1.ענינו של פסק דין זה הינו שתי תביעות לביצוע שלושה שטרי חוב בסכום כולל של 50,000 ₪, שנמסרו לתובע להבטחת התחייבויות השוכרים ע"פ חוזה שכירות מיום 9.2.11 שנערך בין התובע לצדדי ג' ששכרו ממנו דירה.

2.בקשות הביצוע הוגשו במסגרת תיק הוצל"פ מס' 0106432138 ( ת"א 26212-03-13 ), לביצוע שטר חוב על סך של 20,000 ₪ זמן פרעון 9/2/11 כנגד מר חורגין רוני כעושה השטר, וכנגד הנתבע, שהינו אחיו, כערב על פי השטר.

3.כמו כן, במסגרת תיק הוצל"פ מס' 0109150134 (ת"א 22319-03-13 ) הוגשו לביצוע שני שטרי חוב , האחד על סך 10,000 ₪, והשני על סך 20,000 ₪. שני השטרות זמן פרעונם הינו 9/2/11, כאשר עושה השטר בהם הינו רוני חורגין ובערבות הנתבע.

4.בהעדר התייצבות התובע לדיון שהיה קבוע ליום 16/6/13 בבקשת ההתנגדות, ניתנה באותו מועד לנתבע רשות להתגונן, וזאת בטענת הגנה כי לא נותר חייב לתובע דבר מכוח חוזה השכירות, וכי במעמד חתימת החוזה שולם ע"י השוכר לתובע במזומן עירבון ע"ס 12,000 ₪.

5.בהתאם להחלטת כב' סגנית הנשיאה השופטת נ.גרוסמן מיום 13.6.13, אוחד הדיון בשתי התביעות שבכותרת לפני החתום מטה.

6.על פי החלטה מיום 16/6/13 שניתנה בנוכחות הנתבע ואחיו מר רוני חורגין ובהעדר התובע שלא התייצב לדיון, ניתנו לצדדים הוראות לעניין המועדים להגשת תצהירי עדות ראשית ונקבעה באותה החלטה מועד דיון ההוכחות.

7.התובע במסגרת תצהיר עדותו הראשית עתר לחיוב הנתבע מכוח ערבותו ע"פ השטרות במלוא סכום השטרות.

8.על פי הנטען על ידי התובע שטרי החוב על סך כולל של 50,000 ₪ נמסרו במסגרת הסכם שכירות (נספח א' לתצהיר התובע) מיום 9/2/11 (להלן: חוזה שכירות).

על פי חוזה שכירות, השכיר התובע למר חורגין רוני (אחיו של הנתבע) ולרעייתו, דירה ברחוב הגולן 120/8 רמת החייל ת"א.

על פי חוזה שכירות הדירה הושכרה החל מיום 9/2/11 לתקופה של שנה עם אופציה להארכת תקופת השכירות בשנה נוספת, כאשר שכר הדירה נקבע על 6000 ש"ח לחודש.

9.ע"פ סעיף 11.1 לחוזה השכירות, היה על השוכרים למסור למשכיר/התובע שטר חוב ע"ס 50,000 ₪ להבטחת כל התחייבויותיו ע"פ החוזה ובערבות שני ערבים מטעם השוכר.

לטענת התובע שלושת שטרי החוב נשוא התביעה מסתכמים לסך של 50,000 ₪, הינם שטרי חוב שמסרו השוכרים כעושה השטר ובחתימת הנתבע כערב להם.

10.על פי טענת התובע נוכח הפרת הסכם השכירות הוגשה על ידו ביום 9/7/12 תביעה לפינוי השוכרים מהמושכר (נספח ב' לתצהיר התובע), וניתן פסק דין בהעדר הגנה מיום 30/12//12 המורה על פינוי השוכרים מהמושכר (נספח ג' לתצהיר התובע).

11.במסגרת תצהיר עדותו הראשית של התובע, מפרט התובע את הסעדים הכספיים אותם מבקש לחייב את הנתבע מכוח שטרי החוב, כמפורט להלן:

א. הוצאות ושכ"ט עו"ד שנפסקו בפסק דין שניתן כנגד השוכרים - מר חורגין רוני ורעייתו במסגרת תביעת הפינוי שהוגשה על ידי התובע (במסגרת תא"ח 17513-07-12) מיום 30/12/12 לפיו חוייבו השוכרים לשלם לתובע : אגרת בית המשפט בסך של 633 ₪ ושכ"ט עו"ד בסך של 5,179 ₪.

