עותר לתשלום הסך בו נדרש לתיקון הרכב. ההליכים בתיק זה מתנהלים אף הם בפניי (ת"ק 46173-02-13).
5. ביום 19.12.13 התקיים בפניי דיון בתיק זה, המבקש נחקר על תצהירו והצדדים הגישו סיכומיהם בכתב. לאחר שבחנתי את טענות הצדדים, עיינתי בראיות שהוגשו מטעמם ושמעתי את עדותו של המבקש, הגעתי למסקנה לפיה דין ההתנגדות להידחות.
6. אין מחלוקת כי, הצדדים בתיק זה הם צדדים קרובים בעסקת היסוד. על פי ס' 29(א) לפקודת השטרות (נוסח חדש) ועל פי ההלכה, חזקה כי מי שחתימתו מצויה על שטר נעשה צד לו בעד ערך ומי שמבקש לטעון טענה לכישלון תמורה כנגד עסקת היסוד, מוטל עליו נטל הראיה.

מציין שלום לרנר בספרו - דיני שטרות (מהדורה שנייה, 2007), עמ' 291 - כדלקמן:

"לזכות נפרע האוחז בשטר עומדת חזקת התמורה שבסעיף 29(א) לפקודה. על פי הפרשנות המקובלת, חזקה זו מניחה הנחה כפולה: כי הוסכם מלכתחילה על מתן תמורה כנגד השטר, וכי תמורה זו ניתנה בפועל, ומקבל השטר קיים את חלקו בהסכם. משום כך רובץ הנטל על המושך להוכיח כי התמורה נכשלה".

1. השאלה היא, אם כן, האם לאור חקירתו הנגדית של המבקש, יש מקום ליתן לו רשות להתגונן או שמא קרסה גרסתו והגנתו נותרה בגדר "הגנת בדים". הכלל הוא כי, טענת הגנה שבתצהיר המתבדית מניה וביה עקב חקירתו הנגדית של המצהיר, לא תשמש עילה למתן רשות להתגונן.
2. אחת מטענות ההגנה הנפוצות בדיני שטרות היא טענת כישלון תמורה, ובענייננו, טענת ההגנה של המבקש היא טענה המתיימרת להיות טענת כישלון תמורה חלקי. טענה זו אינה מהווה, בדרך כלל, הגנה טובה בפני שטר, גם בין צדדים סמוכים לשטר, למעט במקרה שבו הכישלון החלקי מתבטא בסכום קצוב (ד.ב. אופיר, סדר דין מקוצר בהלכה הפסוקה, מהדורה עשירית, (2011) מהדורת פרלשטיין- גינוסר, עמ' 272). היות ובענייננו לא מצאתי כי, המבקש הצליח לקצוב את החלק שנכשל בעסקה, אין מקום ליתן לו רשות להתגונן אך על יסוד טענה זו.
3. טענות נוספות שעולות מתצהירו של המבקש, הן טענות הלקוחות מתחום דיני חוזים כדוגמת הטעיה, מצג שווא. לאור המגמה הרווחת כיום בפסיקה השואפת לאחידות בין דיני השטרות לדיני החוזים, לפחות בכל הנוגע לצדדים קרובים לשטר, רשאי המבקש להעלות כנגד התביעה השיטרית טענות הגנה חוזיות מובהקות על פי עסקת היסוד (לרנר, עמ' 288-290, דנ"א 258/98 צמח נ' שלשבסקי, פ"ד נה(4) 193, 196, וכן- ת"א (ת"א) 53303/06 קלינטון סחר בינלאומי 2000 בע"מ נ' יצחק אילנה, (פורסם בנבו) ניתן ביום 19.9.07).
4. המבקש טוען במקרה זה כי, העסקה לרכישת הרכב נעשתה לאחר שהוצג בפניו מצג לפיו מצבו המכאני של הרכב תקין ולאחר שהובהר לו כי הוחלף המנוע, אלא שכעבור זמן מה נודע לו כי ברכב פגמים מהותיים. על פניו נראה כי, טענות מסוג זה הינן טענות העשויות לזכות את הטוען ברשות להתגונן, עם זאת, לאחר ששמעתי את חקירתו הנגדית של המבקש מצאתי כי מהגנה זו לא תצמח תועלת ואנמק;
5. מעדות המבקש עולה כי, המידע לגבי מצבו של הרכב לא נמסר לו על ידי מר רוטמן אלא על ידי מר עבאדי, אשר שימש למעשה כמתווך בינו לבין מר רוטמן באותה עסקה. המבקש הודה במסגרת החקירה הנגדית כי, מלבד פגישה אחת עם מר רוטמן, שהתקיימה לאחר שחולל השיק, מעולם לא נפגש עמו ולא דיבר איתו אישית וכל מערכת היחסים העסקית הייתה באמצעות מר עבאדי. תמיכה לכך שמערכת היחסים העסקית נעשתה כולה באמצעות מר עבאדי ניתן למצוא אף בהסכם לרכישת הרכב אשר נחתם בין המבקש לבין חב' עילית הרכב, שכנטען בבעלות מר עבאדי. גם כאשר נשאל המבקש ממי נודע לו אודות מצבו של המנוע עובר לרכישת הרכב, הודה כי מר רוטמן לעולם לא אמר לו כי המנוע הוחלף (אלא שופץ!) ומידע זה נמסר לו על ידי מר עבאדי והוא בלבד.
6. היות וכך, נראה כי טענות המבקש ביחס למצג השווא שהוצג לו לעניין מצבו של הרכב ו/או המנוע מופנות בעיקר כלפי מר עבאדי, וככל שהמבקש טוען כי נגרמו לו נזקים אגב לרכישת הרכב, הרי שאין טענות מסוג זה עומדות כנגד התביעה השיטרית, ובפני המבקש נותרה האפשרות לבירור טענותיו במסגרת התביעה המקבילה שהגיש.
7. זאת ועוד, ברור הדבר כי ככל שסבר המבקש כי מצג השווא הנטען לגבי מצבו המכאני של הרכב הינו עילה לביטול ההסכם עם מר רוטמן, יכול היה לעמוד על ביטולו בשלב מוקדם יותר, אלא שכל עוד שילם המבקש את תשלומי הרכישה של הרכב ורק השיק האחרון בוטל על ידו (שיק שמועד פירעונו כחצי שנה לאחר מסירת הרכב לידיו), יש בכך כדי להעיד כי המבקש נתן דעתו לכך שהרכב מתאים לצרכיו ואין הליקויים שנתגלו ברכב מהווים עילה לביטול ההסכם.
8. אשר על כן, אני מורה על דחיית הבקשה ומורה למבקש לשלם למשיבה הוצאות הליך זה סך של 1,200 ₪.

ההליכים בתיק הוצל"פ מס' 10-01323-13-2 יימשכו כסדרם.

המזכירות תמצא העתק פסק הדין לצדדים.

ניתן היום, כ"ו אדר תשע"ד, 26 פברואר 2014, בהעדר הצדדים.