26 יוני 2014

המערער בעצמו

בשם המשיב: עו"ד צחי רטר

1. לפנינו ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי בתל-אביב (השופטת

סיגל דוידוב – מוטולה; ב"ל 8781-04-11) בו נדחתה תביעת המערער כנגד החלטת ועדת הרשות על פי תקנה 18א לתקנות ביטוח לאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), התשט"ז – 1956, להכיר בו כ"נכה נזקק".

2. ועדה רפואית מיום 17/12/10 קבעה למערער דרגת נכות בגין פגיעתו באצבע רביעית בכף רגלו השמאלית, נכות זמנית מיום 17/12/10 עד ליום 28/02/11, "בשל הצורך בזמן נוסף להתאוששות".

בממצאיה ציינה הוועדה הרפואית לגבי המערער שעבד כנגר, כי במהלך הבדיקה "מהלך בצליעה מופגנת שלא קיימת לפני או אחרי הבדיקה".

על פי תשתית זו, קבעה ועדת הרשות לעניין תקנה 18, כי אין המערער בגדר "מבוטח שאין לו סיכוי סביר לעבודה כלשהי עקב הפגיעה בעבודה".

נוסיף על כך, כי על פי קביעת בית הדין קמא, המערער לא עבד בתקופת הנכות הזמנית על פי אישורו, לא עקב התאונה, אלא בשל מכלול הבעיות הרפואיות מהן סבל.

3. לאחר בחינת נסיבות המקרה, סבורים אנו כי יש לאשר את פסק דינו של בית הדין קמא מטעמיו ולדחות את הערעור.

4. הערעור נדחה בזאת ללא צו להוצאות.

ניתן היום, כ"ח סיוון תשע"ד (26 יוני 2014), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.