ב. חוב בגין אי תשלום שכר דירה עבור שלושה חודשים אחרונים טרם פינוי המושכר (ביום 23/1/13) על פי שכר דירה של 6000 ₪ לחודש, ובסה"כ 18,000 ₪.

ג. חוב בגין אי תשלום מיסי ארנונה ומים לאורך כל תקופת השכירות ועד לפינוי, בגין המושכר עצמו וכן בגין השימוש שנעשה במחסן אליו פלשו השוכרים בסך 27,599.37 ש"ח.

ד. שכר ראוי בגין השימוש במחסן אליו פלשו השוכרים, לפי 1000 ₪ לחודש עבור 24 חודשי שכירות בסך של 24,000 ₪.

ה. פיצוי מוסכם בגין איחור בפינוי המושכר של 351 ימים לפי פיצוי בסכום של 500 ₪ ליום (ס' 10.2 לחוזה השכירות), ובסה"כ פיצוי בסך 175,500 ₪

דיון

12.ביום 5/2/14 התקיימה ישיבת הוכחות במסגרתה נחקרו המצהירים מטעם הצדדים על תצהירם, והצדדים סיכמו טענותיהם בעל פה.

13.הצדדים אינם חלוקים כי נחתם בין התובע לבין אחיו של הנתבע, מר רוני חורגין ורעייתו הסכם שכירות מיום 9/2/11 לתקופה של שנה המסתיימת ביום 8.2.12.

14.מעיון בתצהיר שניתן על ידי מר רוני חורגין במסגרת בקשות ההתנגדות המשמש אף תצהיר עדות ראשית מטעמו של הנתבע, משלא הוגש לבימ"ש תצהיר נוסף, עולה כי הנתבע אינו חולק על דבר ערבותו וחתימתו על שטרי החוב נשוא התביעה.

אומנם בתצהיר שהוגש מטעם רוני חורגין מטעמו של הנתבע, מצוין באופן אגבי, כי התובע זייף מסמכים שקשורים לשטר חוב שנחתם על ידי הנתבע, אולם אין בתצהיר כל אמירה כי החתימות על השטרות המבוצעים אינן של עושה השטר או הערב להם.

15.יתר על כן, בהחלטת בית המשפט מיום 16/6/13 הוגבלה הרשות להתגונן לעניין טענת הגנה בדבר פירעון החוב בלבד.

הוצאות שנפסקו בפסק דין לפינוי

16.התובע טוען כי השוכרים הפרו את חוזה השכירות הפרות יסודיות ובעקבות כך הוגשה על ידו לבית משפט השלום בת"א תביעת פינוי במסגרת תא"ח 17513-07-12 לפינוי השוכרים מהמושכר.

על פי תצהירו של התובע, אשר האמור בו לא נסתר, ניתן על ידי בית המשפט פסק דין בהעדר הגנה מיום 30.12.12 לפינוי המושכר (נספח ג' לתצהיר התובע).

ע"פ פסק הדין, חוייבו השוכרים, מר חורגין רוני ורעייתו, לשלם לתובע הוצאות משפט בסך 633 ₪, ושכר טרחה עו"ד בסך 5179 ₪, ובסה"כ 5812 ₪.

בתצהיר שניתן מטעם הנתבע אין הכחשה כי ניתן כנגד השוכרים פסק דין לפינוי, ואף לא נטען כי פסק דין זה בוטל.

אשר על כן, זכאי התובע להיפרע מהנתבע בהיותו ערב להתחייבויות השוכרים, סכום הוצאות ושכ"ט עו"ד שנפסקו בפסק הדין לפינוי המושכר.

לפיכך, הנני מחייב את הנתבע מכוח ערבותו לשלם לתובע סכום הוצאות ושכ"ט עו"ד שנפסקו בפסק הדין בסך של 5812 ₪.

חוב דמי שכירות

17.במסגרת סעיפים 5 ו– 9 לתצהיר עדותו הראשית של התובע, טוען התובע כי השוכרים חדלו לשלם שכר דירה בשלושת החודשים טרם שפינו את המושכר ביום 23/1/13.

לפיכך עותר התובע לחייב את הנתבע מכוח ערבותו לשלם שכר דירה עבור חודשים אלה בסך של 18,000 ₪.

18.בתצהיר שניתן על ידי מר חורגין רוני (השוכר) מטעמו של הנתבע, נטען כי שילם מלוא דמי שכירות ובכלל זה שילם לתובע בחתימת החוזה עירבון במזומן בסך 12,000 ₪, אותם מבקש לקזז.

19.בחקירתו בבית המשפט העיד מר רוני חורגין, כי לא שילם דמי שכירות בגין החודשיים האחרונים טרם הפינוי, שכן שילם לטענתו לתובע ערבון במזומן במעמד חתימת החוזה על סך של 12,000 ₪.(עמ' 5 לפרוטוקול ש' 18-19).

20.הנתבע לא הביא כל ראיה כי שולמו על ידי השוכרים דמי שכירות עבור שלושת חודשים שקדמו למועד הפינוי של המושכר.

הטענה הנטענת על ידי הנתבע לפיה שולמו דמי שכירות במזומן, הינה טענה הנטענת בעלמא ללא פירוט עובדתי מינימלי וללא כל אסמכתא.

הנתבע אינו מפרט המועד בו שולמו לכאורה דמי שכירות, לידי מי שולמו, ואף לא צורפה כראיה קבלה על מנת לתמוך בגרסת הנתבע.

20.בנסיבות העניין אין די בעדות יחידה של השוכר בעניין זה, שכן מדובר בעדות יחידה של צד מעוניין בתוצאות ההליך, שהינו בעצמו חייב בתיק ההוצל"פ נשוא התביעה, והינו אח של הנתבע.

יתר על כן, אחיו של הנתבע הודה בחקירתו כי נותר חייב שני חודשי שכירות.

21.מכאן, כי לא נסתרה טענת התובע לפיה השוכרים לא שילמו דמי שכירות עבור שלושת החודשים שקדמו למועד פינוי המושכר.

הנתבע הנושא בנטל השכנוע להוכחת טענת הקיזוז לפיה מסר לתובע ערבון במזומן של 12,000 ₪, לא הביא כל ראיה בעניין זה.

יצוין, כי אף מעיון בחוזה שכירות שנערך בין הצדדים לא נמצא כל ביטוי בדבר מתן ערבון כספי על סך של 12,000 ₪ להבטחת התחייבויות השוכרים על פי חוזה שכירות.

22.בחקירה הנגדית הודה אחיו של הנתבע כי את תשלום העירבון ביצע במשרד עו"ד שייצג את התובע, במסגרת הסכם השכירות, והינו משער כי עו"ד זה ראה את ביצוע התשלום. (עמ' 5 לפרוט' ש' 18-21).

הנתבע לא זימן את עו"ד אופיר רון אשר ייצג את התובע במסגרת הסכם השכירות למתן עדות אף שהיה בידו לעשות כן, ועל כן פועל הדבר לחובתו.

הלכה היא, כי הימנעות בעל דין מלהביא ראיה או להעיד עד ללא טעם סביר, חזקה, כי אילו היה מובא אותו עד ליתן עדות היה הדבר פועל לחובתו של הנתבע.

23.על כן, לא עמד הנתבע בנטל השכנוע להוכחת טענת הקיזוז לעניין תשלום ערבון על סך של 12,000 ₪., ולפיכך, טענה זו נדחית.

הואיל והתובע עותר לחיוב הנתבע בגין הפיצוי המוסכם ע"פ חוזה השכירות, אתייחס לענין החיוב בגין תקופה של 3 החודשים האמורים במסגרת הדיון בשאלת הפיצוי המוסכם.

חוב מיסי ארנונה ומים

24.התובע טוען במסגרת תצהיר עדותו כי השוכרים לא שילמו מיסי ארנונה ומים במהלך כל תקופת השכירות, והותירו לאחר עזיבתם את המושכר חוב ארנונה ומים בסך כולל של 27,599.37 ₪.

25.התובע צירף לתצהיר עדותו הראשית, נספח ד', אישור עיריה בגין גובה חוב ארנונה שנותר.

מעיון בנספח ד' נמצא כי הינו מתייחס למושכר, וכן למחסן/משרדים שבבעלות התובע הנמצאים באותו בניין בו נמצא המושכר, אשר אינו מהווה חלק מהנכס המושכר על פי חוזה שכירות.

26.לטענת התובע השוכר פלש למחסן אשר לא היווה חלק מהמושכר (ראה: סעיף 8 לתצהירו של התובע).

27.מעיון באישור עירית ת"א מיום 16/9/13 (נספח ד' לתצהיר התובע), עולה כי חשבון זה מתייחס בגין תקופת חוב מיום 12/10/10 ועד ליום 24/4/13, בגין חשבון חוזה 10499101, שהינו הנכס המושכר ברחוב הגולן 120 ת"א.

על פי האישור האמור קיימת יתרת חוב בגין התקופה האמורה על סך של 11,332.81 ₪ בגין ארנונה בלבד.

כמו כן, מצוין באישור העיריה, כי קיים חוב נוסף בחשבון העסקי, חשבון חוזה 10490052, בגין שימוש משרדים ברחוב הגולן 120 ת"א על סך של 16,266.56 ₪ בגין ארנונה בלבד.

28.בתצהיר שהוגש מטעם הנתבע, לא פורטו התשלומים שביצע השוכר בגין חיובי ארנונה ומים, ואף לא צורפה כל קבלה או אסמכתא בגין תשלומים אלה.

29.בחקירתו הנגדית העיד השוכר רוני חורגין, כי שילם רק חלק מחיובי ארנונה החלים על המושכר במהלך תקופת השכירות. העד לא פירט אלו תשלומים ביצע ומתי, באילו סכומים, ואף לא צירף כל קבלה לאימות טענתו זו.

30.מכאן, כי השוכר עצמו מודה בעדותו כי לא שילם לכל הפחות חלק מחיובי ארנונה ומים החלים על המושכר במהלך תקופת שכירות .(ראה עמ' 4 לפרוט ש' 24-26 ).

31.על פי תצהירו של התובע, לאחר שניתן פסק הדין לפינוי השוכרים מיום 30/12/12, פינו השוכרים את הנכס ביום 23/1/13.

הנתבע אינו מכחיש טענה זו בתצהיר שניתן מטעמו, ועל כן, לא נסתרה טענת התובע לעניין מועד פינוי המושכר.

אשר על כן, זכאי התובע להיפרע מלוא סכום חוב מיסי ארנונה ומים שנצברו במהלך תקופת השכירות החל מיום 9/2/11 ועד למועד פינוי המושכר על ידי השוכרים ביום 23/1/13.

32.על פי אישור העיריה נספח ד' נצבר בגין המושכר חוב ארנונה מיום 12/10/10 ועד 24/4/13 על סך 11,332.81 ₪.

תקופת חוב זו כוללת את התקופה מיום 12/10/10 ועד למועד תחילת השכירות 9/2/11 אשר חיוב הארנונה בה אינו חל על השוכרים, אשר לא החזיקו בתקופה זו במושכר, היינו בגין תקופה של כארבעה חודשים.

על כן, יש להפחית מסכום החוב בגין הארנונה המצוין באישור העיריה את החיוב , בגין תקופה זו.

כמו כן, יש להפחית חיובי ארנונה לגבי התקופה ממועד הפינוי ביום 23/1/13 ועד ליום מועד סגירת החשבון ביום 24/4/13, היינו בגין תקופה של שלושה חודשים.

סה"כ יש להפחית מסכום החוב המצוין באישור העיריה מיסי ארנונה עבור תקופה של שבעה חודשים.

33.המצהיר מטעם הנתבע הודה בחקירתו הנגדית כי החיוב הדו חודשי עבור מיסי ארנונה של המושכר עמד על סך של 740 ₪. (ראה עמ' 5 לפרוט ש' 5-7 ).

34.מכאן כי החיוב החודשי עמד על 370 ₪ לחודש.

על כן, מסכום חוב ארנונה אליו מתייחס אישור העיריה (נספח ד' ) יש להפחית חיוב בגין שבעה חודשים בהם לא החזיקו השוכרים כמפורט לעיל, בסך כולל של 2590 ₪.

לפיכך, הוכח לבית המשפט כי השוכרים הותירו חוב מיסי ארנונה בגין המושכר בהתאם לאישור העיריה, ובניכוי החודשים בהם לא החזיקו במושכר, בסך 8,742.81 ש"ח.

35.הואיל והצדדים אינם חלוקים כי שטרי החוב המבוצעים במסגרת הליך זה ניתנו להבטחת התחייבויות השוכרים על פי חוזה השכירות בלבד.

מכאן, כי שטרי החוב נשוא התביעה לא ניתנו להבטחת תשלום דמי שימוש ראויים בגין המחסן ו/או תשלומי מיסי ארנונה ומים בגין המחסן, אשר לא היווה חלק מהמושכר על פי חוזה שכירות.

על כן, התביעה לחיוב הנתבע בגין דמי שימוש ראוי עבור שימוש במחסן וכן, ארנונה בגין המחסן, מכוח ערבותו ע"פ השטרות - נדחית.

36.אשר על כן, אני מחייב את הנתבע מכוח ערבותו ע"פ השטרות להתחייבויות השוכרים על פי חוזה שכירות לשלם לתובע חוב ארנונה בגין המושכר בסך של 8,743 ₪.

37.יצוין כי התובע לא צירף לתצהיר עדותו הראשית כל אסמכתא או ראיה לעניין חוב אגרת מים וביוב, ועל כן, לא הוכחה תביעתו בעניין זה.

אומנם צורפו על ידי התובע מספר שוברי תשלום בגין הסדר שערך עם עירית ת"א, אולם לא ניתן ללמוד מאישורים אלה, גובה החוב בגין מיסי ארנונה ו/או מים, ואף לא ללמוד בגין אלו חודשים משולמים הסכומים נשוא האישורים.

פיצוי מוסכם בגין איחור בפינוי המושכר

38.התובע עותר בסעיף 9 לתצהיר עדותו הראשית לחייב את הנתבע מכוח ערבותו ע"פ השטרות, בתשלום פיצוי מוסכם שנקבע בס' 10.2 לחוזה השכירות, בגין איחור בפינוי המושכר לאחר תום תקופת השכירות החוזית (ביום 8.2.12).

39.לתצהיר התובע צורף מכתב ב"כ התובע מיום 18.1.12, המודיע לשוכר על הפרה יסודית של חוזה השכירות, ומציין כי האופציה להארכת השכירות לא מומשה, ועל נדרש השוכר לפנות המושכר עד ליום 8.2.12.

40.כפי הנטען בסעיף 3 לתצהיר התובע, משלא פונה המושכר בתום תקופת השכירות ביום 8.2.12, הוגשה לבימ"ש ביום 9.7.12 תביעה לפינוי כנגד השוכרים.

לטענת התובע השוכר פינה את המושכר ביום 23/1/13, באיחור של 351 ימים לאחר סיום תקופת השכירות.

41.לפיכך, מבקש התובע מבימ"ש לחייב את הנתבע מכוח ערבותו, בסכום הפיצוי מוסכם הקבוע בחוזה השכירות בגין כל יום איחור בפינוי מושכר (בגובה 500 ₪ ליום) ע"פ הוראת סעיף 10.2 לחוזה שכירות.

42.אין חולק כי ניתן כנגד השוכרים ביום 30.12.12 פסק דין לפינוי המושכר בהעדר הגנה ובהתאם לאמור בכתב התביעה.

על כן, הוכח לבימ"ש כי תקופת השכירות הסתיימה ביום 8.2.12, והשוכרים המשיכו להחזיק במושכר עד לפינוים שלא כדין.

43.לפיכך, זכאי התובע לתשלום הפיצוי המוסכם בגין אי פינוי המושכר עם תום תקופת השכירות ביום 8.2.12 ועד למועד הפינוי בפועל ביום 23.1.13, היינו עבור 351 ימים.

43.התובע עותר לחיוב בפיצוי מוסכם בסך 500 ₪ בגין כל יום איחור כאמור בס' 10.2 לחוזה השכירות, היינו פיצוי חודשי של כ- 15,000 ₪ לחודש.

44.אני סבור כי בנסיבות הענין, כפי שעלו מהראיות שנשמעו, סכום הפיצוי המוסכם ללא הוכחת נזק שנקבע בחוזה השכירות, נקבע ללא יחס סביר לנזק שניתן היה לראותו מראש בעת כריתת חוזה השכירות כתוצאה מסתברת של ההפרה, באשר מדובר בפיצוי בשיעור של כ-% 250 מסכום דמי השכירות החודשים החוזיים.

45.על כן, בהתאם לסמכותי בהוראת סעיף 15(א)לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), התשל"א-1970 , אני מורה על הפחתת סכום הפיצוי המוסכם מסך 500 ₪ בגין כל יום איחור ע"פ אומדנא לסך של 300 ₪ בגין כל יום איחור.

46.התובע מודה בתצהירו כי השוכרים שילמו תשלומים בגובה דמי השכירות, בגין החזקתם במושכר גם לאחר תום תקופת השכירות החוזית, ונותרו חבים שכר דירה עבור תקופה של שלושה חודשים בלבד טרם מועד הפינוי ביום 23.1.13.

47.ע"פ הוראת סעיף 15(ב) לחוק, לא זכאי התובע לפסיקה של תשלום דמי שימוש ראוי בנוסף לפיצוי המוסכם בגין אותה תקופה, ועל יש לנכות מסכום הפיצוי המוסכם דמי השימוש הראוי ששולמו לתובע במהלך תשעת החודשים טרם הפינוי.

48.לפיכך, זכאי התובע לפיצוי מוסכם בגין איחור של 351 ימים בפינוי המושכר, בסך של 105,300 ₪ מהם יש לנכות דמי השימוש הראויים ששילמו השוכרים במהלך התקופה הנדונה, היינו יש לנכות סכום השווה ל- 9 חודשי שכירות ששולמו לתובע בסך של 54,000 ₪, ובסה"כ זכאי התובע לפיצוי יתרת סכום הפיצוי המוסכם ע"ס 51,300 ₪.

49.הנתבע העלה בסיכומיו לראשונה טענה לפיה יש להפחית החיוב כנגדו לכדי מחצית מהטעם כי ע"פ חוזה השכירות נדרש השוכר להמציא שני ערבים בעוד שבפועל הומצא ערב אחד בלבד הוא הנתבע.

טענה זו לא נטענה בתצהיר התומך בהתנגדות המהווה כתב הגנה ומהווה הרחבת חזית פסולה ועל כן נדחת.

לסיכום

50.לאור המפורט לעיל הוכח כי בגין ההפרה היסודית של חוזה השכירות ע"י השוכרים זכאי התובע להיפרע מהשוכרים את הסכומים הבאים :

א. הוצאות ושכ"ט עו"ד שנפסקו בפסק הדין בסך של 5812 ₪.

ב. חוב מיסי ארנונה בגין המושכר בהתאם לאישור העיריה ובניכוי החודשים בהם לא החזיקו במושכר, בסך 8,742.81 ש"ח.

ג. יתרת סכום הפיצוי המוסכם בסך 51,300 ₪.

סה"כ 65,855 ₪.

משהוכחה התביעה כנגד השוכרים/ עושה השטרות כמפורט לעיל, ע"ס 65,855 ₪, אני מחייב את הנתבע מכוח ערבותו ע"פ השטרות, על מלוא סכום השטרות שהוגשו לביצוע בסך 50,000 ₪ (קרן).

לפיכך, הליכי ההוצל"פ בתיקי הוצל"פ מס' 0106432138, 0109150134 יימשכו כנגד הנתבע כסדרם.

כמו כן, אני מחייב את הנתבע לשלם לתובע אגרות בית משפט בסך 525 ש"ח וכן, הוצאות בסך של 3,000 ₪.

המזכירות תשלח פסק הדין לצדדים בדואר.

ניתן היום, ו' אדר תשע"ד, 06 פברואר 2014, בהעדר הצדדים.